חתם סופר/גיטין/כח/א

חתם סופר גיטין כח א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מצאו בין כליו בביתו עכ"ל רש"י וכ' תוס' דרבים מצויין בביתו ואלו מצאו בקרקע הי' לחוש לשני יב"ש ע"ש. וצ"ע לשיטת רמב"ן אם מצא גט במקום שכתב אמרינן כאן נמצא וכאן היה וא"כ למה לן לחוש לאחרים המצויים בבית והכא לא שייך למ"ש לעיל כדאמר אביי בדף ונאמר דר"נ מיירי בבית כעין ב"ד דר"ה דר"א דוקא לענין חששא דפריש אי מרובא או מקורבא לזה מהני סברא הנ"ל דבמקום שכולם מתקבצין הכל קרוב אבל לענין כאן נמצא וכאן היה ולא בא ממקום אחר כלל לזה לא שייך תי' הנ"ל וא"כ קשי' ועיין ש"ע או"ח סי' תמ"ט ועיין היטב מ"ש פר"ח שם. וצ"ל הכא מיירי שגם בעה"ב בא ממקום אחר והביא גט משם ולאחר שישב בביתו הרגיש שאבד גיטו ואם מצאו בין כליו אמרינן הוא עצמו הניחו שם ושכח ואם בקרקע מצאו לא שייך כאן נמצא וכאן היה כנלע"ד:

המביא גט והניחו זקן או חולה. מדלא קאמר זקן וחולה וכן מדקדוק לשון פירש"י ד"ה וחולה או חולה וכו' ע"ש משמע זקן שהוא חולה ג"כ לא יתן ושיעור זקנה משיגיע לכלל ששים לזקנה וכתיב תבא בכלח עלי קבר. שוב ראיתי ביש"ש דכתב מסברא דנפשי' לחלק בין הגיע לגבורת והוא חולה או הפליג ע"ש. ואין דבריו מוכרחים ולדינא צע"ג כי לא ביארו הפוסקים בזה כלום. ורמב"ם היפך וכתב חולה או זקן דהוה לא זו אף זו זקן מופלג שרובו למיתה:

זקן או חולה אי מיירי בזקן שכבר הגיע לגבורות ויותר מזה ודלא כרבה א"כ משנתינו זו ואצ"ל זו דהא רוב זקנים למיתה ורוב חולים לחיים אע"כ משנתינו בזקן בעלמא קאמר ולא זו אף זו קתני ומהא נפקא לי' לרבה דבהגיע לגבורות לא יתן לה. אך י"ל נהי רישא מיירי מזקן כל דהוא ולא זו אף זו מ"מ שוב רומז לנו במציעתא אשת כהן אוכלת בתרומה וקאי אלעיל דזקן וחולה שהולך למד"ה והיא אוכלת והולכת לעולם וכדאיתא בירושלמי דמייתי רשב"א דאפי' נתעכב השליח בדרך מאה שנה ע"ש וצ"ל רבה ס"ל דמציעתא לא קאי ארישא ומיירי שהבעל שהלך למד"ה אינו זקן או חולה ובזה א"ש קושי' תוס' ד"ה תרומה תימא וכי לא היה יודע וכו' והא"ש דס"ל דה"ז גיטך שעה אחת קודם מיתתו בזקן או חולה מיירי ומשנתינו בבריא ולא קשה תרומה אתרומה אלא תרומה אגטין:

או חולה עיין ספהב"ע ובטור שו"ע א"ע סי' ט' בדיני קטלנית. והנה חולה שגירש ומת יש לדון למ"ד מעיין גורם אפי' שגירשה מ"מ אם זה הבעל הוא השני ה"ל קטלנית דמחמת מעינה מת אבל למאי דקיי"ל מזלא גרים א"כ אי מת אחר גירושין חזינא דלא מזלא דידה גרים דאל"ה היה לו להבריא אחר שגירשה וא"כ אינה נידונת בקטלנית. ולפ"ז יש נפקתא נמי בנתינת הגט אפילו היכי דליכא יבם ועיין בית שמואל דכתב היכי דליכא יבם ליכא נפקותא כלל. ע"ש סי' קמ"א ס"ק ק"ז:

מקריבין אותו בחזקת שהוא קיים. בליקוטי מהרי"ל כתב שאין לברך החולה בעיר אחרת שמא מת או הבריא וה"ל תפלת שוא ע"ש. ובתשו' נחלת שבעה סי' ל"ט ושם מסי' ע"ז ואילך חולק עליו משמעתין דמוקמי' לי' בחזקת חיים ולק"מ דחזקת חיים אית לי' אבל חזקת חולה לית לי' דמשתנה והולך בכל רגע או לטוב כרוב חולים לחיים או להיפוך כמיעוט חולים ובין כך ה"ל תפלת שוא. אבל מטעם שכתב שם נחלת שבעה דאין הולכין בפ"נ אחר הרוב וספק נפשות להקל ע"כ מתפללים עליו:

שרוב חולים לחיים שרוב גוססים למיתה. אין זה רוב כשאר רובי אלא הכי קאמר רוב גוססין למיתה הולכין ואין כאן חזקה דה"ל כמקוה דחסר ואתאי ואין כאן חזקה אלא ספק אבל לא ודאי מת אפי' הניחו זה גוסס ימים רבים ודלא כש"ש כאן וב"ש סי' י"ז סוף ס"ק צ"ד וכ"כ שם בס' עזרת נשים וכ"כ שם דגול מרבבה בגליון ע"ש:

כיון דאיפלג איפלג. רשב"א מייתי ברייתא דירושלמי אפילו בן מאה שנה ונתעכב השליח מאה שנה וכו' ואי ס"ד כיון דאפלוג א"כ מאי אפי'. וצריך לומר שלא הי' לו בגי' ש"ס דילן בברייתא דמייתי לשון אפילו אלא די"ל ע"פ מ"ש בית שמואל דלר"ש שכ' אפי' מתשעים ואילך הוה הפליג שייך אפילו ולק"מ קושי' רשב"א ע"ש. אלא דצ"ל לפ"ז ס"ל לרש"י כמ"ש רמב"ן בשם ר"מ דוקא מאה אבל יותר ממאה לא דכל כך לא אמרינן כיון דהפליג הפליג דהשתא שייך אפילו בן מאה לא מיבעי בן תשעים אלא אפי' בן מאה נמי בכלל הפליג אבל טפי לא. ולק"מ מאי אפילו. אך מדאיתא בירושלמי דאפילו נתעכב השליח מאה שנה מוכח דלא כרמב"ן א"כ קשה מאי אפי' ומשו"ה מייתי רשב"א מירושלמי דוקא. ודע מ"ש תוס' מההוא סברא היינו לפירש"י דבת צ"ב וצ"ג הוה הפליג וצ"ל נמי דלא כרמב"ן הנ"ל אלא אפי' יותר ממאה נמי הפליג דאל"כ לק"מ קושי' תוס' די"ל הבת הגיע לגבורות והאם היתה בת צ"ג אלא לרש"י הוה זה הפליג ואכתי י"ל האם היתה יותר מבת מאה אע"כ דלא כרמב"ן ומשו"ה הקשו תוס'. ודע מאי דמסקו תוס' שבוים שאני משמע קצת דזקן שהוא חולה אינו בחזקת קיים אלא שי"ל שבוי יסורים בידי אדם כדאמרינן פרק הנשרפין ע"ח ע"א ע"ש:

שאני התם שהרי אסרה עליו שעה אחת. עיין תוס' ר"ל חזקת שנולד חי אית ליה ואוקמי אהאי חזקה אבל חזקת שנולד קודם שעה א' קודם מותו לית ליה דגם בשעה שנולד לא הי' מבורר שאינינו שעה אחת קודם מותו וכל חזקה שאינה מבוררת שעה אחת לא אזלינן בתרא. א"נ י"ל דא"כ תאכל והולך עד לעולם ולבסוף יתברר שטעתה ואכלה באיסור באותה שעה שקודם מותו ע"כ אין כאן חזקה כלל וכענין סברת הר"ש גבי גבינות דמייתי הרא"ש פא"ט וע' תוס' ריש נדה. ומשני ש"מ אין כאן הכרח שיבוא לידי טעות דילמא איהו מייתי ברישא והוא עדיין חי:

הא ר"מ דחייש למיתה וכו' כתב תוס' לחלק דשמא ימות לזמן מרובה גם ר"מ חייש ולזמן מועט גם ר' יהודה לא חייש ופלוגתתם במה שיש בין מרובה למועט ולא פירוש השיעור. ומצינו במס' מ"ק כ"ח ע"א ת"ר מת פתאום וכו' חולה יום א' וכו' ה' ימים זו היא מיתת כל אדם נמצא למיתה פתאומית כ"ע לא חייש דלא שכיח כלל ולחמשה ימים כ"ע חייש דזהו מיתת כל אדם א"כ אפשר משיצא מאתנו נחלש מיד וחלה חמשה ימים ומת. וראיתי בס' יערות דבש ח"ב סוף דרשה שלישית שכ' לפי מ"ש בתשו' רמ"א סי' קכ"ד דכה"ג כינס אשתו קודם יום הכפורים בביאה ולא בחופה בעלמא ע"ש. וא"כ בז' ימי פרישה לא אפשר שהרי מפרישין מביתו שמא תמצא ספק נדה וע"כ כנסה קודם הפרשה וכ' תוס' ריש יומא דזה הוה זמן מועט ש"מ ז' ימים הוה זמן מועט ע"ש. וא"כ צ"ל הא דאמרינן במ"ק הנ"ל חמשה ימים הוא מיתת כל אדם היינו חלה ה' ימים ולא נקרא חולה אלא מיום ג' לחולשתו כמבואר בירושלמי ובטש"ע יו"ד רסי' של"ה. ובסוכה גבי עושין בהמה דופן לסוכה משמע דפליגי בז' ימים ע"ש. ובודאי אין לדמות בהמות לאדם ומכ"ש שאין דמיון בקיעת הנוד לכאן וצ"ע. ויש לעיין מאי דרמי תוס' ר"מ אדר"מ הא בסוכה מסיק אביי איפוך ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף