חזקוני/דברים/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ונפן ונסע המדברה דרך ים סוף כאשר דבר כמו שמפרש והולך ונסב את הר שעיר. ימים רבים י״ט שנה הם המסעות שמרתמה עד מדבר צין הוא קדש כמו שפי׳ בפ׳ חוקת.
ב[עריכה]
ויאמר ה׳ אלי בשנת הארבעים כשבאנו לקדש.
ג[עריכה]
ההר הזה הר שעיר.
פנו לכם צפנה צווי זה לא היה לאלתר עד שגמרו לסבב כל ארץ אדום ומואב וה״ק עתידים אתם לפנות דרך צפון ובתוך כך ואת העם צו וגו׳ והם חשבו לפנות מיד ולפיכך שלחו לו ליטול רשות לעבור.
ד[עריכה]
ואת העם צו לאמר פי׳ כאן האזהרה שחסר בפ׳ חוקת וחסר כאן השליחות שפי׳ בפ׳ חוקת.
ח[עריכה]
ונעבר מאת אחינו הפכו פניהם לצפון כמו שנצטוו פנו לכם צפונה והוא כשנסעו מאובות ולכך יש כאן פרשה אפי׳ באמצע הפסוק.
ט[עריכה]
ויאמר ה׳ אלי אל תצר את מואב לי הזהיר על כולם לפי שהייתי עתיד ליקבר בערבות מואב. על שלש אומות הללו שעיר עמון ומואב הזהיר הקב״ה את ישראל שלא יכבשו את ארצם. שעיר לפי שמצינו שנקרא חוי כדכתיב ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי ויש לבעל דין פתחון פה לחלוק ולומר שהוא החוי הנמנה בשבעה עממים שנתנו לישראל לכך כתב לך כאן ובשעיר ישבו החורים לפנים כלומר עיקר שמם חורי ואינו משבע עממים והא דקרי להו חוי משום דמריחי לארעא כי חיויא ואומר קנה זה יפה לגפנים וזה לדקלים. מואב לפי שארצו נקראת ארץ רפאים כדכתיב רפאים יחשבו אף הם ויש פתחון פה לומר שנתנה לאברהם כדכתיב בפ׳ לך֪לך ואת הרפאים ויש להם לישראל זכות לכבשם לכך כתב לך כאן והמואבים יקראו להם אימים כלומר כך עיקר שמם ואינן רפאים שנתנו לאברהם, ואין להם לישראל דין בארצם. עמון כמו כן נקראו רפאים כדכתיב ארץ רפאים תחשב אף היא וכדי שלא יאמרו עליהם הותרו לישראל כמו שאמרנו ואת הרפאים כתב לך כאן והעמונים יקראו להם זמזומים כלומר כך עיקר שמם ואינם הרפאים שנתנו לאברהם. ד״א על שלש אומות הללו הוזהרו ע״י שנתנו לאברהם בברית בין הבתרים כדכתיב את הקיני ואת הקנזי ואת הקדמוני והם עמון ומואב ואדום שלא יאמרו ישראל עליהם הרי הם מותרים לנו שהרי הם מעשרה עממין שנתנו לאברהם לכך נאמר ונשמרתם מאד וגו׳ שעדיין לא נתמלאת סאתם ולא הותרו לישראל עד ימות המשיח כמו שפירש״י אבל שאר האומות שלא היה להם לישראל שום טענה עליהם לא הוצרכו ישראל להזהר עליהם אמאי תיסק אדעתייהו לכבשן.
נתתי את ער ירשה סיחון לקחה כדכתיב אכלה ער מואב וחזרה למואב באחרונה.
יא[עריכה]
רפאים יחשבו אף הם כענקים מרוב גבורתם אבל אינו כן שהרי המואבים יקראו להם אימים וכן עיקר שמם.
יב[עריכה]
כאשר עשה ישראל בני גד ובני ראובן. לארץ ירשתו של מואב שמתחלה היתה משל מואב וכבשה סיחון ונפלה לסוף ביד ישראל.
יד[עריכה]
והימים אשר הלכנו מקדש ברנע לאו הליכה דוקא אלא בין עמידה בין הליכה. אשר הלכנו מקדש ברנע משנה שניה שבאנו לקדש ברנע עד אשר עברנו את נחל זרד , והא דנקט את נחל זרד משום שהיה ראשון לכל הנהרות שעברו.
טז[עריכה]
ויהי כאשר תמו מה שלא נכנסו ישראל מיד לאותו פרק לארץ היינו טעמא לפי שנגזר על משה שלא ליכנס לארץ ואין כבודו שיעברו כלם והוא ישאר יחידי.
כל אנשי המלחמה אותם שנאמר בהם ויעפילו לעלות ההרה שאמר משה להם ותחגרו איש את כלי מלחמתו.
יז[עריכה]
וידבר ה׳ אלי פירש״י אבל משילוח מרגלים עד כאן לא נאמר וידבר אלא ויאמר ללמדך שכל ל״ח שנה שהיו ישראל נזופים לא נתיחד עמו הדבור וכו'. פירוש דבור משמע מפיו רבוי דברים והוא ענין חיבה כגון שני אוהבים שמדברים זה עם זה מתוך חבה. אבל אמירה משמע מיעוט דברים אמירה גרידא בעלמא. ובתענית פרש״י לא היה הדבור ביחוד ובחבה דכתיב וידבר ה׳ אלי נתייחד עמי הדבור ואע״ג דמקמי הכי כתיבי קראי דכתיב בהו וידבר אית דאמרי לא היה הדבור אל משה פה אל פה אלא בחזיון לילה.
יט[עריכה]
וקרבת מול בני עמון אבל לא הגיעו אל מקומם שהרי ארצם במזרחה של ארץ עוג מלך הבשן.
כ[עריכה]
ארץ רפאים תחשב אף היא ואינו כן שהרי והעמונים יקראו להם זמזמים על שם מחשבות ותחבולות מלחמות פו״ר פנשיד״ש דבטניי״א בלע״ז וזהו עיקר שמם.
כה[עריכה]
היום הזה אחל תת פחדך פי׳ קודם לכן כשראו שבעה עממים שמאן אדום נתון עבור ישראל בגבולו וגם סיחון מלך מואב לא אבה, אמרו השבעה עממין ומה עמון ומואב אפילו כשהיו כל אחד בפני עצמו לא יכלו ישראל לעמוד בפניהם אנו שאנחנו שבעה על אחת כמה וכמה שלא יוכלו לעמוד לפנינו כיון שנפלו סיחון ועוג לפני ישראל פחדו הכנענים היינו היום הזה אחל תת פחדך וגו'.
כו[עריכה]
ממדבר קדמות לשון קדמה מזרחה ממדבר שבמזרח ולא ממדבר שבדרום וכן מצינו בספר שופטים שבמזרח היה מדבר כדכתיב ויירשו את כל גבול האמורי מארנון ועד היבוק ומן המדבר ועד הירדן.
דברי שלום לפי שרוב ארץ סיחון היתה מארץ מואב ועמון ולא מארץ כנען קראו לו לשלום אבל עוג שארצו היתה מארץ רפאים שהיה מארץ כנען לא קראו לו לשלום שאין קוראין לשלום על ארץ שבעה אומות כמו שמפורש בפ׳ שופטים.
כט[עריכה]
כאשר עשו לי בני עשו פרש״י לא לענין לעבור את ארצם אלא לענין מכר אוכל ומים כלו׳ כאשר עשו לי בני עשו אינו מוסב אאעברה נא בארצך שהרי כתיב וימאן אדום נתון ישראל עבור בגבולו אבל מוסב הוא אאוכל בכסף תשבירני וגו׳ כלומר כאשר מכרו לי בני עשו אוכל ומים, ומסברא יש לנו לומר שבני עשו מכרו להם אוכל ומים שהרי כתיב לעיל ויאמר ה׳ אלי וגו׳ אוכל תשברו מאתם. ופי׳ כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער , משמע אלו קדמו כמו אלו. ומ״ש בפ׳ תצא על דבר אשר לא קדמו, קאי אלא יבא עמוני. ואשר שכר קאי אמואבים. א״נ סתם מואבים לא קדמו אבל אותם שבער קדמו בענין סחורה ע״י שעברו ישראל אצלם כדכתיב אשר נטה לשבת ער. והיינו דכתיב כאשר עשו לי בני עשו הישבים בשעיר והמואבים הישבים בער אך לפי׳ זה חז״ק הרי ביבמות בפר׳ הערל משמע בהדיא שבקשו לפסול את דוד שבא מרות המואביה על דבר אשר לא קדמו. לפיכך י״מ אוכל בכסף תשבירני וגו׳ עד אעברה ברגלי דברי השליחות ולא יותר והדברים שבפ׳ חוקת מוכיחים, אבל מכאן ואילך הם דברי משה שהיה מזכיר לישראל דברים שהיו כבר וצריך לסרס המקראות ולא אבה סיחון מלך חשבון העבירנו בו כאשר עשו לי בני עשו, והמואבים שלא נתנו לנו לעבור. דוגמא שפרש״י בפ׳ וירא גבי ויאמר ה׳ אם נא מצאתי חן בעיניך.
לז[עריכה]
רק אל ארץ בני עמון שהיא עכשיו בידם.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |