תורה תמימה/שמות/לו
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תורה תמימה 
שמות לו
ג[עריכה]
בבקר בבקר. מאי בבקר בבקר, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, מדבר שירד להם בבקר בבקר, מלמד שירד להם לישראל עם המן אבנים טובות ומרגליות [א]. (יומא ע"ה א').
ד[עריכה]
איש איש ממלאכתו. תנא לודא, ממלאכתו היא עושה ואינו עושה ממלאכת חבירו [ב]. (שבת צ"ו ב').
ו[עריכה]
ויצו משה וגו'. תניא, מניין לאיסור הוצאה בשבת מן התורה, א"ר יוחנן, אמר קרא ויצו משה ויעבירו קול במחנה וגו', משה היכן הוי יתיב – במחנה לויה, ומחנה לויה ר"ה היא [ג] וקאמר להו לישראל לא תפיקו ותיתו מרה"י דידכו לרה"ר, וממאי דבשבת קאי ודלמא בחול ומשום דשלימא לה מלאכה, גמר העברה העברה מיוהכ"פ, כתיב הכא ויעבירו קול במחנה וכתיב התם (פ׳ בהר) והעברת שופר תרועה, מה התם ביום אסור אף כאן ביום אסור [ד]. (שם שם).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ יתכן דקשה לו האם רק בבקר הביאו ולא כל היום, וכ"מ במ"ר תרומה פ' ל"ג, וע"ע מש"כ באור הלשון בבקר בבקר לעיל פ' תצוה ל' ז'.
- ↑ ר"ל שהיו כולם מכוונים בכלי אומנתם ולא הוצרכו לשאול. ובגליון הש"ס העיר הגרי"ב דבילקוט הגירסא תנא לוי במקום תנא לודא שלפנינו, וכנראה נראה לו גירסת הילקוט, וחדוש על עינו הבהירה שלא העיר משבת קל"ז דאיתא שם ג"כ תנא לודא, ופירש"י שם חכם, ומזה מוכח, דעיקר הגירסא – לודא, דעל שם לוי הרגיל לא היה רש"י פירש כן.
- ↑ שהיו הכל מצויין אצל משה רבינו וכדכתיב בפ' תשא והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד.
- ↑ וע' בתוס' עירובין י"ז ב' בהא דילפינן שם בגמרא איסור הוצאה בשבת מפסוק דפ' בשלח אל יצא איש ממקומו וקרינן אל יוציא, וכתבו התוס' דאע"פ כן אצטריך לפסוק שלפנינו ויעבירו קול במחנה משום דאצטריך חד להוצאת עני וחד להוצאת עשיר, עכ"ל, וכונתם לרמז למשנה דריש שבת פשט העני את ידו לפנים ונטל מתוכה או פשט בעה"ב את ידו לחוץ ונתן לתוך ידו של עני וכו', דאע"פ דהפעולה באה משני כחות, אפ"ה חייב כל אחד בפני עצמו, יעו"ש. ולולא דבריהם היה אפשר לומר בצריכות שתי הדרשות לאיסור הוצאה, משום דאין הגמרא מסתפק בדרשה דאל יצא, דלבד שפשטות הכתוב איירי ביציאה שלא ילכו ללקוט המן, אך גם הגמרא רוצה לילף ענין הוצאה מפסוק דכתיב במלאכת המשכן, משום דיסוד אבות מלאכות שבשבת ילפינן ממלאכות שהיו במשכן, כמבואר בשבת מ"ט ב'.