רש"ש/יומא/פד/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא לא ספק שבת זו כו' אלא אפילו ספק שבת אחרת כו'. עפרש"י וק"ל טובא. א) דמאי איריא דשמא ימות בשבת הבא אפי' באחד בימות החול נמי (ואולי דדעתו ז"ל דאף דאמרינן לקמן (פה) דגם לחיי שעה מחללינן הוא דוקא דהח"ש הוא בשבת כגון דאם לא יעשו לו הרפואה ימות בשתי שעות ואם יעשו יחיה היום עוד שעה. או אם לא יעשו ימות קודם שבת הבאה ואם יעשו יחיה עוד שעה בשבת הבאה. אבל משום חיי שעה דחול לא כגון אם לא יעשו ימות למחר ביום א' ואם יעשו יחיה עד שבת הבא ולא שבת בכלל. ורמז לד"ז הוא מהלמוד של ר' שמעון ב"מ לקמן א"ת חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה. ועוד ראיה קצת ממנחות (מח) חטא בשבת כדי שתזכה בשבת אמרינן כו' ועמש"כ כעין זה בספ"א דר"ה). ב) דפשיטא הוא דאפי' ספק שמא ימות בעוד שנה או שנתים דמחללין. ג) מ"ק ה"ד כגון כו' מ"ד ליעכב כו' לא רישא סיפא ולא סיפא רישא. ד) למאי קאמר דאמדוהו לח' יומי כו'. אותה הרבותא עצמה היה יכול למימר בחד שבתא מ"ד ליעכב עד לאורתא כי היכי דלא ניחל עליה שבתא. ה) ממ"נ אם אין סכנה אי יעכבו עד אורתא מ"ט נחלל אה"ש בחנם. ואם יש חשש סכנה פשיטא:
אשר על כל אלה נלע"ד לפרש בדרך אחר אחר הקדימי איזו הצעות פשוטות והוא. אם נדע בבירור דנוכל להמתין עד הערב אז לא נחלל עליו אה"ש בחנם. ואם נצרך לעשות לו הרפואה היום דוקא אבל אינו מוכרח לעשות תיכף רק דנוכל לאחרה עוד איזו שעות בכזה אמרינן הזריז ה"ז משובח[1]. (ונ"ל דהא דתניא לקמן ואין אומרין נמתין לו שמא יבריא ר"ל דאפי' נוכל להמתין בטח עוד איזו שעות ואז נוכל להבחין אם נצרך לחלל עליו אה"ש או לא. אפ"ה לא ימתינו אלא מחללין עליו מיד הואיל דעתה הוא ספק ניתן עליו שבת להחלו) ואם נצרך לעשות לו הרפואה ב' פעמים פעם א' היום דוקא והב' נוכל להמתין עד לאורתא מ"מ מותר לעשות לו גם פעם הב' בשבת הואיל דכבר ניתן עליו לחלל אה"ש מה לי חילול אחד מ"ל ב"פ. וד"ז למדנו מגמרא דמנחות ס"פ רי"ש ש"ה שהרי דחתה שחיטה אה"ש וכן שם ברה"פ (סד) אבל הכא כו' ונתנה שבת לדחות כו'. והרא"ש כתב בפרקין סי' יד בשם הראב"ד סברא זו גם מדעתיד שבת לדחות לכן מקדמינן ומחללין אע"פ שאפשר בלא חילול ע"ש. וכן הרשב"א הביאו תור"ע ר"פ ר"א דמילה בישוב קושיית התוס' דשם ד"ה שלא ברצון ר"א. כתב כיון דצריך לחלל שבת במילה גופה להכי מחללין במכשיריה הקודמין (וכזה כתב ג"כ הר"ן בפ' כלל גדול ובביצה פ"א לענין היתר תלישת נוצת העוף קודם שחיטה) ועי' בר"ן בפ"ב דביצה גבי ממלאה אשה קדירה בשר במה דמפלפל בסוגיא דמנחות דלכאורה סותר קצת לדברינו. אבל המעיין הישר בקל ישפוט לחלק ואכמ"ל:
ועתה חדש לנו רב דאף בשתי שבתות אמרינן סברא זו דכיון דנתנה שבת לדחות מה לי שבת א' או שתים. (ואשכחן בספ"ג דכריתות דר"ג מחייב בכתב אות אחת בשבת זו ואות אחת בשבת אחרת. ולפמש"כ בכריתות (יט) במשנה דלת"ק דרבי יוסי מחייב ר"א אף בכתב אות אחת בשבת ואות אחת ביוה"כ גם בנידון דהכא י"ל אם נצטרך לחלל עליו יוה"כ מותר לחלל עליו גם את השבת עי' בט"א מגילה (ג ב) ד"ה ולאחותו דאמרינן הואיל בכה"ג אף מקילתא לחמירתא) וה"ק לא ספק שבת זו (פירוש לא שיהא הספק אם לא יחלל עליו שבת זו יסתכן אלא אף אם ברור לנו דגם אם לא יעשו לו הרפואה בשבת זו לא יסתכן) אלא ספק שבת אחרת (דאם לא יעשו לו הרפואה בשבת האחרת שמא יסתכן) וה"ד כגון כו' מחללין עליו גם שבת זו אע"ג דאפשר לאורתא כיון דסוף סוף יחללו השבת האחרת אמרי' מה לי חילול שבת אחת מה לי ב' שבתות. אבל לכאורה קשה דהא משמע בס"פ רי"ש דל"א סברא זו אלא בשכבר דחו אה"ש אבל הואיל וידחה לעתיד ל"א כמו קצירת העומר ל"א הואיל וידחה הקרבתו למחר אה"ש. וכן בפסחים (סט) א"ל ר"ע דמ"ל אם דחו כו' שהרי דחתה שחיטה את השבת תאמר כו' וע"ש בפרש"י. וזה יקשה גם להראב"ד והרשב"א שהבאתי. י"ל דהתם שאני דקצה"ע ומכשירי הפסח מעצמם לאו בני דחייה אה"ש נינהו לכן ל"א הואיל מעתיד אבל נידון שלנו ודהראב"ד ודהרשב"א בלאו הואיל נמי בני דחייה אה"ש נינהו רק משום דאפשר בלא חלול הל"ל דלא ידחו לזה אמרינן הואיל אפילו מלעתיד. עי"ל דהתם אם הם לא ידחו אה"ש ממילא יבטלו הקרבתם לגמרי ולא תדחה שבת כלל ואיך שייך לומר הואיל משא"כ הני ע"כ תדחה השבת לחולה זה ולמילה זו. ובסוגיא זו לא נצרך לחלוקים אלו. דיל"פ הא דקאמר מ"ד ליעכב עד לאורתא קאי על שבת שניה וכן הא דלא ספק שבת זו. ואלא אפילו ספק שבת אחרת קאי על שבת ראשונה. וכגון דבשבת הא' מוכרח לעשות הרפואה בו ביום ויום הח' דהוא שבת השניה נוכל להמתין עד אורתא. או אפילו אם נוכל להמתין בשבת הא' עד לאורתא רק דאז נצטרך לעשות בח' ביום השבת דוקא אמרינן מה לי שבת אחרת מה לי זו ומותר לעשות לו בשבת הא'. וכיון דכבר חללו שבת זו מותר לחלל אף שבת הב' אף דעתה נוכל להמתין עד אורתא ודו"ק בכ"ז כי נכון הוא בס"ד:
גמ' שם תנ"ה כו' בין להברותו ואין אומרים כו'. ומה שבינתיים ליתא בתוספתא דשבת פט"ז וברי"ף ורא"ש. והגי' שלפנינו י"ל דרישא אשמעינן בודאי פק"נ וסיפא אשמעינן ד"ז אפי' בספק:
גמ' שם ואין עושין כו' ע"י נכרי ולא ע"י קטנים. כ"ה שם ושם וא"ש הסיום אלא ע"י גדולי ישראל:
רש"י ד"ה להברותו. רחיצה והס"ד ואח"כ מ"ד שמא יבריא:
רש"י ד"ה אבל מצטרפין. כגון שנים אומרים צריך וג' אומרים אינו צריך כו'. ולעיל (פ"ג) אמרי' ל"צ דאיכא תרי אחריני בהדיה דאמרי ל"צ כו' וע"ש ברא"ש ור"ן:
רש"י ד"ה למיתבר בשיפי. ל"א בשיבי כו'. כצ"ל בבי"ת. וכ"ה בערוך ערך שב הד':
- ↑ אמנם בשו"ת רמ"ץ (או"ח סימן כא) תלה דין זה במחלוקת הפסוקים אם שבת דחויה או הותרה אצל פיקו"נ, ולדידן דקי"ל שדחויה היא אכן יש להמתין מלחללה עד שדוחקת השעה, אם לא שיש לחוש שמא יהיה אחר כך איזה עיכוב לעשות הרפואה. ובשו"ת מצפה אריה (ח"א סימן ד) נטה קו להתיר אף באופן שאפשר לעשות הרפואה אחר השבת, שמ"מ כיון שסוף סוף חולה שיש בו סכנה הוא אם כן מחוייבים אנו לזרז ולהקדים את רפואתו, ויעו"ש שהסיק שכן הוא לדעת המ"מ אך לדעת יתר הפוסקים נראה שימתין עד מוצ"ש. וע"ע בשו"ת ציץ אליעזר (ח"ח סימן טו, קונטרס משיבת נפש אות ח).
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |