תורה תמימה/דברים/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תורה תמימה 
דברים ב
ה[עריכה]
אל תתגרו בם. א"ר יודן ב"ר שלום, כתיב (מ"א י"א) כי ששה חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום, אמר לו הקב"ה, אני אמרתי לך אל תתגרו בם ואתה בקשת להתגרות בם, חייך שאינם נמנים לך [א]. (ירושלמי ר"ה פ"א ה"א).
ו[עריכה]
אכל תשברו וגו'. מכאן אמרו אם באוכל תשבור שונאך האכילהו ואם לאו הרבה עליו כסף, וכך היה ר' יונתן עושה, כד הוי בר נש רב עלי לקרתא הוי משלח ליה איקרין, מאי אמר, דאי אתא דין יתום ואלמנה נשכח אפין ומפייסא [ב] [ירושלמי שבת פ"א ה"ד]
ט[עריכה]
אל תצר את מואב. וכי מה עלה על דעתו של משה לעשות מלחמה שלא ברשות [ג], מפני שנשא ק"ו בעצמו, אמר ומה מדינים שלא באו אלא לעזור את מואב אמרה תורה צרור את המדינים והכיתם אותם מואבים עצמן לא כש"כ [ד]. (ב"ק ל"ח ב').
ואל תתגר בם מלחמה. מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בהו [ה] [שם]
כי לבני לוט וגו'. א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, נכרי יורש את אביו דבר תורה, שנאמר כי לבני לוט נתתי את ער ירושה [ו]. (קדושין י"ח א').
טז[עריכה]
ויהי כאשר תמו וגו'. עד שלא כלו מתי מדבר לא היה הדבור עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי – אלי היה הדבור [ז]. (תענית ל' ב').
ויהי כאשר תמו וגו'. א"ר זעירא בשם ר' חנינא, מה יעשו גדולי הדור ואין הצבור נדון אלא אחר רובו, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מה כתיב בתריה וידבר ה' אלי לאמר [ח]. (ירושלמי תענית פ"ג ה"ד).
יט[עריכה]
ואל תתגר בם. [ואל תתגר בם מלחמה לא נאמר אלא ואל תתגר בם], מלמד שאפילו אנגריא לא תעביד בהו [ט]. (ב"ק ל"ח ב').
כג[עריכה]
והעוים וגו'. אמר רשב"ל, הרבה מקראות שבתורה שראויין לשרוף והן הן גופי תורה [י], והעוים היושבים בחצרים עד עזה, מאי נ"מ, מדאשבעי' אבימלך לאברהם (פ' וירא) אם תשקור לי ולניני ולנכדי [י"א], אמר הקב"ה, ליתו כפתורים ליפקו מעוים דהיינו פלשתים, וליתו ישראל וליפקו מכפתורים [י"ב]. (חולין ס' ב').
כה[עריכה]
אחל תת פחדך. כתיב הכא אחל תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע ג') אחל גדלך, מכאן שכשם שעמדה לו חמה ליהושע כך עמדה לו חמה למשה [י"ג], ר' שמואל בר נחמני אמר אתיא תת תת, כתיב הכא תת פחדך וכתיב ביהושע (יהושע י') ביום תת ה' את האמורי, ור' יוחנן אמר, אתיא מגופיה דקרא, אשר ישמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, אימתי רגזו וחלו מפניך – בשעה שנקדמה לו חמה [י"ד]. (תענית כ' א').
כו[עריכה]
ממדבר קדמות. תניא, הוא מדבר קדמות הוא מדבר סיני, ולמה נקרא שמו קדמות שנתנה קדמות עליו [ט"ו]. (שבת פ"ט א').
כח[עריכה]
אכל בכסף וגו'. תניא, השלקות של עובדי כוכבים אסורין [ט"ז], דאמר קרא אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים בכסף תתן לי ושתיתי – כמים, מה מים שלא נשתנו מברייתן ע"י האור אף אוכל שלא נשתנה מברייתו ע"י האור [י"ז]. (ע"ז ל"ז ב').
לא[עריכה]
החל רש. א"ר תנחומא, החל רש לרשת את ארצו – עשיתי את ארצו חולין לפניך [י"ח] [ירושלמי שביעית פ"ו ה"א]
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |
- ↑ דבמנין שנות מלכות דוד מצינו סתירות הכתובים, דבמלכים א' (ב') כתיב והימים אשר מלך דוד על ישראל ארבעים שנה, בחברון מלך שבע שנים ובירושלים מלך שלשים ושלש שנה, ובשמואל ב' (ה') כתיב בחברון מלך שבע שנים וששה חדשים, הרי דבמספר הכולל לא חשיב ששה חדשים אלה, ויש בירושלמי עוד טעם על מניעת מספר זה. ועיין מש"כ בזה בפ' ויגש בפ' כל הנפש הבאה לבית יעקב.
- ↑ הוא ע"ד מ"ש בסנהדרין ק"ב ב' גדולה לגימא שמקרבת את הרחוקים וכו' יעו"ש. ואיקרין פירושו דורונות של כבוד וגדולה, מלשון יקר.
- ↑ עד שהוצרך הקב"ה להזהירו על זה.
- ↑ וטעם הדבר מה שבאמת אין כן הדבר, מבואר בגמרא שאמר לו הקב"ה שתי פרידות טובות יש לי להוציא מהן רות המואביה ונעמה העמונית, ועיין מש"כ בזה בפ' מטות בפ' נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים.
- ↑ ר"ל להשתעבד בהם להביא מים ומזון. וטעם הדיוק בזה הוא ממה דכתיב כאן ואל תתגר בם מלחמה ובסמוך בעמון (פ' י"ט) כתיב סתם ואל תתגר בם, ומבואר דשם הכונה אל תתגר בם כלל וכאן אל תתגר בם רק מלחמה, ובנזיר כ"ג ב' הגירסא הא צעורי מצערינן, ונראה עיקר כגירסא שלפנינו, הא אנגריא עביד בהו, משום דלא יתכן שיצוה הקב"ה על הצער בכדי. וע"ע השייך לדרשה זו בפ' וירא בפסוק ותקרא אותו הבכירה מואב.
- ↑ אלמא יש ירושה לעובדי כוכבים, ונ"מ בזה לבד זה גופא גם הא דחייב לפרוע חוב אביו ופקדונו. והרמב"ם בפ"ו ה"ט מנחלות כתב, העובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה אבל שאר ירושותיהן מניחין אותן לפי מנהגיהם, עכ"ל. ונראה טעמו, משום דבאמת אין שייכות סדר נחלות בעובדי כוכבים בסדר המבואר בתורה, אחרי דמפורש הקדים הכתוב לאותה פרשה ואל בני ישראל תדבר (פ' פינחס), ורק ירושת אביו מדאשכחן רמז בתורה בפסוק שלפנינו ע"כ צ"ל דיורש את אביו, אבל אין לך בו אלא חדושו דרק את אביו יורש מדין תורה, ושאר סדרי ירושות קיימו במנהגיהם ובנמוסיהם. והנה מקודם לזה בגמרא רוצה להביא ראיה דעובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה ממה דכתיב לעיל פסוק ה' כי ירושה לעשו נתתי וגו', ודחי בגמרא דלמא ישראל מומר [כמו עשו] שאני, ומשמע מזה דפשיטא להגמרא דיש ירושה לישראל מומר, ועיין מזה בחו"מ סי' רפ"ג ס"ב.
- ↑ ואע"פ דכמה מצות נאמרו למשה במשך אותו הזמן, כתבו המפרשים שעד אז לא היתה הקריאה באהבה ובחבה מפני שלא היה כביכול מרוצה ומפוייס ממעשה דור המדבר, ועוד יתבאר מזה בדרשה הבאה, יעו"ש.
- ↑ נראה דחסר כאן סיום הדברים אלי היה הדבור, שכן הוא בתענית ל' ב' וכפי שהבאנו בדרשה הקודמת. ותכלית דרשה זו נראה דבא להורות דבמקום דאזלינן בתר רובא אין אנו משגיחים אם בהמעוט נמצאים אנשים יחידי סגולה ורמי המעלה, ובהרוב כולו המון העם והדיוטים, יען כי בשביל פרעות ההמון נטה הקב"ה חסדו גם ממשה לדבר עמו כפעם בפעם באהבה וחבה, והיינו טעמא, כי סתמא כתבה התורה אחרי רבים להטות יהיו מי שיהיו. ועיין מש"כ בפ' משפטים בפ' אחרי רבים להטות.
- ↑ עיין מש"כ לעיל בפסוק ט' אות ה' וצרף לכאן.
- ↑ יש פסוקים כאלה בתורה שנראה לקוראיהן שלא היו ראוין לכתוב בתורה, שאין צורך להם, ולא עוד אלא שראויין להשרף מפני שגנאי הוא לחברן יחד עם הקדושה, אבל באמת טעמים ועקרים גדולים תלויים בהם, וכדמפרש.
- ↑ ועדיין לא עברו הדורות.
- ↑ וכפתורים לאו מפלשתים הם. וזהו ע"ד מ"ש עמון ומואב טהרו בסיחון, כלומר דע"י סיחון נטהרה ארץ עמון ומואב לישראל כמבואר לפנינו בסמוך פסוק ל"א.
- ↑ ר"ל במלחמת משה. ובמלחמת יהושע כתיב (יהושע ג') וידם השמש וירח עמד.
- ↑ נראה דצ"ל בשעה שנקדרה לו חמה, ר"ל בשעה שזרחה, לשון מקדיר, שהיתה מקדרת ברקיע וזורחת. ואינו מבואר מניין לו דרשה זו, ויתכן דרומז למ"ש בב"ב ע"ה א' פני משה כפני חמה, והוי הפירוש וחלו מפניך, כלומר מהעמדת החמה חלו ורגזו, וזה מרומז במלת מפניך ע"י האגדה הנזכרת.
- ↑ רומז להתורה שנקראת קדמות כמו שדרשו בפסחים נ"ד א' שהתורה נבראת קודם שנברא העולם שנאמר (משלי ה') ה' קנני ראשית דרכו, יעו"ש.
- ↑ סתם שלקות נקרא בשולי עובדי כוכבים, ולדעת הש"ך ביו"ד סי' קי"ב ס"ק ז' הוו בכלל שלקות מיני בישול וצליה ואפיה.
- ↑ ומסיק בגמרא מכדי אור כתיב, אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא, ופירש"י מדרבנן שלא יהא ישראל רגיל אצלו במאכל ומשתה ויאכילנו דג טמא, ותוס' פירשו דהגזירה הוא משום חתנות, ובכלל אין הדרשה מבוארת, דלמה ליה להסמיך כלל אקרא אחרי דבפרשה כתיב מפורש להיתר אוכל בכסף תשבירני, ואוכל סתם כתיב, ול"ל לדחוק ולעשות היקש למים אחרי דעיקר הענין הוא מדרבנן ומשום גזירה, והמעט יש גזירות מדרבנן שגזרו מעצמן מפני שראו צורך לדבר. ולכן נראה לנכון מש"כ בזה בס' רה"ז דטעם ההיקש שמביא היא כדי שלא יקשה האיך יש כח ביד חכמים לאסור אחרי דבתורה כתיב מפורש להיתר אוכל בכסף תשבירני, וע"ז מביא ההיקש ממים, דע"פ ההיקש סמכו חכמים לומר דלא התירה התורה רק בתנאי שלא נשתנה ע"י האור, כמבואר.
- ↑ דרשה זו נסמכת על המבואר בירושלמי כאן לענין המקומות שחייבים בשביעית כא"י ופטורים כחו"ל, ובעי ר"ל, הקונה מעמון ומואב מהו בשביעית, ופריך מה מספקא ליה והלא משה כבש ארץ סיחן ועוג שהוא מעמון ומואב וא"כ דין ארץ עבר הירדן להם, ומשני דמספקא ליה כיון דכתיב (ס"פ חקת) כי חשבון עיר סיחן מלך האמורי אם נטהרה לגמרי מיד סיחן ועוג או לא נטהרה, כלומר דעל ארץ עמון ומואב צוה הקב"ה אל תצר את מואב אך מכיון שסיחן לקחה ממואב שוב לקחוה ישראל מסיחן ולא מעמון ומואב, ונמצא כי ע"י סיחן הוטהרה ארץ עמון ומואב לישראל, או לא הוטהרה משום דעכ"פ הקב"ה צוה אל תצר להם, כי, אם נטהרה על ידם שיהיו ישראל מותרין לכבשה א"כ לעולם חייבת היא, דקדושה ראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא, ואם לא הוטהרה, פטורה לעולם, ופשיט על זה מדכתיב החל רש, ודריש החל לשון חולין שעשה הקב"ה ארצו חולין לפניך, ופירשו המפרשים שעשאה חולין ולעולם היתה פטורה. אמנם הקשו על זה הרבה, והעיקר דאכתי קשה, מאי מבעי ליה, הא קיי"ל בכ"מ בש"ס עמון ומואב טהרו בסיחן, ועוד הקשו בזה, יעו"ש. אבל לולא דבריהם הו"א דמ"ש עשיתי את ארצו חולין לפניך, כלומר עשיתיה חולין כמו חפשי לך, שאתה יכול לכבשה ולזכות בה, ולכן לעולם חייבת, ולפי זה הא דקיי"ל עמון ומואב טהרו בסיחן, יסוד הדבר מדרשה זו, ועיין בזה, ובזה יתיישבו הרבה ענינים בסוגיא אשר אין המקום כאן גורם להאריך ולבאר, והמעיין ימצא ובסוף פ' חקת בפסוק הנזכר בארנו עוד מענין זה בארוכה, יעו"ש, ועיין בכ"מ פ"ד הכ"ח משמיטין.