אלשיך/שמות/לו

אלשיך שמות לו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

ויקחו מלפני משה כו'. הנה יקרה לפעמים כי הגזברים או העושים במלאכה שלא יתנו חלקם בנדבה באומרם דיינו מה שיגענו במלאכה אמר כי לא כאלה היו האנשים ההמה כ"א ויקחו כו' לעשו' המלאכה את כל אשר הביאו בנ"י. והם הלוקחים הנזכרים העושים במלאכה לא פטרו עצמם כי אם גם הם הביאו אליו עוד נדבה מאתם בבקר בבקר:

ו

ויצו משה ויעבירו קול כו'. אמר אם אעביר קול שלא יביאו עוד נדבה הנה אם יהיה בקרב ישראל מי שתרם ועוד תרומתו בביתו ימנע מלהביאה ונמצא עובר וכן אם יהיה איש חפץ להביא יותר ויהיה לקיץ המזבח למה ימנעוהו ממנו ויביא ותבא עליו ברכה ע"כ העביר קול באופן לא ימנע מהביא רק המביא בחשבו שיש צורך אל הבאתו למלאכת המשכן ולכן הכריז שלא יעשו עוד מלאכה לתרומת הקדש שהוא שלא יטוו הנשים להבית מטוה. וגם לא האנשים לצבוע עורות להביאם מאדמים וכיוצא באלה ומזה יבינו שיש ספק באשר הובא וע"י כן יכלאו מהביא וז"א ויכלא העם מהביא גם לא ראה משה להעביר קול שנגמר מלאכת המשכן למה שע"ד נס נעשה ולא יחול בו עין גם שהוא דבר של קדש כאשר בלוחות ראשונות שארז"ל (ש"ר פ' כ"ט) שעל שהיו בקולות וברקים שלטה בהן עין וע"כ היו שניות בחשאי ע"כ נזהר מזה פה בענין התיקון. עוד יתכן דרך אחרת בכתובים ויתבארו בו קצת מקראות שלא בא ביאורן בדרך הקודם ולבא אל הביאור נעיר. (א) או' אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם כי או' לעשות אותם הוא מיותר אחר היותו עתיד לומר אח"כ וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כו'. (ב) כי הלא המצוה הראשונה היא הנדבה ואינה תלויה במעשה שיאמר לעשות אותם. (ג) כי לא היה ראוי לו' זה רק לחכמים העושים במלאכה ולא אל כללות ישראל כאשר עשה ה' בפ' תרומה כי לא אמר ידבר אל בנ"י רק ויקחו לי תרומה. אך על המעשה אמר אח"כ ועשו לי מקדש ועשה בצלאל כו'. (ד) מהיכי תיתי שמלאכת המשכן תדחה שבת שבא ללמדנו שלא תדחהו. (ה) או' ויאמר משה אל כל עדת בנ"י כו' כי אחר שהקהיל את כל העדה כאמור למעלה מי לא ידע כי אל כלם דבר ומה לו להזכיר שנית כל עדת בנ"י כו'. (ו) או' לאמר זה פעמים ולא אחד בהם יהיה לאמר לאחרים. (ז) שיש כפל ענין לבלי צורך כי מהראוי יאמר ויאמר משה אל כל עדת בנ"י לאמר קחו מאתכם כו'. או יאמר ויאמר משה זה הדבר כו'. (ח) כי מלת מאתכם מיותרת וגם אומרו יביאה ולא אמר יביא וגם אומרו את תרומת ה' הוא מיותר אחר כי התרומה נזכרה. (ט)אומרו וכל חכם לב בכם יבואו ויעשו כי מלת יבואו היא מיותרת. (י) אומרו את המשכן את אהלו שהל"ל משכן ואהל ועל הדרך הזה בכלן ולא בה"א הידיעה כאלו משכן וכל תשמישיו ישנם פה ועדיין לא נעשו. (יא) באו' וכל אשה חכמת לב בידיה טוו מה צורך חכמת לב אל הטווה ואינו רק אימון ידים בלבד וכן מה הוסיף בעזים וכל אשר נשא לבן אותנה בחכמה ולא אמר חכמת לב או יכלול אותן עם הקודמת בפסוק הקודם. (יב) באו' ראו קרא ה' בשם כו' איזה ראיה תפול בקריאת שם. (יג) מה ענין המלוי הזה שלא אמר ויתן בו רוח אלקים כו' וגם על או' רוח אלקים יראה ייתור. והיה די יאמר וימלא אותו חכמה ודעת וגם אומרו ובכל מלאכה והלא החכמה והתבונה והדעת לא היה רק לעשות המלאכ' ולמה יחלקנה לחלוקה אחרת ומהראוי יאמר לכל מלאכה. (יד) באו' ולחשוב מחשבות כי אם הוא ענין אומנות הרי באו' לכל מלאכה הוא אמור ולא עוד אלא שנאמר בוי"ו התוס'. (טו) באו' בזהב ובכסף ובנחשת כו' כי מהראוי יאמר מזהב ומכסף ומנחשת וכן בשאר (טז) באו' אח"כ כבל מלאכת מחשבת שהוא מיותר שהרי נאמר ולחשוב כו' וחוזר אל הכל. (יז) במאמרם ז"ל (ב"ר פ' א) יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ וכן אמרו כי ג' דברים שבהם ברא הקב"ה את העולם ידע בצלאל שהם חכמה ותבונה ודעת והלא יפלא האם בריאת עולם היה ענין בצלאל שהוצרכה כל החרדה הזאת. (יח) באו' ולהורות נתן בלבו וכו' כי מי זה אומן שלא ידע להורות לזולת יעשה כמוה. (יט) למה חזר לכלול את בצלאל עם אהליאב באו' מלא אותם חכמת לב אחר שנא' כל זה ויותר בו לבדו וגם או' לשון יחיד ועשה בצלאל ואהליאב וכל איש כו'. ולא אמר ועשו כו'. (כ) או' בסוף הפסוק לכל אשר צוה ה' כי למ"ד של לכל משוללת הבנה ומהראוי יאמר כאשר צוה ה' או לשתוק מניה כי הרי נאמר את כל מלאכת עבודת הקדש (כא) באו' ויקרא כו' לקרבה אל המלאכה לעשות אותה כי הלא אומרו לקרבה אל המלאכה הוא מיותר כי מי לא ידע שבלי התקרב אל המלאכה לא יעשוה. (כב) באו' כל החכמים כו' כי אומרו איש איש ממלאכתו כו' הוא מיותר. (כג) או' מרבים העם להביא מדי העבודה למלאכה הוא משולל הבנה כי מה היא העבודה למלאכה והראוי יאמר מדי המלאכה. (כד) או' אשר צוה ה' לעשות אותה הוא מיותר כי כל הפרשה מלאה מזה כי ה' צוה לעשות אותה וגם אין מקום להודעה זו באומרו שמביאין הרבה. (כה) באומרו והמלאכה היתה דים לכל המלאכה אין יתכן היות המלאכה דים למלאכה. והנה פי' רש"י ז"ל כי מלאכת ההבאה היתה דים לכל מלאכת העבודה. אמנם אין ספק כי כל הרואה את אשר צוה ה' יעשו לו משכן ארון וכלים הלא יפלא ויאמר מריה דאברהם היעלה על לב יצוה ה' את יוצאי מצרים יעשו מקדש וכליו ארון ושלחן פרוכת ומנורה ובגדי שרד אשר אם יוכל איש למנות את כל האומנים הנמצאים ממזרח שמש עד מבואו ולועדם לבא יחדיו איש איש ממלאכתו אשר המה עושים אשר לכסף לכסף ואשר לזהב לזהב ולאשר בנחשת ולעשות בתכלת ובארגמן ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ וזולתם הלא המה יראו כן יתמהו באו' מלתא די מלכו של עולם שאל יקירא כי מי יוכל לעשות מנורה בו' קנים יוצאים משני צדיה וירכה וקנה גביעיה כפתוריה ופרחיה הכל מככר זהב ניתך פעם א' לא פחות ולא יותר ולא יגרע אחר העשותו וכל חלקיה ממנה יהיו מעשת זהב א' ולא מחלקים נפרדים ויתחברו אח"כ כדרך כל צורף בכל מלאכת זהב וכסף ולא יפחות בא' מהקנים גביעים וכפתורים ופרחים ויגרע או יעדיף חלק מחלק וההיקש בכפור' עם שני כרובים זהב טהור הכל מחתיכת זהב א' בלתי העשות כל א' נפרד מחברו לחברם אח"כ ושלא יטילו בכור יותר משיעורם לשוף אותם כדרכם וכעלילותם מכל צורפי זהב רק כשיעורו אז ביציקתו שיעורו ככלותו וכן בכל אדן מהאדנים ככר לאדן לא יוסיפו עליו בהתכתו ולא יגרע ממנו בהעשותו וההיקש במעשה רוקם וחושב ושיהיה באריגה צורת בולטת מן העבר מזה וצורה זולתה מהעבר מזה לעומתה וכן בכל יתר המלאכות כי נפלאים מעשה המשכן וא"כ איפה אמו' מעת' אם בעיני אומני המלאכות פלא מה יעשו יוצאי מצרים כי מי גם בהם חרש וחושב וצורף ורוקם לעשות בזהב ובכסף ובנחשת והלא כל מלאכתם המה וביתם לא היה אם לא חומר ולבנים וכל עבודה בשדה ומאין ולאין ידעון רצון ממ"ה. לעשות נפלאות ונוראות לא ידעום ולא שערום אבותיהם. עוד שנית כי הלא בהראות לצורף כוס זהב מלאכת ציור ורקמ' והוא לא עשה כיוצא בה אם רב בקיאותו במלאכה יעשה כמוה אך אם לא יראנו רק תבנית כוס מצוייר כדבר בלתי נתפס רק כאדם הרואה צורה מאחורי זכוכית לבנה זכה שלא תשתקע צורה הנראית לו משם בלבו כאשר אלו היתה ממשיות לפניו ולא יעשנה מבלי מגרעת מה ולמטה מזה אם גם אחרי הזכוכית לא תהיה ממשיות רק צורה מצטיירת בלהב אש אוכלת ציוריה ופרחיה כי אז מגרע יותר מעשה ידיו מאשר הראו לו כי לא נתפס ציור' בלבו ויותר מזה יהיה אם גם תבנית הציור הבלתי ממשיי ההוא לא יראנו הצורף כ"א זולקו והוא יגיד לצורף תבנית מראיתו אשר הראו לו כי אז אין ספק כי לא יצא לצורף כלי בדמותו בצלמו כ"א בשינוי רב באמת. והנה כמשל הזה הוא אשר לעם בנ"י במלאכת המשכן כי הלא משה הראהו ית' את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו ראיה רוחנית בלתי נתפסת והוא הגיד לבצלאל ושאר חכמי לב ולו הונח כי היו אומנים במלאכה מנעוריהם יבערו ויכסלו מעשות נכונה ולא יחטיאו ומה גם עתה אשר לא ראו אומניות אלו מיום הולדם כי איככה יוכלו עשות דבר שיהיה כמראה אשר הראה ה' את משה. עוד ג' איזה כדרך ידעו לעשות הכנה נאותה. וראויה להשראת שכינתו ית' בה ע"כ אין ספק כי כשמוע כל עם בנ"י את אשר צוה ה' יעשו לו מקדש ככל אשר הראה ה' את משה והם דברים יקרים עד מאד וקשים להעשות גם למומחים במלאכות הלא תחת ג' אלה יתחמץ לבבם באומרם מי יעלה לנו השמימה כי לא איתי איניש על יבשתא יוכל לעשותם להן אלהין או מי יעבור לנו אל עבר הים להביא את כל איש חכם לב ואמיץ כח בכל מלאכת חרש וחושב ורוקם וצורף והלא אנחנו למודים ללבון הלבנים איזו הדרך יהיה לנו מבא לבא לעשות כמעשה המשכן הגדול והנורא ומי יתן ויהי נא רצון המלך הקדוש נעשה מחומר ומלבנים כי יש לאל ידינו עשה נעשה ויכול נוכל ומה גם בהתחבר ב' הדברים הנאמרי' באמת על אשר לא נסו באלה כמדובר וע"כ תחלה דבר ה' אליהם שם לפניהם ההקדמה האמיתית אשר כתבנו כי מה ה' אלהינו שואל מעמנו כ"א נקרב ונבואה לעשות רצון קוננו ונבטח עליו והוא יעשה את הכל ומה גם למלאכה הזאת לעשות לו ית' מקדש וז"א אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם כלו' אל יעלה אל רוחכם מצוה ה' אתכם דברים שתעשו אתם כ"א אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם הש"י הנזכר ובזה נמצא שמפו' בכ' מי הוא אשר יעשה אותם הוא הש"י הנזכר ולא שישאר על פה וזהו ו' ימים תעשה מלאכה ולא אמר בו' ימים. ע"ד אומרו ו' ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכו' והוא כי אלו נכתב בו' ימי' היה ראה שנשתעבדה המלאכ' אל הזמן כי בהם נעש' בהוצאת מן ע"כ ו' ימים עשה ה' את השמים וכו' כן בזה למה שלא היו עושים רק התקרב אל המלאכה והיא נעשית מאליה כאשר יבא בס"ד ע"כ לא אמר בו' רק ו' ימים כאלו הם נפרדים מהמלאכה והטעם הוא כי תעשה מלאכה שהיא תעשה מאליה ואם תאמרו א"כ תדחה שבת שהוא ית' העושה כל ע"כ אמר וביום הז' יהיה לכם קדש לו' אין העיכוב מצדי כ"א למה שיהיה לכם קדש מה שלא היה לכם בחול ועל היות שבת אליכם שלא תוכלו עסוק במלאכה גם היא שבתון לה' כי להיות שמה שאני עושה הוא על ידכם שאתם מתעסקים בצד מה ואני העושה ע"כ בהיותכם בטלים גם אני לא אעשה וזהו יהיה לכם קדש וע"כ שבת שלכם הוא שבתון לה' שלא לעשות על ידכם ושמא תאמרו כי גם לכם מותר אחר שאינכם העושים בעצם לא כן הוא כי הלא כל העושה בו מלאכה שמרבה הכל גם מלאכה כזאת יומת. ושמא תאמרו גם הקרבנות יאסרו לכם לא כן הוא כמפו' בדרך הקודם וחזר אל עניינו. באומרו ויאמר משה אל כל עדת וכו' והוא ראו עתה איך הוא ית' העושה כל כי הלא לא צוה לאמר לכם תבקשו אומנים בקיאים למלאכה וגם אינו כמלך המצוה לעמו יעשו לו בירה גדולה מממונם כי ידבר אל העשירים לתת ואת האומנים לבנות כ"א דבר שכלם שווים בה שהיא הנתינה בלבד כי אין בם אומנים במלאכות וזהו אל כל עדת בנ"י לאמר כלו' דבר שאל כלם כא' יצדק לאמר ופי' ואמר מה שאמרתי שיאות לכם לאמור זה הדבר הוא אשר צוה ה' לאמר לכם קחו מאתכם וכו' אך מהאומנים לא תחושו אתם כי וכל חכם לב בכם הם מעצמם יבואו ויעשו מאליהם והוא כי הנה ימצאון חכמים וידועים אשר כח בהם להעמיק הרחיב בכל ספר וחכמה כי רב עיונם ופלפוליהם אך אם יאמרו למו יעשו כף א' עשרה זהב לא ידעו ולא יבושו לאמר הן לא ידענו זה באומרם הלא חכמי לבב אנחנו ולא חכמי ידים והנה נגד פנינו כמה אנשים אשר לא חפץ למו בבינה ויוציאו לצורף כלים מכלים שונים בפרחים ותמונות עד אין קצה לתבונה אך אין זה כ"א האנשים ההם אימנו את ידיהם במלאכה ואנו את שכלנו להבין ולהורות אשר איש מהם לא יוכל עשוהו כי אנן בדידן ואינהו בדידהו. והנה מבחינת חכמי לב משוללי חכמת אימון ידים היו בישראל שלמים וכן רבים אמר הוא ית' זאת אעשה לכם כי כל חכם לב בכם אשר לא עשו ידיהם תושיה שום מלאכה רק חכמת לב בלבד המה יבואו ויעשו והוא מה שכתבנו בהקדמה כי בזכות מה שיתעוררו וינשאו לבם לב לעשות במלאכה ע"י התעוררות ושכר פסיעות הביאה לעשות אשפיע בהם שפע שיעשו והוא מאמרם ז"ל בש"ר (פ" מ"ח) וז"ל וימלא אותו. רוח אלהים ולא זה בלבד אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה ותבונה ודעת שנא' ויעשו כל חכם לב והלא יקשה כי הלא לא נאמרו אלו הג' דברים רק בבצלאל חכמה ותבונה ודעת ומהפסוק שהביא אין ראיה כלל שאינו או' רק ויעשו כל חכם לב והיכן היא התבונה והדעת. אמנם לזה נדקדק לשונו באומרו כל מי שנתעסק נתן בהם שיורה שאחר העסק נתן למו ונהפוך הוא כי הלא תחלה היה ראוי ולא אחרי כן שכבר נעשה וגם שא"כ הלא כבצלאל היו ולמה לא נאמר בהם רק ברמז. אמנם הנה ג' הדברים האלה שבהן נברא העולם הן הם הנותנים כח באיכות המלאכה להעשות מאליה כבריאת עולם שבדבר ה' שמים נעשו מאליהן. והנה בצלאל לרוב זכותו ומן הטעמים שנזכיר לפנים זכה כי טרם יפסוק במלאכה נחה עליו רוח אלהים בחכמה כו'. אך האחרים לא זכו אל כח שפע ג' הדברי' אלא בהחילם להתעסק במלאכה כמדובר וזהו כל מי שנתעסק כו' נתן בו הקב"ה חכמה כי שפע ג' הדברים להעשות מאליהן חל בהם והביא ראיה מפסוק ויעשו כל חכם לב בעושי המלאכה והוא שהוקשה לו בכ' כי אומרו בעושי המלאכה הוא מיותר ובלתי מובן שאם עושי המלאכה הם כל שהזכיר היל"ל עושה המלאכה אך באומרו בעושי קשה שאם הוא עם עושי יראה שהיו ב' כתות ואינו כלל ע"כ גזר או' שפירושו ויעשו כל חכם לב מהיכן זכו לעשות עם היותם חכמי לב ולא חכמי אימון ידים שנמצאו עושים מאליהן על ידו ית' מפאת חכמה ותבונה ודעת כנזכר הלא הוא בעושי המלאכה כלו' בשביל היותם עושי המלאכה שהתחילו להתעסק בה כמדובר. והוא מאה"כ בפי' לפנים באומרו וכל אשר נשאו לבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה כי הלא באומרו לקרבה הוא מיותר אך יאמר מאמרינו זה כי ע"י התעוררות אשר נשאו לבו לבא להתקרב אל המלאכה ומתעסק בפסיעות של מצות היה מסתייע מן השמים והוא כי הוא ית' היה עושה עמהם. והענין שהכל מדה כנגד מדה מי שחושב לעשות מצוה מיד הוא ית' חושב עליו כאילו עשאה. אך לא יעשנה הוא ית' מאליו לבדו אך אם יאחוז צדיק דרכו אשר חשב לעשות ומתחיל לעשותה אז הוא ית' עושה עמו וגו' בעדו את הכל ואז שכרו כפול כי אינו דומה מי שמחשב ומצרף המחשבה למעשה כשכר מי שחשב ועשה עם שהקב"ה גומר בעדו מעלה על האדם כאלו עשאה כלו כאשר יבא עוד לפנים ובפרשה בס"ד וזה יכוין באומרו וכל חכם לב בכם שהוא ל' יחיד כי לא כל חכמי לב ואח"כ יצא בל' רבים באומרו יבאו ויעשו אך הוא מאמרינו כי עם כל חכמי לב היה הוא ית' בא כביכו"ל ועושה עמו וזהו וכל חכם לב לא יבא יחידי כ"א באשר ה' אתו ויעשו שניהם. או יאמר ויאמר משה וכו' פן תאמרו ישראל אחר שהוא ית' העושה את הכל מה בצע כי ניתן אנו דבר או נתעסק במלאכה ולא יעשה מאליו אחר שהוא ית' העושה את הכל אחרי כן ע"כ אמר דעו כי לא מבלי אין לו ית' לעשות הכל לבדו אך לזכותכם בא האלהים כי הלא ראו כי הנה אל כל עדת בנ"י צוה לאמר זה הדבר וכו' ומה לו אצל כל ההמון ולא יצוה את עשירי עם יתנו איש לפי עשרו ולא על הכלל אם דל ואם עשיר אך הוא כי רצה לזכות את הכל וזהו אל כל עדת בנ"י לאמר ועוד ראיה ב' והוא כי זה הדבר אשר צוה ה' לאמר לכם קחו מאתכם שהוא כל א' מכם קח מאתו בביתו תרומה לה' למען תהיה הנתינה מלבו במקום שאין אנשים לתלות שהיא קנאת איש מרעהו וכיוצא ואחר שבזה הוא נדיב לב בלי פניה יביאה שנמצא מקדש ידיו ולבו ובהבאה גם את כל גופו לעומת אשר טמאוהו בעגל כי בלבם התנדבו ובידם פרקו נזמי הזהב אשר באזניהם ובכל גופם ויביאו אל אהרן ואיככה תשרה שכינה אתם אם לא בתקן עותתם ולא עוד אלא שלמה שאין הקב"ה צריך לכספם וזהבם מעלה על כל א' כאלו כל א' בקומץ שלו הוא נותן אא הכל וזהו כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' עם שכבר הוזכרה למעלה וגם לא אמר יביא אך הוא להודיענו את אשר הוא ית' מקרב צדק מאליו בהתחיל האדם לעשות רצון קונו ע"ד שכתבנו על המעש' והוא כי אינו כמלך ב"ו המבקש את עמו יתנו לו מס י' אלפים דנרי זהב לבנות עיר או מגדל כי לא יחשיב המלך רק סכום הכל אך לא יגדל בעיניו איסר או פונדיון שיתן א' מהדלים אשר בקרב עמו אמר כי הוא ית' לא כן הוא. כ"א לכל מי שיהיה לו נדיבות לב מעלה עליו הוא ית' כאלו לבדו הוא יביאה את תרומת ה' כלה כאלו הוא נותן את הכל וזהו יביאה את תרומת ה' ומה היא התרומה שאני מעלה כאלו כל נדיב לבו יביאה את כלה הלא היא זהב וכסף ונחשת וכו' ואבני שהם וכו' משא"כ בפ' תרומה שאו' שמן למאור בשמים וכו' אבני שהם וכו' בלי וי"ו שנזכרו שם על כוונה אחרת ואמר שאח"כ ע"י הכנת ישראל בכונת נדבתם ימשך שכל חכם לב וכו' יבאו ויעשו וכו' שאם לא כן איך יורק שפע עליו או תשרה שכינה בלי הכנה להריק שפע כי הלא לא בלבד משכן התחתון שעדיין לא נעשה הם עושים כ"א את המשכן העליון את אהלו וכו'. וזהו שלא אמר משכן ואהל ומכסה וכו' כמפו' פ' תרומה ולא על חנם רמזו רז"ל כמה רמזים בחפצים המובאי' בנדבה ובכלם אמרו בשמות רבה (פ' מ"ט) וז"ל זהב זה אברהם שנבחן כזהב בכבשן האש וכסף זה יצחק שנצרף ככסף ע"ג המזבח ונחשת זה יעקב שנאמר נחשתי ויברכנו ה' בגללך ע"כ:

והנה אין ספק כ"א שלהיות מעשה המשכן נעשה באופן בלתי מתייחס אל בני אדם רק נעשה מאליו מאתו ית' למען יהיה ראוי להשראת שכינה ע"כ היה צריך זכות רב וסיוע אבותינו הקדושים ע"ה. וע"פ דרכנו נשית לב אל מאמרם שדימו את אברהם לזהב ואת יצחק לכסף ונהפוך הוא ומה גם ליודעי חן כי חסד לאברהם ודין ליצחק וגם מה ענין מאמר שאמר לבן לעצמו שיהיה נרמז בו ליעקב. אמנם לבא אל הענין נשית לב אל אומרו שינוי לשון שבאברהם אמר נבחן וביצחק אמר נצרף והוא כי ב' בחינות יש בנסיון אשר הוא ית' מנסה את הצדיק כמבואר אצלנו פ' העקידה על מאמר הקדום הזה וכו' והוא כי יש ינסהו ה' למען פרסם צדקתו להמון ויש למען ללבן ולטהר אותו מכל חלאת אחיזת טומאת יצה"ר ממנו ויהיה זך ונקי קדוש יאמר לו מאז נבחן כי הנסיון יהיה לו כמצרף לכסף כי ילחם עם יצרו עד יוכל לו וידכאנו תחת רגליו עוד לא ירים ראש. והנה הבחינה הא' היתה בחינת נסיון אברהם על אשר תמהו האומות בראותם אשר בחר באברהם והרבה להטיב לו ולזרעו אחריו וע"י הנסיון ידעו כי טוב הוא ונאמן לה' וזה הוא ונבחן כזהב שבוחנים אותו כזהב באבן בחן להראות טוב מראהו אצל יתר זהבים שאצלו כן אברהם נבחן והכירו כי טוב הוא יותר מכל אנשי דורו ועל יצחק אמר נצרף ככסף כי לא לפרסמו היה רק למען קדשו יותר על קדושתו ולהסיר חלאתו וקדוש יאמר לו כי יוסרו סיגיו כהגו סיגים מכסף כמפו' ענין ב' הבחינות בפ' הנזכר ע"כ דימה הבחנת הזהב לאברהם וצירוף הכסף ליצחק שיועילו זכות שניהם:

והנה בזכות יעקב היה קצת פתחון פה לבלתי הועיל זכותו על דבר אשר נשא ב' אחיות גם שעדן לא ניתנה תורה מדקדק עם חסידיו ית'. אמנם הנה הסכימו רז"ל (ב"ר פ' ע) כי מה' יצא הדבר על דבר היות עיני לאה רכות ורחל היתה בת זוגו והוא ית' בורא נפשות יודע דרך זווגן ולא על חנם הרחיק הוא ית' ההרגשה מיעקב לבל יכיר בטר' בקר כי היא לאה אם לא כי מאתו נהיה הדבר וא"כ איפה אין על יעקב אשמת דבר לעכב מלהיטיב לנו בזכותו ולראיה כי כן הוא היה רמז הנחשת והוא בהבין מאמר לבן באו' נחשתי וכו' שהוא הראיה שהביא בעל המאמר והוא כי אמר לבן בבואו אל יעקב אל תחזיקני למרמה אותך כי החלפתי את רחל בלאה כי הנה נחשתי אשר היו לך מן השמים מאתו ית' והראי' כי ויברכני ה' בגללך ואם לא שמאתו ית' היה סבה למה ברכני ה' על ידך ונהפוך היה מן הראוי כי משנאיך ה' ישנא ואם רק שנאתיך והרע בעיני ית' עשיתי לך היה לו להצר לי כמו שהצרתי לך אלא ודאי שמה' יצא הדבר הנה כי מאומרו נחשתי הורא' שמה' יצא קחת ב' אחיות וע"כ דבר הרומז זכות יעקב ראוי יהיה מה שבו יסולק העיכוב שהוא ענין ב' אחיות כמדובר. הנה כי רצונו ית' לזכות לנו זכות אבותינו על הטעם הנזכר ולפ"ז יתכן כי גם זכות השבטים נרמז במנין יתר הדברים שעולים י"ב במנות עורות אלים ועורות תחשים לשנים:

ואחר אומרו כי כל חכם לב יבואו ויעשו שתעשה המלאכה מאליה ע"י זכות בואם בהתעוררת הלב לעשותה אמר את המשכן את אהלו וכו' והוא לתת טוב טעם ודעת איזה הדרך יצא רוח ה' אל עושי המלאכ' מאליה לרוב קדושתה והוא מה שכתבנו בפ' תרומה על פ' ככל אשר אני מראה אותך וכו' שהזכרנו במאמרם ז"ל במדבר רבה (פי"ב) כי כאשר הוקם משכן למטה הוקם משכן למעלה הוא משכן הנער ששמו מטטרו"ן שבו מקריב נפשותם של ישראל לכפר על ישראל בימי גלותם עכ"ל. ושם כתבנו כי הוא ית' עשה למטה משכן ממשיי וכל פרטיו דוגמתו אל המשכן העליון הרוחני וכל פרטי ענייניו וא"כ איפה לא כמו זר יחשב היות כ"כ עזר משדי להעשות מאליו כי אין זה רק השפיע שפע משכן העליון בכל פרטיו בכל העשוי דוגמתה למטה כי אותה הקדושה היא המתלבשת בדוגמתה ומסייעם להעשות פה כי הקדושה ההיא שורה למטה ע"י הכנת עושי המלאכה כמדובר מעין כל המצוה ומצוה שיעשה האדם שעל ידה שפע תורק מקדושת מקורה. וזה מאה"כ את המשכן את אהלו וכו' את הארון ואת בדיו וכו' את השולחן וכו' כל פרט בה"א הידיעה ולא נאמר משכן ואהל וכו' ארון ושולחן וכו' אך הוא הענין שכתבנו כי כל הנעשה על הארץ משכן וכל פרטיו הוא דוגמא אל המשכן העליון אהלו ומכסהו והארון העליון וכן כל פרט ופרט להורות כי במעשה כל דבר ודבר שבמשכן התחתון כאלו חוברה לו יחדיו גם המקביל אליו בעליון וכאלו נעשה פה שניהם יחדיו וזהו הכ' את בכל פרט מהם לרבות בכל פרט מהם את אשר לעומתו במשכן העליון ואין זה כ"א מפאת התעוררותם לקרבה אל המלאכה אחר היות' חכמי לב כאמור ולא זה בלבד באנשי' כ"א גם בנשי' כל אשה חכמת לב ולא חכמת ידי' כי לא נסו עכ"ז בידי' טוו וכו', וזה יתכן יכוון שע"י מה שבידי' טוו שהחלו במעשה המצות עזרם ה' ויביאו מטוה וכו' ולהיות קבלת שפע כ"א לפי הכנתו ע"כ אשר נשא לבן אותנה בחכמה שהוא גדר גדול מהקודם שהלב היה נושא אותן קלות כנשר לעשות רצון אביהם שבשמים טוו את העזים שהיא חכמה יתירה כי העזים נטוות על עצמן בחיים חיותם והיא חכמה רבה ואמר בחכמה למה שיש סוג מאשר לבו נשאו ולא מטובו והוא כי הרשעי' הם ברשות לבם כד"א (אסתר ו׳:ו׳) ויאמר המן בלבו (בראשית כ״ז:מ״א) ויאמר עשו בלבו. אך הוא מפאת פתיות הרשע ועליו נאמר תאהבו פתי וקרא' אשת כסילות. אך בזה הוא מפאת חכמה וזהו אשר נשא לבן אותנה בחכמה שהוא לבן את גופן לעשות אותם והוא בחכמה לעשות הטוב בעיני היוצר ולא פתיות ככל אשר לבן נושא אותן שהן ברשות לבן ועדיין כל זכות הכנה העושים במלאכה הן אמת שתספיק להעזר ע"י המשכן קדושה מהמשכן העליון אך לא לשיחול איכות העליון ממש למטה בתחתון לשיהיה ראוי ולשרות בו שכינה מעין הכתובה אצלינו במזמור (תהילים קכ״ב:א׳) שמחתי באומרים לי וכו' כי האמנם ישב אלהים על הארץ ע"כ הוצרך יבא בצלאל שיודע לצרף אותיות שבהם נברא שמים וארץ ויהיה כמהוה הויה ועולם חדש למטה בארץ וזה ע"י הכוונות שידע לחשוב מחשבות עליונות ביודעו בטוב רמז ושורש כל פרט ופרט הנעשה על הארץ וע"י כוונתו במחשבתו ישרה כל שורשי הדברים העליוני' אשר על השמים במשכן העליון מקבילים אל התחתונים למטה בארץ כאלו העולם העליון הביאו פה למען לא יהיה כמו זר נחשב שבתו ית' בארץ הלזו כי כשבתו אז שבתו עתה וע"כ הוצרך היותו בצלאל ויודע דעת עליון. וזה כיוונו ז"ל בנועם מאמרם כי הצרוף שבו ית' ברא שמים וארץ כא' עם היותם עולמות נפרדי האיכות ידע בצלאל וזהו ראו קרא ה' בשם כו'. וימלא וכו' ולחשוב וכו'. והנה טרם יספר אשר השפיע בו הוא ית' להכינו אל המכוון רצה להעיר מלב החושב אולי קראו משה מעצמו והאציל מן הרוח אשר עליו וילמדהו דעת והכינו לכך כי בן בנה של מרים אחותו היא ע"כ הקדים ואמר ראו כאלו בחוש הראות אתם רואים כי קרא אותו י"י ולא אנו ובמה תראו הלא הוא בשם כי כשמו כן הוא בצל אל וכן כמה דברים כיוונה דעתו אל רצון הבורא ית' יותר ממנו כאלו בצל אל היה וכשז"ל (ברכות דף נ"ה) כי כן אמר לו משה בצל אל היית וא"כ איפה לא עשיתי אני כי מיום הולדו נקרא בשם זה לא ידעתי אני דבר מאשר יהיה עתה ושאכינהו מאז בארץ מצרים ומה גם כי מה שלא אוכל להשיגו ישיג בזה יותר ממני כנרמז בבצלאל ואין אדם מכוין יותר על השגחתו בדבר א"ו הוי או' כי מה' נברא לכך והטעם הוא כי הוא בן אורי בן חור זה לו על זכות חור כמאמרם ז"ל (ש"ר פ' מ"א) שנהרג על קידוש ה'. גם שהוא ממטה יהודה ויותר הייתי קרוב אל קרובי משבט הלוי מלזה הבא מיהודה להכינו ולקראו מעצמו ולמה בחרתי בזה אני אז יותר אם לא כי מה' יצא הדבר ועוד וימלא אותו רוח אלהים כי ה' נתן את רוחו עליו ולא נאצל מהרוח אשר עלי עליו כי לא הייתי יכול למלאו רק לתת בו הכנה מה ולא כזאת. ופי' כל אשר אמרנו שהשפיע בו הוא ית' להכינו אל עשות עולם רוחני חדש בעוה"ז והוא באומרו וימלא אותו וכו' והוא כי הנה הוא ית' ברא העולם בחכמה ובתבונה ובדעת כד"א (משלי ג׳:י״ט) ה' בחכמה יסד ארץ וכו' ואחשבה למה שרצה ית' יחבר בצלאל ויקשור המשכן אשר בארץ הוא אל השמים מעל כי יחבר משכן העליון אשר בשמים כבודו למטה להכינו לשכון יה אלהים ע"כ בדברים אשר הוא ית' ברא העולמות וחיברן אותן מלא את בצלאל לעשות כן בקרב הארץ והוא כי ה' בחכמה יסד ארץ ואת השמים בתבונה ומקשרן בדעת כאומרו. (שם) בדעתו תהומות נבקעו שהוא למטה ושחקים ירעפו טל מלמעלה ויתחברו עי"כ ג' הכוחות נתן בבצלאל לעשות כמעשהו ית'. והנה היה אפשר יהי כן בחכמת לב בצלאל אך בפועל כפיו לא יהיה בו רוחניות אלהי רוח טבעי כי אין הידים כלי לחול בו רוח אלהין קדישין אלהן במוח ולב ע"כ וימלא אותו רוח אלהים והוא כי א' מבחינות הנפש להדמות ליוצרה היא שממלאה את הגוף. אך לא בשוה כי הכח אשר בעין שנותן בו ראות או אשר בשכל שנותן בו השכלה או בלב שנותן בו מחשבה אינו ככח אשר בידים ודומיהם שלא יוכנו רק לקבל כח מישוש אמר כי בבצלאל היתה גדולה זו כי רוח אלהים בקרבו הממלא את כל הגוף היה ממלאו בשכל הכולל חכמה ותבונה ודעת וגם בידים אשר בם כל מלאכה וז"א ובכל מלאכה כי גם בם היה רוח אלהים ולא מישוש טבעי או אימון ידים לימודיי כי אשר תעשינה ידיו רוח אלהים הוא היה עושה ולא כח ב"ו כי הוא ית' העושה בעצם וראשונה דברים אשר לא עשו ידי בצלאל מעולם. ולא פעלו אצבעותיו ולא לימדו אותם ומה גם בן ח' שנים. והנה מעין בחינה זאת עדין היתה בלב כל חכם לב כמדובר למעלה אלא שבצלאל גבר בה מאחיו מאוד כאמור גם זה אמנם היתרון אשר לבצלאל אשר בה השרה שכינה בארץ כאלו את העולם העליון הביאו פה הלא הוא ולחשוב מחשבו' הן הם הכוונות אשר ידע לכוין במחשבתו לקשר ולחבר את המשכן את אהלו וכו' עליונים עם התחתונים וז"א את כל פרט כי נהירין ליה שבילי שמי שמים כמדו' וזהו ולחשוב מחשבות מספיקות לעשות בזהב ובכסף וכו' והוא כי לא נאמר מזהב ומכסף ומנחושת וכו' רק בזהב כי ע"י המחשבה נמצא עושה מעשה ופעולה באיכות הזהב ובאיכות הכסף וזולתם שמחדשו בריאה חדשה ועושה אותם דברי רוחני קדוש משא"כ בכל צורף מוציא כלי זהב מתחת ידו כי כי גם שתחלה היה זהב ועתה כלי עם כל זה לא שינה איכו' הזהב מהיותו זהב אך זה ע"י המחשבות היה פועל בהם ונעשה כדבר רוחני והוא מה שכתבנו כי הדבר רוחני המקביל אליו למעלה היה מקנה איכותו בתחתון. עוד יכוין באומרו לעשות וכו' ויותכו יתר תיבות הכ'. ומה גם אומרו באחרונה לעשות בכל מלאכת מחשבת שהוא מיותר לגמרי. אמנם הנה ארז"ל (ב"ר פ' א) יודע היה בצלאל לצרף אותיו' שבהם נבראו שמים וארץ והנה לפ"ז גם בלי נענע ידיו רק בחשוב מחשבות הצרוף בלבו המחשבה עצמה תפעל ותעשה וא"כ איפה למה הוצרך ידיו תבצענה במלאכה כד"א ועשה בצלאל וכו' זה כמה פעמים אך א"כ לא היה הוא ית' משרה שכינה במעשה ידינו ולא היה לנו שכר כעושים מעשה. אך רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך צוה לנו נעשה מעשה למען נזכה וכמאמרם ז"ל במכילתא על פ' והיה לכם למשמרת כי שם נאמר אין נוטלין שכר אלא על המעשה ועוד מוסיף הוא ית' כי גם בעשותינו המעשה הוא העוזר ועושה ומה גם במשכן כי לא א' בהם ידע לעשות דבר רק גול על ה' דרכם והוא ית' יעשה. וזה יאמר הכ' ולחשוב מחשבות כו'. לו' גם מלא אותם הוא ית' רוח אלהים לחשוב מחשבות שהמחשבות לבדן יספיקו לעשות פעולה בזהב ובכסף וכו' ובחרושת אבן ובחרושת עץ מבלי יעשה אצבעותיו ית' אלא שרצה ה' יתברך ישתבח לעד. לעשות בצלאל עצמו בכל מלאכת מחשבת כלו' עם כל מלאכה של מחשבת שהמחשבה עושה רצה הקב"ה לעשות גם בצלאל עמה לקבל שכר מעשה ואחרי אומרו שהוא רוח אלהים הפועלת במלאכה אשר בין ידי בצלאל כנעשית מאליה וא"כ איפה לא יוכל ללמד לזולת דבר זה כי הוא כח אלהי נשפע לידו ואיך יפול בו למוד אמר כי עכ"ז ולהורות נתן בלבו וכו':

לה

מלא אותם וכו' אמר כי גם כי בצלאל גבר באחיו כמפו' בכ' למעלה על כל זה הצד השוה אשר לו עם אהליאב הוא כי מלא אותם וכו' וגם ששניהם חושבי מחשבות וכונות וכן צד שוה לכל איש חכם לב עמהם והוא יעשה וכו' כי גם כל איש חכם לב עשו את כל אשר צוה ה' ממש מה שלא ראו משכן וכלים אלא משה והיה אפשר לשנות קצת כמדובר למעלה כי אשר סיפר להם לא ראו עם כל זה עשו ממש כאשר צוה ה' אך לא לחשוב מחשבו' מעצמם רק מה שהיו מורים להם בצלאל ואהליאב:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.