תוספות הרא"ש/קידושין/ח/ב
מנה אין כאן משכון אין כאן י"מ דהיינו דוק' באשה ובקנין עבדים כי ההיא עובדא דאמתא דבסמוך לפי שנקנין בכסף ואין כאן כסף שיוכל לקנות שאין המשכון תחת הכסף שלא נתנו לו לזכות בגופו אבל אם נותן מתנה לחברו ונתן לו משכון בשביל המתנה משיכת המשכון כאלו זכה במתנה ומביאין ראיה מהא דאמרי' בפ' השוכר את האומנין דקאמ' התם אומנין שחזרו בהם בדבר האבד ובאת חבילתן ליד בעל הבית דהיינו כלי אומנותם של פועלים שוכר עליהם עד [ארבעים וחמשים זוז כצ"ל] כדי דמיהן אלמא במשיכת המשכון נתחייבו הפועלים לקיים דיבורם. ול תא דאין חילוק בין מתנה לקידושין וטעם א' לכולן לפי שאין המשכון משועבד לכלום משום דאדם יכול לשעבד נכסיו לדבר שנתחייב בו אבל בדבר בר שלא נתחייב לא חל שעבודו על נכסיו ובמתנה שאמר ליתן לו לא נתחייב בה ולא יתחייב בה לעולם לפי שיכול לחזור בו לפי' לא נשתעבד לו המשכון במשיכתו אבל ההוא דהפועלים כיון דדבר האבד הוא וחזרו בהם חייבים לשלם לו הפסדו הילכך נשתעבד לו המשכון שלהם לשכור עליהם עד כדי (מ' [ונ'] זוז) דמיו הילכך כשעושין שידוכין ונותנים ערבונות זה לזה לשם קנס לא יאמר אם אחזור בי אני נותן לך. כך וכך והרי חפץ זה בידך במשכון על ממון שאתחייב לך אם אחזור בי דבכי האי גוונא לא זכה במשכון כל זמן שאינו חייב ל' כלום אלא צריך להקנות לו בסודר דלא כאסמכתא ובב"ד חשוב כדי שיתחייב לו מן הדין אב יחזור ואז יתן לו החפץ במשכון ואז יחול השעבוד על המשכון כיון דנתחייב לו הקנס אם יחזור בו או יאמר לו אם אחזור בי תזכה בכך וכך ממון בגוף החפץ הזה:
התם במשכון דאחרים וכדר' יצחק, איכא לפרושי אפי' משכנו בשעת הלואתו ואף על גב דר' יצחק לא איירי אלא שלא בשעת הלואתו איכא למימר כיון דבעל חוב קונה שלא בשעת הלואה קנין גמור א"כ בשעת הלואה נמי אלים שעבודו ליחשב ממונא לקדש בו אשה ולקנות בו עבדים וקרקעות ובכה"ג צריכים אנו לפ' בפ' השולח בההיא דאמרי' המלוה את חבירו על המשכון אינו משמט ומפ' דתם משום דקני ליה מדר' יצחק וד' יצחק לא קאמר אלא שלא בשעה הלואתו והמלוה משמע בשעת הלואה כדמוכח כח בסוף השוכר את האומנים אלא ע"כ כיון דקני ליה שלא בשעת הלואתו לכל הפחות בשעת הלואתו קני לענין זה שלא ישמט דחשוב של אחיך בידך ודרשינן בספרי את אשר יהיה לך את אחיך תשמט ידיך ולא של אחיך בידיך ומכאן למלוה לחבירו על המשכון שאינו משמט וכן צ"ל בפסחים בפ' כל שעה בההיא ד דמלוה את הנכרי על חמצו אחר הפסח עובר לר"מ משום דקני ליה מדר' יצחק דכיון דקני ליה שלא בשעת הלואה בשעת הלואתו קני מיהא לענין זה דקרי ביה שלך אי אתה רואה ומיהו צריך לדקדק דבסוף פ' האומני' ובסוף פ' שבועת הדיינים משמע דמשום דר' יצחק לא הוי אלא כשומר שכר ודלא כפרש"י שפי' בסוף האומני' דלר' יצחק קונה המשכון להתחייב באונסי' ולא משמע התם הכי דכי מפרש התם טעמא דהלוהו על המשכון שומר שכר כדר' יצחק פריך ליה אימור דאמר ר' יצחק שלא בשעת הלואתו [בשעת הלואתו] מי אמר ולפרש"י הו"ל לאקשויי ותסברא אי אית ליה כר' יצחק אמאי לא הוי אלא שומר שכר באונסי' נמי ליחייב מיהא יש לדחות דחד מתרי פרכי נקט, ור"ח פי' שם דלא קני להתחייב באונסי' ונראה לדקדק אמאי קנאו להיות עליו שומר שכר אי חשיב קנין גמור אפי' באונסים יתחייב ואי לא חשיב קנין אפי' שומר שכר לא הוי ואין לומר שזהו שכרו שתופס משכון זה להיות בטוח זה בחובו דא"כ לא היינו צריכים לדר' יצחק אלא ממילא שמעינן דהוי שומר שכר משום דתפיס' ליה אאגריה אלא ודאי גבי אומן דוק' שייך הך טעמא שיש לו שכר אחר שמשתכר באומנותו אלא ודאי היינו שכרו דקני ליה להיות ממונו לקדש בו את האשה ולקנות בו עבדים וקרקעות וכן פר"ח דקני ליה לקדש בו את האשה וא"ת אמאי חשיב שומר שכר מהאי טעמא גם ממעותיו היה יכול לעשות זה וי"ל כיון דבשעת דנטלו לא היו מעותיו בידו והנה הוא המשכון שנוטל במקומן כיון שיכול לעשות ממנו קידושין או קנין ועוד שיכול לעשות חליפין מן הכלי הממושכן מה שלא היה יכול לעשות מן המעות ולפום האי טעמא לא נוכל לפרש בשמעתין דבשעת הלואה מיירי כיון דבשלא בשעת הלואה לא חשוב אלא שומר שכר משום שנהנה שיכול לקדש את האשה א"כ בשעת הלואה אין לו כח זה וכן משמע לקמן גבי עשה לי שירין ונזמין ואקדש אני לך דקאמר למ"ד אין אומן קונה בשבח כלי ואינה מקודשת עד שיגיע ממון אחר לידה מ"ש ממשכון דאחרים בשעת הלואתו דהוי נמי ממושכן ליה בשכרו דתפיס ליה אאגריה:
אבל זרקתו לים מדאחייבא וכו' ואע"ג דמפליג בהגוזל קמא (דף צ"ח ע"א) בין צלולין בין עכורין היינו דוקא באדייא אדויי אבל נטלתו וזרקתו לים מחייבא בכל ענין:
סלע של שניהם מהו תיקו וא"ת תהא מקודשת ואינה מקודשת כההיא דתנן בפ' הזורק מחצה על מחצה מגורשת ואינה מגורשת וכן לענין קידושין ומוקי לה בגמרא בח' אמות מצומצמות וגט יוצא מד' אמות שלו על ד' אמות שלה ואיכא דמוקי לה כגון שהיו שניהם עומדים תוך ד' אמות ומיהו מסקנ' דהתם מוקי בב' כתי עדים אבל ק' מההיא דהמוכר את הספינה חצר השותפין קונים זה מזה ומוקי לה במודד לתוך קופתו אבל על גבי קרקע לא וא"כ ה"נ לא תהא מקודשת וי"ל דאין הדבר תלוי בקנין שקונה ע"י הסלע אלא מיירי הכא אפי' זרקם לה לתוך חיקה אלא כשהסלע של שניהם מספקא ליה אם מתרצית היא להתקדש כשאומרה לו להניחה שם או לא משום דקתני בברייתא כשאומרת לו תנם על גבי סלע דעלמא אינה מקודשת אפי' זרקם לה לתוך חיקה משום דלישנא משמע שאינה צריכה להתקדש ואם היה סלע שלה משמע שהיא רוצה להתקדש וקא מיבעיא ליה לרב ביבי בסלע של שניהם מאי וכן יש לפרש האי בעיא דהתקדשי לי בככר תנהו לכלב והתקדשי לי בככר תנהו לעני, כל אשקיין אשקויי לאו כלום הוא, הנך ג' עובדי איצטריך ליה לאתויי לאשמועי' דבשום דבר אין מועיל לו במידי דאכילה ושתיה ולא בשור מילי.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |