תורה תמימה/שמות/לח
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תורה תמימה 
שמות לח
ח[עריכה]
במראות הצובאות. מכאן דאע"פ שאין עושין מפות לס"ת מדברים שנעשו לצורך הדיוט, אבל אם שינה צורתן ועשה מהן כלי אחר שרי, שהרי הכיור נעשה ממראות הצובאות [א] [מג"א סי' קמ"ז ס"ק ה'].
כא[עריכה]
אלה פקודי וגו'. מכאן דאע"פ שגבאי הצדקה הכשרים אין מדקדקין אחריהם אפ"ה טוב שיתנו חשבון כמו שמצינו במשה רבינו שנתן חשבון מנדבות המשכן כמו שנאמר אלה פקודי המשכן וגו' [ב] [ב"ח ביו"ד סי׳ רנ"ז].
כב[עריכה]
כאשר צוה ה׳. תניא, בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה ברכות, ולמה שמונה עשרה א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, כנגד שמונה עשרה צוויין שבפרשת משכן שני, א"ר חייא, ובלבד מן ואתו אהליאב עד סיפא דספרא [ג]. (ירושלמי ברכות פ"ד ה"ג).
את משה. כאשר צוה אותו משה אין כתיב כאן אלא כאשר צוה ה׳ את משה, ללמדך שאפילו דברים שלא שמע מפי רבו הסכימה דעתו כמו שנאמר למשה בסיני [ד]. (ירושלמי פאה פ"א ה"א).
כו[עריכה]
בקע לגלגלת. שאל קונטרוקוס השר את ר׳ יוחנן בן זכאי, בגבוי כסף אתה מוצא מאתים ואחת ככר ואחת עשרה מנה, דכתיב בקע לגלגלת מחצית השקל בשקל הקודש, ובנתינת הכסף אתה מוצא מאת ככר (פ׳ כ"ז) אמר ליה, משה רבנו גזבר נאמן היה ובקי בחשבונות, ומנה של קודש כפול היה [ה]. (בכורות ה׳ א׳).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ לפלא שלא העיר ממש"כ רש"י בשם מדרשים דבמכוון עשה הכיור מדבר זה לתכלית איזו כונה, יעו"ש, וא"כ אין ראיה מכאן, ולבד זה אפשר לפרוך ראיה זו לפי מה דקיי"ל (פסחים כ"ו א') קול ומראה וריח אין בהם משום מעילה, משום דדברים אלו אין בהם ממש ואין נחשבים למעשה, וא"כ לא היה בהם שמוש גמור בהדיוט. אך תמיהני שצריך לראיה זו בעוד שמפורש בתורה שהביאו חח ונזם לעבודת המקדש ועשו מהן כלי שרת, כנודע. ואולי אין כ"כ ראיה מחח ונזם שנעשה בהם שנוי עיקרי ע"י ההתוך.
- ↑ יתכן דסמיך בזה על המבואר במ"ר ותנחומא פרשה זו, איש אמונות זה משה שנעשה גזבר על מלאכת המשכן, ואע"פ שהיה גזבר לעצמו היה קורא לאחרים ומחשב על ידיהם, שנאמר אלה פקודי המשכן אשר פוקד על פי משה, אשר פקד משה אין כתיב כאן, אלא ע"פ משה, ע"י משה ביד איתמר וגו' שאדם צריך לצאת ידי הבריות כדרך שצריך לצאת ידי המקום, שנאמר והיתם נקיים מה' ומישראל.
- ↑ ר"ל כנגד י"ח פעמים דכתיב בפ' פקודי כאשר צוה לבד הצווי שבפסוק שלפנינו. ואולי יוצא מן המספר צווי זה מפני שכל המלאכה היתה ע"י בצלאל ואהליאב וצווי זה כתיב בבצלאל לבד. ומה דקרי לפרשה זו פרשת משכן שני י"ל דכיון דענין מעשה המשכן כתוב פעמים בתורה בפ' תרומה ובכאן, קרי לפרשת תרומה משכן ראשון ולפרשה זו משכן שני, ואולי צ"ל שבפרשת משכן שניה, וקאי על הפרשה, והמפרשים פירשו בזה פי' רחוק. וטעם שייכות הענין מתפלת י"ח ברכות לי"ח צוויין שבפרשת המשכן י"ל ע"פ מ"ד במ"ר פרשה זו משכן משכן שני פעמים [אלה פקודי המשכן משכן העדות] רמז למשכן שנתמשכן שני פעמים בעונות, וכ"א בש"ר פ' ל"א על הפסוק ונתתי משכני בתוככם אל תקרא משכני אלא משכוני, וכן אמר בלעם מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל אהליך כשהם בנויים ומשכנותיך [מלשון משכון] כשהם חרבים, יעו"ש, ולאחר שחרב המשכן ובטלו הקרבנות שהם מכפרים אין לנו אלא תפלה שעומדת במקום קרבן, ועושין זכר ורמז לזה ע"פ מספר הברכות, וכמו שעושין רמז במספר הפסוקים בתפלת ר"ה, עשר פסוקים זכר לעשרה מאמרות שבהם נברא העולם בר"ה, ועוד כהנה.
- ↑ בא לרמז בזה, שכל דבר שאדם עושה במכוון לצאת ידי המקום ולשם שמים מסייעין אותו שיכוין הדבר לאמתו. וי"ל עוד דמרמז מאמר זה לאגדה דבבלי ברכות נ"ה א שאמר משה לבצלאל שיעשה מקודם הארון וכלים ואח"כ יעשה את המשכן, ואמר לו בצלאל, בנוהג שבעולם אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים, שמא כך אמר לך הקב"ה עשה משכן ארון וכלים, והודה לו משה רבינו עיי"ש ולפנינו בפ' תשא ל"א ב', וזה מורה שלהיות שבצלאל עשה הכל לשם שמים ובכונה לצאת ידי המקים, כוונה דעתו לדעת המקום אפילו דברים שלא שמע מפי משה, וע"ע מש"כ בענין קרוב לזה בס"פ האזינו בפסוק כי לא דבר רק הוא מכם בבאור מאמר הירושלמי כאן ללמדך שכל דבר שב"ד נותנים נפשם עליו לסוף מתקיים בידם, יעו"ש.
- ↑ באור הענין, כי בס"ה היו לת"ר אלף ושלשת אלפים ותק"ן איש מאתים ואחד ככר וי"א מנה, דככר הוי ס' מנה ומנה ק' דינר שהם כ"ה סלעים, ושקל דאורייתא הוי סלע, וכשתחשוב ס' פעמים כ"ה נמצא בככר אלף ות"ק מאות סלעים שהם ג' אלפים חצאי שקלים, תמצא לג' אלפי ישראל ככר כסף לג' מאות אלף ק' ככר לת"ר אלף מאתים ככר ותק"נ הנשארים אלף ותשע"ה סלעים, צרף סלעים ועשה מהם מנים מכל ק' סלע ד' מנים הרי לאלף ות"ק סלעים ככר אחד פשו להו רע"ה סלעים שהם י"א מנים, ושאלו השר שהיה לו למשה מן החצי ק' ככר וחצי וה' מנים וחצי, והוא לא נתן אלא ק' ככר כדכתיב ויהי מאת ככר הכסף, והשיב לו ר' יוחנן בן זכאי, שמנה של קודש כפול היה שהיו בו נ' סלעים והו"ל ככר של קודש ס' מנה של נ' נ' סלעים שהם ק"כ מנה, באותם ק' ככר הוו ר' ככר והאחד ככר וי"א מנה היה האלף ותשע"ה שעשה ווים לעמודים, כמבואר בפ' הבא. וכתבו רש"י ותוס' בהמשך לשון השר וז"ל, ואע"פ דכתיב בפסוק כ"ח ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים אלמא דיותר ממחצה החזיר, אך אותו הפסוק לא הזכיר השר שהיה מתכוין לקנטרו בדברים, עכ"ל, ולדבריהם קשה למה לא השיב לו ריב"ז מזה הפסוק, אבל האמת הוא כמבואר בירושלמי סנהדרין ספ"ק דבאמת השיב לו מזה הפסוק ורק השר דחה זה, משום די"ל דמפני שאין עולים לחשבון ככרים של עשיריות ושל מאות לא מנאן אלא בפרוטרוט, דלא מצינו שחשב הכתוב ככרים אלא של מאה ושל עשיריות. – ודע דבירושלמי שם משמע דהלשון משה רבינו גזבר נאמן ובקי בחשבונות היה אינו מדברי ריב"ז אלא מדברי השר, כלומר שאח"כ הודה לו השר בלשון זה, וחסר שם המלות משה רבינו אלא גזבר נאמן היה וכו', וכאן בבבלי הלשון מסורס, וצ"ל א"ל מנה של קודש כפול היה, א"ל [השר] גזבר נאמן היה וכו', ודו"ק.