תורה תמימה/דברים/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורה תמימה ‏ דברים טו

א

מקץ שבע שנים. מלמד שאין השביעית משמטת אלא בסופה . (ערכין כ"ח ב').

תעשה שמטה. באחד בתשרי ר"ה לשמיטין, דכתיב מקץ שבע שנים תעשה שמטה, מה שנים מתשרי אף שמטה מתשרי . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ב).

ב

וזה דבר. המחזיר חוב בשביעית צריך שיאמר לו משמט אני, ואם אמר לו אעפ"י כן – יקבל הימנו, שנאמר וזה דבר השמטה . (גיטין ל"ז ב').

וזה דבר. תניא, כשם שהשביעית משמטת מלוה כך משמטת שבועה, שנאמר וזה דבר השמטה . (תוספתא שביעית פ"ח).

השמטה שמוט. תניא, רבי אומר, בשתי שמטות הכתוב מדבר, בשמיטת קרקע ובשמיטת כספים, בזמן שאתה משמט קרקע אתה משמט כספים, ובזמן שאי אתה משמט קרקע אי אתה משמט כספים . (גיטין ל"ו א').

משה ידו. תניא, ר"ש אומר, הוא משמט ואין יורשיו משמטין, שנאמר שמוט כל בעל משה ידו, הוא ולא היורשין . (תוספתא שביעית פ"ח).

משה ידו. משה ידו ולא הגזלה והפקדון [ספרי].

אשר ישה. לרבות שכר שכיר והקפת החנות, והני מילי שזקפן עליו במלוה . (שם).

לא יגש. ת"ר, המלוה מעות את הכהן ואת הלוי ואת העני להיות מפריש עליהן מחלקן, אין השביעית משמטתו, מאי טעמא דלא קרינן ביה לא יגש . (גיטין ל' א').

לא יגש. אמר רב יהודה אמר שמואל, המלוה את חבירו לעשר שנים אין השביעית משמטתו, ואע"פ דאתא לידי לא יגש, השתא מיהא לא קרינן ביה לא יגש . (מכות ג' ב').

לא יגש. מלמד שאם נוגש הרי הוא בלא תעשה [ספרי].

את רעהו ואת אחיו. את רעהו – פרט לאחרים, ואת אחיו – פרט לגר תושב . (שם).

כי קרא שמטה. השמטת כספים נוהגת בין בארץ בין בחו"ל, דכתיב כי קרא שמטה לה' – מכל מקום . (קדושין ל"ח ב').

ג

את הנכרי תגש, זו מצות עשה [ספרי].

ואשר יהיה לך. המלוה על המשכון אין השביעית משמטתו, מאי טעמא, דכתיב ואשר יהיה לך את אחיך תשמט ידך ולא אשר של אחיך בידך . (שם).

תשמט ידך. ידך תשמט ולא המוסר שטרותיו לב"ד, לפיכך תיקן הלל פרוזבול מפני תיקון העולם . (שם).

ד

לא יהיה בך. אמר רב יהודה אמר רב, אפס כי לא יהיה בך אביון, שלך קודם לשל כל אדם . (ב"מ ל"ג א').

ז

כי יהיה בך. בך ולא באחרים [ספרי].

אביון. מלמד שאביון תאב קודם . (שם).

מאחד אחיך. מלמד שאח מן האב קודם לאח מן האם [ספרי].

באחד שעריך. מלמד שיושבי עירך קודמים ליושבי עיר אחרת, ומלמד שאם היה מחזיר על הפתחים אי אתה זקוק לו . (שם).

בארצך וגו'. בארצך – מלמד שיושבי א"י קודמים ליושבי חו"ל, אשר ה' אלהיך נותן לך – מכל מקום . (שם).

ח

כי פתח תפתח. אין לי אלא לעניי עירך, לעניי עיר אחרת מניין, ת"ל פתח תפתח – מכל מקום . (ב"מ ל"א ב').

והעבט. מאי פרוזבול, א"ר חסדא, פרוז בולי ובוטי, בולי אלו עשירים דכתיב (פרשת בחקתי) ושברתי את גאון עוזכם ותנא רב יוסף אלו בולאות שביהודה, בוטי אלו עניים, דכתיב והעבט תעביטנו . (גיטין ל"ז א').

והעבט תעביטנו. ת"ר, העבט – זה שאין לו ואינו רוצה להתפרנס מן הצדקה שנותנין לו לשם הלואה וחוזרין ונותנין לו לשם מתנה, העביטנו – דברה תורה כלשון בני אדם . (כתובות ס"ז ב').

די מחסרו. מלמד שאתה מצווה עליו לפרנסו ואי אתה מצווה עליו לעשרו . (שם שם).

די מחסרו וגו'. ת"ר, יתום שבא לישא אשה, שוכרין לו בית ומטה וכל כלי תשמישו ואח"כ משיאין לו אשה, שנאמר די מחסרו אשר יחסר לו, די מחסרו – זה בית, אשר יחסר – זה מטה ושולחן, לו – זו אשה, וכן הוא אומר (פ' ב' בראשית) אעשה לו עזר . (שם שם).

אשר יחסר לו. ואפי' סוס לרכוב עליו ועבד לרוץ לפניו . (שם שם).

ט

השמר לך. הנמנעים מלהלוות זה את זה עוברים על מה שכתוב בתורה השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך וגו' . (גיטין ל"ו א').

עם לבבך בליעל. וכתיב התם (י"ג י"ד) יצאו אנשים בני בליעל, מה להלן עבודת כוכבים אף כאן עבודת כוכבים, מכאן א"ר יהושע בן קרחה, כל המעלים עיניו מן הצדקה כאלו עובד עבודת כוכבים . (כתובות ס"ח א').

שנת השמטה. ממשמע שנאמר שנת השבע איני יודע שהיא שנת השמטה, ומה ת"ל, אלא לומר לך יש שמיטה אחרת שהיא כזו, ואיזו היא, זה המלוה את חבירו סתם שאינו רשאי לתבעו פחות משלשים יום, דאמר מר, שלשים יום בשנה חשוב שנה . (מכות ג' ב').

וקרא עליך וגו'. יכול מצוה לקרות, ת"ל (פ' תצא) ולא יקרא עליך, יכול אם לא יקרא לא יהיה בך חטא, ת"ל והיה בך חטא – מכל מקום, א"כ למה נאמר וקרא עליך – ממהר אני ליפרע על ידי הקורא [ספרי].

והיה בך חטא. א"ר אלעזר, באו ונחזיק טובה לרמאים, שאלמלא הן היינו חוטאין בכל יום, שנאמר וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא . (כתובות ס"ח א').

י

נתן תתן. אין לי אלא מתנה מרובה, מתנה מועטת מניין, ת"ל נתן תתן – מכל מקום . (ב"מ ל"א ב').

נתן תתן. מניין שאם נתת לו פעם אחת שאתה נותן לו אפילו מאה פעמים, ת"ל נתן תתן – מכל מקום [ספרי].

תתן לו. בינך לבינו, מכאן אמרו לשכת חשאים היתה במקדש . (שם).

כי בגלל. תנא דבי ר' ישמעאל, בגלל הדבר, גלגל הוא שחוזר בעולם, מכאן אמר ר' אלעזר הקפר, לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו, שאם הוא לא בא, בא בנו, ואם בנו לא בא – בא בן בנו . (שבת קנ"א ב').

בגלל הדבר. מכאן שאם אמר ליתן צדקה ונתן נותנים לו שכר אמירה ושכר מעשה, וכן אם אמר ליתן ולא הספיק ליתן, או אמר לאחרים ליתן, או הניח לעני בדברים טובים לבד נותנים לו שכר על זה . (תוספתא פאה פ"ד).

יא

כי לא יחדל וגו'. אמר שמואל, אין בין העוה"ז לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, שנאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ . (שבת קנ"א ב').

יב

כי ימכר לך. תניא, מניין כשבית דין מוכרין אותו אין מוכרין אותו אלא לישראל, ת"ל כי ימכר לך אחיך [ספרי].

העברי או העבריה. תניא, מניין לעבד עברי שנקנה בכסף, ת"ל כי ימכר לך אחיך העברי או העבריה, מקיש עברי לעבריה, מה עבריה נקנית בכסף אף עברי נקנה בכסף . (קדושין י"ד ב').

ועבדך. ת"ר, עבד עברי עובד את הבן ואינו עובד את הבת, דכתיב ועבדך שש שנים, לך ולא ליורש, או אינו אלא לך ולא לבן, כשהוא אומר (ר"פ משפטים) שש שנים יעבוד, הרי לבן אמור, הא מה אני מקיים ועבדך שש שנים, לך ולא ליורש . (קדושין י"ז ב').

שש שנים. המוכר עצמו נמכר לשש ויתר על שש, מאי טעמא, מיעט רחמנא גבי מכרוהו ב"ד ועבדך שש שנים, זה ולא מוכר עצמו . (שם י"ד ב').

יג

וכי תשלחנו. ת"ר, יכול לא יהיו מעניקים אלא ליוצא בשש, מניין לרבות יוצא ביובל ובמיתת האדון ואמה העבריה בסימנים, ת"ל תשלחנו וכי תשלחנו [שם ט"ז ב']

חפשי מעמך. הבורח והיוצא בגרעון כסף אין מעניקים לו, שנאמר וכי תשלחנו חפשי מעמך, מי ששילוחו מעמך, יצא בורח ויוצא בגרעון כסף שאין שילוחם מעמך . (שם שם).

יד

העניק תעניק. יכול נתברך הבית בגללו מעניקים לו, לא נתברך אין מעניקים לו, ת"ל העניק תעניק מכל מקום, א"כ מה ת"ל אשר ברכך ה', הכל לפי ברכה תן לו . (שם י"ז ב').

העניק תעניק. תניא, מניין שאם הענקת לו פעם אחת תעניק לו אפילו מאה פעמים, ת"ל העניק תעניק אפילו מאה פעמים [ספרי].

תעניק לו. המוכר עצמו אין מעניקים לו, מאי טעמא, מיעטה התורה במכרוהו ב"ד העניק תעניק לו – לו ולא למוכר עצמו . (קדושין ט"ו א').

תעניק לו. לו ולא לבעל חובו . (שם שם).

מצאנך ומגרנך ומיקבך. וצריכי כולהו, דאי כתב צאן הו"א בעלי חיים אין, גדולי קרקע לא, כתב גורן, ואי כתב גורן הו"א גדולי קרקע אין בעלי חיים לא, כתב צאן, ויקב – למעוטי כספים . (קדושין י"ז א').

אשר ברכך ה'. לרבות כל דבר, א"כ מה ת"ל צאן גורן ויקב, לומר לך, מה צאן גורן ויקב מיוחדים שישנן בכלל ברכה אף כל שישנן בכלל ברכה, יצאו כספים . (שם שם).

תתן לו. כמה מעניקין לו, רבי יהודה אומר, שלשים כשלשים של עבד, דאתיא נתינה נתינה משלשים של עבד, דכתיב ביה (פ' משפטים) כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו . (שם שם).

טו

וזכרת וגו'. מהו וזכרת כי עבד היית, מה אני העניקיתי ושניתי לך אף אתה העניק ושנה לו, ומה במצרים נתתי לך ברוחב יד אף אתה תן לו ברוחב יד [ספרי].

הדבר הזה היום. מלמד שביום רוצעים ואין רוצעים בלילה . (שם).

טז

כי אהבך. מלמד שאם אינו אוהב את רבו אפילו רבו אוהב אותו אינו נרצע . (קדושין כ"ב א').

ואת ביתך. מלמד שאם אין לרבו אשה ובנים אינו נרצע . (שם שם).

כי טוב לו. מלמד שאם הוא חולה אינו נרצע . (קדושין כ"ב א').

כי טוב לו עמך. מלמד שאם אין רבו אוהבו אפילו הוא אוהב את רבו אינו נרצע . (שם שם).

כי טוב לו עמך. מלמד שאם רבו חולה אינו נרצע . (שם שם).

כי טוב לו עמך. מהו עמך – עמך במאכל, עמך במשתה, שלא תהא אתה אוכל פת נקיה והוא פת קיבר, אתה שותה יין ישן והוא יין חדש, אתה ישן על גבי מוכין והוא ע"ג תבן, מכאן אמרו, כל הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו . (שם שם).

כי טוב לו עמך. מלמד שאינו יכול הרב אמר לעבדו עשה עמי ואיני זנך . (כתובות מ"ג א').

יז

את המרצע. תניא, רבי אומר, מה מרצע מיוחד שהוא של מתכת אף כל דבר שהוא של מתכת . (קדושין כ"א ב').

ונתתה באזנו. בגובה של אוזן . (שם שם).

באזנו ובדלת. הא כיצד, דוקר והולך עד שמגיע אצל דלת . (שם כ"ב ב').

לך עבד עולם. כל ימי עולמו של אדון, מלמד שהנרצע קונה עצמו במיתת האדון . (ירושלמי קדושין פ"א סוף ה"ב).

ואף לאמתך. מהו לאמתך תעשה כן להענקה, או אינו אלא לרציעה, ת"ל (ר"פ משפטים) ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני ורצע, העבד ולא האמה . (קדושין י"ז ב').

ואף לאמתך. הקישה הכתוב לנרצע, מה נרצע אינו עובד את הבן ואת הבת אף אמה העבריה אינה עובדת את הבן ואת הבת . (שם ש□).

יח

משנה שכר שכיר. מהו משנה שכר שכיר – שכיר אינו עובד אלא ביום וזה עובד ביום ובלילה, הא כיצד, א"ר יצחק, מלמד שרבו מוסר לו שפחה כנענית . (שם ט"ו א').

שכר שכיר. שכיר קריי' רחמנא, מה שכיר פעולתו ליורשיו אף זה פעולתו ליורשיו, מלמד שאם מת העבד מעניקין ליורשיו . (שם שם).

וברכך ה'. יבול אפי' יהיה יושב ובטל, ת"ל בכל אשר תעשה [ספרי].

יט

אשר יולד. המבכרת המקשה לילד מחתך אבר אבר ומשליך לכלבים, ואם יצא רובו יקבר, מאי טעמא, דקרינן ביה אשר יולד . (חולין ס"ט ב' ברש"י).

אשר יולד וגו' תקדיש. משעת לידתו הוא קדוש, מלמד שהבכור אתה מונה לו שנה משעת לידתו . (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א).

בבקרך ובצאנך. למעט שותפות עובד כוכבים שפטורה מן הבכורה . (חולין קל"ה א').

הזכר. יכול אפי' יצתה נקבה לפניו, ת"ל (פ' בא) פטר כל רחם . (בכורות י"ט א').

הזכר. להוציא טומטום ואנדרוגינוס שפטורין מן הבכורה . (שם מ"ב א').

תקדיש לה'. תניא, מניין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו, ת"ל כל הבכור אשר יולד תקדיש לה' . (ערכין כ"ט א').

לא תעבד וגו'. תניא, אין לי אלא שור בעבודה וצאן בגיזה, מניין ליתן את האמור של זה בזה ואת של זה בזה, ת"ל לא תעבוד ולא תגוז . (חולין קל"ז א').

בבכר שורך. בבכור שורך אי אתה עובד, אבל אתה עובד בבכור אדם . (בכורות ט' ב').

בכור צאנך. בכור צאנך אי אתה גוזז, אבל אתה גוזז פטר חמור . (שם שם).

כ

שנה בשנה. מלמד שהבכור נאכל שנה בשנה בין תם בין בעל מום . (שם כ"ו ב').

שנה בשנה. שנה של בכור לשנה שלו, מנינן, דאמר קרא לפני ה' אלהיך האכלנו שנה בשנה, איזוהי שנה שנכנסת בחבירתה, הוי אומר שנה של בכור . (שם שם).

שנה בשנה. תנא דבי רב, שנה בשנה, יום אחד בשנה זו ויום אחד בשנה זו, לימד על הבכור שנאכל לשני ימים ולילה אחד . (בכורות כ"ו ב').

שנה בשנה. תניא, מניין לבכור שעברה שנתו שאינו נפסל משנה לחבירתה, דכתיב תאכלנו שנה בשנה . (תמורה נ"א ב').

שנה בשנה. א"ר אבא בר ממל, נולדו לו שני טלאים, אחד בט"ו של אדר הראשון ואחד באחר של אדר השני, זה שנולד באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, וזה שנולד בט"ו של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו של אדר משנה הבאה, מאי טעמא, ילפינן שנה שנה מבתי ערי חומה . (ערכין ל"א ב').

כא

כל מום רע. כל רבויא הוא, לרבות אפי' נפגמה אזנו מן החסחוס . (בכורות ל"ז א').

כל מום רע. תניא, מניין לבעל גרב ובעל יבלת ובעל חזזית וזקן וחולה ומזוהם, ת"ל כל מום רע [ספרי].

כל מום רע. אין לי אלא שנולד תמים ונעשה בעל מום, נולד בעל מום ממעי אמו מניין, ת"ל כל מום רע . (שם).

כב

תאכלנו הטמא והטהור וגו'. תנא דבי ר' ישמעאל, אפילו טמא וטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין . (יבמות ע"ג ב').

תאכלנו הטמא והטהור וגו'. ב"ה אומרים, בכור מזמנין עליו אפי' זרים ומאכילין אותו לנדות, מאי טעמא, דכתיב הטמא והטהור יאכלנו וזרים לא כש"כ . (בכורות ל"ב ב' ל"ג א').

תאכלנו הטמא והטהור וגו'. כאן הטמא והטהור אוכלין בקערה אחת ואין חוששין אבל לא בתרומה, מכאן לטהור שאכל תרומה טמאה עובר בעשה . (ירושלמי בכורים פ"ב ה"א).

כצבי וכאיל. בה"א, בכור נמנין עליו אפי' עובד כוכבים, מאי טעמא, דאמר קרא כצבי וכאיל, מה צבי ואיל מותר לנכרים אף בכור בעל מום מותר לנכרים . (בכורות ל"ג א').

כג

תשפכנו כמים. עיין מש"כ לעיל פרשה י"ב פ' ט"ז בפסוק כזה.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

ביאורי תורה תמימה

---

---

---

שולי הגליון

---

---