תוספות הרא"ש/קידושין/טז/א

תוספות הרא"ש קידושין טז א

בגוי שישנו תחת ידיך הכתוב מדבר וא"ת תיפוק לי מדכתב וחשב עם קונהו משנת המכרו לו עד שנת היובל יאי בגוי שאינו תחת ידיך לא ציית. וי"ל דלעולם מיירי בגוי שאינו תחת ידך וקרא אתא לאשמועי' שמודיעי' לו הדין אם ירצה לקבל או בגוי שקבל עליו לדון בדין תורה אע"ג דדרי' וחשב עם קונהו שידקדק ולא [יכעוס] עליו אפילו בגוי שאינו תחת ידיך פעמים שיכול להערים עליו ולהטעותו בחשבון ובדין והזהיר הכתיב שלא להטעותו בדבר שיודע לגוי משום חילול השם. וא"ת בגוי שישנו תחת ידיך מה שייך כאן יציאת יובל למ"ד גזל הגוי מותר והלא בידים יכול לגוזלו ומה צריכים לדקדוק זה וי"ל דכיון דהגוי בטח בו ונתן לו מעותיו על מכר גופו בא הכתוב להשמיענו שצריך לדקדק עמו מפני חלול השם:

הקישה הכתוב לאחרת ומהך הקישה ליכא למילף שתהא אמה העבריה נקנית בביאה דלעיל ממעטינן מובלעה דכסף איכא למילף הא דוהפדה בלאו הכי צריך ללמדנו גרעון והא דלא יליף אשה בכסף מהקישא דאמה העבריה הא פריך לעיל דא"כ ה"א שתי פרוטות בעי וא"ת מוכר עצמו מנ"ל דנקנה בשטר מכרוהו ב"ד ניחא ליה דאיתקש לאמה העבריה אבל מוכר עצמו מנ"ל ולמאן דיליף שכיר שכיר ניחא אלא דלא יליף דוא"ו מוסיף על ענין ראשון לא שייך בשטר דגוי לא קני בשטר וי"ל כיון דאשכחנא דהושוו מכרוהו ב"ד ומוכר עצמו לענין כסף ה"ה לענין שטר:

אמר קרא והתנחלתם אותם בחזקה ולא אחר בחזקה ואע"ג דלקמן דרשינן מיניה והתנחלתם אותם לבניכם אותם אתה מוריש לבניכם ולא בנותיכם לבניכם תרוייהו דרשינן מינה דמיעוטא דאותם קאי אוהתנחלתם אותם לומר שאין אדם מנח ל בנותיו וקאי נמי על לרשת אחוזה הוא ולא אחר:

שכן מוציא בבנות ישראל הא דלא נקט שכן מכניס דדמי טפי משום גט כתי' בהדיא וקידושין לא ידעינן אלא מויצאה והיתה:

אמר רבא זאת אומרת עבד עברי וכו' בכל דוכתא משמע דרבא ס"ל הכי דלקמן בפירקין (דף כ"ח) עד היכן גלגול שבו' ומסיק רבא לטעמיה דאמר רבא ע"ע גופו קנוי ובב"ק בהגוזל בתרא קאמר רבא לטעמי' דאמר עבד עברי גופו קנוי ותימה דהא דקא משני הכא היינו לתנא דברייתא דלא תיקשי למה לי שטרא אבל מתני' פליגא מדלא חשי' שטר וי"ל דמשמע ליה דתנא דברייתא לא פליג אמתני' אלא לאסופי קאתי דתנא דמתני' לא קא חשיב אלא יציאות שהם בע"כ של אדון אבל שטר אינה אלא מדעתו של אדון:

זאת אומרת עבד עברי קנוי לגופו. תי' לשמואל דאמר המפקיד עבדו יצא לחירות ואין צריך גט שחרור בגיטין פ' השולח למה לי שטרא וי"ל דהכי פריך מכדי מהר לשון שחרור הכתוב בשטר הרי את בת חורין הרי את לעצמך כדתנן בגיטין פ' המגרש אותו לשון עצמו לימא ליה באפי תרי דס"ד דאין גופו קנוי ואין צריך אלא מחילה כמו מחילת חוב דעלמא ומשני דגופו קנוי ואותו לשון הכתוב בשטר לא היה מועיל בעל פה:

אין גרעונו מחול לפי שגופו קנוי אבל אם לא קנוי גופו היתה המחילה מועלת מכאן יש לדקדק דמחילה לא בעי קנין:

מיתה שמוציאה מרשות אב אינו דין שמוציאה מרשות וא"ת חופה תוכיח שמוציאה מרשות אב ואינה מוציאה מרשות אדון וליכא למימר הוא גופה תיתי דא"כ היכי קאמר בתר הכי תנא ושייר וקא בעי מאי שייר דהאי שייר לימא דשייר גם חופה י"ל דאיכא למיפרך מה לחופה שכן אינה מוציאה לרשות אב אלא לאחר כסף ומדעת אביה מה שאין כן במיתה:

דכיון דאיכא נמי באיש פי' דאין עובד את הבת ולא קתני יתרה עליו אלא בדבר שיתירה בבן ובבת והא דלא קתני בריש' עבד עברי קונה את עצמו במיתת אדון כשאין לו בן משום דלא פסיקא ליה כיון שעובד את הבן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף