צרור המור/דברים/טו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רלב"ג - ביאור המילות


אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
יריעות שלמה
מזרחי
מלבי"ם
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

צרור המורTriangleArrow-Left.png דברים TriangleArrow-Left.png טו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


יב[עריכה]

וסמך לכאן כי ימכר לך אחיך העברי. לפי שדיבר למעלה בענין מתנות עניים. ובענין השמיטה. סמך לכאן פרשת עבד עברי שהיה יוצא בשנת השמטה. וכמו שאמרו למעלה נתן תתן לו. כן אמר בכאן לא יקשה בעיניך בשלחך אותו חפשי מעמך. וסמך לכאן כל הבכור אשר יולד בבקרך ובצאנך. לפי שאמר למעלה וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים ויפדך השם אלהיך. ועשה עמך נסים והרג בכורי מצרים והציל בכורי ישראל. לכן ראוי לך שכל הבכור אשר יולד בבקרך הזכר תקדש. וסמך לכאן שמור את חדש האביב ועשית פסח. לפי שדיבר ביציאת מצרים ובקידוש הבכורות. וזה היה בחדש ניסן שכתב בו החדש הזה לכם ראש חדשים. לכן אמר בכאן שמור את חדש האביב. וזכרהו ושמרהו. כי זכור ושמור בדבור אחד נאמרו. וכן אמר שמור שימתין כשיבא זה החדש. אחר שהוא מלומד בנסים ובו יצאת ממצרים שתעשה בו קרבן הפסח. וזהו וזבחת פסח לה' אלהיך. וצוה שלא יאכל עליו חמץ. ולפי שבמצרים התיר להם לזבוח את הפסח ולאוכלו שם. לפי שלא היה להם מצוה להתעסק בה. אמר בכאן לא תוכל לזבוח את הפסח באחד שעריך כי אם אל המקום אשר יבחר ה' שם תזבח את הפסח ולא במקום אחר. ולפי שתכלית יציאת מצרים היתה לקבל התורה. כאומרו בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. סמך לכאן שבעה שבועות תספר לך עד יום מ"ת. וזהו ועשית חג שבועות לה'. כי זה מורה על חבת התורה. שמרוב תשוקתה לקבלה. הם סופרים הימים והלילות להגיע למבוקש. ולכן צוה שיספרו חמשים יום. כנגד חמשים פרשיות של תורה וכנגד חמשים שערי בינה. וכן נזכרה יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים. להורות כי שם שלוח העבדים לחפשי. ושם רמוז סוד השמיטה והיובל. ולכן צוה בהם תשובו איש אל אחוזתו זכר ליציאת מצרים. ולכן חתם הפרשה וזכרת כי עבד היית במצרים. ולפי שזאת הספירה היא לתכלית התורה. אמר בה תספור לך לעצמך. אבל כל שאר הספירות שאדם סופר בעוה"י אינן לעצמו אלא לאחרים. כאומרו ועזבו לאחרים חילם. ואמר אל תתן לנשים חילך וגו'. אבל מה שאדם עושה וסופר מענייני התורה והמצות קונה לעצמו ולא לאחרים. ולכן אמר תספור לך. וכן ולקחתם לכם ביום הראשון. וכן החדש הזה לכם כמו שפירשתי שם. ולכן אמר הלל מרבה בשר מרבה רמה וכו'. שהוא עושה ומרבה לאחרים. אבל בתורה אמר קנה לעצמו קנה לו דברי תורה וכו'. וכן צוה לספור שבעה שבועות כמו שצוה בנדה וספרה לה לעצמה. כן צוה בכאן תספור לך ולתועלתך. וזה להורות שהיו ישראל במצרים טמאים כטומאת הנדה. כאומרו ביחזקאל ע"ה ובגילולי מצרים אל תטמאו. ולכן היו צריכים טהרה וטבילה כנדה. ולפי שטומאת ישראל היתה כפולה מטומאת הנדה. אמר בהם שבעה שבועות תספור לך. ולא הספיק להם ז' ימים כנדה. וכמו שהנדה צריכים לה טבילה במי מקוה. כן צוה לישראל שיטבלו עצמם במי התורה דכתיב הוי כל צמא לכו למים. ולהורות גם כן שטומאתם היתה חמורה מאד. הוצרכו לעשות טבילה באש התורה. דכתיב מימינו אש דת למו. לפי שעיקר הטבילה היא באש. כדאמרינן בפ' חלק כי קבריה קב"ה למשה במאי אטביל אותו במים. והלא כתיב מי מדד בשעלו מים. א"ל בנורא דהיא עיקר הטבילה דכתיב כל דבר אשר לא יבא באש תעבירו במים. ולכן ניתנה התורה באש להוציא מהם כל סיג וכל מחלה שהביאו עמהם ממצרים. ולפי שבמועד הזה ניתנה התורה. כתב בכאן ושמחת לפני ה' אלהיך. לפי שהתורה יש בה שמחה דכתיב פקודי ה' ישרים משמחי לב וכתיב שש אנכי על אמרתיך. אבל בפסח לא נאמר בו שמחה לפי שעדיין לא ניתנה התורה. ועוד שעדיין לא היה להם שמחה שלימה עד יום השביעי שטבעו המצריים בים. ולכן לא נאמר שמחה במועד של פסח. ובשבועות אמר ושמחת על שמחת התורה. אבל בחג הסוכות אמר ושמחת בחגך וכן והיית אך שמח. ב' שמחות. האחד כנגד שמחת התורה. ולפי שאחר נתינת התורה חטאו בעגל ולא נתכפרו עד יוה"כ. כתיב במועד של סכות שמחה יתירה. כנגד הכפרה. כי החוטא הוא עצב מפחד החטא ואחר הכפרה הוא שמח. ולכן נקראה ירושלם יפה נוף משוש כל הארץ. לפי שבמקדש היתה הכפרה והשמחה. ואולי הטעם שנאמר בשבועות ושמחת. לפי שיש להם שמחה בפירות האילן. ובסוכות שהוא זמן האסיף מגרנך ומיקבך נאמרו בו שתי שמחות. והנכון כי בסוכות נאמרו בו ג' שמחות. בזאת הפרשה ב' שמחות. ובפרשת אמור נאמרה שמחה אחרת. להורות כי מועד של סוכות שקול כנגד כל הג' מועדים. ולכן נאמרו בו ג' שמחות: ומזה הטעם אומרים הלל הגמור כל ח' ימים משא"כ בפסח. ולכן נאמר בכאן ג' פעמים בשנה וכו'. כנגד ג' מועדים. ואולי שנאמרו בו שלשה שמחות כנגד שמחת התורה ושמחת הכפרה ושמחת האסיף. שאז כל העולם בשמחה. ואחר שיש בכאן שמחת התורה והכפרה. אע"פ שיש בכאן שמחת האסיף שהיא שמחת הגוף. אמר בכאן חג הסוכות תעשה לך. שהכל לעצמך. כי אחר שאתה שמח בשמחת התורה והכפרה. אע"פ שתשמח בחג האסיף שהיא הנאת הגוף. הכל נחשב כשמחת התורה. ואחר שהיא שמחה של מצוה אמר בו חג הסכות תעשה לך. לתועלתך ולעצמך ולנפשך:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.