דרישה/חושן משפט/תכ

דרישה ‏ חושן משפט תכ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ה

ואפילו הכה עבד כנעני של חבירו לוקה כתב ב"י כ"כ הרמב"ם פי"ו דסנהדרין ונראה שטעמו מדתניא פ"ק דמכות עבד כנעני וכותי גולה ולוקה ע"י ישראל וישראל גולה ע"י כותי ומשמע לי שהיה גורס וישראל גולה ולוקה על ידיהם והטעם כתב הרמב"ם משום דישנו בקצת מצות ותמיהני כו' [עב"ח שהביא תמיהת ב"י] עכ"ל ונראה ליישב ולומר כיון דבחבלה היכא דאיכא חיוב ממון ומלקות משלם ולא לקי מגזירת הכתוב כמ"ש בפרישה א"כ ממילא המכה עבדו כנעני מכה שיש בה שוה פרוטה לא משלם שהרי מה שקנה עבד קנה רבו ולמי ישלם וגם לא לקי כיון שגזירת הכתוב בחבלה שלא ילקה וכן משמע מלשון רבי' בסי' תכ"ד שכתב החובל בעבדו כנעני פטור וכ"כ הרמב"ם בפ"ב דחובל דין כ"ו ע"ש משמע דפטורמת שלומין וגם לא לקי (מיהו אינו מוכח כ"כ וכמ"ש שם) וכיון שכשמכה מכה גדולה לא לקי איך שייך לומר שכשיכהו מכה בפחות מש"פ מילקי לקי הא יאמר האדון אוסיף לו מכה א' ואפטר הא למה זה דומה למש"ר בי"ד ס"ס נ"ו אניטלו צומת הגידין וחתך אח"כ הרגל למעלה מהם מפני שהוא פוסק בנחתכו רגליה כהרי"ף והוה טריפה החוזר להכשרו ודכוותי' ס"ל להרמב"ם ג"כ בדין זה ואפי' להרא"ש והטור שלא הסכימו עמו שאני התם דתלה בחיות הבהמה אבל הכא ודאי המכות מצטרפות וק"ל:

יז

והיכא שכואו בשפוד כו' יראה מדברי הרמב"ם כו' ר"ל לא כתב בהדיא כן אלא שיראה כן מדבריו שכ' בפ"ב דחובל ז"ל כמה הוא הצער הכל לפי הניזק יש אדם רך ומעונג מאוד ובעל ממון ואילו נתנו לו ממון הרבה לא הי' מצטער מעט ויש אדם שהוא עמלן וחזק ועני ומפני זוז א' מצטער צער הרבה כו' כיצד משערין הצער במקום שחסרו אבר הרי כו' כמה אדם כזה רוצה ליתן כו' עכ"ל הרי ששינה וכתב בבבא קמייתא בצער בלא נזק דאמדינן אם הוא אדם עשיר ואילו נתנו לו כו' משמע דמשערינן כמה אדם רוצה ליקח לצער כך דהיינו ליטול בעד צערו וכל' המשנה דר"פ ובבבא שניה כתב כמה אדם רוצה ליתן להקל ממנו הצער (וכן כתב הוא עצמו שם וכנ"ל אפשר) [ואפשר] דס"ל להרמב"ם דלא אוקמא הגמ' כן כ"א בצער במקום נזק וכ"כ הרא"ש שם מתחלה אחר שכתב האוקימתא הנ"ל ז"ל אבל צער שלא במקום נזק א"א לשום בענין אחר אלא כמה אדם רוצה ליטול להיות מצטער כך כו' עד שלבסוף מסיק דגם בזה שמין להקל וכמש"ר בשמו הרי לפנינו דהרא"ש כתב תחלה דצער כזה א"א לשום בע"א ונראה דה"ט דבשלמא בנזק במקום צער דגזירת המלך הש"י לקצץ ידו בסייף כמו שחתך הוא בחבירו ועיקר הציווי הוא שיחסר ידו והיינו דמי ידו וכיון דכבר נתן לו דמי ידו קיים עיקר גזירת המלך הש"י ותו א"צ לקיים גזירת המלך להשוותו לגמרי אלא אף אם לא נשער כמה יקח אדם לצער נפשו לחתוך אלא כמה יתן להנצל סגי בהכי משא"כ בנזק שלא במקום צער דאם נשער כמה יתן להנצל לא קיים כלל גזירת המלך הש"י שעלינו לעשות כוויה תחת כוויה דהיינו דמי שוויה כמה יקח אדם לכוות נפשו והרא"ש ס"ל דמוביער בשדה אחר למדנו להקל בשומת המזיק וה"ה בזה שלא כ' בהדיא שישומו כמה שיקח אלא ה"ה מה שיתן: ור' שמעון כתב שמשלם הכל וכ"כ א"א הרא"ש ז"ל כב"י שרבינו לא דקדק שבתשובת הרא"ש כלל ק"א סי' ב' משמע שס"ל כר"י עכ"ל ב"י ואני אומר שבודאי לא נעלם מעיני רבי' מ"ש באות' תשובה ואפ"ה דבריו מדוקדקי' שהרי מוכח מדבריו בפ' הכונס שכן היה מסקנתו וכמ"ש בפרישה ואף ששם בתשובה לא משמע כן כבר ידוע שכמה פעמים דברי פסקיו מתנגדי' לתשובתו ובכל מקום שאין מוסכמין הולכין אחר דברי פסקיו וכמש"ר בעצמן לעיל ס"ס ע"ב ועמ"ש שם ואף גם זאת דלא החליט בתשובתו דס"ל כר"י כי שם אחר שכתב דברי ר"י וראיותיו ושדחה ר' שמשון ראיות ר"י [כתב] מ"מ סברת ר"י היתה נוטה לומר כן משום דצער דבתר הכי דמיא לגרמא בניזקין מידי דהוה אבושת שכל ימיו הוא מתבייש כשמזכירין ליה בושת שיתבייש באותה שעה ואעפ"כ אין שמין אלא הבושת של אותה השעה ול"ד לריפוי דחיתה ונסתרה כמה פעמים דצריך לשלם כל זמן שלא חיתה כל צרכה וכן עלו בו צמחי' מחמת מכה וכן שבת שרואין אותו כאילו הוא שומר קישואין כל זמן משך חליו דשאני ריפוי ושבת שאינם חלים עד אחר מעשה ול"ד לצער ובושת שהם בשעת מעשה עכ"ל התשובה הרי שלא החליט דבריו אלא כתב היתה נוטה כו' ובאמת מ"ש מידי דהוי אבושת לע"ד אין הנדון דומה לראיה דהתם הבושת דלאחר זמן לאו מעצמה באה מכח הכאתו הראשונה אלא ע"י הזכרה של אותו איש משא"כ צער וריפוי ושבת הנ"ל שכולם מעצמן באי מחמת חבלה והכאה ראשונה וק"ל: ועלו בו צמחים כו' עיין במ"מ שג"כ תמה וכתב זו ששנינו במשנה עלו בו צמחים אם מחמת המכה חייב שלא מחמת המכה פטור זהו סתם משנה וגרסינן בגמ' דף ס"ה ת"ר עלו בו צמחים מחמת המכה חייב לרפאותו וליתן לו דמי שבתו שלא מחמת המכה אין חייב לרפאותו ואינו חייב ליתן לו דמי שבתו ור' יודא פליג בריפוי (וכן שם בהמ"מ ונ"ל דט"ס הוא וצ"ל בשבת וכן הוא מבואר בגמרא בהדיא) דמחמת מכה ואמר דפטור ורבנן בתראי אמרי באותה ברייתא דאפילו בשבת (צ"ל בריפוי) דמחמת מכה פטור ואין מי שיסבור דשלא מחמת מכה יהיה חייב בריפוי ובודאי ט"ס הוא מ"ש בספרי הרב חייב לרפאותו וצ"ל אין חייב לרפאותו עכ"ל ובכ"מ שם השיג עליו וכתב ז"ל דא"כ מאחר שכתב הרמב"ם דעלו בו צמחי' שלא מחמת המכה אינו חייב לרפאותו מה היה צריך לכתוב עבר על דברי הרופא והכביד עליו חליו אינו חייב לרפאותו (ואע"פ שב"י עצמו כתב שלרבי' צ"ל דתני והדר מפרש וא"כ נוכל לתרץ גם כן להרמב"ם מ"מ נראה לכ"מ יותר מפורש כמ"ש הוא) ועוד שטבע הלשון (שכתב ואינו נותן לו דמי שבתו) מורה דאינו ט"ס דאס כן הול"ל אינו חייב לרפאותו ולא לתת לו דמי שבתו וכתב הוא ז"ל וגס כאן בב"י שצ"ל דהרמב"ם ז"ל גרס בדברי ת"ק שבברייתא עלו בו צמחים מחמת המכה חייב לרפואותו ואינו חייכ ליתן לו דמי שבתו ויש ליתן טעם לדבר ששם בנמ' ממעטינן לרבנן שלא מחמת מכה מדכתיב רק שבתו יתן ורק גבי שבת הוא דכתיב והא דקאמר הגמרא כדתניא כו' אינו מדמה אלא לאוכל דבש כו' שהם מאכל אדם והרופא לא הזהירו שלא לאכלו ולא הוה פושע והברייתא דקתני שאינו חייב לרפאותו מיירי שמיחע הרופא שלא לאכלו והוא אכלו (אבל בעבר על דברי הרופא פטור) וכמ"ש הרמב"ם בהדיא וכתב עוד שלפ"ז צ"ל שהרמב"ם לא היה גורס בברייתא יכול יהא חייב לרפאותו אלא יכול יהא חייב ואשבת קאי ע"ש ובב"י כתב קצת בע"א ע"ש וכל זה הוא דוחק לשנות הגירסאות (כ"כ) ועוד דא"כ סתמא דמתני' דקתני בה בשלא מחמת מכה פטור ואירפוי קאי אתיא דלא כרבנן קמאי ולא כרבנן בתראי [וע"ק] דפליגי באגדה אגד יתירא ודכ"ע מכה לא ניתנה לאגדה אגד יתירא (פי' לאגדה ולעטפה ביותר שאז עולין הצמחין מחמת החום וההבל) ומד"ת היה פטור בעלו בו צמחין אלא מיתורא דורפא ירפא ילפינן ליה וס"ל לת"ק כיון דאיתקש שבת לריפוי כי היכי דבריפוי גלי לן קרא ביתורא דחייב בעלו בו צמחים מחמת המכה ה"ה בשבת נמי חייב א"כ כי פריך ורבנן רק ל"ל ומשני לשלא מחמת המכה א"כ מי פליג ליה לת"ק בין ריפוי ושבת וכשם דמיעט רחמנא בעלו שלא מחמת המכה מחיוב שבת דה"ה מיעטה נמי מחיוב ריפוי דהא איתקש ריפוי ושבת יחד ודוק לכן נראה דט"ס הוא ברמב"ם וכמ"ש המ"מ ועיין במגדול עוז שרצה ג"כ ליישב דברי הרמב"ם ז"ל ודבריו סתומים סתרי דברי הגמרא ונראה דאין להם הבנה: והרמב"ם כתב אמדוהו לכל נזק ונזק ואח"כ אמדוהו לכולו אין גובין אלא דמי כולו לבד כו' הרמב"ם שם בפ"ב דחובל דין י"ג כתב לפני זה ז"ל סימא את עינו ולא אמדוהו קטע את רגלו ולא אמדוהו ואח"כ חרשו הואיל ולא אמדוהו בכל נזק ונזק נותן לו דמי כולו אמדוהו לכל נזק כו' וכמש"ר האי בבא שנייה בשמו וכתב המ"מ שם אבבא דרישא הנ"ל ז"ל מתוך ל' רבינו ז"ל נראה שמ"ש נותן לו דמי כולו אינו למעט צער ריפוי ובושת דכל אחד (ור"ל כמו שס"ד דהתוס' שהבאתי לשונם בפרישה דס"ד דהאי דאינו נותן לו דמי כולו דהיינו כדי דמיו ולא הצער והריפוי ובושת דאינן בכלל דמי כולו) אלא למעט הנזק והשבת וכיון דנותן לו דמי כולו אין אומדין הנזקין מוחלקין אלא הרי הכל בכלל האחרון אלא שיקשה לזה הגירסא הכתובה במקצת ספרים (ר"ל לפי ביאור דברי הרמב"ם הנ"ל תהיה האיבעיא לענין נזק ושבת אי יהבי ליה בשומת הניזקין מוחלקין או בשומת כולן יחד ובגמרא דילן וכתבתי לשונה בפרישה איתא לענין נזק ושבת לא קמיבעיא ליה אלא לענין צער וריפוי ובושת אי משלמין אותן בשומא מוחלקת או בשומתן יחד וז"ש המ"מ וכתב ז"ל) לפיכך פירשו בתוס' דאע"ג כו' והיינו כמ"ש בשם התוס' בפרישה ע"ש ומסיק המ"מ וכתב ז"נ ואפשר שאף וה דעת רבינו ז"ל כו' הא דכ' לשון אפשר ה"ט משום בשלמא התוס' כתבו כן אלא הגמ' דבה מפורשת דהאיבעיא קאי דוקא אצער ריפוי ובושת ועלה מסיק וקאמר בגמ' את"ל כיון דלא אמדוהו יהיב ליה כולו בהדדי אף דקאמר דמי כולו דמשמעותו הוא דקאי אנזק ושבת דבהו שייך דוקא דמי כולו מ"ט מדקאמר דמי כולו בהדדי ניחא לפרשו דקאי גם אדמי בושת וצער וריפוי הנזכרים כהאיבעיא וקאמר עליהן באת"ל דקיהבינן דמי כולו בהדדי עם הבושת והצער והריפוי ושיימינן הכל יחד דבשעה ששמין לבסוף דמי נזק ושבת דכל אבר ואבר שמין נמי הבושת וריפוי ושבת יחד עמהן משא"כ להרמב"ם דלא הזכיר בדבריו בושת וריפוי ושבת גם לבסוף כ' נותן לו דמי כולו משמע דהאי דמי כולו אנזק ושבת לחוד קאי ומש"ה כתב המ"מ אפשר לפרש ג"כ כדברי התוס' וק"ל ואח"כ אבבא שנייה כתב המ"מ ז"ל אמדוהו לכל נזק כו' זו איבעיא דלא איפשטא שם ומ"ש אלא דמי כולו בלבד ואי תפס הניזק דמי כל אבר ואבר ודמי כולו אין מוציאין מידו ודאי אם דעת הרב במ"ש דמי כל אבר ואבר דמי כל נזק אין דמי כולו האמור ראשון כדמי כולו שני מאילו הראשון דמי כולו כמו שהיה בריא בטרם שחבל בו כלל והאחרון דמי כולו אחר שנגרעו דמיו מחסרון עינו ידו ורגלו דודאי אם תפס דמי האיברים ודמי כולו כמו שהיה בריא מפקינן מיניה וא"ת א"כ הכל עולה לחשבון א' לא היא דחילוק יש בין שומא א' לשומות הרבה עכ"ל המ"מ ונראה דר"ל במ"ש ודאי אם דעת הרב במ"ש דמי כל נזק כו' לאפוקי אם נפרש מ"ש הרמב"ם נזק כל אבר דנזק ל"ד קאמר אלא ר"ל הצער והריפוי והבושת דכל אבר וכמ"ש המ"מ אדברי הרמב"ם בבבא ראשונה דמ"ש שם ולא אמדוהו בכל ניזק ונזק נותן נו דמי כולו דאפשר שגם דעת הרב הוא כדעת התו' ואצער וריפוי ובושת כ"כ ע"ז כתב דאם היינו מפרשין גם מ"ש בבבא שנייה דאם תפס הניזק נזק כל אבר דר"ל הצער ובושת וריפוי דכל נזקתו א"צ לומר דפי' דדמי כולו הראשון והשני דכ' הרמב"ם לא יהיו שווים די"ל דדוקא אם תפס דמי הצער והריפוי והבושת דכל א' מהנזקין בפני עצמו וגם תפס דמי כל הנזקין כמו שהיה שוה כשהיה בריא אין מוציאין מידו וק"ל ובזה דברי המ"מ מבוארין וכתבתיהו לבקשת התלמידי' לבארם כי דברי הב"י המה קצרים וסתומים ועמ"ש עוד (בדרישה) [בפרישה] מזה שצריכין לומר שמחולקין הרא"ש והטור עם הרמב"ם לפי פי' המ"מ כאם כשאומדים לבסוף דמי הנזקין עצמן אם אומדין כל אבר ואבר בפני עצמו או לא ע"ש:

כו

ביישו כשהוא ישן כו' ער וא"א ז"ל כתב שהוא פטור ז"ל הרא"ש שם דף ק"ט בעי ר' אבא בר ממל בייש ישן ומת מהו משום כיסופא הוא והא לית ליה כיון שמת מתוך השינה ולא נודע לו בשתו ולא איכסף א"ד משום דזיילי באפי דאינשי הוא והא זיילי רב פפא אמר הכי קמיבעיא ליה משום כיסופא הוא והא לית ליה כיסופא א"ד משום פגם משפחה הוא והא אית ליה ומסקינן מהא ברייתא דתניא חרש ר"מ אומר יש לו בושת ושוטה אין לו בושת קטן פעמים יש לו בושת ופעמים אין לו בושת ל"ק הא דמכלמי ליה ומיכלם והא דמכלמי ליה ולא מיכלם ואיפשיטא מיניה הך בעיא לתרי לישני מכאן דחזינא דמכלמי ליה ולא מיכלם לית ליה בושת אלמא טעמא דבושת לאו משום דזיילי באפי אינשי ולאו משום כיסופא דבני משפחה הילכך ביישו ישן ומת פטור ורב אלפס ז"ל לא הביא כל זה עכ"ל וכן כתב בית יוסף דמה"ט פטור ולכאורה היה נראה דבלה"נ דס"ל להרא"ש דפטור משום דאיבעיא הוא (דאיפשיטא) [דלא איפשיטא] אמרינן דהוא קולא לנתבע וס"ל דבספיקא דדינא ל"מ תפיסה אלא דהב"י כתב האמת שכן מוכח בדברי הרא"ש דס"ל דאיפשיטא האיבעיא וגם מל' רבינו מוכח כן שהרי כ' בשם הרא"ש פטור מוכח דס"ל שלאו ספיקא הוא ודוק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם ·

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.