מחצית השקל/אורח חיים/תנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תנג

(א) (ס"ק א) טטרקי הוא מה שאנו קורין הא"דין וטירק"שער וויי"ץ כ' ח"י הוא מין קטניות:

(ב) (ס"ק ב) מותר כו' מקום שי"ל שיפלו. אף ע"ג שאם נפלו בתבשיל אין אוסרים כמ"ש רמ"א (וכ' ח"י ופר"ח הא דכ' בש"ע דאין אוסרים לא בעי ס' אבל רוב עכ"פ בעי' דבבציר מרוב מיקרי תערובות וה"ל כאלו הוא בעין) מ"מ לכתחלה יש ליזהר:

ואפילו שמן זית. ר"ל דבזה אין לחוש שכתשו במכתשת שכותשים בו שעורים דידוע שי"ל כלים מיוחדים לשמן זית. מזה הוכיח מ"א דמותר לאכול שמן זית:

שהן מתחמצות. ר"ל שהפמוטו' מתחמצות מכח שאר שמנים שהדליקו בה והשאר שמנים הם חמץ שכותשין אותו במכתשת שכותשים שעורים ובולע שמן זית מן הפמוטות ונאסר:

ובד"מ כ' דאפילו שאר שמנים מותר לתלותן אפי' במקום שי"ל שיפלו לתבשיל דאין אוסרים בדיעבד כו' כצ"ל במ"א:

(ג) (ס"ק ג) מותר להשהות [וכ' בח"י הא דאיצטריך ש"ע לאשמעי' דמותר להשהותן אע"ג דאין איסורן כ"א משום דהני מידי דמדגן גזרי' אטו דגן:

והא דגן גופא מותר להשהותו כ"ש אורז וכה"ג ותי' דס"ד דאורז וכה"ג דקליש אסורי' ואינו אלא חומרא. אם ישהנו בביתו פן יבא לידי אכילה שכיון דאיסורא קל בעיניו קמ"ל דשרי] כי א"א לבררן. והט"ז כת' דקרא"ם קימ"ל שדומה לדגן אסור ולא מהני ברירה ופעל"ד קימ"ל מתיר ט"ז שאינו דומה לדגן ע"ש ולענין חרדל עי"ל סי' תס"ד ובט"ז כאן:

(ד) (ס"ק ד) טעם כו' כזית בכא"פ כו' זהו לשון המשנה. ונחלקו הפוסקים י"א כמו דטעם כעיקר דאורייתא לענין איסור. ה"ה לענין לצאת ידי חובת מצה סגי בטעם. ויש פוסקים דלענין מצה לא. מהני טעם ודוקא בחיטין ואורז דהחיטין גוררים האורז. וגם האורז נעשה כחטין ולכן יוצא. ולפ"ז דוקא חטין ואורז. אבל לא חטין וד"א כגון קטניות או אורז וא' משאר ה' מינים כגון אורז ושעורים אינו יוצא בטעם וי"א דבעו דוקא כזית בכא"פ [ושיעור אכילת פרס עיין סי' תרי"ב סעיף ד' די"א ג' ביצים וי"א ד' ביצים] ומחמיר מ"א כדעה ג'. אך גם בזה יש דעות חלוקים. י"א דבעי' שיאכל אכילת פרס וכיון שמעורב בו כזית הא אכל כזית ויצא אע"ג שהפסיק באכילת מין אחר הא תוך אכילת כ"פ מצטרף אפי' שהה וי"א אם כזית בכא"פ סגי אם אכל כזית ממנו. ופר"ח מחמיר ע"ש ועיין במ"א לעיל סי' ר"ח ס"ק ט"ו ובהל' חלה:

(ה) (ס"ק ה) מאכילת כו' עס"ה דשם מבואר דשעורים ממהרים להחמיץ. ועיין מ"ש סי' תס"ו לענין עכברים שאכלו מקמח:

(ו) (ס"ק ו) מיהו כו' קאי אדגן שצמח דבאכילת עכבר א"צ ס' כמ"ש סעיף קטן ה' בשם הרשב"א דאם אין שם ס' אסור להוסיף עד ס' דהוי כמבטל איסור דדי אם נתיר אם יש כבר ס' וע"ש במ"א ובפר"ח מחמיר אפילו יש כבר ס' אע"ג דאין כוונתו לבטל מ"מ הוי כמבטל א"ל דהא מצי לבררו ע"ש:

(ח) (ס"ק ח) קמח כו' וכ' הגאון כו' ובזה"ז כלם אפי' בני כפרים לותתי'. ומה"ט מ"ש ח"י בשם תשובת נ"ש דהתיר לטחון קודם שלשים יום בלי ניקור הרחים וה"ה אפילו שלשים לפסח אם הוא שעת הדחק. ולענ"ד מספק' לי מלתא טובא אם יש לסמוך ע"ז בזה"ז שעיינתי שם בסי' י"ב שטעמו להתיר א' שאין כוונתו לבטל ב' שמא לא טחנו בה כלל תבואה לתותה ואת"ל טחנו בה תבואה לתותה שמא אח"כ טחנו בה כמה פעמים שאינה לתותה ונתבטל החמץ בתבואה שאינה לתותה. ועוד כיון שיש טרחא בניקור והוצאות חשוב כמו דיעבד. ודי במה שהחמירו תוך שלשים וקודם שלשים לא מצינו מנהג יש לאוקמי אדינא עכת"ד. וכבר כתב בתשובת הרדב"ז וכ"כ בתשוב' ה"ה ח"צ דאין לסמוך על היתר תשובה כ"א שיהיה בנדון הבא לפניו כל הצדדים שכ' בתשו' דשמא לא התיר בעל התשוב' אלא בצירוף כל הצדדים. וא"כ לדידן דלותתין כל התבואות אזיל עיקר התירו שמא טחנו תבואה שאינה לתותה ולא נשאר כ"א ההיתר שאינו מתכוין לבטל והא כ' מ"א בשם הרשב"א בסי' תמ"ז ורמז עליו פה ס"ק ז' דאין להוסיף עליו עד שיהיה ס' אלא דוקא כשיש כבר ס' א"כ איך נתיר לעשות התערובות לכתחלה וטרחא והוצאות אין זה מספיק בשגם על ברירת חטים שצמח חולק פר"ח וכנ"ל ואיך נקיל כה"ג לכן נלענ"ד בזה"ז אין לסמוך על היתר זה:

(ט) (ס"ק ט) בין כו' עבי"ד סי' שנ"ד לענין חלה דאם לש עיסה של שיפון מצטרף עם עיסה של שעורים או כוסמין ולא עם מין אחר לדעה א' מזה משמע דהוי מין שעורים מדמצטרף עמו:

(י) (ס"ק י) ע"ג בהמה כו' ר"ל דזיעת בהמה אינה מחמצת וטעם א' שנתחמם מן הבהמה עמ"ש מ"א ס"ק ט"ו:

(יא) (ס"ק יא) משום כו' ע"ס תנ"א סעיף י"ח דנפה אין לה הכשר א"כ ה"ה כיס של רחיים וכ' ט"ז ס"ק ד' דיש להזהיר שלא ליקח חטין מבעל הרחיים שצריכים הטוחנים ליתן לו מכל שיטחנו שם והם נותנים לו מתבואה הלתותה כבר:

(יג) (ס"ק יג) יום כו' ועבח"מ כו' שכ' בש"ע על ענין מלמד שביטל ללמוד עם תלמידו יום או יומים ופי׳ סמ"ע דר"ל מעל"ע דהיינו ך"ד שעה דומי׳ מה שפי׳ חז"ל על קרא דפ׳ משפטים בעבד כנעני אך אם יום או יומים שר"ל יום שהוא כיומים דהיינו מעל"ע ע"ש וא"כ אפשר דה"ה הכא י"ל כן הכוונה וכן פי׳ ח"י באמת ומ"ש מ"א דסגי בלינת הלילה כתב ח"י הטעם דמדמה לה למים דבעי׳ מים שלנו וסגי בלינת לילה וכדאי׳ סי׳ תנ"ה והביא בשם מהרי"ו וכ"כ הט"ז דבעינן שיטחן ג"י קודם לישה:

(יד) (ס"ק יד) י"א כו׳ ובמקומנו א"ח לזה ואפשר כו׳ והח"י הביא סוף דברי כה"ג שסיים כה"ג בעצמו אף ע"פ ששמע כן מחכם א׳ מכל מקום אינו סומך על שמועה זו והוא נגד משמעות הפוסקים עכ"ל:

(טו) (ס"ק טו) ומחמם כו׳ וצ"ע דבירושלמי לא משמע כן. הובא בב"י דאי׳ שם שר׳ אבהו צוה לטותנים שלא ינוחו השקים זה ע"ז והם דברי הגהות רמ"א בשם מרדכי בסעיף ז׳ וסיים שם בירושלמי הטעם דלא ירתיחו ויחמצו משמע דהחימום לבד גורם החימוץ. דויחמצו משמע מיד קודם שיתן עליו מים:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.