פתחי תשובה/חושן משפט/תכ
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) להתיר לו כדי לצרפו למנין. עיין בת' ח"ס חח"מ סי' קפ"ב ע"ד איש רע מעללים שהכה באגרוף רשע לבן תורה עד שפוך דם ובעו"ה רבו עוזרי זרוע רשע ואין דורש ואין מבקש והלה המכה הוא אבל על או"א מתפלל לפני התיבה ונסתפק השואל אם לענות אחריו אמן יהש"ר וקדושה. והשיב הנה אם הדברים כהווייתן האיש הזה מן תרם בחרם קדמונים עד שיקבל עליו לעמוד לפני הדין למשפט על כל הנעשה אך אין ברכותיו ותפלותיו כתפלת הכותים שאין עונים אחריה' אמן שהרי ברכותיו כולם לה' אלא מחמת עונש וקנס נידוהו הקדמונים ז"ל ולא יצורף לדבר שבקדושה ואם יתפלל בחזקה לא יענה הצבור אחריו אמן והכל כדי לרדות ולכוף כאגמון ראשו עד ישוב. אך בעו"ה בנד"ז אשר אין איש שם על לב לענשו ולהפרישו וכל הצבור על ימינו ולשחוק יהיה בעיניו אם יודע שאין היחידיים הללו עונין אמן אחר ברכותיו נמצא הם יפסידו עניית יהש"ר וקדושה והוא יעמוד במרדו ויוסיף חטא על פשע יבא בעל הכרם כו' ואין בידינו להעמיד הדת על תלו ואם באנו לדון כמוחרמים כל המחויבים נדוי ע"פ תקנת רבותינו ז"ל בזה"ז לא נוכל להתעסק עם רוב בני אנשי הדור הזה וגדולה מזו בסנהדרין דף ס' ע"א וברש"י שם ד"ה בזה"ז כו' עכ"ד ע"ש:
(ב) ואפי' הכה עבד כנעני לוקה. עיין באר הגולה שכתב דבטור וברמב"ם איתא עבד כנעני של חבירו ותמה בב"י כו' וע' בסמ"ע ובב"ח מזה. ועיין בתשובת שבות יעקב ח"א סימן קפ"א שכ' דכל האחרונים שגגו בזה ונתעלם מהם לשון הרמב"ם פ"ב מהלכות רוצח ושמירת נפש דין י"ב כו' ומסיים העולה מכל זה שדברי הטור והרמב"ם נכונים בלי פקפוק ע"ש וגם בשו"ת ח"צ דפוס לבוב בליקוטים שבסוף הספר סי' נ"ד השיב על הב"י בזה וכתב ולי ברור דעבד כנעני שלו פטור על הכאתו בין בש"פ בין בפחות מש"פ כו' ע"ש ועיין ביאור הגר"א ז"ל:
(ג) כיצד משערים הה' דברים כו'. ועיין בתשובת שבות יעקב ח"א סי' קע"ט הענין זה באריכות:
(ד) רואים כמה נפחתו דמיו. כתב בדגמ"ר וז"ל היינו שאינו צריך ליתן דמי כולו ששוה לפי אומנתו דהא עדיין ראוי לאומנות הזה אבל עכ"פ צריך ליתן דמי כולו ששווה אילו לא היה בעל אומנות ועיין בסמ"ע ס"ק י"ז אלא שאם הפחת שנפחת לפי אומנות שלו עולם יותר מדמי כולו אם היה בעל אומנות נותן לו הפחת הזה עכ"ל:
(ה) הרי זה פטור. עבה"ט ועיין בתשו' שבות יעקב ח"א סימן ק"פ שהביא דמהרש"ל פרק החובל סימן ל"ח כתב דמ"מ חייב בדיני שמים דלא גרע מהמבעית את חבירו ושאר דיני גרמא והוא ז"ל חולק עליו דמי כלל להמבעית את חבירו דה"ל לאסוקי אדעתיה שדרך כ"א להיות נבעתים גם יש ראיה מש"ס פרק הכונס כו' אלא ודאי דכה"ג לגמרי פטור כסתימת לשון הש"ס וכל הפוסקים שלא הזכירו שחייב בדיני שמים ע"ש:
(ו) י"א דיוכל לתרץ. עיין בת' חות יאיר סימן ס"ב וס"ה ובתשובת שבו"י ח"א סי' קעט מענין זה באריכות:
(ז) עבד או ממזר והוא אמת פטור. עיין בת' שבות יעקב ח"א סימן קעט שכ' דדוקא בענין זה שקראו עבר או ממזר שאינו תלוי בתשובה ואין לו תיקון ואדרבה מצוה לפרסמו שנח יתחתנו עמו משא"כ בפיסול עבירה שיש לו תקנה אין לבייש עוברי עבירה כדאיתא בסוטה כו' אף שמדברי מהרש"ל פרק החובל סימן מ"ז משמע דבכל ענין שהבושת אמת אין קונסין אותו חיני מבין דבריו בזה כי' ומצאתי באגודה פרק הזהב שכ' דיותר יש להחמיר כשהוא אומר אמת מכשהוא משקר וראיה מדאמר בבן גרים ובעל תשובה שלא ואמר זכור כו' ואף שאין ראייתו מוכרחת די"ל דוקא היכא שידעינן שעשה תשובה או בת"ח דודאי עשה תשובה אבל לא בשאר כל אדם נ"ל עיקר שאף על האמת יש דין בושת כל שמתכוון לביישו ולא למנעו מכאן ולהלן או נעשות בו דין וכ"כ בפשיטות בת' חות יאיר סימן ס"ב כו' עכ"ד ע"ש:
(ח) סופג ארבעים עיין בתוספת קידושין כ"ח ע"א שכתב דהיינו מדה כנגד מדה הוא אומר שחבירו עבר בלא ולפיכך כו' ע"ש ובמג"א סימן תר"י סק"ו מבואר דהיינו הלאו דלא יבא ממזר כו' ע"ש ובמחצית השקל שם. ועיין בת' ח"ס חח"מ סימן קפ"א שכתב דלא קשה א"כ המבייש רווק מאי איכא למימר די"ל עכ"פ רוצה הוא להביאו לידי מלקות לכשישא אשה וכן מבואר ביש"ש פ"ח דב"ק סימן מ"ד ע"ש. וכתב עוד ביש"ש שם לאו דוקא הקורא ממזר דינו במלקות אלא כל הוצאות שם רע שהוא בלאו ובח"ה שם כתב עליו לולא דבריו הייתי אומר באומרו לו אכלת חלב וכדומה אפשר שכבר עשה תשובה וכן אבותיו של ממזר אפשר שהיה באונס או עשה תשובה משא"כ שם ממזר הוא פגם מתדבק וחושדו שעתיד לעבור על לאו דלא יבא בכל שעה כשישא אשה וכתב עוד בח"ס שם והנה המלקות נוהגין לפדות בממון וכ' במהרי"ו דהוא מ' זהובים וכ"כ הרמ"א בש"ע ס"ס ב' כו' וביש"ש פ"ח דב"ק סימן מט כ' שמצא בשם הגדולים לפדות המלקות בה' זהובים רייניס ומנהג הלכה אפילו בע"כ של המתבייש ובאמת ט"ס הוא ביש"ש וצ"ל בח' זהובים רייניס וכן הומ בתשו' מהרש"ל סי' ק"א שמנה זהובים כו' (וע' בת' נחלת שבעה ח"ב ס"ס ס"ו) וראיתי עוד ביש"ש שם קורא תגר על שרגילים לחלק הקנס לבני ישיבה וכדומה וגוזר על כל הרואה ספרו שיאמרו נהמתבייש שהממון שלו הוא לעשות מה שירצה ואמנם במהרי"ו ס"ס קמ"ז פסק שיתן מ' זהובים לצדקה והמתבייש יברור מה לעשות בהם ונ"ל שאין כאן מחלוקת דודאי בפוגע בכבוד עצמו של המתבייש הרי ההמון של המתבייש אפילו למשתי ביה שיכרא שפיר דמי כמהרש"ל אמנם בפוגע בכבוד אבותיו לא יאכל הלה וחדי בבזיון אבותיו אלא כי היכי דלהוי כפרה להמבייש יחלק הממון לצדקה בעבור נשמת שוכני עפר ז"כ ומ"מ טובת הנאה להבן שהיא גואל הדם שלהם ומזה מיירי להדיא במהרי"ו שם עכ"ד ע"ש עוד. ועיין בספר עצמות יוסף בקידושין שם שהביח תשובת ר"י ן' מיגש ז"ל דאם קראו ממזר בן ממזר חייב שתים אבל אם אמר לו אביך ואתה ממזרים אינו חייב כ"א מלקות א' והטעם כי הדבר ידוע שמי שהוא ממזר בנו וזרעו עד סוף כל הדורות ממזרים והואיל והדים וקרא לאביו ממזר הנה נתחייב שיהיה הוא זרעו ממזרים אבל אם הקדים לקרא לבן ממזר שאפשר שיהיה האב כשר וזה צירף טוב האב לו באמרו שהוא בן ממזר נתחייב ב' מלקות ע' שם:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |