מחצית השקל/אורח חיים/תנב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תנב

(א) (ס"ק א) אם כו' אפ"ה שרי ר"ל דאם מגעיל אחר זמן אסורו כה"ג לא מהני הגעלה דהא כה"ג נאסרו מי הגעלה מפליטת הכלים שמגעילים בתוכו ואחר שגמרו הכלי פליטתן חוזרים ובולעין ממי הגעלה ואף שהמים לא נחו מרתיחתן אין לסמוך ע"ז כמ"ש למטה מ"מ קודם זמן אסורו ל"ל בה משום דהוי נ"ט כו' דברים המתבשלים בכלי חמץ ולא כו' כצ"ל:

(ב) (ס"ק ב) שבליעתן כו' ויש לחוש שיבלעו כו' רצה לומר דכל זמן שהכלי פולט אינו בולע אבל כלי שבליעתו מועט יש לחוש שלאחר גמר פליטתו המעוטה יבלע מכלי אחר שעדין פולט ועמ"ש ס"ק ו':

(ג) (ס"ק ג) אך כו' דגם הרב"י מודה לזה דאפי'. קודם זמן אסורו לא מהני הגעלה במים שהיד סולדת אא"כ מעלין רתיחה:

אסור להרתיחן פעם ב' ר"ל אם הגעיל הכלים כשהיה המים רותחין מ"מ יזהר שלא ינוחו המים מרתיחתן כל זמן שהכלי בתוכו דלאחר שינוחו המים מרתיחתן שוב יבלע הכלי ממי הגעלה אע"ג שהכלי אינו בן יומו וגם יש ס' במים מ"מ לכתחלה היכי דאפשר אין לסמוך ע"ז. וכמ"ש בס"ק ו' ואפי' דעתו להרתיחן שנית א"כ שוב יפלטו מה שבלעו מי הגעלה אין לסמוך ע"ז במקום שאין צורך. גם יש לחוש שלא ידקדק כדינו על ההרתיחה שנית כיון שידע שכבר הרתיחו פעם א' ולא יסיק אדעתיה ששוב בלעו מי הגעלה:

וכ"כ רש"ל בתשובה סי' כ"ו:

(ד) (ס"ק ד) שלא יכניס כדי שלא יבלע ממי הגעלה דמי הגעל' היס"ב ומבליעו וכיון דעדיין אין מרתיחין אין פועלים להפליט להכשיר והוא חומרא יתיר' דהא אח"כ כשירתיחן כמו שיפלטו הכלים בליעת עצמן יפלטו גם מי הגעלה שבלעו:

(ה) (ס"ק ה) תחלה כו' פי' דדי כו' היינו כשרוצה להשתמש ביורה בפסח אבל משום הכלים שמגעילין בתוכו א"צ היור' הגעלה כלל:

(ו) (ס"ק ו) צריך כו' שלא יהי' הכלים ב"י ואז אפי' ליכא ס' במים שרי דל"ל ששוב יבלעו הכלים ממי הגעל' דהא הכלים אינו ב"י ונט"ל ואפי' לאחר ד' שכבר חמץ אסור מ"מ נט"ל מותר עד הלילה כדלעיל סי' תמ"ז והוי כמו נ"ט בר נ"ט דהתיר':

ס' נגדו ואז אפי' הכלים ב"י שרי דמתבטל הפליט' במים ואע"ג דאין מבטלים איסור לכתחלה מ"מ כאן דאין כוונתו לבטל אדרב' כוונתו להוציא האיסור שרי. ומה"ט אם הכלי אינו ב"י אפי' ליכא ס' שרי ואע"ג דנט"ל אסור לכתחלה. אבל אם הכלי ב"י וגם ליכ' ס' אפי' דיעבד לא מהני הגעלה דנאסרו מי הגעלה ושוב בלעו הכלים אחר פליטתן ממי הגעל' ואפי' נזהר שלא נחו המים מרתיחתן א"כ לא בלעי וגם הוציאן מיד לאחר שפלטו וכ"ז שפולטים אין בולעי' מ"מ אין לסמוך ע"ז דע"ז שהוציאן מיד אחר גמר פליטתן וודאי דאין לסמוך דהא אין בזה זמן קצוב אלא לפי אומד הדעת כמ"ש הב"י בשם הרשב"א וגם על מה שלא נחו מרתיחתן אין לסמוך דלמא נחו קצת ולאו אדעתיה כ"מ בס' ח"מ. דהאיסור חוזר וניעור דהא ניהו דתחלה כלי א' נתבטל טעם פליטתו שהיה ס' נגדו ולא היה טעם הפליט' נרגש במים מ"מ כשמגעיל כלי שני מצטרף פליטת כלי שני עם פליטת כלי א' ושוב נרגש טעם הפליטה במים ונאסרו המים דגם במאכל אם נפל זית חלב לתוך ס' זתים היתר ונתבטל ושוב נפל עוד זית שני של חלב לתוך ס"א זיתים הראשונים ג"כ מתבטל ולא אמרי' דחלב הראשון חוזר וניעור ניהו דלא קי"ל הכי מ"מ בכלים בנדון דהכא יש לסמוך עליהם:

והש"ך בי"ד חולק כו' וס"ל דכלי ומאכל דין א' להם ע"ש ס"ס קכ"א:

ונ"ל דאם כלי כו' כמ"ש בי"ד ס"ס צ"ח קדר' שיש בה נ"ט זתים היתר ונפל בה שני זתים א' של דם וא' של חלב כ"א מצטרף עם הנ"ט זיתי היתר לבטל חברו. וכן נ"ט זתים היתר שנפל בהם כזית חלב (למ"ד דבשאר איסורים לא אמרינן חנ"נ) ובקדיר' אחרת היה שלשים של היתר ונפל כזית דם ונתערבו בשוגג מותר כיון שהם טעמים חלוקים וה"ה הכא:

ובס' ח"מ כ' דלא דמי להתם וז"ל דהתם קאמר דשני אסורים מבטלים זא"ז משום דכ"א הוא איסור בפ"ע משא"כ כאן דתרווייהו אסורייהו הוא משום טעם חמץ הנבלע בהם וא"כ שם איסור חמץ על תרווייהו ומה"ט יבטלו זא"ז ומהנראה שאין להקל בזה עכ"ל. אולם דעת מ"א דאין תלוי במה שהן שני מינין אסורים אלא במה שחלוקין בטעמן וכ"כ הרא"ש הובא בש"ך שם ס"ק ל"ג וז"ל דסברא הוא דכל איסור בטיל כשאינו יכול ליתן טעם בהיתר וטעם דם וחלב אינו שוה הרי נתבטל טעם החלב בס' וטעם הדם בס' דמה לי איסור המבטל איסור ומה לי היתר המבטל איסור רק שיתבטל טעם האיסור ולא יהי' לו עוד כח ליתן טעם בהיתר עכ"ל. ואע"ג דכאן בין כלי בשר ובין כלי דגים ההגעל' היא משום טעם החמץ הבלוע בהן הרי דגם טעם האיסור שוה דשניהן טעם חמץ הן. צ"ל דסביר' ליה למ"א דטעם החמץ הנבלע בבשר נשתנה טעמו ע"י הבשר וכן טעם החמץ שבדגים נשתנה טעמו ע"י הדגים א"כ שני טעמי החמץ אין שווין ומבטלים זא"ז:

ויגעיל תחלה וכ' זהו רק חומרא לכתחלה דמה בכך דכלים שבליעתו מעוטה אחר גמר פליטתן יבלע מכלי אחר ניהו דלא סמכי' על מה שהמים רותחים כנ"ל מ"מ הא הכלים אין ב"י או יש במים ס' וגם יפליט הבלוע כמו שכלי שבליעתו מרובה מפליט ואעפ"כ מחמירים לכתחלה וכן מ"ש ולא ישהה יותר מדאי דחיישי' לאחר גמר הפליט' שוב יבלע ממי הגעל' והיינו נמי רק חומרא לכתחלה דמה בכך דהא מה"ט בעי' שיהי' במים ס' או שהכלי יהי' אינו ב"י אלא כל מה דאפשר למיעבד שלא נצטרך לסמוך על נט"ל או מה שיש ס' עבדינן דהא אין מבטלים איסור לכתחלה ואף דהכ' אינו נתכוין לבטל מ"מ הא כ' הט"ז בי"ד סי' קל"ז ס"ק ד' דהיכי דאפשר בענין אחר אף דאין מתכוין לבטל איסור מ"מ אסור:

ויגעיל היורה תחלה וסוף. הגעלה תחלה משום דהיורה בלוע מחמץ ואין במה שבכלי ס' נגד הכלי כדאי' בש"ע י"ד אם כן יאסרו המים שמגעילים בתוכה הכלים מבליעת היורה ואפ כן כשיגמרו הכלים פליטתן יבלעו ממי הגעלה האסורים מחמת היורה. וגם בסוף אחר גמר הגעלה צריך להגעיל היור' אם רוצה להשתמש בה בפסח דהא שוב בלע היורה ממי הגעל' ומזה לא הבנתי מ"ש הט"ז סס"ק ה' וז"ל ומטעם זה נ"ל ג"כ שהבא להגעיל סכין איסור בקדיר' שע"ג האש והיא גדולה ויש בה ס' עד הסכין יכול ליקח קדיר' כשיר' לזה ולא הוי מבטל איסור לכתחלה עכ"ל דניהו דלענין הכלי שמגעיל אמרי' סברה זו דלא הוי מבטל א"ל משום דאין כוונתו לבטל. אבל לענין כלי שמגעיל בה ע"כ לא אמרי' כן דהא אע"פ שהגעילו היורה תחלה צריך להגעילה גם בסוף. אף דעל ידי הגעלה ראשונה היורה כשרה. מ"מ צריך להגעיל לבסוף דדוקא בכלי שמגעילין הואיל וא"א בענין אחר משא"כ כלים שמגעילים בה הא אפשר להגעיל' שנית וה"ה בקדיר' ודוחק דהט"ז מיירי בקדיר' של חרס דאין לה תקנה בהגעלה מה בכך מ"מ מיקרי לכתחלה. דמי הכריחו להגעיל בכלי חרס. אולם כוונתו לפי המנהג דאין מגעילים כלים בני יומן וא"כ ע"כ דהסכין איסור אינו בן יומו ואם כן כה"ג ביור' אם הגעילו תחלה א"צ להגעילו בסוף כיון דהכלים אינו בן יומו וכמ"ש מ"א. אלא דלפ"ז גם ס' לא היה צריך שיהי' בקדיר' נגד הסכין ולמה הצריך הט"ז שיהי' ס' בקדירה אם אזיל לפי המנהג דאעפ"כ מחמירים בכל החומרים כמ"ש מ"א גם בזה לא הונח לענ"ד. וכ' ח"י בשם ת"ה ואגור כשתוחבי' הכלי לתוך היור' להגעילו אפי' המים מעלי' רתיחה מ"מ ע"י תחיב' זו נחים המים מרתיחתן ולכן יש לזהר שלא להגעיל במהירות עד שיראה ששוב נרתחים המים. וע"ש מ"ש ליישב המנהג. אולם הלא בלא"ה צריך להשהותן עכ"פ שיעור שיפלטו לפי אומד הדעת:

ע"ס תמ"ז כו' דלא כע"ש שהק' למ"ד דחוזר וניעור בפסח. א"כ מאי מהני ההגעלה. אם יש ס' במים. מ"מ בפסח חוזר וניעור ואז הוי במשהו ולפמ"ש מ"א בטעם בעלמא לכ"ע אינו חוזר וניעור א"ש:

(ז) (ס"ק ז) יש לזהר כו' עיין בי"ד ר"ל דשם כ' המחבר קערה של בשר שהודח' ביורה חולבות כו' אפי' שניהן בני יומן מותר דה"ל נ"ט בנ"ט דהתירא והקשה הש"ך מדברי הרב"י דהכ'. ולכן כ' דהתם כ' לענין דיעבד וכאן כ' יש ליזהר לכתחלה:

והיינו דלכתחל' חושש לסבר' רמ"א שם שכ' דכה"ג ל"מ נ"ט בנ"ט דהתיר' דטעם שני. נאסר דהקער' קבל' טעה בשר והי' היתר ויוצא הטעם אל המים והיור' קבל' טעם חלב היתר ויוצא טעם למים א"כ במים בעי שני הטעמים של בב"ח ומתערבים ונאסר טעם השני וחוזרים ונבלעים בכלי א"כ הכא בדיעבד תלוים במחלוקת רב"י ורמ"א דשם:

(ח) (ס"ק ח) ביחד כו' ואין ס' כו' דאי היה ס' נגד א' אם כן נתבטל טעם א' א"כ אין הטעם שני אוסר לבד דלא כמ"ש בעטרת זקנים דבעי' ס' נגד שניהם עוד כ' בעטרת זקנים דמ"ש בש"ע ביחד הוא לאו דוק' אלא ה"ה בזה אחר זה אסור ודלא כמ"א נלענ"ד דהדין עם המ"א ולשון הש"ע שכ' ביחד הוא דוקא לפמ"ש הש"ך בי"ד סי' צ"ה ס"ק ה' בשם הר"ן דמה"ט יש אוסרים בקערה של בשר שהודח' ביור' חולבת והוא דעת רמ"א שהבאתי לעיל וז"ל דמאן לימא לן שלא יתערבו פליטות הבשר ופליטות החלב בעצמו שלא באמצעית המים. הלכך לא הוי נ"ט בנ"ט כו' ועוד מאי דשרינן נ"ט בנ"ט לאו משום דסברי דטעם אינו מתפשט והולך עד השלישי דאם כן כו' הלכך דוקא כשטעם שני עמד בהיתר בלא תערובת חלב אמרי' הכי. אבל כאן שטעם שני לא עמד בפני עצמו כלל. אלא תיכף שבא לעולם נתערב בטעמו של חלב מסתבר' וודאי דאסור כדברי סה"ת עכ"ל וכ"ז לא שייך כ"א בתחבן ביחד בפעם א':

(ט) (ס"ק ט) שום כלי כו' עיין בטורי זהב במגעיל ע"י צבת גם במ"ש הט"ז ס"ס על הנשים הנוהגים שלא להשתמש בקדירה שהיה מכשירים ע"י עירוי שאין במנהג ההוא ממש:

וישהא אחר השפשוף מע"לע כ' עליו ח"י לא ידעתי מקום לחומרא זו דכל כלי שאינו ב"י היינו מתשמיש שנשתמש עליו דבר. (דאע"ג דהשפשוף היה ע"י מים רותחים. מ"מ אינו חוזר וניעור איסור ראשון כיון דהיתר הוא ול"ל נעשה נבילה וא"צ מע"לע כ"א מבליע' הראשונה וכמ"ש הש"ך סי' צ"ד ס"ק ך"ב וע"ש בס"ס ק"ג) אם לא שנחוש דע"י השפשוף ברותחי' הבליע איזה דבר שהיה דבוק עליו זו חששה רחוקה הוא עכ"ל. ואולי כוונת מ"א כיון דטעם שצריכים השלחנות הגעלה מבואר בסי' תנ"א סעיף ך' שלפעמים נשפך עליו מרק מן הקדרה כו' ובזה נעשה שלא במתכוין ואין לזה גבול קצוב לכן השוה המדה ונתן גבול מעל"ע מהשפשוף דלפעמים סמוך לשפשוף נשפך עליו מרק כיון דלאו אדעתי' אימתי נשפך עליו והוא חומרא בעלמא ובצירוף טעם השני שכתב מ"א ויהיו מנוגבים מן המים צוננים:

ועיין בי"ד סי' צ"ב סעיף ז' בהג"ה דאם נפסק הקילוח ל"מ עירוי:

(יא) (ס"ק י"א) עושה כו' ושמא בשעת הגעלה לא יתיז שהגעל' נעשה פעם א' ושמא באותו פעם לא יקרה שיתיז עליו. משא"כ התשמיש נעשה כל השנה וברוב התבשילין א"א שלא יקרה שניתז עליו פעם א':

לכן יעכה כו' דבלי שפה א"א למלאות עד שיעלה המים למעלה מן השפ':

לכן ידבק שפה חוץ לכלי והשפה של טיט יעלה למעלה משפת הכלי. ועי"ז יכול למלאות היורה עד שיעלו המים למעלה משפת הכלי:

ונ"ל דה"ה קערות כו' זה קאי במה שהחמיר בכלי ששואבים כו' דגם צד החיצון צריך הגעלה א"כ ה"ה קערות כו' ובכלי שפיהו צר. או י"ל קנים כיון שא"א לשפשף החמץ בעין שבפנים לא מהני הגעלה לחמץ בעין:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.