אליה רבה/אורח חיים/תנג

אליה רבה ‏ אורח חיים תנג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

[א] כוסמין. פירוש טונקי"ל שיבולת שועל שקורין האבר"ין שיפון קאר"ין או רוקי"ן (מהרי"ל :

ב

[ב] אבל לא באורז וכו'. שקורין ריי"ז והיר"ז וטיטר"קי או היידי"ן כן משמע ביורה דעה סימן פ"ד ולעיל סימן קס"ח, אבל גרויפ"ן אסור להשהותן שעשויין משעורין ונותנין במים להסיר קליפתן והוא לתיתה בסעיף ה', ושמעתי שהתיר זקיני הגאון זכרונו לברכה אחד ששכח ושהא גרופ"ן למוכרן לכותי, ולכאורה תמוה ואפשר שמשום שמדינא דש"ס לתיתה מותר דיעבד ואפילו בשעורים כל שלא נתבקע כמו שכתב טור סימן תס"ז סעיף ה', ועיין במגן אברהם שם שכתב דאף דמונח נייחי אינו אלא ספק חימוץ עיין ס"ק ט'. כתב חק יעקב שמעתי מה שקורין במדינת אלו טירקש"ין וויי"ץ מין קטנית הוא:

ג

[ג] מיהו נוהגין וכו'. ואל יאמר אדם כיון שאין איסורו מדאורייתא אין לחוש כל דגזרו רבנן העובר עליו חייב מיתה, ועובר על וכו' מהרי"ל:

ד

[ד] אם נפל וכו'. דוקא ברוב היתר ועיין סימן תס"ז. בשמנים וכו', אפילו נתכתשו במכתשת ששורין בו שעורים דדוקא בדבר חריף אמרינן אגב דוחקא בלע:

ה

[ה] מותר להשהות וכו'. אפילו נפל עליהם מים והוא הדין דמותר ליהנות מהם:

ו

[ו] ועני"ס וכו'. וצריכין בדיקה שלא יהיה בהם אחד מחמשת מינים, כתב הט"ז פעל"ד קימ"ל מותר קרא"ם קימ"ל אסור שגרעינן דומין לדגן וגיסי בחק יעקב מתיר בכולן:

ז

[ז] [לבוש] ואתי רובה וכו'. וכן כתב בשולחן ערוך ליו"ד סימן שכ"ד סעיף ט' ומדלא כתב רבותא טפי אפילו אין בו כזית בכדי אכילת פרס משמע דסבירא ליה כרשב"א וראב"ד דכזית כדי אכילת פרס בעינן, מיהו אפשר לדחוק בדוחק ודו"ק. ובאליהו זוטא כתבתי שכן משמע בבית יוסף והיינו מדסיים שרשב"א הסכים לראב"ד, וזה נראה לי גם כן כוונת מגן אברהם, ולפי זה בשאר מינים רוב דגן בעינן. וגיסי בחק יעקב פסק כרמב"ן דבאורז אפילו אין בו כזית בכדי אכילת פרס סגי ובש"ך ליורה דעה שם משמע דפסק כן בכל המינין וכן משמע ברבינו ירוחם דף מ"ב בשם הרא"ש משום דטעם כעיקר דאורייתא, ומכל מקום לענין שיהא יוצא ידי מצוה ודאי ראוי להחמיר ובחלה הוי גם כן חומרא:

ח

[ח] [לבוש] ודוקא אורז וכו'. משמע דאורז עם כל חמשת מינים יוצא כטעם דגן, וצריך עיון דבבית יוסף בשם רמב"ן משמע דוקא דחיטים באורז וכן משמע בלבוש יו"ד שם, גם תמוה לי הא רבינו ירוחם דף מ"ב כתב בשם ז"ל חיטה ושעורה גוררין לבוא לידי מצה וחמץ המין המתערב עמהם ולא כוסמין ושיבולת שועל ושיפון, עד כאן. הרי להדיא דאין חילוק בין אורז לשאר מינין רק בין חיטים ושעורים ובין כוסמין ושיבולת שועל ושיפון:

ט

[ט] [לבוש] החיטה הקשה וכו'. ולכן אפילו אין ששים נגדן שרי בדיעבד ואפשר דדוקא חיטה אבל שעורה ממהר להחמיץ עיין סעיף ה' (מגן אברהם), ולעניות דעתי לאו דוקא חיטה קאמר דלא מצינו בגמרא דף מ' חילוק בין חיטה לשעורה אלא ללתות לכתחילה אבל בדיעבד אין חילוק ובשניהם מותרין דיעבד כל שלא נתבקעו, וכן מבואר להדיא בתשובת רמב"ן סימן ק"נ ותשובת רשב"א תכ"ח דמתיר מטעם שאנו רואין שאין מתבקעין אם כן על כרחך גם בשעורין מותר, ואדרבה מצינו סברא בגמרא שחיטן גרע כיון שאינה חלקה כמו שעורה, ומטעם זה יש הרבה פוסקים שאסרו בחיטים אפילו לא נתבקעו כמו שכתב בית יוסף סימן תס"ז. גם נראה לי מה שכתב הפוסקים החיטה קשה היינו יותר מקמח או לעיסה כמו שכתב הטור להדיא בסימן תס"ז בחיטה בעיסה:

י

[י] [לבוש] יען וכו'. גם הב"ח וט"ז הבינו כלבוש דמצריך שיאפה קודם פסח ולא ראו הגה זו, ולדינא כתב הב"ח דבעל נפש יחמיר לעצמו לאפות קודם פסח דהרבה פוסקים דקמח בקמח לא מיקרי לח בלח ועיין בתשובת מהרי"ל סימן צ"ז, עד כאן. ומכל מקום נראה לי בדין עכברין דלעיל שאין להחמיר כלל כי קרוב לודאי שאין מחומץ כלל כדאמרן. כתב הב"ח עכברים שנשכו השק אם קודם פסח צריך לנהלו והפרורים שנשארו בנפה זורקן והקמח מותר להשהותו עד אחר הפסח, עד כאן, וכתבתי באליהו זוטא דאף דקמח לח בלח הוא ובטל בששים קודם פסח מכל מקום פירורים שנתייבשו הוי כיבש וכן משמע בתשובת הב"ח וכן כתב הדרישה וכן כתב סימן תס"ו, וצריכין לחלק בהא שכתב מגן אברהם בסימן ש"י סק"ח דאפר באפר הוי לח בלח כלבוש סימן תס"ו, ושיירי כנסת הגדולה לא משמע הכי. אך קשה הא אפשר לאפות הכל קודם פסח וכהאי גוונא כתב מהר"ם מלובלין סימן קי"ט. עוד כתב מהר"מ דשאר קמח שרקדו בנפה שרוקדו בו מקמח זה מותר אף באכילה. עוד כתב הב"ח ואם נמצא כך בפסח הכל אסור בהנאה ואין מועיל לו ניהול, עד כאן, וחק יעקב הקשה ממשנה פרק ט' דפרה שאין ריר יוצא מפיהם ולא דמי לחיטים שאכלה עכבר שהוא דבר גוש, עד כאן, וכן משמע בתשובת ב"ח הנדפסת מחדש, אך כתב לחלק דשמא דוקא לענין שתיה כן דרכן אגב דצליל אבל לא בענין אכילה, ומכל מקום מסיק להקל אם אינה נראה לעין שהוא שהיה לחלוחית דמותר להשהותו בלא ניהול. עוד כתב הב"ח ואם השק מונח במקומו שלא נענע ולא נתערב הקמח יאחז בידו מקום הנישוך ויקשור השק תחת הנשיכה עם קצת קמח וינעור הקמח שבשק וינהלו ומותר להשהותו ואסור לאוכלו, עד כאן, וכתב השיירי כנסת הגדולה דחומרא יתירה הוא כיון שנקשר מותר לאכלן וכן פסק הט"ז סימן תס"ו ומגן אברהם כתב דהני עכברין רשיעי הן והולכין בכל השק ואוכלין. ולעניות דעתי להקל על כל פנים קודם פסח, ובתוך הפסח נראה לי להקל כשלא נמצא שם לחלוחית דאז הוי ספק ספיקא ואם רואין שם לחלוחית ועדיין לח עיין סימן תס"ו סעיף ו'. עוד כתב הב"ח וכל זה כשנראה כשאכלה העכבר קצת מקמח אבל אם נשכה רק השק וספק שמא לא אכלה כלום אפילו נמצא בפסח מותר להשהותו אבל אסור לאכלו אפילו נמצא כך קודם פסח, עד כאן, וכתב מלבושי יום טוב ואני תמה דודאי אכלה שהרי סורן רע דאפילו גלימי גייצי וכל שכן דגייצי שק וקמח, ודוחק לומר דדיי בגייצי השק, עד כאן. ואני אומר דלתשובת הב"ח שכתבתי דמתיר להשהותו אף שאכלה מקמח כל זמן שאין רואין לחלוחית אם כן כאן שאין רואין שאכלה כל שכן שמותר, ומיהו באכילה נראה להתיר, ומכל מקום בתוך הפסח אפשר להחמיר באכילה כזה וכשיש ספק אם נעשה הנקב על ידי העכבר יש להתיר אף באכילה ועיין סימן תס"ו ס"ק מה שכתבתי בשם דרישה:

יא

[יא] קמח וכו'. וסלתות (שבלי הלקט וכלבו וריא"ז בשלטי גיבורים), ולפי זה מה שכתב בתרומת הדשן סימן קי"ט דאנו מחזיקים הסולת לחמץ גמור מפני שלותתים החיטים והכותים אינם נזהרין בלתיתה, עד כאן, מיירי בסולת נקיה כגון קרפ"ט מע"ל וכמו שכתב במהרי"ל:

יב

[יב] [לבוש] דאחזקי וכו'. מזה דייק בתשובת צמח צדק דהיכי דאיתחזק איסורו שידעינן ודאי שמקצת מוכרי קמח מכבסין תמיד החיטין אפילו מיעוטן אסור ליקנות מהם, ואפילו להשהותן אסור ואפילו שלא ממקום קביעתן נמי אסור כשכבר ידוע שמכבסין אבל פירש קודם שנודע האיסור מותר אם לא שרוב מכבסין. אבל הט"ז כתב דאף דבמקום שנוהגין ללתות החיטים אימור לא לתתו כדרך שנתחמץ, עד כאן, ובאמת שזה סותר לתרומת הדשן שהבאתי בס"ק הקודם וכן מגן אברהם פוסק בשם הרבה פוסקים גדולים לאיסור, אבל בשבלי הלקט כתב זה לשונו חטין שנגע בהם מים אם אינן לתות ולא נשתנו מראיהם והן קשות מותר לאכול בפסח דמחזיקא איסורא לא מחזיקין, עד כאן, אלמא אף דנגע בו מים לא מיקרי אתחזיק איסור, מיהו יש לחלק דהתם רואין שהחיטים קשות, מה שאין כן בקמח הנזכר לעיל, ואף דאין להקל כלל מכל מקום אפשר לסמוך בהפסד מרובה כשכבר שהא למכרן לכותים כיון שאינו אלא משום קנסא כמו שכתב בסימן רמ"ח ועיין מה שכתבתי ריש סימן זה. כתב חק יעקב דבשעת הדחק מותר לקנותן מן הכפרים קמח בכל יום דאין סולת נקייה. כתב בתשובת צמח צדק מעולם הייתי מפקפק על הנוהגים לקנות קמח מנחתומים בעיר לינץ, והכל יודעים שהנחתומים מכבסים קודם הטחינה ומוטב להם לקנות קמח של דגן, ואפשר שסברי שאין שם נחתום ידוע שיעשה כן תמיד לכבס אלא לפעמים, או יש לומר שלא מיחו משום דמוטב שיהיו שוגגין וכו'. כתב הט"ז במקום שטוחנין המלצי"ן לבשל השכר או יי"ש אסור אפילו בשעת הדחק, עד כאן, וגיסי בחק יעקב מיקל לאפות קודם פסח דבטל בששים ואם נפל פירורי פת בקמח יש להתיר בהנאה על ידי ניהול וכן משמע בסימן תמ"ז ס"ק י"ד:

יג

[יג] [לבוש] אנן אסרינן וכו'. עיין סימן תס"ז סעיף ב'. גם נתבאר לעיל גם הט"ז לכך אסור ליקח חיטים מבעל הרחיים דרגילין הטוחנים להדיח תחילה:

יד

[יד] [לבוש] וכן שעורים וכו'. פירוש שעורים מדינא דש"ס אסור ללתות ואפשר דשיפון מין שעורים הם:

טו

[טו] [לבוש] ועוד וכו'. והב"ח תמה דאפילו אין שם תפירה וטלאי נמי אסור דקשה להעביר הנילוש והכי נהוג עד כאן לשונו וכן משמע בט"ז, וזקני הגאון ז"ל נהג להתיר כמשמעות השולחן ערוך ולבוש וכן כתב שיירי כנסת הגדולה דכן נוהגין, ומה שתמה הב"ח נראה לי דלא קשה מידי דודאי כשמכבסין יפה יכול להעביר אלא דכיון שקשה להעביר נשאר בתפירות ועיין סוף סימן תמ"ב:

טז

[טז] [לבוש] זיעת הבהמה וכו'. ובדיעבד יש להורות דזיעת הבהמה אינה מחמצת (מגן אברהם), אך ללוש בו צריך עיון דכיון שנתן בו מים הוי כמי פירות עם מים כמו שכתב בהג"ה סמ"ק באכילת העכבר, וחק יעקב כתב כיון שנתייבש המי פירות בתוכו שוב אינו מחמיץ, ואני אומר דלא גרע מבשר יבש שמזיע בסימן תס"ב וכן משמע בתשובת ב"ח סימן קט"ו דאסור ללוש:

יז

[יז] שאפשר וכו'. משמע דבדיעבד פשיטא אין איסור אפילו לכתחילה דוקא כשלוש באותו יום כמו שכתב בסוף סימן זה מגן אברהם. כתב מעגלי צדק אין להשים באפרכסת אלא משא אדם בשלושה פעמים הביא ראיה מהא דשקים:

יח

[יח] לנקר הרחיים וכו'. ועתה נוהגין בבגד פשתן ולפי זה אפשר להתיר אף הקמח ראשון מכל מקום אי אפשר לכסות תוך הרחיים עצמו ובתשובת נחלת שבעה סימן ב' כתב דקודם פורים מותר לטחון בלא ניקור ובלא פריסת סדינים ולא נהירא, וכן משמע בלחם רב דצריך לכסות מיהו מה שכתב דבשעת הדחק שאי אפשר לנקר מותר אף סמוך לפסח בלא ניקור יש לסמוך עליו:

יט

[יט] [לבוש] שהוא חמץ וכו'. וכשטוחנין אותו לא יטחנו באותו בית אפילו ברחיים אחרת שהאבק פורח ומתערב (מעגלי צדק ומגן אברהם), ובדיעבד אין איסור שנתבטל אך תוך הפסח יש ליזהר (חק יעקב):

כ

[כ] ונוהגין שהקמח וכו'. ואם נאפה נראה להתיר דנתבטל קודם פסח וכן משמע בתשובת נחלת שבעה סימן י"ג:

כא

[כא] צריך לטחון וכו'. אף שטוחן על ידי בהמות ואף שמרקד הקמח לא אמרינן דמקרר הקמח, כנסת הגדולה ודלא כמגן אברהם:

כב

[כב] יום או יומים וכו'. ומגן אברהם כתב דלא בעינן מעת לעת רק לינת לילה וכן משמע מלבוש במה שכתב ואם טחנו בערב פסח וכו', וכן משמע בשבלי הלקט מקור דין זה:

כג

[כג] אסור וכו'. צריך עיון דמשבלי הלקט מבואר שדינו כדין שקין דלעיל ושם כתב אם אפשר ואם נאפה בו ביום פשיטא דאין להחמיר כנ"ל:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.