רש"י/דברים/טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ‏ דברים טו

א

מקץ שבע שנים. יכול שבע שנים לכל מלוה ומלוה, ת"ל קרבה שנת השבע, ואם אתה אומר שבע שנים לכל מלוה ומלוה, להלואות כל אחד ואחד, היאך היא קרבה הא למדת שבע שנים למנין השמטה (ספרי):

ב

שמוט כל בעל משה ידו. שמוט את ידו של כל בעל משה:

ג

את הנכרי תגש. זו מצות עשה (שם):

ד

אפס כי לא יהיה בך אביון. ולהלן הוא אומר כי לא יחדל אביון" אלא בזמן שאתם עושים רצונו של מקום אביונים באחרים ולא בכם, וכשאין אתם עושים רצונו של מקום אביונים בכם:

אביון. דל מעני, ולשון אביון שהוא תאב לכל דבר (עי' ויקרא רבה ל"ד):

ה

רק אם שמוע תשמע. אז לא יהיה בך אביון :

שמוע תשמע. שמע קמעא משמיעין אותו הרבה (ספרי):

ו

כאשר דבר לך. והיכן דבר (דברים כח) ברוך אתה בעיר (ספרי):

והעבטת. כל לשון הלואה כשנופל על המלוה נופל בלשון מפעיל, כגון והלוית, והעבטת. ואם היה אומר ועבטת היה נופל על הלוה, כמו ולוית:

והעבטת גוים. יכול שתהא לוה מזה ומלוה לזה, ת"ל ואתה לא תעבט:

ומשלת בגוים רבים. יכול גוים אחרים מושלים עליך, ת"ל ובך לא ימשלו (שם):

ז

כי יהיה בך אביון. התאב תאב קודם:

מאחד אחיך. אחיך מאביך קודם לאחיך מאמך:

שעריך. עניי עירך קודמים לעניי עיר אחרת:

לא תאמץ. יש לך אדם שמצטער אם יתן אם לא יתן, לכך נאמר לא תאמץ. יש לך שפושט את ידו וקופצה, לכך נאמר לא תקפץ (שם):

מאחיך האביון. אם לא תתן לו, סופך להיות אחיו של אביון (שם):

ח

פתח תפתח. אפלו כמה פעמים (שם):

כי פתח תפתח. הרי כי משמש בלשון אלא:

והעבט תעביטנו. אם לא רצה במתנה תן לו בהלואה (עי' שם. כתובות ס"ז):

די מחסרו. ואי אתה מצוה להעשירו:

אשר יחסר לו. אפלו סוס לרכב עליו ועבד לרוץ לפניו (שם):

לו. זו אשה וכן הוא אומר (בראשית ב) אעשה לו עזר כנגדו (ספרי):

ט

וקרא עליך. יכול מצוה, ת"ל ולא יקרא:

והיה בך חטא. מכל מקום, אפלו לא יקרא. אם כן למה נאמר וקרא עליך" ממהר אני לפרע על ידי הקורא יותר ממי שאינו קורא (שם):

י

נתון תתן לו. אפלו מאה פעמים:

לו. בינו ובינך:

כי בגלל הדבר. אפלו אמרת לתן, אתה נוטל שכר האמירה עם שכר המעשה (שם):

יא

על כן. מפני כן:

לאמר. עצה לטובתך אני משיאך:

לאחיך לעניך. לאיזה אח לעני:

לעניך. ביו"ד אחד, לשון עני אחד הוא, אבל ענייך בשני יודי"ן, שני עניים:

יב

כי ימכר לך. על ידי אחרים, במכרוהו בית דין בגנבתו הכתוב מדבר. והרי כבר נאמר כי תקנה עבד עברי ובמכרוהו בית דין הכתוב מדבר אלא מפני שני דברים שנתחדשו כאן, אחד שכתוב או העבריה אף היא תצא בשש. ולא שמכרוה בית דין, שאין האשה נמכרת בגנבתה, שנאמר בגנבתו ולא בגנבתה, אלא בקטנה שמכרה אביה, ולמד כאן שאם יצאו שש שנים קדם שתביא סימנין תצא, ועוד חדש כאן העניק תעניק :

יד

העניק תעניק. לשון עדי בגבה ובמראית העין, דבר שיהא נכר שהטיבות לו. ויש מפרשים לשון הטענה על צוארו:

מצאנך ומגרנך ומיקבך. יכול אין לי אלא אלו בלבד, ת"ל אשר ברכך , מכל מה שברכך בוראך. ולמה נאמרו אלו מה אלו מיחדים שהם בכלל ברכה אף כל שהוא בכלל ברכה, יצאו פרדות. ולמדו רבותינו במסכת קדושין (דף י"ז) בגזרה שוה כמה נותן לו מכל מין ומין:

טו

וזכרת כי עבד היית. והענקתי ושניתי לך מבזת מצרים ובזת הים, אף אתה הענק ושנה לו (ספרי):

יז

עבד עולם. יכול כמשמעו, ת"ל ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו (ויקרא כה), הא למדת שאין זה אלא עולמו של יובל (מכילתא שמות כ"א):

ואף לאמתך תעשה כן. הענק לה. יכול אף לרציעה השוה הכתוב אותה, ת"ל (שמות כא) ואם אמר יאמר העבד, עבד נרצע ואין אמה נרצעת (ספרי):

יח

כי משנה שכר שכיר. מכאן אמרו עבד עברי עובד בין ביום ובין בלילה, וזהו כפלים שבעבודת שכירי יום. ומהו עבודתו בלילה רבו מוסר לו שפחה כנענית והולדות לאדון (ספרי):

יט

כל הבכור, תקדיש. ובמקום אחר (ויקרא כז) הוא אומר לא יקדיש איש אתו, הא כיצד אינו מקדישו לקרבן אחר. וכאן למד שמצוה לומר הרי אתה קדוש לבכורה. ד"א, אי אפשר לומר תקדיש, שכבר נאמר לא יקדיש, ואי אפשר לומר לא יקדיש, שהרי כבר נאמר תקדיש, הא כיצד מקדישו אתה הקדש עלוי ונותן להקדש כפי טובת הנאה שבו (ערכין כ"ט):

לא תעבד בבכור שורך ולא תגז וגו'. אף החלוף למדו רבותינו שאסור, אלא שדבר הכתוב בהווה (בכורות כ"ה):

כ

לפני ה' אלהיך תאכלנו. לכהן הוא אומר, שכבר מצינו שהוא ממתנות כהנה אחד תם ואחד בעל מום, שנאמר (במדבר י"ח) ובשרם יהיה לך וגו' (בכ' כ"ח):

שנה בשנה. מכאן שאין משהין אותו יותר על שנתו. יכול יהא פסול משעברה שנתו, כבר הקש למעשר, שנאמר (דברים יד) ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך תירשך ויצהרך ובכרת בקרך וצאנך, מה מעשר שני אינו נפסל משנה לחברתה אף בכור אינו נפסל, אלא שמצוה תוך שנתו (בכ' כ"ז):

שנה בשנה. אם שחטו בסוף שנתו אוכלו אותו היום ויום אחד משנה אחרת, למד שנאכל לשני ימים ולילה אחד (שם):

כא

מום. כלל:

פסח או עור. פרט:

כל מום רע. חזר וכלל, מה הפרט מפרש מום הגלוי ואינו חוזר, אף כל מום שבגלוי ואינו חוזר (שם ל"ז):

כג

רק את דמו לא תאכל. שלא תאמר הואיל וכלו התר הבא מכלל אסור הוא, שהרי קדוש ונשחט בחוץ בלא פדיון ונאכל, יכול יהא אף הדם מתר, תלמוד לומר רק את דמו לא תאכל :

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.