רש"י/סוטה/מח/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י סוטה מח ב

הרחיבה שאול נפשה. לאחר שהביאו חמש פורעניות הללו לעולם סופן נופלין בגיהנם:

זימנין סליק. פעמים עולים בידם שנענים ופעמים שלא עלה בידם שהרי כשברח דוד מפני אבשלום יצא מירושלים שאל צדוק באורים ותומים ועלתה לו שהשיבוהו ושאל אביתר ולא עלתה לו שנאמר ויעל אביתר שנסתלק מן הכהונה מפני שלא נענה באורים ותומים והכי תניא בסדר עולם גבי ארון ובברחו מפני אבשלום יצא עמו עד שעלה במעלה הזיתים ונשאל באורים ותומים ונסתלק אביתר מן הכהונה גדולה נכנס צדוק תחתיו כדכתיב (שמואל ב טו) ויאמר המלך לצדוק השב את הארון וגו':

בימי זכריהו. והוא בנו של יהוידע שהיה בימי יואש:

ערי מגרש. ערי לוים שהטעינן הכתוב מגרשות:

עד עמוד כהן וגו'. אלמא הוו אורים בבית שני:

אמור לו. לא שהיו אורים ותומים אלא כאדם שאומר לחבירו כו' אלמא כל ימי המקדש ראשון הוו:

דתניא. חגי זכריה ומלאכי נקראו אחרונים:

שמעון וישמעאל. רבן שמעון שהיה נשיא ורבי ישמעאל בן אלישע כהן גדול שהרגתם מלכות יון:

לחרבא. שעתידין ליהרג בחרב:

לקטלא. לשאר מיתות כגון רבי עקיבא שסרקו בשרו במסריקות פיפיות של ברזל כדאמר בברכות (דף סא:) ור' חנניה בן תרדיון שנשרף ורבי יהודה בן בבא בלונביאות של ברזל כדאמר בסנהדרין (דף יד.):

שאין מספידין על הרוגי מלכות. מאימת המלך לפיכך מיחו בידם:

דברים ככתבן. כמשמען אבן שלמה מסע כמה שהסיעה מן ההר ולא סיתתוה שוב בכלי ברזל:

והלא כבר נאמר מגוררות במגירה וגו':

שמיר למאי אתא. דאמרי' במס' גיטין (דף סח.) שהביאו שמיר ע"י אשמדאי מלכא דשדאי:

אבנים הללו. שבאפוד וחשן:

פתוחי חותם. חקק משמע:

במלואותם. שיהיו שלמות שלא יחסרו מהם כלום:

ומראה להם שמיר. על פני הדיו כחריץ האות:

איטני של אבר. גובתא מש"א (יש"א: ארגז) בלע"ז:

שירא פרנדא. מין משי הוא:

סלת צפה על גבי נפה. מרוב שומנה מדבקת בדופני נפה ודומים לעיסה חיה שנילושה ביין כו' נופת דבק הנפה צופים שצפה:

שתי ככרות הנדבקות כו'. שהיתה ברכה מצויה בעיסה וכשמדבקין ככרות בדופני התנור אחת בדופן זה ואחת בדופן זה שכנגדו והן תפוחות אצפליי"ר (להתנפח) בלע"ז עד שמגעת פני זו לזו כצוף זה שגדל ומתפשט והולך ותולה באויר כן אלו צפות ותפוחות באויר:

מן הצופים. ההרים הגבוהים שמשם צופה למרחוק:

מאי משמע. מהיכא ילפת שדבש בא מן ההרים:

כדמתרגם רב יוסף. כאשר תעשינה הדבורים:

כל הנצוק. המערה מכלי טהור לכלי טמא אין הקילוח מצרפן להיות חיבור לטמא את מה שבתוך הכלי שהוא מערה ממנו:

חוץ מדבש זיפין. שהוא עב מאד והרי הוא כמחובר שכשהקילוח פוסק הוא הולך מלמטה למעלה והכי אמרינן במדות:

הצפחת. ברשק"א בלע"ז שהן עבות ונכנסת השעוה עם הדבש:

שמזייפין בו. מתוך שהוא טוב ועב מערבין בו מים ויין ואין נכרות בו:

שמזייפין. שקרנים והולכי רכיל:

שמאמינים בהקדוש ברוך הוא. לוותר ממונם לנוי הדור מצוה ולצדקה ולהוצאת שבתות וימים טובים:

שיתבזו שולחנם לעתיד לבא. שאין מקבלין שכר שלם והכי משמע כי מי בז ליום הבא את הצדיקים:

קטנות. קטנות אמנה:

קטני רשעי בני ישראל. שמתו כשהן קטנים:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---