באר הגולה/חושן משפט/תכ

באר הגולה ‏ חושן משפט תכ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א) לשון הטור וכן כתב הרמב"ם רפ"ה מהלכות חובל:

ב) כתב ה"ה איתא בכמה מקומות ואיתא בפ"ג דכתובות דף ל"ב ע"ב:

ג) מימרא דריש לקיש בפרק ד' מיתות סנהדרי' דף נ"ח ע"ב:

ד) וכתב הסע"ע דה"ה היכא שנזכ' בדברי האחרונים שהקהילות החרימו על זה ☜אין צריך לנדותו עתה מחדש חלא שהוא מוחרם ועומד העובר על דבר תקנתם וכתב עוד שנ"ל מדסתם מהרמ"א וכתב סתם וצריכים להתיר וכו' משמע דרצונו לומר כסתם התרת נדרים שהוא בג' שלא החמירו להתיר בק' אנשים מג' קהילות מג' מדינות כי אם ברוצה לישא אשה על אשתו וכו':

ה) נלע"ד שצ"ל לעשות לו דין וז"ל שם ע"מ שיקבל עליו כל מה שירצו בב"ד:

ו) כצ"ל וכן הוא שם בנימוקים:

ז) שם ס"ד וברמב"ם שם ד"ב מימרא דרבי יוחנן שם בכתובות דף ל"ה ע"ה

כלומר אבל' אם יש בה שוה פרוטה כיון שהוא חיוב ממון אין אדם לוקה ומשלם:

ח) שם ושם ברמב"ם

כ' ה"ה הכי אסקינן פ"ח דב"ק דף פ"ח (ע"א) דעבד אחיו הוא במצות והרי הוא כאשה והדין מבואר בפרק ג' דמכות (ריש דף ט') ובטור וברמב"ם שם איתא עבד כנעני של חבירו ותמה בב"י בזה למה הצריך שיהי' עבד של אחרים שאף עבדו אין ניתן לו רשות להכותו מטעם ששייך במצות ושכ"כ הרמב"ם בספט"ו מה' סנהדרין (וע' בכ"מ שם שכתב שם טעם אחר) ולכן השמיט המחבר של חבירו:

ט) משנה רפ"ק דב"ק דף פ"ג פ"ב

שם בגמרא דף פ"ה ע"א וע"ב ויותר מבואר הוא בירושלמי כתבוהו הרי"ף והרא"ש בר"פ החובל:

י) לשון הטור ס"ו וכ"כ הרמב"ם בפ"ב מהלכות חובל ומזיק דין ב' שם במשנה:

כ) שם ושם וכ' ה"ה פסק כרבא שם (דף פ"ז ע"א) ובהל':

ל) בטור וברמב"ם שם איתא לחיות:

מ) שם ושם וכ' ה"ה פשוטו כשאין כאן שבת דאינו בטל ממלאכתו ונזק לא חשבינן ליה לא בהא ולא בההיא כיון דסופו לחזור אין לו נזק אע"ג דאי מיזדבן השתא היה נגרע מערכך:

נ) שם ושם:

ס) כן כתב הראב"ד שם בהשגה וכתב ה"ה שנ"ל שגם זה דעת הרב ז"ל וסתם הרב דפשיטא הוא והדין הוא בירו' הביאו בהל' וכ"כ הטור ע"ש:

ע) שם ושם:

פ) שם ברמב"ם וכ' ה"ה כתב זה במקום טימוס האמו' בירושלמי שהיא מכה קלה מאוד:

צ) שם וכתב ה"ה שם וגם זה נכון:

ק) שם דין ג' וטור סעיף י' שם במשנה ובגמרא דף פ"ד ע"ב:

ר) שם ושם סוגיא בגמרא שם דף פ"ה ע"ב וביארו שם עד שיחזיר מראהו כשהיה:

ש) לשון הטור סי"ב אוקימתא בגמרא שם:

ת) כ"כ הרא"ש שם מסברא והביא ראיה מהתוספת פ' הנשרפין ד' ע"ח בד"ה סוף חמה לבא וכו':

א2) שם ושם מבואר בסוגיא בב"ק פ"ו דפ"ו ע"א אליבא דרבא דלעיל:

ב2) גם זה מפורש באותה סוגיא שם אך בטור הוסיף ☜שאינו משלם השבת אלא אם הוא יורד לרקד בראשו וכן משמע לשון הגמ' מפירש"י שם:

ג2) כן הוא בטור וברמב"ם שם פ"ב מה' חובל:

ד2) שם ושם:

ה2) שם ד"ו כתב ב"ה שלעולם הרושם ניכר שאינו חוזר כמו שהיה וההיא סוגיא דהחובל בבתו צ"ע דמשמע דלאו בכל מקום משלם נזק אלא במקום הנר' כמו פנים:

ו2) ל' הטור סי"ז:

ז2) משנה שם דף פ"ג ע"ב סימא עינו קטע את ידו:

ח2) שם במשנה שבר רגלו:

ט2) ואפי' הוא אדם חשוב ואשר נגע בכבוד חשיבותו זה משלם לו בכלל בושה שהיא משתלמת לפי המתבייש:

י2) ועומד לשימוש ולעשות כל מה שירצה לפי שהעבד הנוקב מרגליות אין רבו מקפיד כ"כ על חסרון רגלו שראוי הוא למלאכתו הראשונה ויותר יהיה קבוע במלאכתו וישומו כאלו לא היה נוקב מרגליות דמסתבר שלא יפסיד באומנות הרא"ש שם:

כ2) לשון הרמב"ם שם דף י"א מבואר שם בגמרא דף פ"ה ע"א:

ל2) טור וכן פסק רש"י שם:

מ2) לשון הרמב"ם שם דין י"ב שם במשנה ומימרא דרבא שם דף פ"ה ע"ב:

נ2) שם דין י"ד אברייתא שם דף צ"ח ע"א ואיתא בהלכות שם:

ס2) באותה ברייתא שם:

ע2) שם די"ו וכתב ה"ה נראה שזה פשוט אצל הרב דע"כ לא לא אמרינן דנותן לו מיד אלא כדי שלא יתחייב יותר מן האמוד אבל אם רצה המזיק ליתן דבר יום ביומו ואם יתרפא קל מהר' ירויח ואם יאמר יפסיד ודאי שומעין לו שהרי אינו חייב בו אלא ברפואתו ושבתו והרי הוא נותן ונכון הוא:

פ2) שם דין י"ט וכתב ה"ה יצא לרבינו ממ"ש לבעלה שאם רצה המזיק אין שם אומד שאם בהכרח שיש שם אומד תכף יתן לו אומדו ויפטר וכן כתבו המפרשים:

צ2) משנה שם רפ"ח דף פ"ג ר"ב:

ק2) ברייתא שם דף פ"ה ע"א וכת"ק:

ר2) כן הגי' ה"ה שם בספרי הרמב"ם והוא עיקר הנוסחא:

ש2) ברייתא שם:

ת2) שם די"ח שם בגמ':

א3) שם בגמרא אסיא דמגן במגן ופירושו כשאין הרופא מצפה לקבל שכר אינו מעיין כל כך בענין החולי:

ב3) טור סי"ז ושם בגמרא אסיא רחיקא:

ג3) שם ושם בגמרא:

ד3) ל' הרמב"ם שם רפ"ג משנה שם רפ"ח.:

ה3) שם דין ז' ברייתא שם דף צא ע"א:

ו3) וכתב המרדכי וה"ה ☜אם אחזו והכה בכותל כנגד אזנו ונתחרש סמ"ע בשם ד"מ:

ז3) שם ס"ג:

ח3) מימרא דרבא שם דף פ"ה ע"ב:

ט3) טור סי"ו בשם הרא"ש:

י3) שם דין י"ג כ' ה"ה בעיא דרבא שם ואמר את"ל כיון דלא אמדוהו יהיב ליה דמי כולו וכו' ופסק כאת"ל וכן דרך רבינו בגמרא:

כ3) כן היא שם בגמ' ברמב"ם ובטור

פירו' כאלו עשה הכל בפע' אחת שאינו עולה כ"כ כמו שאומדין כל אחת בפני עצמו תוס':

ל3) וכן כ' ה"ה שם בשם התו' ושלזה הסכים הרשב"א ואפשר שזה דעת רבינו הרמב"ם ז"ל:

מ3) שם ושם בגמרא בעיא דלא איפשטא:

נ3) כ' ה"ה פי' אחר שנגרעו דמיו מחסרון ידו ורגלו דודאי אם תפס דמי כולו כמו שהיה בריא מפקינן מיניה וא"ת הכל עולה לחשבון א' לא היה דחילוק יש בין שומ' אחת לשומות הרבה כדאמרינן לעיל:

ס3) ל' הטור סי"ח וכ"כ הרמב"ם שם ס"פ הנזכר מימרא דרבי חנינא שם דף צ"א ע"א:

ע3) אמתניתין שם אמר ליה רבי תן לי זמן וכו' בגמ' שם:

פ3) ל' הרמב"ם שם בפ"א דין יח בעיא דאיפשטא שם:

צ3) כ' ה"ה פשוט הוא:

ק3) מפורש במשנה שם דף צ ע"א ובגמרא שם דף צ"א ע"א מימרא דר"פ אבל בבגדו לא:

ר3) כ' ה"ה אינו מבואר בגמרא אבל נכון הוא מן הטענה שכ' הראב"ד ז"ל א"א יפה אמר ומה במקום שאין העדים יודעים שחבל בו ב"ה או חבל הוא בעצמו אמרו נשבע ונוטל לפי שאין דרך שיחבול אדם בעצמו והולכין אחר החזקות כיון שראו עדים שחבל בו ואין דרך אבן קטנה לחבל' הזאת כ"ש עכ"ל:

ש3) שם ד' י"ט וכ' ה"ה מפורש באלו הן הנשרפין (דף ע"ו ע"ב) לענין מיתה וכל שכן לענין נזיקין (:

ת3) ☜דבברזל לא כתיב אשר ימות בו):

א4) כ"כ ה"ה שם כמ"ש שם בגמרא:

ב4) שם ברמב"ם מחלוקת שונות בפ"ג דב"ק (דף ל"ג ע"א) ופסק בפסק ההל' ה"ה:

ג4) משנה בפ"ח דב"ק דף צ ע"א:

ד4) כן הוא בגמ' ובהלכות הרי"ף ופסקי הרא"ש:

ה4) לשון הרמב"ם שם בפ"ב דין ז' מפורש בברייתא וגמרא שם דף צ"א ע"א:

ו4) מבואר במ"ש שם סי' כ"ה:

ז4) שם ד"ח כתב יראה לי וכו' וכתב ה"ה טענה נכונה היא זו:

ח4) ל' הטור סעיף כ"ד וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ג ד"ב פשוט בגמ' ערום בר בושת הוא וכו' בי' המרחץ בר בושת הוא דף פ"ו ע"ב וכ' ה"ה דעת רבינו ז"ל כפי' רש"י שכיון שאינו מקפיד לילך ערום בפני בני אדם מי הוי בר בושת אפי' רוקקין אותו או מכין אותו לא יהיה מתבייש ובית המרחץ בנ"א עומדי' ערומים שם ואין בושת אבל בתו כתבו דפשיטא שרק בפני ערום או סטרו חייב ובהכי איירי מתני' שם המבייש את הערום חייב וסוגיא דגמרא בשביישו דרך הפשטה והיינו דאקשי' ערום בר בשת הוא וכו' כיון דאינו לבוש מי יפשיטנו והלא ערום הוא ועד"ז פי' בית המרחץ הרשב"א בנימוקיו וכתב הב"י וכיון דאפוקי ממונא היא נקטינן לקולא:

ט4) שם ד"ג בעיא ולא איפשיטא שם בגמ' דפ"ו ע"א ופסק כדרכו לפסוק בכל ספיק' דדינא:

י4) כן הוא ברמב"ם וכן העתיק הטור:

כ4) שהוא מפרש סוגיא דהתם דבעיא איפשטא לפטורא וכ"נ מדברי התו' שם:

ל4) שם בפ"ג דין ד' ושם במשנה דף פ"ו ע"ב:

מ4) ברייתא שם:

נ4) שם בברייתא:

ס4) כ' ה"ה מפורש בסוגיא לדברי הכל שם דף פח ע"א וכ"כ התו' שם בריש העמוד דף פ"ו ע"ב וכדמפרש ר"פ שם:

ע4) ברייתא שם:

פ4) משנה שם וכדמפרש לה ר"פ שם דצ"א ע"א:

צ4) שם ע"א אמרי במערבא משמיה דר' יוסי בר אבין:

ק4) רמב"ם שם ד"ה:

ר4) טור סל"ג בשם רב שרירא גאון ושכ"כ אביו הרא"ש שם בפ' החובל וז"ל שם ומסתברא דיותר בושת בדברים מבושת של חבלה דאין דבר גדול כלשון הרע ודבה שאדם מוציא על חבירו ועוד כ' בתשו' בכלל ק"א ס"א נהגו בכל מקומות ישראל לעשות תקנה וסייג לבעלי הלשון ולקנוס המבייש לפי המבייש והמתבייש וכן יעשו ב"ד בכל ענין ע"כ:

ש4) כ' בהגה' מרדכי אם קראו מותר אחר שעשה תשו' ☜הרי עובר חרם ר"ג ואם לא ידע מן החרם אינו מקרי' עבריין הביאו הסמ"ע ומבואר במ"ש בסי' של"ד בסופו ובהג"מר דקידושין כ' בדין ☜איש שחרף אשה דיתענה בה"ב וישב יחף פני ב"ה ויבקש מחילה על המגדל הביאו הסמ"ע וע' בסי' תכ"א סי"ג:

ת4) בשם גדולי אשכנז וראי' ספ"ב דמציעא דף ל"ג ע"א בעי רב חסדא מרב הונא תלמיד וצריך לו רבו א"ל ר' חסדא ל"צ לך וכו':

א5) וכתב שם שאינו צריך לפייס אלא לאותו איש שחירף ולא אמו:

ב5) בשם תשובת רבינו אביגדור כהן וכתב עוד בשמו וכן אם קראו בן הזונה יכול לתרץ דיבוריה ר"ל בן הפונדקי':

ג5) כ"כ על א' שקראו כנען דליכא למימר כמו כנען בידו מאזני מרמה דאם כן עבד נמי ר"ל עבד עברי או עבד לוה לאיש מלוה אבל כ' על אשה אחת שיצא עליה קול שזינתה בטברי' וצווח א' לא' מבני' בעת הקטטה טבריה טברי' לא מקרי ביוש בפרהסיא אך יקח י' אנשים ויבקש מטו ממנו בחצר ב"ה דרך כבוד וכו' הביאו גם כן הסמ"ע בקיצור:

ד5) ומסיק שם ☜שלוחו יקח ב' מהעיר שנקבר שם וילך על קברו לבקש מחילה בשם המחרף:

ה5) שם ס"ג דין ז' ומפרש בכמה מקומות:

ו5) דרש רבא וכו' פ"ד דב"מ דף נ"ט ע"א:

ז5) שם דין ח' מהא דשלח ליה רב חסדא לר"נ וכו' הרי אמרו לרכיבה שלש כו' שם בפ"ג דף כ"ז ע"ב:

ח5) ע' במ"ש בסוף הסי':

ט5) כ' ה"ה לשון הגמ' לסינוקרת י"ג ופירוש הרב קבץ אצבעותיו ורש"י ז"ל פי' פי' אחר וזה הנכון והנ"י כ' בשם הרא"ה והערוך הבועט ברגלו ה' לפי שהכהו בחמשה אצבעות שברגלו לארכובה ג' לפי שיש בה שלשה פרקים לסינוקרת י"ג שהוא הכהו מאחרי ידו לפי שיש בידו י"ג פרקים לבד מפרק אגודל שלא הכה בו וזה עם פרק העליון:

י5) זה ב' בפי' מה ששנינו התוקע לקבירו נותן לו סלע וכו' שם פ"ח (דף צ ע"א) אבל יתר המפרשים פירשו שתקע באזנו בקול גדול ופ"א המכה כנגד אזנו (וכן פרש"י שם) והדין כת"ק דמתני' שם ה"ה:

כ5) כל זאת הבבא הוא במשנה:

ל5) קידושין פ"א דף כ"ח ע"א:

מ5) וכתב שם שיש רשות לקנוס אותו כפי התיקון שרשות לעשות גדר ותקנה לעבירה לפי ראות עיניהם וכו':

נ5) ובנימוקי מהר"מ כ' שם על איזה דברים חייב עליהם מלקות ועל פי מ"ש הרמ"א לא העתקתי אותם:

ס5) איבעי' בגמרא שם ד' צ' ע"ב ונפשטא מימרא דרב יהודה א"ר כל כסף האמור בתורה כסף צורי ושל דבריהם כסף מדינה בפ"ד דף ל"ו ע"ב וכ"כ הרמב"ם שם בפ"ג ד"י כל אנו הסלעים הם מכסף א"י באותו הזמן שהיה בכל סלע חצי דינר כסף וג' דינרים ומחצה נחושת וכו':

ע5) שם די"א כ' ה"ה חלוק זה מכל האמורין מתקע חבירו עד כאן מפיר' במשנה שם כתנא קמא דר"ע (מפרש בגמ' דף צ"א ע"א) אבל אג' הראשונים אינם מפורשי' אם הם במכובד דוקא ודעת רבינו להשוותן ונכון הוא (וכ"כ התוספת בשם ר"י שם סוף דף כ"ז):

פ5) וכ"כ ה"ה שם ד"ח בשם קצת המפרשים וכן פירש"י ז"ל שם:

צ5) כ' הב"י אבל בנוסחת הרי"ף שבידינו איתא שהסכים לדעת רבנן אחריני דהאי דמי הכל הוא הרי בהדיא שהסכים לדעת הרמב"ם והכי נקטינן כ"ש דאוקמי ממונא הוא ע"כ (וה"כ איתא בספרים שלפנינו) וכ' עוד הב"י דאם הכהו בחוזק באותן מיני הכאות עד שהיה בהן כדי לעשות נזק גדול ביותר משמע לי דמוד' הרמב"ם דמשלם ריפוי ושבת:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---