הכתב והקבלה/שמות/לח

הכתב והקבלה שמות לח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

במראות הצובאות אשר צבאו. להמפרשים מלת צבא כאן ענין אסיפה וקבוץ, וטעם מראות הצובאות מראות הנשים הנקבצות, אשר צבאו כלומר אשר התאספו; ולדבריהם לשון קטיעא במקרא, כי לא הוזכר לא נשים, ולא לתכלית מה התאספו, אם להביא נדבותיהן אלה או להתפלל שמה (ערש"י ואונקלס); ונ"ל שמלת צבא כאן ענינו תפארת וקשוט הדר ויקר (פראכט, צירדע), כמו גאון כל צבי (ישעי' כ"ז), צבי תפארתו, (שם כ"ח) ומזה (ירמיהו ג׳:י״ט) ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים דתרגומו אחסנת תושבחת עממיא, ולזה נקרא מין איל ליפיו ולהדרו צבא, בצבאות או באילות השדה (גאצעללע) וכפי' (חולין ס') וכל צבאם, צביונם, לשון יופי כמ"ש התוס' שם. וקרוב לכוונה זו הונח עליו ית' שם צבאות, וכלשון מכדרשב"י (בראשית ד' ו') צבאות איהו אות הוא בכל חיילין דידיה רשים הוא ורב מכלא (אללעראויסגעצייכנעטסטע, אללער- פאָללקאָממענסטע), כי המראות היו מנחשת מזוקק מאד עד שיכלו הנשים לראות מתוכן את תמונתן, כאשר ישתמשו הנשים בכמו אלה להתקשט ולתקן ראשם, הנה לשיתרשמו בהם רשמי תמונות היותר דקות, היו צריכים להיות מנחשת קלל מלוטש ומזוקק מאד, וליוקר הדר תפארתם נקראו בשם מראות צובאות (גלאנצפאָללעשפיגעלן); ולהורות כי רק מנחושת המזוקק מאד נעשה הכיור עם כנו, ולא נתערב בו מנחושת אחר המקלקל תפארת מראיתו אמר במראות בבי"ת, כי אם אמר ממראות, הי' משמעותו ממקצתן (ע' רמ"ד); ואחר שנעשה הכיור עם כנו רק מנחשת המזוקק מאד, היו שני הכלים האלה ג"כ יקרים מאד בהוד תפארתם והיו לתכשיט גדול בפתח או"המ, ועז"א אשר צבאו פתח אוה"מ כלומר אשר היו ליפות ולהדר את פתח אה"מ (פערהערר- ליכטען דען איינגאנג), ובזה נתיישב לשון המקרא על מכונו. ומצאתי בשם רקנ"ט פ' ויקרא, שנעשה הכיור ממראות הצובאות כדי שהכהן המקריב קרבן נשים מסתכל בכיור ורואה בו פרצוף האשה המביאה כדי שלא יסיח דעתו מבעל הקרבן:

כא

פקודי המשכן. יש הבדל לרש"פ בין ספירה לפקידה, ספירת פרטיים אחדיים זה לזה נקראה ספירה (צאהלען), וספירת פרטיים כלליים זה לזה לעשותו כלל אחד תקרא פקידה (צוזאממען רעכנען), שאם יש עשרה פרטים אחדיים ומונה מן אחד עד עשרה יקרא ספירה, וכשיש כאן פרט אחד המחזיק שני אחדיים ופרט אחד המחזיק שלש ופרט אחד המחזיק חמש אחדיים, ומחשב אותן יחד לעשות מהן סך הכולל עשרה זה יקרא פקד (אדירען), והוא לשון מושאל מן פקד המורה על הזכירה כמו פקד את שרה, כי צריך לזכור בזכרונו כמות כל סכום וסכום ולצרפם במחשבתו להוציא מהם הסך הכולל, ולכן לא נמצא רוב שמושי פקד מלשון מנין רק בספירת בני האדם, והטעם שאין דרך למנות בני אדם כמו שאר דברים אחד לאחד רק סופרים אותם על ידי צירוף סכומות הבתים והמשפחות, שידע תחלה סכום נפש כל בית בפ"ע ומצרף אח"כ סכומות הבתים זו לזו ועושה לו סך הכל כך וכך, וכן מ"ש (שמואל א ט״ו:ד׳) ויפקדם בטלאים היה בד"ז, שכנגד כל סכום הנפשות שבאיזה בית או משפחה הפריש כנגדו סך טלאים, שאם הי' בבית ה' נפשות הפריש ה' טלאים וכן כולם והיה אח"כ מונה מספר שהפריש יחד ועלה לו סך הכל של כל הנפשות, וכן מ"ש מספר מפקד העם (שמואל ב כ״ד:ט׳) דהיינו סך הכולל של מפקד העם שהיה מונה בדרך פקידה, דהיינו ע"י צירוף סכומות הנפשות שבבתים ובמשפחות (זוממא זוממארום), וכן כאן פקודי המשכן היינו צירוף הסכומות המחולפות אשר לזהב לזהב, לכסף לכסף, לנחושת לנחשת, שלא התנדבו בשוה זה כך וזה כך, שאע"פ שבכסף היה יד כולם בשוה מחצית השקל לכל אחד, זהו חוץ ממה שנדבו עוד יותר בנדבת המשכן שעשאו ממנו כלי שרת ושלא הוזכר כאן, כמ"ש רש"י בתרומה:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.