תוספת יום הכיפורים/יומא/פד/ב

תוספת יום הכיפורים יומא פד ב

		הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה
		נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה	דף השיחה

דף פ"ד ע"ב

גמרא ל"ל תו למימר וכל ספק נפשות וכו' א"ר לא ספק שבת זו ק"ק דאמאי לא משני דמתני' דכל ספק נפשות בא ללמד דראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו ואע"ג דצייד כוורי כדאמרי' לקמן ויש ליישב ודוק:

ואין אומ' נמתין לו שמא יבריא וכו' ומשמע דאפי' הוא סמוך למ"ש דלא נשאר משבת רק שעה או חצי מחללין ומתוך תשובת הרשב"א שכתב מרן הב"י י"ד ס"ס קל"ד לא משמע הכי וצ"ע ועיין א"ח סימן שכ"ח סי"ד ועיין בי"ד במור"ם בעל המפה ס"ס קנ"ה ודוק:

מחמין חמין לחולה בין להשקותו בין להברותו דהיינו רחיצה ויראה לי דרחיצה שעושים לו אין במניעתה סכנה ומכאן ראיה למ"ש ה"ה פ"ב דשבת בשם הראב"ד גבי מדורה דלכל צרכי חולה מחללין ואע"פ שאין במניעת הדבר שעושים לו סכנה ומרן שם בכ"מ חולק בזה ועיין בתשוב' הרמב"ן סימן רפ"א ואין אומרים יעשו דברים הללו לא ע"פ נשים ולא על פי כותים אבל מצטרפין לדעת אחרת חילוף הגירסאות והפירושים שיש בזה נתבארו יפה בב"י א"ח סי' שכ"ח ובמה שנראה מדברי רש"י כאן דבאומדנא דס' נפשו' הולכין אחר רוב דעות עיין מה שכתבתי לעיל בסוגיא דרופאים בדברי מר בר' אשי ודו"ק:

ראה תינוק שנפל בים פורש מצודה ומעלהו כו' ואע"ג דקא צייד כוורי משמע דאפילו דזה האיש מכוין לעשות ב' אלה בבת אחת להציל התינו' ולצוד דגים שרי ודבר זה הוא מחלוקת אמוראים במנחות ר"פ ר"י דאתמר שמע שטבע תינוק בים ופירש מצודה להעלות דגים והעלה דגים חייב דגים והעלה דגים ותינוק רבא אמר חייב וכו' וק"ל למ"ד חייב מהך ברייתא דהכא דשריא להציל התינוק ולצוד דגים בבת אחת י"ל דהכא מיירי דעיקר כונתו להציל התינוק אלא דאגב רוצה לצוד דגים דצריך להם ולפיכך שרו אבל התם עיקר כונתו לצוד דגים אלא דאגב דעתיה נמי להציל התינוק לפיכך פליגי ולענין הלכה קי"ל כמאן דפטר משום דאיכא ל"א שם במי שלא שמע שטבע תינוק ופירש מצודה לצוד דגים והעלה תינוק ודגים רבא אמר פטור זיל בתר מעשיו כו' ופסק הרמב"ם ז"ל בפרק ב' דשבת כמאן דפטר והטעם נתבאר בדברי ה"ה ז"ל:

ועוד י"ל דהא דקתני הכא פורש מצודה ומעלהו ואף על גב דקא צייד כוורי היינו לומר דאף על גב דיעלה בתוך המצודה דגים לא מתסר כיון דכל כונתו אינו אלא להציל התינוק לחוד ואם לא יעלה במצודה תינוק אלא דגים ברשות עשה אבל לעולם לכתחלה אינו יכול לכוין לעשות שתיהם ואם עבר ונתכוון לעשות שתיהן והעלה שתיהן בזה הוא דנחלקו שם בלישנא קמא מ"ס חייב ומ"ס פטור ואם נתכוון לעשות שתיהן ולא העלה רק דגים יראה דכ"ע מודו דחייב דהרי נתקיימה מחשבתו בצידת הדגים ולא הציל התינוק איברא דפרט דין זה לא כתבו הרמב"ם פ"ב דשבת וגם ה"ה שכתב שם אם העלה דגים בלבד פשיטא דחייב דבריו סתומים דירא' דמיירי בנתכוון לצוד דגים לחוד והעלה דגים לחוד חייב אבל מי שנתכוון להציל התינוק ולצוד דגי' ולא עלה בידו רק דגים אפשר לומ' דפטור ודעתי נוטה דחייב ועיין בהרמב"ם ספ"ב דהלכות שגגות והר"ן בפרק האורג ודוק:

ראה שננעלה דלת כו' ואע"ג דקא מכוין למתבר בשיפי כך היא גירסת הספרים שבידינו ומשמע דאעפ"י דקא מכוין לעשות האיסור כיון דהוא בצירוף דבר היתר שרי וקשה אמאי בחלוקה זו בלבד אמר ואע"ג דקא מכוין למתבר בשיפי ולעיל לא אמר ואע"ג דקא מכוין לצוד כוורי וראיתי בהרי"ף והרא"ש דל"ג לה הכא משמע דגירסתנו היא טעות גם הרמב"ם פ"ב דשבת לא הזכיר תיבת מכוין והל"מ האריך בזה יע"ש ומתוך דברי רש"י יש להביא קצת ראיה להתיר אע"ג דקא מכוין דהרי כתב לקמן בהדיא דמכבין מפסיקין וכו' ואע"ג דקא ממכיך ממוכי ופירש רש"י משפיל ומציע הגחלים לצלות עליה' לערב עכ"ל ולעיל בסמוך כתבתי צדדים לזה ודוק:

והנה בהך ברייתא קתני ים ובור ודלת ויהיב צריכות' תלמודא וכולהו כתבם הרמב"ם פ"ב דשבת אך הטור סי' שכ"ח לא אייתי אלא חלוקה דים ותמהני כיון דחלוקה דבור ודלת לא נפקי מים אמאי לא כתבם גם מרן בש"ע לא כתבם ולא ידעתי למה ואפשר לומר דכיון דכתב הטור חלוקה דים דה"ה כל כיוצא בזה די וכיוצא בזה כתבו הגהמ"י פ"ק משלוחים כל היכא דקאמר תלמודא כגון זה למדין ממנו דבר דומה קצת אף על גב דלא דמי לגמרי וכ"כ הרא"ש בתשובת סימן ל"ה דף קס"ה סע"ג יע"ש ודוק:

גם התוספת בד"ה הא דפרוש כולהו כו' יראה דהם הולכים אחר גיר' רש"י ופירש שכ"כ נראה לפרש דפרוש כולהו בחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת כלומר ובזה א"ש דאשמועינן שמואל חדושא דמפקחין משום דהוחזק שם ואין הולכין אחר הרוב דאי פרוש בחצר אחרת ולא יצאו משם מה לי חצר זו ומה לי חצר אחרת כלומר כשם דבחצר אחד פרכינן עליה דשמואל פשיטא ה"נ נפרוך עלה בחצר הב' פשיטא וראיתי בל"מ פ"ב דשבת דתמה על התוספת דאי כדבריהם דיצא כולם מן החצר ולא נשאר בהם אלא א' ומפני כן לא אקרי קבוע אמאי לא אוקמוה בגמרא בכה"ג וצ"ע עכ"ל ולענ"ד הדבר ברור דבחצר א' הוא פשיטא כיון דנשאר אחד מן הקבועים תחלה שהיו חשובים כמחצה על מחצה אבל בחצר הב' הוא החדוש דלא הלכו לשם אלא לעראי ולא הוקבעו לשם ויצאו משם ונשאר אחד מהם ונפלה עליו מפולת אפ"ה מחללין כיון דהוחזק באותו חצר. אע"פ שלא היה בקביעות זה נראה לי ברור ומ"ש עוד התוספת הא דפרוש מקצתייהו שלא פירש מכאן לאותה חצר אלא א' לא ידעתי מה באו ללמדנו ואין לומר דבאו לאפוקי פרשו ב' או ג' דזה א"א דהרי דוקא כשפרשו כולהו לחצר אחרת הוא דמפקחין משום דהוחזק שם אבל פרשו מקצתם ל"ש פירש א' ל"ש פירשו ב' מחצר א' והלכו לב' ושם נפלה מפולת עליהם אין מחללין עליהם כיון דלא הוחזק בחצר הב' יע"ש ופירש הנז' דפי' בדברי התוספת הוא ע"פ רש"י ויש לפרש דברי התוספות על פי' הרא"ש וה"ק פרשו כולהו לחצר אחרת ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפל עליו מפולת אין מפקחין עליו כיון דנעק' הקביעות האחד ולא הוקבעו בחצר זה אלא נכנסו עראי ויצאו משום דאי פרוש לחצר אחרת ולא יצאו משם אמאי אין מפקחין עליו מה לי חצר זו מה לי חצר זו כשם שבחצר הא' מפקחין כמו כן בשנית הא דפרוש מקצתייהו שלא פי' מכאן לאותה חצר אלא אחד מפקחין עליו כיון דבא מכח קבוע וקביעות האחד הוא במקומו עדיין כן אפשר לפרש דברי התוספת אבל דרך הא דהוא ע"פ פרש"י יראה דהוא יותר נכון בדבריהם וקו' הל"מ מתורצת ע"פ מ"ש:

והרי"ף והרא"ש גורסים לא צריכא דפריש חד מינייהו לחצר אחרת מ"ד כל דפריש מרובא פריש קמ"ל דאין הולכין בפקוח הנפש אחר הרוב וטעמא הוי דכיון דנשאר קביעות האחד במקומו בחצר א' וחשבינן להו כמחצה על מחצה א"כ זה שפיר' לחצר ב' מפקחין עליו וה"ה פרשו ב' או ג' לחצר ב' או פרשו ב' לב' חצרות כיון דהם באים מכח קבוע מפקחין עליהם בחצר שהלכו לשם אע"ג דלא הוחזק הישראל בחצר השני ונמצא דהרי"ף והרא"ש הם מקילי' יותר מרש"י דלרש"י בכה"ג אין מפקחין אע"ג דבאו מכח קבוע כיון דלא הוחז' ישראל בחצר שניה ופריך איני והא ר"י וכו' ומשמע ליה למקשה דאפילו פירש אחד מינייהו מחצר א' והלך לחצר ב' אין מפקחין ודחק התרצן ומוקי לדברי ר"י דפרוש כולהו כלומר דנעקרו כולם מחצר א' ובשעת עקירתם מהחצר שהיו הולכים בעיר נכנס א' מהם לחצר ב' ושם נפל עליו מפולת אין מפקחין דכיון דנעקרו כולם לא בא זה מהקבוע זהו פי' התירוץ לדעת הרא"ש ויראה דלענין דינא רש"י מודה בזה דאין מפקחין דהרי גם לדידיה בכה"ג אין מפקחין כיון דלא הוחזק ישראל בחצר ב' אך במה שסובר רש"י דפרוש כולהו ונכנסו לחצר שניה דרך עראי ויצאו משם ונשאר א' ונפל עליו מפולת דלדעת רש"י מפקחין משום דהוחזק בחצר שניה יש להסתפק אם יודה הרא"ש לרש"י לענין דינא דמפקחין עליו משום דהוחזק ישראל בחצר ב' ודעתי נוטה דהרא"ש מוד' לרש"י באופן דלענין דינא הרא"ש מודה לרש"י אך רש"י חולק על הרא"ש כשפירש אחד מחצר אחד והלך לחצר ב' ושם נפל עליו מפולת להרא"ש ז"ל מפקחין משום דבא מכח קבוע ולרש"י אין מפקחין כיון דלא הוחזק ישראל בחצר ב' זה נראה לי בכונת רש"י והרא"ש:

אמנם ק"ל אמאי לא משני תלמודא הא והא דפרוש כולהו מחצר א' שהיו קבועים והא דשמואל מיירי דנכנסו כולם לחצר ב' דרך עראי ויצאו גם משם ולא נשאר בהם עד אחד שנפלה עליו מפולת אפ"ה מפקחין כיון דהוחזק שם ישראל והא דרבי יוחנן מיירי דלא נכנסו כולם בחצר הב' אלא מקצתם דאין מפקחין עליהם משום דלא הוחזקו לשם ישראל וגם אינם באים מכח קבוע דכבר נעקר הקביעות הראשון יש לומר דלדעת רש"י התרצן אשמועינן חדושא דפרוש מקצתייהו אף על גב דהם באים מכח קבוע אין מפקחין ולדעת הרא"ש אשמועינן חדושא דפרוש מקצתייהו מפקחין משום דבאים מכח קבוע ועי"ל לדעת הרא"ש דהתרצן רוצה להעמיד דבריו דתריץ לעיל דשמואל איירי דפירש חד מינייהו לחצר אחרת איברא דאכתי קשה לדעת הרא"ש אמאי לא תירץ התרצן מעיקרא דשמואל מיירי דפריש כולהו לחצר אחרת דמפקחין משום דהוחזק ישראל בחצר ב' לכן מחוורתא כדשנינן מעיקר' ודוק:

והרמב"ם ז"ל פ"ב דשבת כפי הגירסאות שבידינו פירושו עולה כפירש הרא"ש וכן פי' דבריו ה"ה ז"ל אעפ"י שאין גירסתו של המגיד בהרמב"ם מכוונת יפה כמו שרמז מרן סימן שנ"ט וזה היה נראה להקשות בדברי הרמב"ם שכתב נעקרו כולם מחצר זו לילך לחצר אחרת ובעת עקירתם וכו' ומלשון הזה משמע הא אם היו מחצה על מחצה ונעקרו כולם ופיר' אחר לחצר אחרת מפקחין עליו כיון דהוו מעיקרא מחצה על מחצה ואח"כ כתב לפירש אם היו הרוב ישראל אע"פ שנעקרו כולם ופירש אחד מהם לחצר אחרת ונפלה עליו מפקחין משמע דוקא כשהרוב היו ישראל מפקחין לזה שפיר' מהם הא הוו מחצה על מחצה אין מפקחין והיא תימה אמאי אין מפקחין והא ספק נפשות להקל ותו דהוא סותר דבריו הראשונים ובפט"ו מהלכות א"ב כתב דבמחצה על מחצה מפקחין ומרן בכ"מ כתב מקצת קושי' זו בשם הרמ"ך ואמר דבדברי ה"ה יתיישב ואנכי לא ידעתי איך יתיישב ומהתשובה שהעתיק מרן מחכמי לינול שכתבו וז"ל נרא' מן הכתוב בספר כו' מחצה על מחצה מפקחין משמע דלקחו זה מרישא דדינא דהרמב"ם כמו שדייקתי ולא ידעתי איך היו מפרשים סוף דברי הרמב"ם וראיתי בלח"מ שגם הוא נתקשה בסוף לשון הרמב"ם ולא הקשה הקוש' כמו שהקשתי מדיוקא דרישא לדיוקא דסיפ' דקשיא דיוקא אדיוקא כדכתי' והרב המגיד כתב וי"מ בהפך וכו' משמע מדבריו שם דזהו פרש"י והראב"ד ולע"ד הם דברים תמוהים דלרש"י בעינן דפירשו כולהו ונכנסו לחצר ב' דרך עראי ושוב יצאו כולם ונשאר א' דנפל עליו מפולת בכה"ג דהוחזק ישראל בחצר ב' מפקחין אבל כשנעקרו מחצר א' וביטל הקביעות ובעודן מהלכין בשוק נכנס א' מהם בחצר ב' בכה"ג יראה לי דמודה רש"י ז"ל דאין מפקחין דהרי לא הוחזק ישראל בחצר ב' גם מ"ש ואצ"ל פירש א' מן החצר וזו הוא דשמואל גם זה לא יתכן לע"ד לפירש"י דטעמא דבא מן הקבוע לא מהני לרש"י אלא להרא"ש וסיעתו גם מ"ש פרשו מקצתן כגון ד' או ה' ופירש אחד מאלו לחצר ב' אין מפקחין שלא הוחזק באלו ישראל וזו היא דרבי יוחנן ע"כ גם זה הוא קשה דל"ל ב' פרישות הללו דפי' ד' או ה' ופירש א' מהם דלפי פי' זה משמע דפרשו מקצתן לחצר ב' מפקחין משום דבאו מכח קבוע וכבר כתבתי דאין זה שיטת רש"י אך בדברי הראב"ד משמע כפירש הזה והוא פירו' ג' בסוגיא ולקמן בס"ד אפרש מי הכריחו להראב"ד לפי' זה:

העולה מכל הנזכ' דיש ב' פירושים בסוגיא לדעת רש"י פרשו כולהו לחצ' ב' מפקחין משום דהוחזקים שם ויראה לי דאין חולק בזה והרא"ש מודה לו ופי' מחצר א' לחצר ב' לרש"י ז"ל אין מפקחין ולהרא"ש מפקחין כיון דבא מכח קבוע ובנעקרו כולם מחצר אחד ובעת עקירתם פירש אחד לחצר ב' רש"י והרא"ש שוים בזה לענין דינא דאין מפקחין ולדעת הרב המגיד בפי' הראב"ד מפקחין ופרשו מקצתם מחצר א' כגון ד' או ה' ופי' אחד מהם לחצר ב' לדעת הראב"ד אין מפקחין ויראה לי דלשיטת הרא"ש אפילו בכה"ג דהוו ב' פרישות מפקחין כיון דבאים מכח קבוע דחצר אחד ולא הוקבעו בחצ' ב' אלא דרך עראי והלכו לחצר ג' מפקחין ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף