מחצית השקל/אורח חיים/תנד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תנד

(א) (ס"ק א) סובין כו׳ מוכח קצת כו׳ לדעת הרי"ף. ר"ל כפי מה שהבין הר"ן דברי הרי"ף שכ׳ לפרש ברייתא דף ל"ז דתניא יוצאים בפת הדראה. היינו פת סובין. וס"ל להר"ן דהעיסה היתה כולו סובין. אלא שהקשה עליו דהא אינו לחם לענין חלה ואמאי יוצאים בה ידי מצה אך לא קיי"ל בזה כהרי"ף (והרא"ש מפ׳ שגם הרי"ף כוונתו כמ"ש בש"ע פת סובין ר"ל סובין שבה וא"א דאינו בא לידי חימוץ הלא מבואר ר"ס תנ"ג דאין יוצאים):

ואפשר כו׳ ובח"י כ׳ ותמה אני ע"ז הלא משנה שלמה שנינו אין שורין מורסין לתרנגולים ואין האשה שפה בשרה במורסין והוא מחמיץ בוודאי כדלקמן סי׳ תס"ה עכ"ל בקיצור. ובס׳ א"ר תי׳ דהמ"א מסתפק בסובין דגריעין ממורסין לפי׳ רש"י. ואע"ג דהרמב"ם מפרש היפך פירש"י דמורסין הוא הדק וסובין הוא העב. מ"מ מ"א כתב דבריו לפירש שהביא מ"א ע"ש. ולענ"ד דוודאי מודה מ"א דבין סובין ובין מורסין מחמיצי׳ דא"א שלא נדבק בהן מעט קמח וכדמסיים סס"ק זה. ולכן אין שורין לתרנגולים ולא האשה שפה בהן אלא דנסתפק אי המורסין וסובין עצמן מחמיצין ולכן דייק מהרי"ף דס"ל דיוצאים בפת סובין דע"כ הסובין עצמן מחמיצין. ונ"מ אם נפלו סובין או מורסין לתבשיל בער"ש אחר חצות עד הלילה דאז בטל בס׳ כמ"ש לעיל סי׳ תמ"ז. ונגד מעט קמח הדבוק בהן יש ס׳ דאי אין הסובין עצמן מחמיצין התבשיל מותר. ומה שסיים וגם א"א שלא נדבק כו׳ כוונתו דע"כ צריך לחלק בין שפריי"אר ובין קליפת חטין עצמי והמורי׳ שהתירו בשפריי"אר לא יתירו בקליפת החטין עצמן דידע מ"א דאותן מורים התירו אפילו אירע בפסח דאוסר במשהו. או בער"פ וליכא ס׳ וא"כ בקליפת חטים עצמן אפ"ת דאין מחמיצים בעצמו מ"מ ה"ל לאסור משום קמח הדבוק וכדמוכח מהאי דאין שורין מורסין כו׳:

(ב) (ס"ק ב) אבל כו׳ ואם נטל כו׳ עבי"ד סי׳ שכ"ד ס"ג דמבואר שם דכה"ג אינו מצטרף לענין שיעור חלה ומה"ט פשיטא ליה לח"י דגם לענין מצה אינו מצטרף. ובפר"ח כתב בשם ס׳ בית מועד להיפך דלענין מצה מצטרף, אלא שהפר"ח כתב עליו ואין כן דעת הפוסקים. וספקו של מ"א י"ל דהא דאינו מצטרף לענין חלה אין הטעם משום דל"מ לחם. אלא משום דכתיב עריסותיכם ואין דרך לישת עיסה כך ע"ש. וא"כ י"ל דוקא לענין חלה דכתיב ראשית עריסותיכם משא"צ גבי מצה דלא כתי׳ עריסותיכם מצטרף ואע"ג דילפי׳ מצה מחלה בגז"ש דלחם לחם כדאיתא בפסחים דף ל"ח מכל מקום מסתפק דלמא לענין זה לא ילפי מהדדי דדוקא גבי חלה דחיובו חל בשעת גלגול העיסה וכיון דאז לא נקראת עיסה כה"ג לכן אינו מצטרף משא"כ גבי מצה דתלי׳ בשעת אכילה ואז הוי לחם וכה"ג חלקו לעיל בין חלה לברכת המוציא בעיסה שתחלתה סופגנים וסופה עבה ע"ל בהרב"י ס"ס קס"ח:

(ג) (ס"ק ג) שאין כו׳ ורמ"א פסק כהרא"ש כו׳ אם עירב בה מורסין הרבה כו׳ בטל׳ דעתו כו׳ לשון עירב משמע שכבר הוציא הסובין וחזר וערבן גם מדכתב מורסין הרבה משמע יותר ממורסין דידה וגם דאי לא הוי רק מורסין של עצמ׳ לא הל"ל דבטל׳ דעתו דכה"ג לחם גמור מיקרי אלא ע"כ עירב בהם מורסין הרבה אחרים וא"כ ע"כ צ"ל שאכל כזית מן הקמח מלבד המורסין דלצרף המורסין בלא"ה מסתפק המ"א אפילו מורסין מעט דהיינו מורסי׳ דידיה אם מצטרף כה"ג . ומזה משמע דפליגי. והפר"ח כתב דלא פליגי דגם הרא"ש מודה להרמב"ם דלענין מצה בעי׳ שתהא משומרת לשם מצה ואייתי ראיה מחלת תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמן אמרי׳ דף ל"ח ע"ב דאינו יוצא בהן דהוי מצה המשומר׳ לשם זבח ולא לשם פסח כ"ש הכא דאינו משתמרת כ"א לשם כלבים. והרא"ש לא מיירי אלא לענין חלה ע"ש:

והרמב"ם ס"ל דאפילו לענין חלה כיון שלא עשאה לשם אכילת אדם לא מיקרי לחם כ"כ הכ"מ פ"ו מהל׳ בכורים דין ח׳ ע"ש:

משום שניכר בה כו׳ היינו שאינה ערוכה ואינו עשוי׳ כצורת לחם ע"ש:

(ד) (ס"ק ד) למחלט כו׳ לענין כבד אם חלטוהו לכבד אח"כ מותר לבשלה עם בשר דשוב אינה פולטת דם מ"מ לדידן דאין בקיאים בחליטה אסור:

וסילק׳ מיד מותר הק׳ בס׳ ח"מ מה לי אם סלקה מיד או לאחר זמן דהא אי סמכי׳ על החליטה אפי׳ שהתה שם זמן מרובה אין בכך כלום דהא שוב לא תחמיץ ולענ"ד נקט מיד לרבות׳ דהרב"י בי"ד סי׳ ע"ג כ׳ דה"ט דאין אנו בקיאים שמא לא יהיה רותחים יפה יפה והב"ח שם הוסיף דאין אנו בקיאים בשיעור המים אם מעט ואם הרבה עוד הוסיף הב"ח דא"א בקיאים כמה זמן ישהה בתוך המים רותחים עוד הוסיף ע"ש וא"כ לספקא בתרא דא"א בקיאים כמה זמן ישהה משמע דאפי׳ בקיאים בשיעור המים וגם בקיאים בשיעור הרתיחה שהוא יפה אעפ"כ חיישי' שמא צריך לשהותו בתוכו זמן מרובה יותר ממה שהניחו שם. אם כן כל זמן שהעיסה תוך הרותחין גם לדידן ליכא למיחש שמא המחיצה אלא אח"ז כשנטל העיסה מתוך הרותחי' א"ל שמא היה צריך להשהותה ברותחי' יותר ועדיין אין העיסה חלוט' ועדיין אפשר שתחמיץ. ואעפ"כ אם שהה העיסה ברותחים זמן מרובה יש לאסור הרותחים שמא עדיין לא נחלטה העיס' וניהו כל זמן שהמים רותחים ל"ל שמא תחמיץ. מ"מ שמא נחו המים קצת מרתיחתן ועדיין לא היתה חלוטה ואם כן באותו זמן שנחו המים מרתיחתן שמא החמיצה ולזה כ' מ"א אפי' סלקיהו מיד וידעי' שבאותו זמן מועט לא נח מרתיחתו וא"כ ה"ל להתיר גם לדידן אף ע"ג דא"א בקיאים כמה זמן ישהה תוך הרותחים ממ"נ כנ"ל מ"מ יש לאסור משום ספיקות אחרות שכתב הרב"י וב"ח כנ"ל:

מ"מ אפי' כה"ג מסתפק מ"א אם יש להתיר בדיעבד או אפשר אם לא סלקוהו מיד לא נסתפק וברור לו אפי' דיעבד אסור:

וכ"מ קצת בטור סי' תס"א שכ' שהגאונים אסרו חליט' כ"א לחיה או לחולה ע"פ בקיאים וכן כתב אח"ז כ"א לחולי שהוקשה חוליו ע"פ רופאים וע"כ מיירי בחולי שאין בו סכנה דאי איכא סכנה מאי קמ"ל דהותר לחולה ע"פ רופאים אפי' קדלי דחזירי מותר. וכיון דמיירי בחולי שאין בו סכנה אי ס"ד דבעלמא אפי' דיעבד אסור לא ה"ל להתיר לכתחלה לחולי שא"ב סכנה:

שכתב שהחטה כו' וז"ל מעשה שמלגו תרנגול במים חמים ונמצא במים אח"כ גרעין חטה ואסר ראב"ן התרנגול שמא היתה החטה במים קודם הרתיחה והחמיצה ובלע התרנגול מן המים עכ"ל:

ומ"מ אין להקל כו' וח"י כתב בשם חמיו ז"ל הלכה למעשה שנפלה חטה לתוך תבשיל רותח הואיל ואינו רק איסור משהו דרבנן והתירו בהנאה או להשהותו עד אחר הפסח ומותר אז אפי' באכילה:

(ה) (ס"ק ה) במצ' כו' ודוקא לאחר יאוש ואם בעי' ייאוש קודם שינוי רשות או מהני אפי' קדם שינוי רשות ליאוש עיין בח"מ סי' שנ"ג שני דעות:

ועמ"ש סי' תרל"ז לענין גזל נכרי כצ"ל ואם חל בשבת והוציא מצה מרה"י לר"ה עיין בפר"ח:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.