חידושי הרי"מ/קידושין/ח/ב
א"ל התקדשי לי בדינר זה נטלתו וזרקתו לים כו'. לשון הברייתא ותמוה דלשון נטלתו משמע דעשתה מעשה שמורה רצוי לקדושין דשתיקה בשעת מתן מעות הוי כאמרה הן מדקיבלה. ואיך מהני מה שזרקתו אח"כ הא תוך כ"ד לאו כדיבור בקדושין ודלמא הדרא בה. ואי"ל דוקא הוא אי"ל תוך כ"ד לא היא דלשון הש"ס כל התורה כו' חוץ מקדש ומגרש ע"ש אך ב"ב לשון הגמ' בר מקדושין כו' משמע גם היא. וכ"כ בש"ע ס' מ"ב. ואפשר נהי דקי"ל סוף פ"ק דחולין וגיטין דספק א"א הוכיח סופו על תחילתו דוקא אחר כ"ד אבל תוך כ"ד אמרינן הוכיח סופו ע"ת שהקבלה הי' כדי לזרקו. אולם אין מובן מה טעם יהי' מוכח שהקבלה לזרקו אם א"ר להתקדש לא הי' לה ליטול מה לה לקבל ולזרוק של חברו ואפשר דזה בזיון יותר מאם לא קבלה. וא"ל עכ"פ ספק ליהוי דלמא הדרא בה ז"א דמסתמא לא תלינין תוך כ"ד בחזרה ותולין יותר שהוכיח ע"ת כנ"ל אך בשדיך קשה למה נתלי לבזות אך י"ל דגם חזרה אין סברא בשדיך:
לכאורה הי' אפשר דהא דא"מ תוך כ"ד חזרה ע"כ אף שחוזר רק מהנתינה שהקנה לה ג"כ לא מהני דאין סברא לומר רק שחוזר מהקדושין לחוד והקנין רוצה דלא כשחוזר מההקנאה דמשמע סתמא דכיון דתלי' הך בהך שההקנאה הי' לק' גם מההקנאה א"י לחזור. וכן היא שתחזור רק מהזכי' ג"כ אין סברא שיועיל כיון דהזכי' תלי' בק' אבל בזה שזרקתו י"ל דלענין זה תוך כ"ד כדבור שאין כאן זכי' בכסף ק' כלל כיון שנאבד תוך כ"ד או זרקתו קמי' וכאלו לא הי' שלה אף רגע א'. או כיון דמ' ע"מ להחזיר בק' לא מהני לרמב"ם מה"ת כחליפין ק"ס דהדר למרי' ולתוס' דרבנן דמי' לק"ס. וכן בהנ"ל דרגע א' שלה ואח"כ הדר ואף דכשקבלה ואח"כ מחזרת לא בטל הק' דאז לא הי' להחזיר משא"כ תוך כ"ד הי' מיד להחזיר. מ"מ אינו נראה. ונראה יותר כנ' לעיל דהוכיח שהי' קבלה לזרוק שהוא בזיון יותר או אפשר למאי דאמר בתמורה וב"ק ע"ג ת' עולה ת' שלמים כו' אם לכך נתכוין מתחלה כו' ואם נמלך כו' תוך כ"ד כו' משמע שגם תוך כ"ד יש לראות אם נתכוין אי חוזר ע"ש ובתוס' משמע דתוך כ"ד קטן נראה בנתכוין מתחלה ע"ש:
א"כ י"ל גם כאן בנראה שנתכונה מתחלה לא בנמלך והי' לפוסקים לבאר די"ל שם נאמן משא"כ בקדושין. ועיין רמב"ם ט"ו מה' מעשה קרבנות ובמ"ל שם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |