תולדות יצחק/דברים/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תולדות יצחק דברים טו

ז

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלהיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמטה ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו וקרא עליך אל ה' והיה בך חטא נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ה' כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך באלו הפסוקים יש הרבה ספקות:
הספק הא' היה ראוי שיאמר כי יהיה בך אביון מאחד אחיך לא תקפוץ את ידך אבל הלב אין כאן מקומו אלא מה שצריך העני שיפתחו ידיהם לו:
הספק הב' למה אמר כאן במצות הצדקה והעבט תעביטנו שמצות צדקה בפני עצמה ומצות הלואה בפני עצמה ושם בפרשת אם כסף תלוה את עמי הוא מקומו:
הספק הג' למה אמר והיה בך חטא דבר ידוע הוא שאחר שאמר פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך ואם הוא דבר בליעל ידוע שחטא:
הספק הד' מה זה שאמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח ידוע הוא שאם לא יהיה אביון בקרב הארץ לא יצוה לתת צדקה שהצדקה אינה לעשירים אלא לעניים:
הספק הה' והיא קושיא עצומה איך אמר כי יהיה בך אביון בארצך פתוח תפתח את ידך לו שנראה מזה שבחוצה לארץ אין אנו חייבין במצות צדקה ואינו כן שחובת הגוף היא ועוד חזר וקיים זה שאמר בסוף המצוה הזאת על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח את ידך לאחיך לענייך ולאביונך בארצך:
הספק הו' שבכאן אמר כי לא יחדל אביון מקרב הארץ ולמעלה אמר אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך בארץ:
והתשובה לכולם לראשונה שהזכיר לב בכאן משום דגרסי' פ"ק דמסכת בתרא הנותן פרוטה לעני מתברך בו' ברכות דכתיב הלא פרוס לרעב לחמך וגומר והמפייסו בדברים מתברך בי"א ברכות דכתיב ותפק לרעב נפשך וגו' לז"א לא תאמץ את לבבך אלא ראוי שתדבר על לבו אם אין לך ממון ואם יש לך ולא תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח את ידך לו או נאמר לפי שיש נותני צדקה שאינם נותנין בסבר פנים יפות לז"א לא תאמץ את לבבך או נאמר שיש אנשים שיש להם דעת טובה עם העניים ומוציאים מטבע של זהב מן הכיס וכשהיא בידו עוצם ידו ואינו נותנה לז"א אחר שהוצאת הממון והרי הוא בידך לא תקפוץ את ידך אבל צריך שכשהוצאת המטבע מן הכיס תפתח ידך ולא תפתחנו מעט אלא פתיחה גדולה ולזה כפל כי פתוח תפתח את ידך לו ומה שאמר העבט תעביטנו שאין כאן מקומו נראה שהכוונה שיש עניים שימותו קודם שיקבלו פרוטה ולאיש כזה אז"ל שיתן לו לשם הלואה ולא יתבענו עוד וזה עצמו אמר הפסוק והעבט תעביטנו אם לא רצה לקבל צדקה תן לו לשם הלואה ובזה ישאר לו די מחסורו אשר יחסר לו ועכשיו נשאר כאן ספק שהיהודי יאמר בשנת שמיטת קרקעות אין ריוח שאין אנו זורעים ולא קוצרים ולא פירות באילן ואיך אתן צדקה שמצד אחד איני מרויח ומצד אחר אפסיד ועוד שאחר השנה השביעית יבוא שמיטת כספים בשמיני ואני מפסיד מה שהלויתי ואיך אתן צדקה ואשאר ערום ועריה וז"ש השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע הרי שמיטת קרקעות שנת השמיטה הרי שמיטת כספים שהיא בסוף השביעי והתחלת השמיני ומ"ש והיה בך חטא הוא על דרך מה שאז"ל האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה והטעם לפי שהתשובה היא חסד גמור שמה הועיל מי שרצח שישוב בתשובה שהרי לא ישיב לגופו נפש הנהרג בתשובה וכן מי שחלל שבת לא ישוב מקודש בתשובה אלא ודאי הוא חסד גמור כמו שאמר אוהבם נדבה כמתנדב שלא היה חייב בו וא"כ כשאומר אחטא ואשוב הנה התשובה היא סבת חטאו שאם לא יהיה תשובה בעולם לא יחטא ולא יתכן שהחסד שעשה הש"י יהיה הוא עצמו סבה לחטוא וכן השמטה היא מצוה גדולה ועתה איפשר שיאמרו רבים מישראל קרבה שנת השבע שנת השמיטה ולכן רעה עינו באחיו ולא יעשה צדקה ואם לא יקרב שנת השמיטה יעשה צדקה וז"ש והיה בך חטא פי' מצות השמיטה יהפך לחטא שהיא סבת חטא ולז"א בך כלומר השמטה היא מצוה לכל ישראל ובך שתאמר כך יהיה זאת המצוה לחטא:

י

נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו שיש אנשים שנותנים צדקה לקיים המצוה אבל עושים כן הפך רצונם לז"א נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו לא אמר אל ירע לבבך לתת לו כמו שאמר ורעה עינך באחיך האביון ולא תתן לו אלא אמר ולא ירע לבבך בתתך לו וי"א שלפי שיותר טוב שיתן האדם אלף לבנים באלף פעמים משיתנם בפעם אחד לפי שכשנותן הרבה פעמים ומרגיל עצמו בכך קונה קנין הנדיבות וכן פי' הרמב"ם במ"ש התנא במס' אבות והכל לפי רוב המעשה. ואיך יודע שקנה האדם קנין הנדיבות וכן כל קנין כשעושה בשמחה זהו אות גמור לשכבר יש לו הנדיבות בקנין וכמו שנתבאר במקומו לז"א נתון תתן לו וכשתרגיל עצמך בנתינה אל ירע לבבך בתתך לו פירוש תתן בשמחה שבלא ספק כשתרגיל עצמך בה לא תתעצב בנתינתה אלא תשמח בה וכמו שאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ועבדת את אויביך שלא יעד לו העונש על שלא עבד את ה' אלא על שעבדו שלא בשמחה ומ"ש כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לאמר הכוונה לפי שאמר כי בגלל הדבר הזה ואז"ל גלגל הוא שחוזר בעולם לז"א מאחר שהוא כן הגלגל קצתו למעלה לראשנו וקצתו כאלו למטה והסבה שהעני עני הוא העשיר שלפי שכוכב שלך ברום הגלגל כוכב שלו למטה ולז"א את העני עמך מה צורך לומר עמך אלא לומר אתה הסבה שהוא עני ואם לא תתן לו מה יעשה הקב"ה יתן סבוב לגלגל באופן שהכוכב שהוא למעלה יהיה למטה ולז"א בגלל הדבר הזה ולא אמר בעבור הדבר הזה ולז"א כי לא יחדל אביון מקרב הארץ לפי שבהכרח יהיה הגלגל קצתו למעלה וקצתו למטה ועל כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח פי' אני נותן לך עצה ומצוה לך פתוח תפתח לפי שיותר טוב הוא אחר שלא יחדל אביון שיהיה הוא האביון ויקבל ואתה העשיר והנותן משיהיה הוא העשיר הנותן ואתה העני המקבל וזהו שאחז"ל את העני עמך אם כסף תלוה את עמי הרי טוב ואם לאו העניות יהיה עמך ומ"ש פתוח תפתח את ידך לאחיך בארצך הכוונה אפילו בארצך שיש שמטה וכ"ש חוצה לארץ שאין יש דין שמיטה שלא יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע. ומה שאמר כי לא יחדל אביון ולמעלה אמר אפס כי לא יהיה בך אביון הכוונה שהמשא שעל הסוס קודם שיפול לארץ נער קטון יוכל לעזור שלא יפול אבל אם נפל עם המשא צריך ד' אנשים להקים אותו ולז"א כי ימוך אחיך ומטה ידו והחזקת בו שהראשונה שבמדרגות הצדקה היא לתת לו מלאכה שיתעסק בה וזהו והחזקת בו וזהו ומטה ידו שעדיין לא נפל אלא שנוטה ליפול ולז"א אפס כי לא יהיה בך אביון כלומר כשלא יהיה בך אביון מעט הוא העזר שצריך וזהו לשון אפס ועוד כי יברכך ה' ותוכל לתת לו אבל כשהוא אביון צריך עזר גדול ורב ולזה הרבה עתה בציויים שאמר לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך כי פתוח תפתח את ידך לו והעבט תעביטנו די מחסורו אשר יחסר לו ואמר השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל נתון תתן לו על כן אנכי מצוך לאמר פתוח תפתח והותרו כל הספקות:

יד

הענק תעניק לו מ"ש כאן לשון הענקה לפי שהעבד שעבד את אדוניו ואח"כ יוצא מעמו אם אחר ימים העשיר חושדים לו שגנב מאדוניו ואם רואים שהוא עני חושדים לאדון שלא פרע לו שכרו או מה שחייב לו לז"א מה שתתן לו יוליכנו על צוארו ויוסרו שתי החשדות ויהיה הענק מלשון ענקים לגרגרותיך:

יח

כי משנה שכר שכיר עבדך שש שנים שאין מנהג בני אדם לשכור עצמן לזמן רב אלא לג' שנים שנא' שלש שנים כשני שכיר וזה עבד שש שנים ועוד מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום בין בלילה וזהו כפלים שבעבודות ומהו עבודתו בלילה רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.