תורה תמימה/דברים/כג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ דברים כג

א

לא יקח. לא יהא לך בה לקוחין ואין קדושין תופסין בה . (קדושין ס"ז ב' וברש"י).

את אשת אביו. והלא אשת אב בכלל כל העריות היתה, ולמה יצתה, ללמד על כל העריות שולדן ממזר . (ירושלמי יבמות פי"א ה"א).

כנף אביו. בשומרת יבם של אביו הכתוב מדבר, ומאי כנף אביו כנף הראוי לאביו, והו"ל חייבי כריתות, וסמיך ליה לא יבא ממזר, מלמד שהבא מחייבי כריתות הוי ממזר . (יבמות מ"ט א').

ב

לא יבא פצוע דכה. יבמה שנפלה ליבום לפני פצוע דכה, אם בעל קנה ואסור לקיימה, משום שנאמר לא יבא פצוע דכה בקהל ה' . (שם כ' ב').

פצוע דכה. ת"ר, איזהו פצוע דכה, כל שנפצעו ביצים שלו, ואפילו אחת מהן ואפילו נקבו ואפילו נמוקו ואפילו חסרו . (שם ע"ה א').

פצוע דכה. אמר רב יהודה אמר שמואל, פצוע דכה בידי שמים כשר, אמר רבא, היינו דקרינן פצוע ולא פציע . (שם שם ב').

פצוע דכה. תניא, נאמר בפצוע דכה לא יבא בקהל ה' ונאמר בממזר לא יבא בקהל ה' מה ממזר בידי אדם אף פצוע דכה שבידי אדם . (שם שם).

פצוע דכה. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דפצוע דכה מאותו מקום ודילמא מראשו , אמר ליה, דומיא דכרות שפכה שבאותו מקום הוא . (שם שם).

פצוע דכה. אין לי אלא שנפצע כולו, נפצע מקצתו מניין, ת"ל דכה [ספרי].

פצוע דכה. אמר רבא, פצוע בכולן דך בכולן, בין שנפצע דגיד בין שנפצעו ביצים בין שנפצעו חוטי ביצים, בין שנדך הגיד בין שנדכו ביצים בין שנדכו חוטי ביצים . (יבמות ע"ה ב').

וכרות שפכה. יבמה שנפלה ליבום לפני כרות שפכה, אם בעל קנה ואסור לקיימה, משום שנאמר לא יבא כרות שפכה בקהל ה' . (שם כ' ב').

וכרות שפכה. איזה הוא כרות שפכה, כל שנכרת הגיד, ואם נשתייר מעטרה אפילו כחוט השערה כשר . (שם ע' א').

וכרות שפכה. אמר רבא, כרות בכולן, בין שנכרת הגיד בין שנכרתו הביצים בין שנכרתו חוטי הביצים . (שם ע"ה ב').

וכרות שפכה. אמר ליה ההוא מרבנן לרבא, ממאי דכרות שפכה באותו מקום, אימא משפתו ואימא מחוטמו, אמר ליה, מי כתיב בשפוך, כרות שפכה כתיב, מי שע"י כריתה שופך ושלא ע"י כריתה מקלח, לאפוקי האי דאידי ואידי שופך הוא . (שם שם).

בקהל ה'. בקהל ה' לא יבא, אבל מותרין בגיורת ומשוחררת . (שם ע"ו א').

ג

לא יבא ממזר. ממזר ודאי הוא דלא יבא, הא ממזר ספק יבא . (קדושין ע"ג א').

ממזר. אחר זכרים ואחר נקבות אסורים, מאי טעמא, ממזר כתיב – מום זר . (יבמות ע"ו א').

בקהל ה'. בקהל ודאי הוא דלא יבא, הא בקהל ספק יבא . (קדושין ע"ג א').

בקהל ה'. ת"ר, גר נושא ממזרת, דברי רבי יוסי, מאי טעמא חמשה קהלי כתיבי , חד לכהנים וחד ללוים וחד לישראלים וחד למשרי ממזר בשתוקי וחד למשרי שתוקי בישראל, קהל גרים לא אקרי קהל . (שם שם).

גם דור עשירי. נאמר כאן דור עשירי ונאמר להלן בעמוני ומואבי דור עשירי (פ' ד') מה דור עשירי דלהלן עד עולם אף דור עשירי שבכאן עד עולם [ספרי]

לא יבא לו. ממזרת ונתינה לישראל, בת ישראל לנתין ולממזר הולד הולך אחר הפגום, הניחא בת ישראל לנתין ולממזר אלא ממזרת ונתינה לישראל מאי טעמא, אמר קרא לא יבא לו – לפסול . (ירושלמי קדושין פ"ג הי"ב).

ד

לא יבא עמוני. יהודה גר עמוני שאל לפני חכמים מהו אני לבא בקהל, אמר לו ר' יהושע מותר אתה, אמר לו ר' גמליאל, והכתיב לא יבא עמוני בקהל ה', אמר לו ר' יהושע, וכי עמון ומואב במקומם הם יושבים, כבר בא סנחריב ובלבל את כל האומות וכל דפריש מרובא פריש . (ברכות כ"ח א').

עמוני ומואבי. עמון ומואב נקבותיהם מותרות, דכתיב עמוני ומואבי, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, אי הכי אדומי ולא אדומית מצרי ולא מצרית, ה"נ שאני הכא, דכתיב ואשר שכר עליך ואשר יעץ, מי דרכו לשכור ולייעץ – האיש ולא האשה . (ירושלמי יבמות פ"ח ה"ג).

גם דור עשירי. אם נאמר עד עולם למה נאמר דור עשירי, אלא מופנה להקיש ולדון גז"ש לדור עשירי דכתיב בממזר דהוי עד עולם [ספרי].

ה

על דבר. מה ת"ל על דבר אלא אף על העצה, וכן הוא אומר (מיכה ו׳:ה׳) עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב [ספרי].

אשר לא קדמו. תניא, ר' שמעון אומר, עמון ומואב נקבותיהם מותרות לבא בקהל, מ"ט, דכתיב על דבר אשר לא קדמו וגו', מי דרכו לקדם האיש ולא האשה . (יבמות ע"ג א').

אשר לא קדמו. א"ר יוחנן, גדולה לגימה שמרחקת את הקרובים, שנאמר על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים . (סנהדרין ק"ג ב').

ו

ולא אבה וגו'. ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, מלמד שהמקלל נתקלל, ולמה – מפני כי אהבך ה' אלהיך [ספרי].

את הקללה. הובא בפ' בלק בפסוק מה טבו אהליך יעקב (כ"ד ה').

ז

שלמם וטבתם. מכלל שנא' (פ' שופטים) וקראת אליה לשלום יכול אף אלו כן ת"ל לא תדרוש שלומם, ומכלל שנא' (פ' י"ז) בטוב לו לא תוננו יכול אף אלו כן, ת"ל וטובתם [ספרי].

כל ימיך לעולם. לעולמי עולמים . (שם).

ח

לא תתעב מצרי. פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא ודרש, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמן שנאמר (פ' ויגש) ואם ידעת ויש בם אנשי חיל ושמתם שרי מקנה על אשר לי אמרה תורה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו, המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כמה וכמה . (ברכות ס"ג ב').

כי גר. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרי אינשי בירא דשתית מיניה לא תשדי ביה קלא, אמר ליה, דכתיב לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו . (ב"ק צ"ב ב').

ט

בנים אשר יולדו. בנים ואפילו בנות, מאי טעמא, דאמר קרא בנים אשר יולדו להם, הכתוב תלאן בלידה . (יבמות ע"ז ב').

אשר יולדו. מצרית מעוברת שנתגיירה בנה מצרי שני, ולא אמרינן מעוברת היא ובנה חד, דכתיב אשר יולדו . (שם ע"ח א').

אשר יולדו. אמר רב דימי א"ר יוחנן, מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני הוי, דכתיב אשר יולדו . (יבמות ע"ה א').

אשר יולדו מהם. מהם מנה . (שם שם).

דור שלישי. ת"ר, אם נאמר בנים למה נאמר דורות ואם נאמר דורות למה נאמר בנים, אלו נאמר בנים ולא נאמר דורות הייתי אומר בן ראשון ושני אסור שלישי מותר, לכך נאמר דורות, ואם נאמר דורות ולא נאמר בנים הו"א לאותן העומדים על הר סיני, לכך נאמר בנים . (שם שם).

דור שלישי. רבי שמעון אומר, מצרים שטבעו את ישראל בים ואדומים שקדמו את ישראל בחרב לא אסרם הכתוב אלא עד ג' דורות, ועמונים ומואבים שנטלו עצה להחטיא את ישראל אסרם הכתוב עד עולם, ללמדך שהמחטיא את האדם קשה לו מן ההורגו, שההורגו אין מוציאו אלא מן העולם הזה והמחטיאו מוציאו אף מן עולם הבא [ספרי].

יבא להם. אבל עד דור שלישי אסורה ביאתן ואפילו בהעראה, מאי טעמא, ילפינן ביאה ביאה מחייבי לאוין . (יבמות נ"ד ב').

יבא להם. מצרי שנשא ישראלית וישראל שנשא מצרית הולד הולך אחר הפסול, דאמר קרא יבא להם – הלך אחר פסולן . (שם ע"ח א').

י

כי תצא מחנה. רמז למיוחסין באסטרטיא של מלך מניין, דכתיב לא יבא ממזר בקהל ה' לא יבא פצוע דכה וגו' וכתיב בתריה כי תצא מחנה וגו' . (ירושלמי קדושין פ"ד ה"ה).

כי תצא מחנה. מלמד דכשתצא תצא במחנה [ספרי].

ונשמרת וגו'. וכי אם אינו יוצא אין צריך לו שמירה, אלא מכאן שאין השטן מקטרג אלא בשעת הסכנה . (ירושלמי שבת פ"ב ה"ו).

ונשמרת מכל דבר רע. תניא, רבי נתן אומר, ונשמרת מכל דבר רע – הרי זו אזהרה למוציא שם רע . (כתובות מ"ו א').

ונשמרת מכל דבר רע. שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה ובאשת איש ואפילו מכוערת, ולא בבגדי צבע של אשה, ולא בחמור ולא בחמורה ולא בחזיר ולא בחזירה ולא בעופות בזמן שנזקקין זה לזה . (ע"ז כ' ב').

ונשמרת מכל דבר רע. ת"ר, ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה . (שם שם).

ונשמרת מכל דבר רע. שומע אני בטומאות ובטהרות ובמעשרות ת"ל (פ' ט"ו) ולא יראה בך ערות דבר, ומניין לרבות עבודת כוכבים ושפיכות דמים קללת השם וכל דבר שגלו בה כנענים ומסלק את השכינה, ת"ל ונשמרת מכל דבר רע, וכשהוא אומר דבר רע – אף לשון הרע במשמע [ספרי].

יא

בך איש. בך ולא באחרים, איש – פרט לקטן . (שם).

אשר לא יהיה טהור. לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מפיו שהרי עקם הכתוב תשע ועשר אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור . (פסחים ג' א').

מקרה לילה. אין לי אלא מקרה לילה, מקרה יום מניין, ת"ל אשר לא יהיה טהור, מכל מקום, א"כ למה נאמר מקרה לילה – שדבר הכתוב בהוה [ספרי].

ויצא וגו'. ויצא אל מחוץ למחנה, זו מחנה לויה, לא יבא אל תוך המחנה זו מחנה שכינה, מכאן לבעל קרי שיוצא חוץ לשתי מחנות . (פסחים ס"ח א').

ויצא וגו'. ויצא אל מחוץ למחנה זו מצות עשה, לא יבא אל תוך המחנה זו מצות לא תעשה [ספרי].

יב

והיה לפנות ערב. מלמד שהקרי פוטר בזיבה מעת לעת . (שם).

יג

ויד תהיה לך. אין יד אלא מקום, וכן הוא אומר (שמואל א ט״ו:י״ב) והנה מציב לו יד, ואומר (פ' במדבר) איש על ידו לדגליהם . (שם).

מחוץ למחנה. אמר רב, עיר שהיא בנויה אהלים, כל אחד ואחד מודד מאהלו , והכתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה האיך היו נפנין לחוץ , א"ר יוסי, מכיון שהיו חונין ונוסעין על פי הדבור כמו שהיו חונין לשעה . (ירושלמי עירובין פ"ה ה"א).

ויצאת וגו'. רבי יונתן רמי. כתיב ויד תהיה לך מחוץ למחנה ויצאת שמה חוץ, וכתיב ויתד תהיה לך וכפית את צאתך, הא כיצד , כאן בגדולים כאן בקטנים . (ברכות כ"ה א').

יד

ויתד תהיה לך. ת"ר, לחם אבירים אכל איש (תהילים ע״ח:כ״ה) לחם שנבלע ברמ"ח אברים אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך על אזניך וגו' – לאחר שסרחו אמר הקב"ה, אני אמרתי יהיו כמלאכים, עכשיו אני מטריח אותם שלש פרסאות . (יומא ע"ה ב').

על אזנך. דרש בר קפרא, מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזניך, אל תקרא על אזניך אלא על אזניך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו . (כתובות ה' א').

בשבתך חוץ. בישיבה ולא בעמידה [ספרי].

ושבת. תניא, רבי ישמעאל אומר, מניין שלא יהא אדם מהפך אחוריו כלפי המחנה, ת"ל ושבת וכסית . (שם).

וכסית. אמר רבא, צואה בעששית מותר לקרות ק"ש כנגדה, מאי טעמא, צואה בכסוי תליא מילתא, והא מכסיא . (ברכות כ"ה ב').

טו

ולתת אויביך. אם עשית כל האמור בענין סוף שהוא מצילך ויתן את אויבך בידיך [ספרי].

והיה מחנך קדוש, אמר רבא, אסור לקרות ק"ש כנגד צואה עוברת, דאמר רחמנא והיה מחנך קדוש וליכא . (ברכות כ"ה א').

והיה מחנך קדוש. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, בכל מקום מותר להרהר בדברי תורה, חוץ מבית המרחץ ובית הכסא דכתיב והיה מחנך קדוש . (שבת ק"נ א').

והיה מחנך קדוש. קדשהו, מכאן אמרו, לא יקרא אדם ק"ש בצד משרה של כובסים ולא יכנס למרחץ ולבורסקי וספרים ותפילין בידו ולא להר הבית במקלו ובמנעלו ובאבק שעל רגליו [ספרי].

ולא יראה. אמר רבא, ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה, מאי טעמא, ולא יראה בך ערות דבר אמר רחמנא . (ברכות כ"ה ב').

ולא יראה בך. מכאן דעובד כוכבים ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו . (שבת ק"נ א').

ערות דבר. שאלו רבה בר אבוה לאליהו, מניין לערום שלא יתרום, אמר ליה, דכתיב ולא יראה בך ערות דבר . (ב"מ קי"ד ב').

ערות דבר. שאלו חסיד אחד לאליהו, ערום מהו שיקרא ק"ש, אמר ליה, ולא יראה בך ערות דבר – ערות דבור . (ירושלמי תרומות פ"א ה"ד).

ושב מאחריך. אמר רב חסדא, בתחלה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד, שנאמר כי ה' אלהיך מתהלך בקרב מחנך, וכיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם, שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך . (סוטה ג' ב').

ושב מאחריך. דואג ואחיתופל רדפו אחרי דוד, לתפסו, דהוי אמרי אלהים עזבו (תהילים ע״א:י״א) והוו דרשי ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך, ולא הוו ידעי שאין עבירה מכבה תורה . (שם כ"א א').

ושב מאחריך. מלמד שהעריות מסלקות את השבעה [ספרי].

טז

לא תסגיר. בעבד שברח מחוץ לארץ לארץ הכתוב מדבר . (גיטין מ"ה א').

יז

עמך ישב וגו'. עמך ישב – בעיר עצמו, בקרבך ולא בספר , במקום אשר יבחר – במקום שפרנסתו מצויה, בשעריך ולא בירושלים , באחד שעריך, שלא יהא גולה מעיר לעיר, בטוב לו – מנוה הרעה לנוה היפה [ספרי].

בטוב לו. וכתיב התם (פ' ראה) כי טוב לו עמך, מכאן שאין גר תושב נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג . (ערכין כ"ט א').

לא תוננו. זו אונאת דברים [ספרי].

יח

מבנות ישראל. בבנות ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענית, וכן מבני ישראל אתה מוזהר ואי אתה מוזהר בכנענים . (שם).

ולא יהיה קדש. הרי זו אזהרה לנשכב עם הזכר דכתיב הכא ולא יהיה קדש וכתיב התם (מלכים א י״ד:כ״ד) וגם קדש היה בארץ עשו ככל התועבות הגוים וגו' . (סנהדרין נ"ד ב').

יט

אתנן זונה. איזה הוא אתנן זונה, האומר לזונה הי לך טלה זו בשכרך, וכן האומר לחבירו הי לך טלה זה ותלין שפחתך אצל עבדי . (תמורה כ"ט א').

אתנן זונה. אמר רב, אחד אתנן זכר ואחד אתנן כל עריות אסור, חוץ מאתנן אשתו נדה, מאי טעמא, זונה כתיב והא לאו זונה היא . (שם שם ב').

אתנן זונה. נתנה היא לו אתנן מותר, מאי טעמא, זונָה כתיב ולא זונֶה . (תמורה כ"ט ב').

ומחיר כלב. איזה הוא מחיר כלב, האומר לחבירו הילך טלה זו תחת כלב זה, וכן שני שותפים שחלקו, אחד נטל עשרה ואחד תשעה וכלב, זה שכנגד הכלב אסור ושעם הכלב מותר . (שם ל' א').

ומחיר כלב. אמר ליה רבא מפרזקי לרב אשי, מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה, אמר ליה, לא נשמט קרא לכתוב אתנן זונה וכלב . (שם שם ב').

בית ה'. בין תלוש בין מחובר . (ע"ז מ"ו ב').

בית ה'. לרבות את הרקועין, וכדר' יוסי ב"ר יהודה, דאמר, נתן לה זהב אין עושין אותן רקועין אפילו אחורי בית הכפורת . (תמורה ל' ב').

לכל נדר. לרבות את העוף . (תמורה ל' ב').

לכל נדר. לרבות את הבמה [ספרי].

לכל נדר. נדר – להוציא את הנדור, לפיכך נתן לה מקודשין הרי אלו מותרין . (תמורה ל' ב').

כי תועבת. יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה חייב, נאמר כאן תועבה ונאמר להלן (פ' שופטים) תועבה, מה להא בזובח אף כאן בזובח [ספרי].

כי תועבת ה'. יכול אפילו שכר פקיעתה יהיה אסור, ת"ל כי תועבת ה' . (שם).

גם שניהם. מנא הא מילתא דאמור רבנן אין זנות לבהמה, דכתיב לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, ותנן אתנן כלב ומחיר זונה מותרין, שנאמר גם שניהם – ולא ארבעה . (יבמות נ"ט ב').

גם שניהם. אתנן הכלב ומחיר הזונה הרי אלו מותרין, שנאמר שנים ולא ארבעה . (תמורה ל' א').

גם שניהם. האתנן ומחיר ולדותיהם מותרין, שנאמר הם ולא ולדותיהם . (שם שם).

גם שניהם. נתן לה באתננה חטים ועשאתן סולת, זיתים ועשאתן שמן, ענבים ועשאתן יין מותר, דכתיב הם ולא שנוייהם . (שם שם ב').

כ

לא תשיך. אף הלוה עובר משום לא תשיך לאחיך ומשום ולאחיך לא תשיך (פ' כ"א) ומשום ולפני עור לא תתן מכשול . (ב"מ ע"ה ב').

נשך כל דבר. תניא, ר' שמעון בן יוחאי אומר, מניין לנושה בחבירו מנה ואינו רגיל להקדים לו שלום שאסור להקדים לו שלום, ת"ל נשך כל דבר – אפי' דבור אסור . (שם שם).

נשך כל דבר. תניא, רבי שמעון אומר, מניין שלא יאמר לו המלוה צא ושאול בשלום פלוני או דע אם בא איש פלוני ממקומו, ת"ל נשך כל דבר [ספרי].

כל דבר אשר ישך. מה ת"ל, שיכול אין לי אלא נשך כסף נשך אוכל, מניין לרבות כל דבר, ת"ל נשך כל דבר אשר ישך . (ב"מ ס"א א').

כא

לנכרי תשיך וגו'. לנכרי תשיך – זו מצות עשה, ולאחיך לא תשיך – מצות לא תעשה [ספרי].

כב

כי תדר נדר. אין לי אלא נדר, נדבה מניין, נאמר כאן נדר ונאמר להלן (פ' צו) אם נדר או נדבה, מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו . (ר"ה ה' ב').

לה' אלהיך. אלו הדמים הערכין והחרמות וההקדשות . (שם שם).

לה' אלהיך. זה הקדש בדק הבית . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א).

לא תאחר. תניא, אחר הנודר ואחד המקדיש ואחד המעריך, כיון שעברו עליו שלש רגלים עובר בבל תאחר . (ר"ה ד' ב').

לא תאחר. תניא, בן עזאי אומר, אע"פ שהוא בבל תאחר אינו בבל ירצה . (ר"ה ו' א').

לא תאחר. ת"ר, צדקה הרי היא כנדר שעובר עליה בלא תאחר לשלמו . (ערכין ו' א').

לשלמו. אותו ולא חלופיו . (ר"ה ה' ב').

כי דרש וגו'. כי דרש ידרשנו – אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים , לה' אלהיך – אלו צדקות ומעשרות ובכור . (שם שם).

מעמך. זה לקט שכחה ופאה . (שם שם).

מעמך. תנא ר' חייא, מעמך – פרט ליורש . (שם ו' ב').

והיה בך חטא. בך חטא ולא בקרבנך חטא . (שם ה' ב').

והיה בך חטא. בך חטא ולא באשתך חטא . (שם י א').

כג

וכי תחדל לנדור. אמר שמואל, כל הנודר אע"פ שמקיימו נקרא רשע, א"ר אבהו, מאי קרא, וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, ויליף חדלה חדלה, כתיב הכא כי תחדל לנדור וכתיב התם (איוב ג׳:י״ז) שם רשעים חדלו רוגז . (נדרים כ"ב א').

לא יהיה בך חטא. תנא רב דימי, כל הנודר אע"פ שהוא מקיימו נקרא חוטא, אמר רב זביד מאי קרא וכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא, הא לא חדלת איכא חטא . (נדרים ע"ז ב').

כד

מוצא שפתיך תשמר. ת"ר, מוצא שפתיך זו מ"ע, תשמור – זו מצות ל"ת . (ר"ה ו' א').

מוצא שפתיך תשמר. אין לי אלא שהוציא בשפתיו, גמר בלבו מניין, ת"ל (פ' ויקהל) כל נדיב לב . (שבועות כ"ו ב').

ועשית. אזהרה לב"ד שיעשוך, ומכאן למדין למשכון . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א).

כאשר נדרת. קבע נדרו בשעת הפרשה ולא בשעת הנדר ושינה, אינו כלום, דכתיב כאשר נדרת ולא כאשר הפרשת . (מנחות ק"ג א').

כאשר נדרת וגו'. כאשר נדרת – זה נדר, לה' אלהיך – אלו חטאות ואשמות עולות ושלמים נדבה כמשמעה, אשר דברת – אלו קדשי בדק הבית, בפיך – זו צדקה . (ר"ה ו' א').

נדרת נדבה. וכי נדר נדבה היא, אלא אם כמה שנדרת עשית יהא נדר ואם לאו נדבה יהא, מכאן לזבחים שנזבחו שלא לשמן כשרין אלא שלא עלו לבעלים לשם חובה . (זבחים ב' ב').

נדרת נדבה. וכי נדר קרוי נדבה, אלא לחייב על כל נדר ונדר ועל כל נדבה ונדבה . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א).

כה

כי תבא. נאמר כאן ביאה ונאמר להלן (כ"ד ט"ו) לא תבא עליו השמש, מה להלן בפועל הכתוב מדבר אף כאן בפועל הכתוב מדבר . (ב"מ פ"ז ב').

כי תבא. יכול בכל אדם הכתוב מדבר, ת"ל ואל כליך לא תתן אבל אתה נותן לכליו של חבירך, ואיזה הוא – זה הפועל . (ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד).

בכרם. אין לי אלא בכרם, כל מילי מנלן, גמרינן מכרם, מה כרם מיוחד דבר שהוא גדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו, אף כל דבר שהוא גדולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו . (ב"מ פ"ז ב').

בכרם. אין לי אלא במחובר, בתלוש מניין, א"ר אמי, כתיב כי תבא בכרם, מי לא עסקינן ששכרו לכתף ואמר רחמנא ליכל . (שם פ"ח ב').

בכרם. היה עושה בידיו ולא ברגליו, ברגליו ולא בידיו, ואפילו בכתיפו, הרי זה אוכל, דכתיב כי תבא בכרם – בכל מאי דעבד . (שם צ"א ב').

בכרם רעך. בכרם רעך ולא בכרם עובר כוכבים ולא בכרם הקדש . (שם פ"ז ב').

ואכלת. ואכלת – ולא מוצץ . (שם שם).

ענבים. ענבים – ולא ענבים ודבר אחר . (שם שם).

ענבים. וכי אין אנו יודעים שאין בכרם לאכול אלא ענבים, ומה ת"ל ענבים, אלא מכאן שאם היה עושה בתאנים לא יאכל בענבים, בענבים – לא יאבל בתאנים . (ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד).

ענבים. וכי עלה על דעתך שיאכל עצים ואבנים, ומה ת"ל ענבים, שלא יקלף בתאנים וימצמץ בענבים . (ירושלמי ב"מ פ"ז ה"ב).

ענבים. אסור לפועל שיהיו אשתו ובניו מהבהבין לו את השבלים באור, שנאמר ענבים – ענבים כמו שהן [רמב"ם הלכות שכירות פי"ב ה"ו].

כנפשך. כנפשו של בעה"ב כך נפשו של פועל, מה נפשך אוכל ופטור אף נפשו של פועל אוכל ופטור, מלמד שאין הפועל אוכל בתלוש אלא בדבר שלא נגמרה מלאכתו למעשר . (ב"מ פ"ז ב').

כנפשך. כנפשו של בעה"ב כך נפשו של פועל, מה נפשך אם חסמת לך פטור אף פועל אם חסמת לו פטור אתה . (שם פ"ח ב').

כנפשך. כל דבר שהנפש תאבה . (ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד).

כנפשך שבעך. מותר לפועל לאכול בדינר אע"פ ששכרו במעה כסף, שנאמר כנפשך שבעך [רמב"ם הלכות שכירות פי"ב הי"א].

שבעך. שבעך ולא אכילה גסה . (ב"מ פ"ז ב').

שבעך. מלמד שלא יהא אוכל ומקיא . (ירושלמי מעשרות פ"ב ה"ד).

שבעך. מלמד שלא יהא מקלף בתאנים וממצמץ בענבים . (שם שם).

ואל כליך וגו'. בשעה שאתה נותן לכליו של בעה"ב אתה אוכל ובשעה שאי אתה נותן לכליו של בעה"ב אי אתה אוכל . (ב"מ פ"ז ב').

ואל כליך וגו'. תניא, מניין לפועל שאמר תנו לאשתי ולבני שאין שומעין לו, ת"ל ואל כליך לא תתן . (שם צ"ב א').

כו

כי תבא. יכול בכל אדם הכתוב מדבר, ת"ל וחרמש לא תניף על קמת רעך, מי שיש לו רשות להניף, ואיזה הוא, זה הפועל . (ירושלמי מעשרות מ"ב ה"ד).

וקטפת מלילות בידך. מלמד שלא תהא קוצר במגל [ספרי].

וחרמש. בשעת חרמש אכול שלא בשעת חרמש לא תיכול, ומניין לרבות דבר דלאו בר חרמש, ת"ל קמה, לרבות כל בעלי קמה . (ב"מ פ"ז ב').

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---