תפארת יעקב/גיטין/כח/א

תפארת יעקב גיטין כח א

דף כ"ח ע"א

בתוס' בד"ה או שמצאו בין כליו, פי' בביתו. ואף דביבמות דייקינן מינה דסימנין דאוריית' ואי מצא בעצמו לא מוכח מידי כמש"ל, מ"מ יש לומר דמעיקרא הוי ס"ד שאינו מכיר בט"ע רק ע"י סי' הכיס רק בב"מ דדייק חשש שאלה צ"ע דהא יודע שלא השאיל וצריך לומר דניחא לי' טפי לומר משום דכיס וארנקי לא מושלי דאי נימא דמיירי ביודע שלא השאיל למה לי דנקט כיס וארנקי וטבעת דמ"ש הני משאר חפצים, והמקשה נמי דדייק מהא דחיישינן לשאלה ג"כ משמע לי' דע"כ דקמש"ל דלא חיישינן לשאלה, דאי ביודע שלא השאיל ומכיר בט"ע מה קמ"ל פשיטא דכשר, ואי דקמ"ל דמהני הכרת הכיס בט"ע לישמועינן בגט עצמו וע"כ דקמש"ל דמחזירין הגט בט"ע דכיס ולא חיישינן לשאלה, גם יש לומר דס"ל לתוס' דמעיקרא הוי ס"ד דרק הך בבא דאו שמצאו מיירי במצאו בעצמו אבל מעיקרא במצאו אחר, והיינו דקתני מצאו קשור בכיס וארנקי וטבעת או שמצאו, תרתי שמצאו למה לי. וע"כ דמעיקרא שמצאו אחר ואח"כ שמצאו בעצמו בד"ה מצאו בחפיסה וכו' נאמן במיגו. ואף דחיישינן לעיל. דאינו נראה לו לחוש ליב"ש אחר ואף דבידו לגרשה ובעלמא נאמן גרשתי מ"מ בהא אינו נאמן, א"כ מ"ש דנאמן במיגו, וצ"ל דמה שאינו נאמן לאו דאומר בדדמי רק דמשקר ומשום בידו לגרשה אינו נאמן דלמה לו לגרשה כיון שנראה שזה הוא, אבל הכא דאיכא מיגו דשתיק בודאי אינו משקר, אך מלשון הרא"ש משמע דאומר בדדמי ובהא נראה דלא מהני מיגו ובחידושי לא"הע סי' קל"ב הארכתי הרבה בדיעות הפוסקים בדברים הללו, וקצרתי פה ולא כתבתי רק מה שנוגע לביאור פי' הסוגי' בלבד:

בא"ד וא"ת וניחוש לשאלה. לא ידעתי מאי קשיא להו דהא להך לישנא דסי' דרבנן לא חיישינן לשאלה כלל כדמוכח התם רק להך לישנא דסי' דאורייתא קשיא לן הא דקתני אע"פ שיש סי' בגופו ובכליו וקאמר כליו דחיישינן לשאלה, והשתא להך לישנא פשיטא שלא יפרשו רק כמו אם מכירו דהיינו שלא נאבדו כלל בתפיסה מ"מ אם מכיר את הגט כשר ולכך בעינן הכרה דוקא ולא מהני סי' כיון שלא מצאו במה שאבדו הוי הוכחה גדולה שאינו שלו לכך צריך שיכיר בט"ע אבל אי נפרש ומכירו שמכיר החפיסה בט"ע קשה למה לי ט"ע הא בסי' סגי כיון דסי' דאורייתא וביותר תמוה לי דכפי הנראה הוי ס"ד דתוס' עכשיו דמה שמצאו בחפיסה ויודע שבחפיסה אבדו הוי סי' שאינו מובהק עכ"פ, ועוד בסמוך כתבו דאפי' הוי סי' שאינו מובהק סי' מובהק לא הוי וגם על זה הקשו מהך דפ' א"מ א"כ תיקשי להך לישנא דסי' דאורייתא מה צורך להכרה הא בהכי סגי במה שמצאו בחפיסה דאפי' אי הוי סי' שאינו מובהק מהני אי' סי' דאורייתא וע"כ דלהך לישנא אין הכוונה למכירו רק כמו אם מכירו א"כ מאי קושיא דניחוש לשאלה:

בא"ד אי נמי ביודע שבחפיסה או בדלוסקמא איבדו. פי' דארווח לן בזה שאין צורך לומר שלא השאיל מעולם לשום אדם רק אפי' השאיל פעם אחת לא חיישינן שהחזיר לו חבירו וגט בתוכו דמ"מ שלו להיכן אזיל אבל אי אינו יודע אם בתוכו איבדו צ"ל שלא השאיל מעולם לשום אדם דשמא הוא לא אבד בחפיסה רק חבירו החזיר לו החפיסה וגט בתוכה, אך קצת קשה אפי' לתירוץ ראשון שיודע שלא השאיל מעולם לשום אדם אכתי צ"ל דיודע שאבדו בחפיסה, דאל"כ נהי שלא השאיל שמא לא אבד בחפיסה כלל רק חפיסה נאבד בפני עצמו ממנו וחבירו מצאו והניח גט בתוכה ואבדה כמו שאתה חושש שהחזיר לו גט מונח בתוכה ושכחו לגמרי כן יש לחוש לאבידה דמ"ש בשאלה או באבידה בא לידו כיון שע"כ אבד החפיסה א"כ שמא מצאו אחר והניח גט בתוכה, וצ"ל דלהא לא חיישינן על דבר אחד שזה אבדו ונמצא ונאבד שנית אף דלהא חיישינן שזה אבד וגם חבירו אבד מ"מ לא חיישינן שאותו דבר שאבד זה מצאו חבירו ואבדו ג"כ:

בא"ד וידוע שהוא שלו וגם שבתוכה איבדו וכו', היינו לסלק חשש שאלה וארווח לן בגירסא זו שאין להכריח מכאן דמה שיודע שבתוכה איבדו לא הוי סי' דיש לומר דבאמת כשר בסי' זה ולא כתבו וידוע שהוא שלו רק לפי שנסתפקו בהא אי הוי סי' ואי לא הוי סי' ע"כ שידוע שהוא שלו וגם בתוכה איבדו מחשש שאלה ודוק:

בא"ד א"נ דוקא אם מכירו עמהרש"א. ואינו נכון דלא שייך לומר דקמש"ל רבותא כגון שאינו יודע דהיכן נזכר בברייתא שאינו יודע שבחפיסה איבדו אדרבא מסתמא יודע לכך לא ניחא להו לתו' לומר כן:

ודע שיש בסוגי' זו קושיא עצומה אשר כבר נתקשו בה הראשונים ז"ל, הוא מה שפסק הרי"ף בכאן כהך לישנא דאפי' לא הוחזקו רק שיירות מצויות חיישינן לב' יב"ש ולא מהני רק או כדרב אשי או כדר' ירמי' ואולם ביבמות פסק כרבא דלא חיישינן לתרי יצחק, וע"כ התם בשיירות מצויות ולא הוחזקו דאי תרווייהו איתניהו לא הוי פליג רבא ואי תרווייהו ליתניהו לא הוי פליג אביי, והרא"ש כתב לחלק בין גט דאפשר באחר להך דהתם דאי אפשר לעגנה כל ימי' ובאמת שוברו בצידו דהא אביי התם מייתי ראי' לדעתו מגט הנמצא דחיישינן, ומאי זו ראי' מה דמודה בה רבא, גם הרב הנ"י תירוץ לחלק בין נמצא במקום כתיבת ו, לא ידעתי למה לא תרצו כאן הך רומי' אהדדי כאן שנמצא במקום כתיבתו כאן במקום אחר:

אבל לדעתי דבר עמוק בענין זה עד שהקושיא מעיקרא ליתא, והוא דוודאי בהך דאין ש"מ יש בו על שני פנים והוא דבהך גוונא שלא נודע כלל שזה התובעו אבד גט ואנו חוששין דאחר הוא שאבד אז הך דאין ש"מ אינו מסייע כלל דמחמת זה לא נחוש לאחר דמה בכך דאין ש"מ הא אחד עבר ואבד ואין אנו יודעין מי הוא, ולא מבעי' בהוחזקו שאין בזה שום מעלה במה שאין ש"מ אלא אפי' בלא הוחזקו אין לנו לדון רק מכח לא הוחזקו דוודאי אחר לא אבד דאנו דנין דאין שם רק זה אמנם אי נימא דגם בלא הוחזקו ראוי לבדוק שאף שלא נודע לנו שמא יש עוד אחר ממילא מה שאין ש"מ אין שום סיוע שלא נחוש לאחר, והיינו פלוגתייהו דאביי ורבא ביבמות דמיירי התם בלא הוחזקו ואין ש"מ וסובר אביי דאפי' לא הוחזקו ראוי לחוש לאחר וממילא לא מהני כלל מה שאין ש"מ דהא אנו מסופקין אם זה שאנו יודעין הלך מקורטבא לאספמי' ומת או זה לא הלך רק אחר וכיון דאחד וודאי הלך מה בכך דאין ש"מ, תדע דבהוחזקו ואין ש"מ הקשו התו' לעיל מנא ידעינן דמזה נפל ותרצו דידעינן דמזה נפל, א"כ ממילא אם גם בלא הוחזקו חיישינן ליב"ש אחר שלא נודע לנו ממילא לא מהני אין ש"מ דמנא ידעינן דזה הלך ולא אחר, והיינו דלא אידכר התם כלל ש"מ דשם המעשה שבא כתב מאספמי' שאחד מת שם ואמר לפני מותו ששמו יצחק ובא מקורטבא לכאן א"כ תליא הכל אי חיישינן בלא הוחזקו לאחר שלא נודע לנו לא מהני אין ש"מ, ורבא ס"ל דכל שלא הוחזקו בלבד אין לחוש כלל לאחר שלא נודע לנו רק אי הי' ש"מ הוי חיישינן לאחר שהי' בכאן ממקום אחר או לעיר אחרת, אבל עכשיו דאין ש"מ ואין לחוש רק לאיש אחר כאן וכיון שלא הוחזק אין לחוש:

אמנם כולה סוגי' דהכא מיירי שאין אנו מסופקין כלל אם זה אבד גט ומשקר רק כל הספק אם שמא אחר ג"כ אבד גט כמו זה ובהא לכ"ע בלא הוחזקו לא חיישינן כל שאין ש"מ דאז מה שאין ש"מ במקום שנמצא מסייע שלא אבד אחר ויש כאן תרתי למעליותא שאין שם אחר כיון דלא הוחזקו ואת"ל דיש שם אחר כיון שאין ש"מ במקום שנמצא בוודאי לא עבר שם אחר ולא אבד עוד אחר שום דבר, אבל מצד לא הוחזקו בלבד חיישינן לאביי שמא יש עוד אחר שלא נודע לנו ורבא ס"ל בלא הוחזקו בלבד שוב לא חיישינן לאחר כלל ולא בעינן תרתי למעליותא, רק מה דבעינן הכא אין ש"מ הוא משום שאי הי' ש"מ נהי דלית כאן אחר אבל מעלמא בא לכאן הלכך ממילא אפי' בגוונא דמה שאין ש"מ אינו מסייע כלל ללא הוחזקו כהך דיבמות מ"מ לא חיישינן לאחר שלא נודע לנו, ולפי זה לאביי הך דשטרי חליצה ומיאונין דע"כ מיירי שלא נודע לנו כלל שחלצה או מיאנה דאל"כ הוי מחזירין לראי' כמ"ש התו' לעיל ממילא מיירי דבדקו שאין שם אחרת רק זו, רק דחיישינן שמא מעלמא היתה אחרת וזה תלוי למ"ד דלא חיישינן לשיירות מצויות רק בהוחזקו אפי' נמצאו בב"ד לא חיישינן התם ולמ"ד דחיישינן מיירי שנמצאו חוץ לב"ד דאז אין ש"מ ולא חיישינן דאתו מעלמא וכאן נודע שאין שם יב"ש אחר דלאביי אפי' לא הוחזקו בעינן בדיקה דוקא ולרבא בלי בדיקה כנ"ל ולק"מ, ובחנם נתחבטו גדולי הראשונים בזה:

ונראה לי דמהאי טעמא פירש"י דהאשה תובעתו לפנינו והיינו דאי הבעל תבעו לגרש בו הרי נאמן שאבד גט דלא חשוד לקלקלה וממילא מסייע אין ש"מ שלא לחוש דגם אחר אבד גט ולכ"ע היכי דאיכא תרתי למעליותא לא חיישינן, לכך פי' דהאשה תובעתו דאז ע"כ לא נודע שנתגרשה זו דאל"כ הוי מחזירין לראי' א"כ מה שאין ש"מ אין שום מעלה שלא לחוש ליב"ש אחר כאן ואין כאן רק מה שלא הוחזקו ובהא ס"ל לאביי דחיישינן ליב"ש שלא נודע לנו ובתר הכי ג"כ פירש"י לבדוק כל העולם שמא אנדרינלאי אחר הי' בנהרדעי והלך לו והיינו דוודאי לחוש לאנדרינלאי ממקום אחר אין לחוש דהא אין ש"מ רק אף דבדקו ולא נמצא פה אחר יש לחוש דהלך לו. איברא שיש לדקדק בפירש"י מאיזה צד נחזיר לאשה שמא עדיין לא גירש ונהי דלא חיישינן לאחר שמא כתב ליתן ולא נתן וצ"ל דהי' מקוים דלא חיישינן לנמלך ולא נתנו או דהואיל דנכתב בצד קלוניא מתא בוודאי היו הגירושין שם דשם מקום נתינה עיקר וכיון שנמצא כאן ואנדרינלאי לא הי' פה רק אשתו בוודאי ממנה נפל רק דחיישינן לאשה אחרת ובעל אחר ששמם כך ובהא פליגי אביי ורבא, וכל זה ברור ונכון:

במשנה והניחו זקן או חולה יש לדקדק לאביי דס"ל דזקן אפי' הגיע לגבורות בחזקת שהוא קיים, א"כ כ"ש חולה דהא בזקן ס"ל לרבא דחיישינן ועכ"פ הוי זו וא"ל זו ומזה נראה לכאורה דאביי דפליג עלי' דרבא בזקן פליג עלי' נמי בחולה דאפי' גוסס בחזקת שהוא קיים וכדעת הראב"ן דפסק הכי, והשתא נקט שפיר במתניתין זקן או חולה, לרבא בזקן שלא הגיע לגבורות וחולה שאינו גוסס, ולאביי זקן אפי' הגיע לגבורות וחולה אפי' גוסס, אמנם יש לומר דאפי' למ"ד גוסס לא היינו דוקא גוסס דרובה למיתה לאלתר אבל חולה טריפה נהי דרובה למיתה מ"מ כיון שיכול לחיות יב"ח דנין אותו בחזקת קיים עכ"פ עכשיו עד אחר הגירושין כי אין בו רוב שימות לאלתר כמו גוסס, ולפי זה יש לומר דחולה דמתניתין אפי' נעשה טריפה, ובחידושי לא"ה הארכתי בזה:

שם נותן לה בחזקת שהוא קיים. קשיא לי דמשמע דאפי' אחר הגירושין אין צריך לברר אם הי' חי בשעת גירושין אפי' אפשר לברר, דליכא למימר דהכוונה נותן לה בחזקת שהוא קיים ולא חיישינן שלא ליתן מספק דאין נותנין גט ספק קמש"ל דלא חיישינן אבל בתר הכי באמת צריך לברר, א"כ תיקשי מה מקשה בגמ' דלמה לי סיפא דתרומה הא טובא קמ"ל אף דליכא ליברורי כלל מותרת לאכול בלי בירור כלל משא"כ נתינת גט אכתי ליכא איסורא ובאמת תברר אם היה חי, וע"כ דמשמע להו דלא בעינן ליברורי כלל, וא"כ תיקשי מ"ש מרובא דרוב מצויין א"ש מומחין הן דלא סמכינן על רובא וחזקה היכי דאפשר לבררו והרי רובא עדיף מחזקה ולמה נסמוך בכאן על חזקה לגמרי לכתחילה, ועוד דאמרינן בגמ' תרומה אפשר גט לא אפשר, וקשה עכ"פ כל מה דאפשר לברר תברר אחר הגירושין קודם שתנשא, ונראה לי דמזה ראיה לדעת הראב"ן שהביא הב"ח ביו"ד ריש סי' א' דאפי' מצינו למירדף אבתרי' כל שאינו לפנינו סמכינן ארובא רק בישנו לפנינו דוקא הלכך גם כאן אין צריך לברר אח"כ רק מותרת להנשא מיד, ומ"מ צ"ע אם יכולה לברר בקל אי סמכינן אחזקה בהך דהכא וצ"ע:

שם בת ישראל הנשואה לכהן והלך בעלה למדה"י וכו'. הנה לא נתבאר במתניתין אי גם בהא אפי' הלך זקן וחולה בחזקת קיים דיינינן לי', דא"כ הוי לי' למיתני ואם היה כהן אוכלת בתרומה עד שיגיע גט לידה, ומדקתני בבא בפני עצמה משמע דלאו בזקן וחולה משתעי ואפשר לומר דבתרומה כיון דאפשר נהי דבברי לא חששו אפילו אפשר משום דזימנין דלא אפשר אבל בזקן וחולה כ"ה לא הקילו רבנן במקום דאפשר בחולין:

ודע שיש לדקדק לרבא דס"ל בהגיע לגבורות חיישינן אי גם בתרומה חיישינן וא"כ הך אוכלת בחזקת שהוא קיים היינו עד שיגיע לגבורות אבל בתר הכי פוסקת, או דנימא דשאני תרומה דמוקמינן לה בחזקת היתר לתרומה, ולכאורה לקמן דעביד צריכותא משום דתרומה אפשר יקשה הא בלאו הכי איצטריך דאוכלת אפי' הגיע לגבורות ואינה פוסקת ואפי' תימא דהך סוגי' דלקמן לאביי הוא דלא ס"ל לחלק בגבורות, עכ"פ הוי סברות הפוכות, דלרבא באמת תרומה עדיף ומקילין בה טפי ולאביי ס"ד להיפך דתרומה מחמירין לפי דאפשר ומעיקרא נמי לא תיכול, ועמ"ש בגמרא בד"ה ואיבעת אימא:

בגמרא שרוב גוססין למיתה. משמע דכל דליכא רובה למיתה לא חיישינן, ואולם ברישא משמע דדוקא רובא לחיים בעינן וכל דליכא רובא לחיים חיישינן ונראה לי דע"כ רישא לאו דוקא דעיקר הטעם פירש"י במתניתין דמדאורייתא ילפינן בהכל שוחטין העמד דבר על חזקתו, א"כ ממילא כל דליכא רוב כנגד החזקה מעמידין על החזקה, ולפי זה יש לדון ג"כ בנעשה טריפה דלא חיישינן, דנהי דודאי ימות אבל ליכא רובא דכבר מת בעת גירושין, ובחידושי לא"הע הארכתי:

שם כיון דאיפליג איפליג. פירש"י דעד תשעים חיישינן ומתשעים ואילך לא חיישינן, והיינו דליכא למימר דהשיעור עד מאה דהא קתני אפי' בן מאה שנים, ש"מ דמעיקר' פשיטא דלא חיישינן לזה הוכרח לפרש עד תשעים, אבל הרמ"ה הביאו הטור א"הע פסק עד מאה, ונראה שלא היה גורס אפי' רק והניחו בן מאה וכן הוא הגירסא בר"ן ע"ש:

אמנם נראה לי דרך אחרת דהא קרא כתיב ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה הרי מבואר דלכל היותר אפי' מי שהגיע לגבורות לא יחיה רק שמונים דמשבעים עד שמונים הם גבורות, ומי שחי יותר משמונים איפליג מדרך כל הארץ וזה פשוט, וזה שלא זכרו שום שיעור עד כמה הוי איפליג, כנ"ל:

שם שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת פירש"י דכיון דאיכא שעה אחת דודאי אסורה בכל שעתא איכא ליספוקי דלמא זו היא, ואיכא למידק תינח לאביי דלא מחלק בגבורות אבל לרבא דס"ל דמגבורות ואילך לא מוקמינן לי' בחזקת קיים א"כ מהאי טעמא נימא דאפי' שעה אחת לא תיאסר שלא ימות קודם לגבורות וכשיגיע לגבורות באמת לא אכלה, וצריך לומר דמודה רבא בתרומה דאוכלת אפי' הגיע לגבורות דחזקת היתר לתרומה מסייע לה, והיינו דלא קתני במתניתין דמפסקה מלאכול כשיגיע לגבורות, אך לפי זה לרבא לא קשי' כלל תרומה אתרומה בלא"ה דשאני מתניתין דאיכ' חזקת היתר לתרומה משא"כ התם דאיתרע במה שנתן לה גט,, והא דמשני רבא בתר הכי לחלק בין שמא מת לשמא ימות, משום דרישא קשי' לי' דמוקמינן בחזקת קיים דליכא רק חזקת חי בלבד, א"כ ה"ה בתרומה לולא חזקת היתר אוכלת עכ"פ עד שיגיע לגבורות בחזקת חי ולמה תיאסר לאכול בתרומה מיד, ולא ניחא לי' לחלק בין גט דלא אפשר לתרומה דאפשר, ובהכי ניחא לי דפריך אביי גט אתרומה ולא תרומה אתרומה, משום דבהא הוי אפשר דס"ל לרבה כרבא, וע"כ משום חזקת היתר לתרומה, א"כ לא קשי' כלל מהתם דאיתרע חזקת היתר, אבל השתא דמשני לי' לחלק בין גט דלא אפשר מקשי לי' תרומה אתרומה, ואיהו באמת לא ס"ל לחלק בין חזקת היתר לתרומה משני לי' הואיל ואסרה ורבא משני לי' משום שמא מת דלא ניחא לי' לחלק באפשר וקשי' לי' גט דרישא, ועמ"ש בתוס' בד"ה תרומה אפשר פי' הסוגי' על נכון באופן אחר, ומה שכתבתי שם הוא העיקר לפי ענ"ד:

שם דלמא איהי מייתא בריש'. יש לדקדק כיון דכל ההיתר הוא דמוקמינן בחזקת קיים, א"כ היאך אתה דן היתר מזה כיון דע"כ אתה צריך לחוש למיתתה של האשה דאל"כ ע"כ אסרה שעה אחת, וצ"ל דמ"מ כיון דאין כאן שעה ברורה לאיסור כל שעה מוקמינן תרווייהו בחזקת חי ומותרת, ואולי יש לומר ג"כ דמיתת האשה שכיח טפי כמ"ש התוס' ריש פרק הכותב דרוב פעמים מסוכנת היא בלידה, וכן מוכח באמת בש"ס התם להדי' דמיתתה של האשה שכיח טפי מהאיש, ועמ"ש לקמן ע"ב בגמ' והא בעי סמיכה:

שם הא ר"מ דלא חייש למיתה הא ר"י דחייש למיתה פי' רש"י דר"מ לא חייש לבקיעת הנוד ור"י חייש, ובאמת שכך נראה סוגי' דבסמוך דפריך והא נוד דכשמא ימות הוא ופליגי אף דלא זכרו בכאן הך דבקיעת הנוד סמכו על מסקנא דלעיל דדחי דאין הטעם משום ברירה רק בקיעת הנוד' אבל לא ידעתי מה צורך לזה כיון דחיישינן שמא ימות אפילו לאלתר א"כ יש לחוש שמא ימות קודם שיפריש והרי אכל טבלים למפרע, והרי הוא אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש והרי לא הפריש כלל ואולי יש לומר דיכול להתנות שני לוגין שאני או אחר במקומי עתידין להפריש ועושה שליח במקומו לכל מי שרוצה להפריש, וצ"ע:

בתוס' בד"ה והניחו זקן תימה כו'. בפרק המפקיד רצו לומר דמיירי דהגיעה לגבורות ודחו כיון דחיישינן גם לברתה א"כ סבתא איפליג וצ"ל דמשמע להו דתיכף שנשבו נסתפקו בנכסים דאל"כ יש' לומר דחיישינן דסבתא מתה בגבורות ולאחר זמן הגיעה ברתה לגבורות ומתה, גם צ"ל דגבורות וחולה לכ"ע חיישינן אפי' לאביי דאל"כ הא התם אביי הוא דחייש ולית לי' דרבא בגבורות, וע"כ דידעו דשבוי הרי הוא כחולה עכ"פ והוי חולה וגבורות, ואח"כ תירצו דשאני שבוי דיש לחוש בו טפי מחולה:

אמנם בגוף דברי התוס' נראה לי דלק"מ, דהא מסקינן בסמוך שמא ימות חיישינן א"כ הך סברא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן הוא על להבא דחיישינן שיפסיד וכדומה, א"כ מה נפקא מינה אם כבר מתה בעת שמורידין או שתמות אחר ההורדה תיכף ס"ס יש לחוש בו מה שיש לחוש בקרוב בנכסי קטן א"כ חיישינן שמא תיכף תמות, משא"כ כאן דכל שחי רגע בעת גירושין כבר נתגרשה ועוד דעכ"פ חיישינן שמא תמות א"כ אימת נוציא מידו הנכסים והרי אנו מוסרין עכשיו ממילא נכסי קטן ביד קרוב וזה ברור לפע"ד:

בד"ה תרומה אפשר תימה כו'. לא ידעתי מנין להו דהמתרץ רצה לתרץ לו דרך תירוץ הא יש לומר דרך קושי' קאמר לי' היאך אתה מקשה גט אתרומה אבל יודע דיכול להקשות תרומה אתרומה, אבל מה דקשי' לי הוא על המקשה גופי' הא ע"כ ידע לחלק בין גט דלא אפשר דאל"כ למה נקט במתניתין תרתי בבי ועכ"פ למה לו כ"ה הוי לי' להקשות תרומה אתרומה והנה כבר כתבתי בגמ' מה שיש לפרש בזה, אבל באמת נ"ל עיקר בפי' הסוגי' בפשיטות דודאי תרומה אתרומה אי אפשר להקשות כלל דשאני התם דהגירושין מפסיקין אותה מלאכול בתרומה ואנו צריכין לגרוע כח הגט עכשיו במה שנאמר שלא ימות, הא לא אמרינן רק דנין בחזקת גרושה דהא נתגרשה לפנינו והגירושין מפסיקין אותה מן התרומה אבל במשנה לא נשתנה בה ולא נתחדש שום חידוש שלא תאכל בתרומה יותר ממה שהיתה עד עכשיו הלכך נשארה בחזקתה, אמנם בגט דמתניתין ודאי קשי' דהא עד עכשיו לא היתה גרושה ואנו מחדשין בה שנתגרש' מחמת חזקת חי א"כ כ"ש בתרומ' ומשני לחלק בין אפשר ללא אפשר, א"כ עכ"פ מוכח דליתא לחילוק הנ"ל ומדינא לעולם מוקמינן בחזקת חי דאל"כ מה בכך דלא אפשר רק דיש לומר דמדרבנן החמירו היכי דאפשר, א"כ בחומרא דרבנן לא שייך לחלק בהנ"ל כלל כיון דמדינא אין חילוק כלל ודוק:

בד"ה שאני התם פי' הלך וכו'. לא נתברר כוונתם דמ"מ כיון דלא ס"ד לחלק בין שמא מת לשמא ימות א"כ לא חיישינן שימות אחר שעה ונעמידנו בחזקת חי אחר שעה ותאכל עכשיו, ואולי כונתם דמ"מ ס"ס הורע כחה ממה שהיתה עד עכשיו דמ"מ תיאסר מחיים שעה אחת דהא עכ"פ ימות בודאי ועד עכשיו היתה מותרת כל ימי חייו ובגט זה הורע כחה שעה אחת בודאי וכיון דהורע כחה שוב אין מעמידין אותה בחזקתה כלל, ודוק:

בד"ה הא ר"מ חייש לשמא ימות לזמן מרובה כדתנן וכו' כוונתם דע"כ חשש' דהתם רק לזמן מרובה הוא דאי גם לאלתר א"כ יש חילוק לגמרי בין שמא מת לשמא ימות, והשת' ס"ד דאין חילוק רק לזמן מרובה ע"כ יש חילוק, ועיין מהרש"א וגם זה נכון אבל אין צורך כנ"ל:

אמנם בעיקר דברי התוס' נראה לפע"ד דלא מוכח מידי, דהא מחלק הכא דתרומה זימנין דלא אפשר בפרט שאנו אוסרין עליה אכילת תרומה מה שהיתה אוכלת עד עכשיו אבל התם מאיזה צד לא נימא דיחלוץ להוציא מידי חשש ביטול מצות יבמין והך אפשר כדהתם לכ"ע חיישינן בפרט שיש לפנינו עכשיו ב' דרכים לחלוץ או לייבם למה לא נימא שיחלוץ לאפוקי נפשין מחשש ביטול מצוה, ומה שהביאו ראי' מהך דלקמן פרק בתרא הוא תמוה לפע"ד דהתם כל אימת שתמות הוי שיור וע"כ צ"ל שהוא ימות קודם או הגרושה א"כ הא וודאי שכיח שתמות אחותה קודם כמו שתמות הגרושה קודם, משא"כ כאן שאין אנו מתירין לאכול רק עכשיו ובכל עת שאוכלת אמרינן חי הוא משא"כ התם גט זה הוי שיור כל אימת שתמות אחותה אם לא שתמות הגרושה או בעל אחותה קודם א"כ בהא הוי וודאי מיתת אחותה קודם שכיח כמו מיתת הגרושה ובעל אחותה קודם, גם מה שהביאו ראיה לר"י אינה ראיה דיש לומר דודאי כל שיצא למקום שאם היה מת היה נשמע אין לחוש אבל אי יצא למקום שאם מת לא היה נשמע יש לחוש לאלתר, כנ"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף