תורת הקנאות/סוטה/מח/ב
תורת הקנאות 
סוטה מח ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף מהרש"ל באר שבע חי' הלכות מהרש"א חי' אגדות מהרש"א קרן אורה רש"ש מנחה חריבה |
מאן נביאים הראשונים אר"ה זה דוד ושמואל ושלמה. בירושלמי אר"י זה שמואל ודוד. ולא חשיב שלמה. והנ"ל די"ל דמשמע ליה דבימי שלמה בטלו או"ת. דבגיטין (דס"ח) איתא דטרח ע"י שדים למצוא השמיר לבנין בית המקדש וכתב התוס' דלא רצה לשאול באו"ת כשיכולין לשאול ע"י דבר אחר. וי"ל דלהירושלמי לא נ"ל תי' זה לכך מסתבר ליה דבטלו בימי שלמה. והנה ביומא (דף נ"ג ע"ב) תנן משנגנז ארון אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים. ופרש"י דוד ושמואל מפרש בסוטה דף מ"ח. והנ"ל הא דלא נקיט גם שלמה דחשיב הכא הוא משום דרצה לאשמעי' דהאבן שהי' שם התחיל זמנו מאז וע"כ לא נקיט אלא התחלת הזמן דדוד ושמואל ול"צ להזכיר לשלמה כיון דהי' גם אחר שלמה. משא"כ לענין ביטול או"ת חשיב גם שלמה שבזמנו היה עדיין. וק"ק דה"ל למינקט רק משמת שלמה דהוא המאוחר מדוד ושמואל:
בימי דוד כו' שאל אביתר ולא עלתה לו כו'. בספ"ז דיומא פי' המהרש"א משום דאינו מדבר ברה"ק דאין שכינה שורה עליו ולא ידענא מאי שייך הכא דודאי בימי שמואל וקודם לו נמי כהן שאינו מדבר ברה"ק לא עלתה לו עכ"ד. והנ"ל דהוצרך לזה דלא נימא דאביתר דיבר ברה"ק ודלא עלתה לו משום דבטל אורים ותומים בימי דוד. וכאחרי מות נביאים ראשונים דבטל או"ת גם לכהן המדבר ברה"ק [ובעיון יעקב הניח בצ"ע מ"ש הרמב"ם דלא היו שואלין באו"ת אח"כ לפי שלא הי' רה"ק דהא רה"ק לא פסק עד שמתו נביאים אחרונים וכתב דאצל כהנים ל"ה רה"ק לפי שנתמנו ע"י ממון ע"ש. ול"נ דאפשר יש טעם אחר לביטול אורים ותומים אחרי מות נביאים ראשונים] ולזה הכריח מדשאל לצדוק ועלתה וע"כ דהיה עדיין זמן או"ת ודלא עלה לאביתר ע"כ משום דלא דיבר ברה"ק:
יש בכם א' שראוי שתשרה שכינה עליו כו'. הא דלא פי' שמו דהלל. י"ל עפ"מ דאיתא במ"ר בראשית (פ' (ל"ג) [ל"ב]) דאומרים מקצת שבח האדם בפניו וכולו שלא בפניו ע"ש. ונ"ל דשבח היותר גדול הוא שראוי שתשרה עליו שכינה והוי ככל שבחו דאין לאמרו בפני הלל שהיה שם. אך בירושלמי סוף מכילתין איתא דפירשו:
הי חסיד הי עניו. ובהספידו דשמואל הקטן איתא הי עניו הי חסיד. והנ"ל דודאי צריך להתחיל במדרגה הנמוכה ולסיים בהגבוה כדרך עליית האדם. וי"ל דמספדי הלל ס"ל כריב"ל בע"ז (דף כ' ע"ב) דענוה גדולה מחסידות ולכך התחילו מחסידות וסיימו בענוה. ומספרי שמואל הקטן ס"ל דחסידות גדולה מענוה כר"פ בן יאיר שם דסובר כן ולכך התחילו בענוה וסיימו בחסידות:
ואין מסרטין עליהם כו' אלא כותב עליהם בדיו ומראה להן שמיר כו'. המשל"מ (פ"ט מכלי המקדש) תמה שהרמב"ם השמיט זה. ובק"א כתב דסובר דאינו לעיכובא לפי שאין שמיר מצוי ע"ש. ולכאורה הוא נגד מ"ש ביד מלאכי (סי' מ"א) להרמב"ם דכ"מ דנקיט אין עושין אלא כך הוא לעיכוב וכבזבחים (דנ"ו ע"ב) מדאמר אינו נאכל אלא עד חצות ש"מ עיכוב מה"ת ע"ש. וא"כ גם בנד"ד נימא כן. ואולי י"ל דאלא כותבין עליהם בדיו ומביא שמיר כו' עיקרו בא למעט דל"מ דיו לחוד ומשום שנאמר כמה פעמים פתוחי חותם בפ' תצוה בפסוק ט' וי"א וכ"א ושנה הכתוב לעכב אבל הא דאין מסרטין באיזמל דיליף מדכתיב במלואתם כתיב רק פעם א'. ועי' בפרש"י במשנה לעיל דמ"ה ע"ב ואע"פ שאינו איתן כשר דלא כתיב ביה עיכובא כו'. וא"כ י"ל דה"נ דכוותי'. ומ"מ ק' דה"ל להרמב"ם לכתוב דמצוה לכתחילה בשמיר כשאפשר אף שאינו מצוי כדנקיט (פ"ד בבכורות הי"ח) בעי' דהדביק ב' רחמים זל"ז כו' אף שאינו מצוי כמ"ש התוס' בכתובות (דף ד' ע"ב בד"ה עד שיסתום). ורש"י בחומש לא פי' במלואתם על חקיקת האבנים בשמיר רק ע"ז שימלא האבנים המשבצות. ועי' במה"פ ד"ה ודברי ר"נ וצ"ע: