חידושי הר"ן/ראש השנה/כו/ב

חידושי הר"ן ראש השנה כו ב

דף כ"ו ע"ב

מאי חלגלוגות. נפקא מינה לפרושי מאי דאמרי' בפ"ק דיומא דכהן גדול אין מאכילין אותו דברים המביאין לידי טומאה כגון חלגלוגות.

שופר של ראש השנה של יובל פשוט. פירש"י ז"ל דיובל היינו חיה שנקראת בוקשטיאן. ושל זכרים היינו של איל כדמתרגמינן איל דיכרא ואי נמי יובל דאקרי דיכרא כדאמרי' לעיל בגמרא ומנלן דהאי יובלא לישנא דדיכרא הוא. אבל הרב בעל הארוך ז"ל פי' דיעל היינו כשבה נקבה. ומשמע לי שהזקיקו לומ' כן מדתנן בסיפא ובתענית בשל זכרים כפופים מכלל דריש' דתנן יעל היינו כשבה נקבה. ונראין דברי רש"י ז"ל כמתרגמינן ואקו ודישון ויעלא ורימא. וכתיב הרים הגבוהים ליעלים. אלמא יעל מין חיה הוא ועוד מדאמרי' בירושלמי עליה דר' יהודא דאמר בר"ה תוקעין בשל זכרים וביובל בשל יעלים דהיינו טעמא משום דתקנו את המצוי למצוי כלומ' זכרים שמצויין לר"ה שהוא מצוי ושאינו מצוי דהיינו יעל ליובל שאינו מצוי. ואם איתא דיובל כשבה נקבה היא הרי הוא מצוי. ומיהו יעל פשוט וזכרים כפופים לאו דוקא דת"ק ור' יהודא לא פליגו אלא אי כל דאכיף אינש עדיף או כל מה דפשיט אינש טפי עדיף ולרבנן דאית להו דכמה דפשיט אינש טפי עדיף מה לי יעל פשוט מה לי שאר חיות שקרניהן פשוטים וכן נמי לר' יהודא דס"ל דכמה דאכיף אינש טפי עדי' מה לי זכרים כפופים דהיינו אילים ומה לי שאר בהמות שקרניהן כפופים אלא ודאי לת"ק יעל לאו דוקא ולר' יהודא נמי בשל זכרים נמי לאו דוקא אלא הוא הדין בכל שאר קרני הבהמות הכפופין וכל חד וחד אורחא דמלתא נקט. ואיפסקא הלכתא בגמרא בר"ה כר' יהודא וכדאמרינן א"ר לוי שופר של ר"ה ושל יוה"כ בכפופים. מיהו איכא לעיוני אי בעינן כפופין לעכובין או למצוה בלחוד שיש מי שאומר דכי היכי דת"ק דמתני' דלעיל ור' יוסי פליגי לעכובא דת"ק ס"ל דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה כלו' דשל פרה אפילו בדיעבד פסול הכי נמי פליגי בהך מתני' ת"ק ור' יהודא דת"ק ס"ל דשופר של ראש השנה דוקא פשוט אבל כפופין אפילו בדיעבד פסילי ור' יהודא ס"ל דכפופין דוקא אבל פשוטין אפי' דיעבד פסילי ולפי"ז כיון דאיפסקא הלכתא כר' יהודא נקיטי' דמצות ר"ה בכפופין אבל בפשוטין לא יצא:

וזהו דעת הר"מ במז"ל והוא מוסיף עוד לומר שלא כל הכפופים הוכשרו אלא של זכרים בלבד דהיינו אילים כפשטי' שכן כתב בפ"א מהלכות שופר ושופר שתוקעין בו בין בר"ה בין ביובל הוא קרן הכבשים הכפוף וכל השופרו' פסולין חוץ מקרן הכבש ע"כ. ודבריו תמוהין חדא דהא כתיבנא לעיל דלר' יהודא זכרים כפופים לאו דוק' דהוא הדין לשאר הכפופים. ועוד דבכפופין נמי משמע דלאו לעכב קאמר אלא למצוה דאי לעכב פליגי היכי מסתים ר' מתני' ותני של שופר של ר"ה של יעל פשוט דמשמע דר' יוסי ות"ק דידיה מודו הו"ל למתניה בלישנ' דפלוגת' ולמימר ואחרים אומרים שופר של ר"ה של יעל פשוט. ועוד דעכובא מנא לן הא בקרא לא כתיב ביה פשוט ולא כפוף אלא תעבירו שופר הוא דכתיב וכלהו אקרו שופר ור' יהודא נמי היכי אמר דשל ר"ה לא מכשרינן ביובל ושל יובל לא מכשרינן בר"ה והא שופר בר"ה מיובל גמרינן ליה. אלא ודאי הא פלוגתא לא שייכא כלל בפלוגתייהו דת"ק ור' יוסי דאינהו פליגי לעכב אבל הני תנאי למצוה הוא דפליגי דת"ק סבר דשופר של ר"ה למצו' של יעל פשוט דכמה דפשיט אינש טפי עדיף ובתעניות בשל זכרים כפופים למיעבד הכירא בין תעניות לר"ה. ור' יהודא סבר דשל ר"ה מצוה בכפופין משום דכל מה דכאיף אינש טפי עדיף ושל יובלות כיון דלחירות קא אתי בשל יעלים דכל כמה דפשיט טפי עדיף ותדע לך דלמצוה קא אמרינן מדא"ר לוי בגמ' מצות שופר של ר"ה ושל יוה"כ בכפופים אלמא כולה מלתא למצוה קא אמרי' ולא לעכובא:

הלכך כיון דקיימ"ל כר' יהודא נקיטי' דשופר של ר"ה מצותו בכפופין. ונמצינו למדין שלשה דינין בשופר דדיעבד כל השופרות כשרין חוץ משל פרה דאפי' דיעבד פסול וא"צ לומר אותן קרנים שכולן זכרות שהן פסולין דלאו שופר מיקרו אלא קרן. ולמצוה בעינן כפופין והיינו דתנן בראש השנה תוקעין בשל זכרים. ומיהו כל הכפופין כשרין וכמו שכתבנו למעלה. אבל למצוה מן המובחר בעי' של איל וכדאמר ר' אבהו לעיל למה תוקעין בשופר של איל וכמו שכתבתי שם בס"ד. וליכא למימר דשל זכרים דקאמר ר' יהודא היינו של איל בלבד משום עקידת יצחק בן אברהם דאי הכי כי קאמרי' בגמרא מר סבר דהיינו ר' יהודא כל דכאיף אינש טפי עדיף טפי הוה לן למימר דר' יהודא סבר דשל איל טפי עדיף משום עקידת יצחק בן אברהם אלא ודאי כדאמרן:

ומיהו אע"ג דמסקי' דכל השופרות כשרין חוץ משל פרה אפשר דדוקא בטהורין אבל בטמאין לא דהא אמרינן בפרק במה מדליקין לא הוכשרו למלאכת שמים אלא של בהמה טהורה בלבד ושופר מלאכת שמים היא דהא אמרי' לעיל דכיון דלזכרון קא אתי כלפני' דמי. ומיהו לאו ראיה גמורה היא דהתם בפ' במה מדליקין משמע דמשכן גופיה לא גמרי מההיא דלא הוכשרו למלאכ' שמים דהא אמרי' בההיא שמעתא מאי הוי עלה דתחש וכדאיתא התם ולפיכך הדבר צריך עיון:

משני צדדין דשלשה המהלכין בדרך גדול באמצע כדאיתא בפ' אמר להם הממונה:

וביובל בשל יעלים. משום כיון דלחירות תקעינן כל כמה דפשיט טפי עדיף. ואע"ג דגמרי' ג"כ ר"ה מיובל ס"ל לר' יהודא דהני מילי בדאורייתא:

אבל הני מילי דלמצוה בעלמא נינהו ליכא למידק בהו ג"ש אלא כל חד וחד כי היכי דמיחזי דמעלו טפי ובתעניות דשתיק מניה ר' יהודה נ"ל דמודה בהו לת"ק דבשל זכרים כפופים משום דר' יהודא הא ס"ל דכמה דאכיף אינש טפי עדיף וכיון שכן בתעניות נמי כפופין עדיפי טפי מאי אמרת למיעבד הכירא בתעניות ליתא דבשלמא לת"ק דאמר שוה יובל לר"ה שפיר איכא למיעבד היכרא בתעניות אבל לר' יהודא דאמר בר"ה בשל זכרי' וביובל בשל יעלים בהי מינייהו דעבדת בתעניות הא דמי או לר"ה או ליובל הלכך לר' יהודא כיון דלא מצי למיעבד היכרא בתעניות שביק להו אדינייהו בכפופין דהא איהו ס"ל דכמה דאכיף אינש טפי עדיף. ות"ק דאמר שוה היובל לר"ה איכא למימר דלאו משום ג"ש קאמר דהני מילי דלמצוה בעלמא נינהו ליכא למידק בהו ג"ש וכמו שפירשתי לר' יהודא אלא היינו טעמא משום דס"ל לת"ק דבר"ה כמה דפשיט אינש טפי עדיף כ"ש ביובל דכמה דפשיט אינש טפי עדיף. ומיהו לא משמע לי הכא דאם כן ר' לוי דאמר בגמ' מצוה של ר"ה ושל יוה"כ בכפופין דאמר כמאן וכמו שאכתוב עליה בגמ' בס"ד. אלא ודאי טעמיה דת"ק משום ג"ש דס"ל דכיון דגמרינן ג"ש בכל מילי נמי אית לן לדמויינהו. ור' יהודה סבר דג"ש לא מהניא אלא בדאורייתא אבל במילי דמדרבנן נינהו לסימנא בעלמא לא:

אמר ר' לוי מצוה של ראש השנה ושל יוה"כ בכפופין וכו'. יש מי שהקשה ר' לוי דאמר כמאן. ולדידי לא קשיא דר' לוי ס"ל כר' יהודא בר"ה דכמה דאכיף אינש טפי עדיף ומשום הכי אמר דמצוה של ר"ה בכפופין דמסתבר ליה טעמיה דר' יהודה בהא וס"ל כרבנן דאמרי' דאפילו במידי דמדרבנן בעלמא ניהו ולמצוה מדמי' יובל לר"ה דמסתבר ליה טעמייהו דרבנן בהא ומשו"ה אמר דכיון דשל ר"ה בכפופין של יובל נמי בכפופין. וכי תימא כיון דודאי ביוה"כ דלחירות הוא כמה דפשיט טפי עדיף אדמקיש יוה"כ לר"ה לכפופים אדרבא ליקש ר"ה ליוה"כ לפשוטין דהכי מעלי טפי דהא שופר בר"ה מיובל הוא דגמרינן ליה איכא למימר דלהא מלתא דמו יובל לר"ה עדיף משום דתדיר. ועוד דטפי מעלי סמנא דמיכף ר"ה כדי שיכוף אדם לבו מסימנא דמיפשט ביובל דחירות ממילא אתא הלכך מיגמר יוה"כ מר"ה עדיף טפי דיוה"כ נמי למנין תרועות מר"ה גמר כדאמרי' בפ' בתרא דמכילתין מנין ליתן את האמור של זה בזה ואת האמור של זה בזה. ודקאמר ר' לוי דשל שאר ימות השנ' בפשוטין בין כר' יהודא בין כרבנן אתיא דתרווייהו ס"ל דאי אפשר למעבד היכרא בתעניות עבדינן דרבנן דמשוו יובל ור"ה לפשוטין הא עבדי היכרא בתעניות בפשוטין כר' יהודא דלא עביד היכרא בתעניות היינו משום דלא אפש' ליה וכמו שכתבתי במשנתינו ומשו"ה ר' לוי דמשוה יום הכפורים לר"ה בכפופין עביד היכרא בשאר ימות השנה ועביד בפשוטין כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף