תוספות ר"י הזקן/קידושין/נב/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא דשדיך. נתרצית להתקדש לו כי קבילתיה לגזל דידה בתורת קדושין אחילתיה אבל היכא דלא שדיך וקאמר לה הרי את מקודשת לי בזה וקבלה ושתקה יכלה למימר אין שקלי ודידי שקלי ולא בתורת קדושין לקחתים שלא מחלתי לו הגזלה אבל כי שדיך לא יכלה למימר הכי אבל אי אמרה אין כשקבלה אפי' לא שדיך מעיקרא מקודשת:
משכלא. ספל מים:
להא דר' שמעון. בטהרות היא ומייתינן במרובה עורות של גזלן אין מחשבה מטמאן. פי' אם חשב לעשות מהם כלים מקבלים טומאה שהגזלן קנה ומחשבת בעלים מורידים העור לידי טומאה ואע"ג דיאוש כדי לא קני הא אסיקנא במרובה דהכא איכא יאוש ושינוי השם והני דר' דסתם גזלה מסתמא לא מתיאשי בעלים מינה דכיון דידע מי גזלו אמר אע"ג דלא מצי למגבא מיניה [השתא] גבינא מיניה זימנא אחרינא:
ושל גנב מחשבה מטמאן פי' דסתם גנבה מייאש מינה דלא ידע מי גנבו. ור' שמעון אומר חלוף הדברים פי' דכיון דידע מי גזלו ולא מצי למגבא מיניה מייאש מינה אבל מגנבה לא מייאש דסבר בכל יומא יום יום אחקור מי גנב ואתבענו והלכתא כרבנן דבסתם גזלה אינה מקודשת. והא אסיקנא פ' הגוזל ומאכיל ל"ש אלא בליסטים עובד כוכבים אבל בליסטים ישראל סתמא נמי יאושי מייאש פירושו דוקא ליסטים שאינו מזויין דכיון דמטמר מאינשי גנב הוא. בסתם גנבה מקודשת פי' סתם דלא ידעי' אי נתייאשו בעלים או לא:
מוזא דסמכי. מלא היד של ראשי בצלים ולפי שיש בהם גדולים וקטנים אמר ליה מאן פלג לך שהרי יש בזה חלק לבעל הגינה:
כישא. אגודה שדרך הבצלים לחלקן באגודה ואין צריך אדם לחלוק שחלקים שוים הן. פי' סמכי אשקלונ"ש. (וגינא או אריתא גרסי') ההוא גברא [דקדיש] גרסינן. פי' שהשכר והכלי היה מבעל הבית ולא היה מהמקדש. ור"ש גריס ההוא סרסיא והוא האיש העושה שכר לבעלי בתים:
פרוזמא כלי קטן שנותנים בו שכר ור"ש פי' לאחר שהוציאו השכר הראשון מהתמרים עושים מפסולת התמרים שכר ונקרא פרוזמא. ויש שפירשו שכר מתוק:
חריפא דשכר זה שהוא טוב ומשובח מהאחר:
לא אמרו כלך אצל יפות שמועיל למי שנטל מבעל [הבית] שלא ברשות דנימא דגלי אדעתיה דניחא ליה אלא לענין תרומה בלבד דאמרי' מדקאמר הכי ניחא ליה דהא לתרום הוא עומד ורמיא עליה ההוא מצוה אבל בדבר אחר שנוטל משלו והוא אינו חייב ליתן לו האי דקאמר הכי משום דלא לכסיף הוא דקאמר ולעולם לא ניחא ליה אלא אומר כך שלא יתבייש חברו. וליקט לצורך בעל הבית אם חושש משום גזל. אם מקפיד בעל הבית על מה שעשה ודומה לו שגזלו והאי דקאמר כלך אצל יפות אילו מצאת יפות היית גוזלם:
משום כסופא כדפרישנא ואינו מוחל לו שלקח. ואע"ג דמשמע מהאי טעמא דיאוש שלא מדעת קני אבל לאביי דאמר יאוש שלא מדעת לא קני [וקשה] מהאי ברייתא כי נמצאו יפות מהם תרומתו תרומה ואמאי הא בעידנא דתרם לא הוה ידע:
תרגומה רבא אליבא דאביי בשעשאו שליח כדאיתא התם אלמא לאביי דהלכתא כוותיה אם לא עשאו שליח כי אמר כלך אצל יפות אפי' בתרומה לא מהני הואיל ולא ידע בעת שתרם וכ"ש בשאר דברים. ואפ"ה הוצרכו לכתוב הרי"ף והר"ם האי טעמא דמשום כסופא הוא דקאמר להו להודיע שאם אמר לו כזה הלשון אפי' קודם שקדשה כגון שאמר לבעלים אקדש אשה בדבר זה והשיבו הבעלים אמאי לא תיתיב ליה דבר זה שהוא טוב והלך זה וקדשה שלא בפניו ושלא בידיעתו שאינה מקודשת דמשום כסופא הוא דקאמר ואכתי הוי קדשה בגזל עד שיאמר בפירוש דניחא ליה קודם שקידשה אבל אחר שקידשה אפי' אמר בפירוש דניחא ליה לאו כלום הוא ואינה מקודשת דאע"ג דהשתא ניחא ליה הואיל ובשעה שקדשה לא היה שלה דיאוש שלא מדעת לא קני הרי קדשה בגזל ואינה מקודשת. ומסתברא שאם אמר לו אקדש אשה בדבר זה ובא הוא והוסיף דבר על הדבר ההוא שאינה מקודשת ואע"ג דבתרומה הויא תרומתו תרומה שאני תרומה שנטלת במחשבה דכתיב ונחשב לכם תרומתכם אבל מתנה אינה קונה במחשבה. וכתב הר"ם שאם קדשה בתמרה של בעל הבית בלא ידיעתו שאינו מקפיד שמקודשת קדושי ספק:
בחלקו שחלק עם אחיו הכהנים. קדש בגמ' מפרש. ר' יהודה סבר דמ"ש ממון הדיוט וקסבר דהקדש בשוגג מתחלל במזיד אין מתחלל. ומעלה מעל גבי שבועת הפקדון כתיב ואע"ג דאין נשבעין על ההקדשות אם הפקיד קדשי' [קלים] חייב שבועה ואם כפר ונשבע ואח"כ הודה משלם קרן וחומש ואשם דכתיב וכחש בעמיתו. כי קא זכו בין כהנים בחזה ושוק בין בעלים בבשר משולחן גבוה [קזכו] כלומר לא ניתנו אלא לאכילה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |