תוספות הרא"ש/קידושין/טז/ב

תוספות הרא"ש קידושין טז ב

בן י"ג שנה ויום א' ד"ה סימן. בשילהי יוצא דופן מקשי רישא לסיפא ומשני הא ר"ש בן ר' אלעזר הא ר' א"נ הא בתינוק הא בתינוקת:

והא ארבעה קתני. תי' דמשמע היכא כל היכא דקתני מנין לא אמרינן תנא ושייר וק' דבפ' החולין תני ר' חייא ד' מדברי תורה וד' שמות להם מדברי סופרים ומסיק דתנא ושייר וכן בפ' שני דסוטה דתניא בג' מקומות הלכה עוקרת את המקרא וקאמר דתנא ושייר י"ל דלא דייק בשמעתי' אלא משום דקתני ואי אתה יכול לומר ד' בא' מהן. והא דקאמר בפ' בתרא דמכות גבי יש חורש תלם א' וחייב עליו ח' לאוין תנא תני ח' ואת אמרת תגא ושייר התם היינו טעמא כיון דהתנא אתא לטפויי לאוין לא שייך תנא ושייר:

והא אלו קתני משמע הכא דלא שייך למימר תנא ושייר היכא דקתני ואלו וכן בסוף פירקין גבי אלו ה' דברים שאדם עושה אותם וכן באלו טריפות דדייק אלו לתנא דר' ישמעאל דקאמר אלו ותו לא והאיכא וכו' וק' דברים יש מותרות אמרינן תנא ושייר אע"ג דקתני אלו ויש לחלק דהתם תנא אלא משום דתנא ברישא כמה ענייני' יש אסורות ויש מותרות ומיהו בלאו הכי צריך לחלק דאשכחן בכמה דוכתין דקתני אלו ותנא ושייר בפ' המזבח מקדש דקתני אלו שפסולים בקדש ושייר כל הני דקתני בברייתא ניתני למעלה שנתנן למטה ולמטה שנתנן למעלה בחוץ בפנים ובפנים בחוץ ופסח וחטאת ששחטו שלא לשמן ובסיפא נמי באלו שלא היה פיסולן בקודש שייר נוגח וטומטום ואגדרוגינוס ומחוסר זמן וכדומה ובפ' בתרא דע"ז אלו אסורין ואיסורן בכל שהו שייר אגוזי פרך ורמוני בהן. ובסוטה פ' אלו נאמרים בכל לשון שייר שבועת הדיינים ושבועת ביטוי אלא כל היכא דתני עניינים הרבה תנא ושייר אע"ג דקתני אלו:

מה לסימנין שכן נשתנה מגוף. וא"ת אכתי נימא ק"ו כיון דלאו חומרא דכתיב בתורה הוא אלא מסתברא בעלמא הוא דפרכינן היא גופא נכניס בק"ו ונימא הכי ומה סימנין אעפ"י שנשתנה הגוף אין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות מיתת האב שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון דלא עדיף כח אדון מכח גברא דאתי מיניה וי"ל דלא שייך למידן ק"ו כי האי דגבי אדון שייך טעם דשינוי הגוף לפי שגוף אחר הוא ואין זה גוף שמכר הילכך דין הוא שמוציאה מרשות אדון אעפ"י שאינו מוציא מרשות אב אבל מיתה שאין כאן שינוי הגוף אעפ"י שמוציא מרשות אב לא תוציא מרשות אדון. וכי תימא אכתי אמאי לא מייתי לה משנים ומיובל ונימא ומה שנים ויובל שאין מוציאין מרשות אב מוציאין מרשות אדון מיתה שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות אדון וכי תימא מה לשנים ויובל שכן מוציאין בעבד עברי תאמר במיתת האב וכו' סימנים יוכיחו מה לסימנים שכן נשתנה הגוף שנים ויובל יוכיחו וחזר הדין הצד השוה שבהן שמוציאין בעלמא שש ויובל בעבד עברי וסימני מפטור עונשי. לחיוב עונשי' אף אני אביא מיתת האב שמוציא מרשות אב תוציא כאן מרשות אדון י"ל מה להצד השוה שבהן שכן מוציאין בעבדות תאמר במיתת האב שלא מצינו שמוציאה בעבדות אע"ג דהיא גופא בעינן למילף מ"מ כל כמה דלא ילפי' פירכא היא ולא נוכל ללמוד במה הצד:

רש"א ד מעניקים להם ר"ש לא פליג את"ק אלא בא להשמיענו יובל של רציעה דלא מני ליה ת"ק וגם דאין רציעה באשה:

אמה העבריה בסימנים ת"ל וכי תשלחנו. תי' דלקמן דרשי' ואף לאמתך תעשה כן להעניק וי"ל תרוויהו צריכי דאי לאו ואף לאמתך לא הוה מרבינן להעניק אמה העבריה מכי תשלחנו כיון דלא אשכחן ביה הענק כלל ואי לאו וכי תשלחנו מאף לאמתך לא הוה שמעינן להענק אלא ביוצאה בשש ויובל דומיא דעבד עברי אבל בסימנין לא:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף