רמב"ן/יומא/פד/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבינו חננאל
רש"י
תוספות
תוספות ישנים
תוספות רי"ד
רמב"ן
חי' הלכות מהרש"א
תוספת יום הכיפורים
רש"ש
גליוני הש"ס

מראי מקומות
שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


רמב"ן TriangleArrow-Left.png יומא TriangleArrow-Left.png פד TriangleArrow-Left.png ב

[מתורת האדם] אמר ר' מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות. וכל ספק נפשות דוחה את השבת. לאיתויי מאי לאיתויי ספק שבת אחרת. ה"ד כגון שאמדוהו לתמניא יומי ויומא קמא שבתא. מהו דתימא ליעכביה עד לאורתא כי היכי דלא נחיל עליה תרי שבי קמ"ל. תניא נמי הכי מחממין חמין בין להשקותו בין להברותו ואין אומרים נמתין לו עד שיבריא אלא מחממין לו מיד. פירוש אם אמרו בקיאים שצריך חמין להשקה וצריך נמי חמין אחרים להבראה שירחצו אותו בהם לאחר השתיה. אין אומרים נמתין לו שמא יבריא בהשקאה לבד ולא נחלל שבת שתי פעמים. אלא מקדימין ועושין הכל כדי שלא תתאחר ההבראה שהזריז בפקו"נ ה"ז משובח. וספיקו דוחה את השבת. ולא ספק זו בלבד אלא אפי' ספק שבת אחרת.
ואין עושין דברים הללו לא ע"י ארמים ולא ע"י קטנים אלא ע"י גדולי ישראל נ"א ואין אומרים יעשו דברים הללו ע"י ארמים וע"י קטנים אלא אפי' בגדולי ישראל. והכי נמי בירושלמי אפי' בגדולים אפילו בישראל. ואין אומרים לעשות דברים הללו לא ע"י נשים ולא ע"י כותים מפני שמצטרפין לדעת אחרת, נ"א אבל מצטרפי לדעת אחרת ובתוספתא אין אומרים יעשו דברים הללו ע"פ נשים וע"פ כותים אלא מצטרפין דעת ישראל עמהן. איכא דמפרשי שאם אמרו נשים וכותים צריך אין עושין לו אבל מצטרפין עם ישראל בקי שיאמר צריך והולכין אחרי דעות. וזה כענין דאמרי' ברה"ש (כ"ד א') עדותן בטלה ומצטרפין לעדות אחרת.
וזה הפירוש אינו נכון לענין נשים. דאשה בקיאה ודאי מחללין שבת על פיה. כדתנן (שבת קכ"ח ב') וקורין לה חכמה ממקום למקום. ות"ר אם היתה צריכה לנר חברתה מדלקת לה את הנר. ואם היתה צריכה שמן חברתה מביאה לה שמן. ועוד מדלא קתני אין מחללין עפ"י נשים ועפ"י כותים. וקתני אין אומרים יעשו. ש"מ לאו בבקיאות דידהו תליא.
וה"פ אין עושין דברים הללו כלל ע"י ארמים וקטנים שמא יאמרו הרואים בקושי התירו שעושין פקו"נ ואין מתירין אותו לכתחיל' ע"י המחויבין במצות יבא הדבר לידי פשיע' בחול' ואעפ"ישחולה שאב"ס אומר לארמי ועושה כאן אין עושין על ידם מפני הסכנה. אלא עושין ע"י ישראל גדולים. אבל ע"י נשים וכותים אם נזדמן הדבר עושים. שהרי מחויבי' בשבת והוחזקו בה. אבל אין אנו מיחדי' להם מלאכה זו לומר יתעסק פלוני בפקוח זה שמא יבואו להרהר ולבוא אין רוצין לחלל את השבת. ואין משגיחים עלינו ומכשילין אותנו לפי שהכותיים לא היו להם משום ולפני עור לא תתן מכשול. כדאמרינן בשחיטת חולין [ד"ד ע"א ] חותך ראשו של אחד מהן ונותן לו. וכן הנשים מתוך שדעתן קלה עליהן טועות בכך. וזהו מפני שמצטרפין לדעת אחרת. כלומר למיאנות וטעות. ושאר הנסחאות אין אומרים לעשות ע"י ארמים וקטנים. שלא תאמר הואיל ואלו מזומנים לעשות לא נחלל שבת שלא לצורך. אלא אפי' ישראל גדולים עושים. ואם רצו הם עושין עמהם וסיפא בנשים וכותיים אין עושין כלל אבל מצטרפין דעת ישראל עמהן. לומר שאין מוסרין להם לבדם העסק והפקוח הזה לעשות על ידם שמא יתעצלו או יפשעו. אבל מצרפין עמהם ישראל ומוסרין הדבר לישראל והכותי מתעסק על יד ישראל בפקו"נ. דכיון דישראל עוסק בו אף הוא מזדרז על ידו. וזה הלשון הגון ביתר נוסחאו' הללו.
ת"ר מפקחין פיקוח נפש בשבת. והזריז ה"ז משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד. כיצד ראה תינוק שנפל לים פורש מצודה ומעלהו והזריז ה"ז משובח. לבור עוקר חוליא ומעלהו והזריז ה"ז משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד. ואע"ג דקא מתבר לה מתקן דרגא לחול. ננעלה דלת בפני תינוק שובר את הדלת ומוציאו והזריז הרי זה משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא מתבר לה שיפי. מכבין ומפסיקין מפני הדליקה והזריז ה"ז משובח ואינו צריך ליטול רשות מב"ד ואע"ג דקא ממכיך מכוכי. ירושלמי תני הזריז ה"ז משובח והנשאל מגונה והשואל ה"ז שופך דמים:

[מתורת האדם] אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל אין הולכין בפקוח נפש אחר הרוב. היכי דמי דאיכא תשעה ארמי' ואחד ישראל ואי באותה חצר פשיטא דהוה לי' קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי אלא אפילו בחצר אחרת. מהו דתימא כל דפריש מרובא פריש. קמ"ל אין הולכין בפקו"נ אחר הרוב. והוינן בה איני והאמר רב אסי אמר ר' יוחנן ט' ארמים וא' ישראל באותו חצר מפקחין ובחצר אחרת אין מפקחין. ומפרקינן הא דפריש כולהו [מפקחין] הא דפריש מקצתייהו אין מפקחין. ופסק רבינו הגדול ז"ל כשמואל.
ואיכא מאן דאמר דלית הלכתא כשמואל. מסוגיא דשמעת' דהוינן עלה ומי אמר שמואל הכי והא איתמר מצא בה תינוק מושלך אם רוב ארמים ארמו ואם רוב ישראל ישראל מחצה על מחצה ישראל ואמר רב לא שנו אלא להחיותו אבל ליחסו לא. ושמואל אמר לפקח עליו את הגל. ופרקינן כי איתמר דשמואל ארישא איתמר. אם רוב ארמים ארמי. אמר שמואל ולענין פקוח הגל אינו כן. חזינן השתא דרב פליג אדשמואל. ואזיל בפקו"נ בתר רובא. דהשתא בפקו"נ ולית ביה עבירה דמצוה בעי רב מחצה על מחצה הא רוב ארמים ארמי הוא ואין עליו להחיותו לגבי פקוח גל בשבת דאיכא איסור סקילה לא כל שכן דרוב ארמי' אין מפקחין. וכיון דהא רב פליג אדשמואל הלכתא כותי' דקיי"ל רב ושמואל הלכה כרב באיסורי. ומימרא דר"י תשעה ארמים ואחד ישראל. כפשטא דרב אתיא דהולכים בפקו"נ אחר הרוב. והילכך בחצר אחרת כל דפריש מרובא פריש ואין מפקחין. באותה חצר הו"ל קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי.
ועוד כיון דאסיקנאדשמואל ארישא איתמר. אם רוב ארמים ארמי. אמר שמואל ולענין פקוח הגל אינו כן. ש"מ לשמואל לא שנא פרוש כולהו ול"ש פרוש מקצתיהו מפקחים. דהא תינוק מושלך בעיר לעולם מפקחין. ואדרבה כדפרוש מקצתיהו הוי דאורחא דמלת' התינוק הזה שהואמושלך בפלטיא והשאר קבועין במקומו בעיר אפילו הכי אמר שמואל מפקחין ואלו לר"י למאי דתרצינן נמי אין מפקחין וכיון דהכי הוא ע"כ דשמואל פליגי אדר"י ולית בהו פירוקא. והדרי במימרי דר' יוחנן אפשט' כדסליק אדעתין באותה חצר מפקחין משום קבוע. בחצר אחרת אין מפקחין לעולם. והולכין בפקוח נפש אחר הרוב. וזו היא שיטתו של ר"ש בפרושיו. ובדרך זו כתבה הרב רמב"ם ז"ל בחבורו.
ומסתברא כרבינו הגדול ז"ל דלהחיותו לאו פקו"נ הוא אלא לפרנסו כאחד מעניי ישראל. דכל רוב ארמים אינו מצווה עליו בצדקה כעניי ישראל. אבל להצילו ממיתה בשעתו כגון פקוח הגל אפי' ברוב ארמין מפקחין ומצילין. ודקאמרי נמי משום מימרא דשמואל אני אומר תינוק בפלטיאדוניה כמאן דפרוש כולהו דהא הוינן עלה מי אמר שמואל הכי מן מצא בה תינוק מושלך. ולא מפרקינן לה התם בדפרוש מקצתיהואבל פרוש כולהו כגון דאיתחזק ישראל הכא מפקחין כדאמרן אלא משמע דתינוק מושלך פרוש כולהו הוא. דטעמא דפרוש כולהו דמפקחין משום דניידי כולהו פרוש מקצתיהו דאין מפקחין משום שנשאר' קביעות במקומ' בחצר הראשונה והני דפריש מרוב' פרוש ועוד כיון דפרוש כולהו לחצר זו איתחזק הכא ישראל דפרוש מקצתיהו לכאן לא אתחזק הכא ישראל. הילכך לגבי תינוק מושלך כיון שלא ראו אותו פורש מן הבתים. אלא מושלך בפלטיא מצאו אותו מרוב סיעא שבפלטיא היה כולהו ניידי. ואתחזק נמי ישראל בפלטיא ונעשה הוכח' הילכך הו"ל פרוש כולהו ומפקחין:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון