תוספות/ברכות/לה/א
כיצד מברכין. לא שייך להקשות תנא היכא קאי דקתני כיצד כדפריך בריש מכילתין (ד' ב.) משום דהכא סברא הוא לברך כדמסיק בגמרא דאסור ליהנות מן העולם הזה בלא ברכה אי נמי י"ל דקאי אמתני' דמי שמתו (ד' כ:) דקתני בעל קרי מברך לאחריו ואינו מברך לפניו והכי נמי שייך הכא לברך על כל דבר ודבר ע"כ קאמר הכא כיצד מברכין:
אחליה והדר אכליה. תימה למה לי קרא הא בפ"ב דקדושין (ד' נד:) גמרינן קדש קדש ממעשר שני א"כ נילף ממעשר שני וי"ל אי לאו קרא דהלולים הוה אמינא דאדרבה נילף לחומרא קדש קדש משביעית ואין לו פדיון. עוד פי' רבינו חיים כהן אי מהתם הוה אמינא כי מעשר שני ממש ודוקא בזמן שמעשר שני נוהג כמו בשנה ראשונה ושניה ורביעית וחמישית לשמטה נוהג חלול אבל שלישית וששית שמעשר עני דוקא אימא לא קמ"ל חלולים:
שאין אומרים שירה אלא על היין. פירוש אין אומרים שירה על שום אכילת מזבח כגון זריקת דמים ונסוך המים[1] כי אם על היין אבל ודאי מצינו שירה בלא יין כגון הלל שבשחיטת פסחים (תמיד נשחט ד' סד.) [ע"ש בתוספות][2]:
ולמאן דתני כרם רבעי וכו'. ועתה קיימא לן דרבעי נוהג אף בח"ל מיהו בכרם נוהג ולא בשאר אילנות דכל המיקל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכרם רבעי בזמן הזה מחללין על שוה פרוט' ושוחקו ומטילו לנהר וכן מפורש בשאלתות דרב אחאי [פרשת קדושים סימן ק]:
ואתי נמי זית במה הצד. וא"ת איכא למפרך מה להצד השוה שכן חייבים בלקט דפרט בכרם היינו לקט משא"כ בזית דאין בו לקט וי"ל דניחא ליה למפרך פירכא אפי' יהא הצד השוה חשוב למיתי זית מיניה מ"מ קאמר דשאר מינים לא ידע מיניה:
תינח לאחריו. דעיקר ברכה לאחריו כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת[3]:
לפניו לכ"ש. לאו ק"ו הוא דאם כן תהא ברכה דלפניו מדאורייתא ולעיל פרק מי שמתו (דף כא.) משמע גבי בעל קרי דלאו דאורייתא הוא ואפי' רבי יהודה לא פליג אלא משום דעשאן כהלכות דרך ארץ (שם ד' כב.):
דבר שאין גדולו מן הקרקע כגון בשר וחלב. וא"ת מאי איריא בשר אפילו ירקות נמי לא אתיא ליה וי"ל דאיכא למימר קמה תוכיח[4] ולפי' רש"י ניחא דגריס דלאו בר נטיעה מנין וליכא למימר דאתא משאר אילנות דאיכא למפרך מה להנך שכן חייבים בפיאה:
אלא סברא הוא אסור לאדם שיהנה כו'. וקרא דנסיב לעיל אסמכתא בעלמא והגמרא היה סבור מתחלה דלמוד גמור הוא:
- ↑ בתוספות נקטו בפשיטות שאין אומרים שירה על ניסוך המים, וכן כתבו התוספות הרא"ש הרשב"א, המאירי והרמב"ם (כלי המקדש פ"ג ה"ב). אמנם במהרש"א (ערכין יא. ח"א ד"ה שם ישאו; תענית כה: ח"א ד"ה כשמנסכין) ובהגהות יעב"ץ (סוכה נ:) כתבו שאומרים שירה גם על ניסוך המים. וכ"כ עלי תמר (ברכות פ"ח ה"א).
- ↑ תוספות לשיטתם בפסחים שם שהלווים הם אמרו שירה בשחיטת הפסח, אך דעת רש"י שם שכל ישראל אמרו שירה ולפי זה לא קשה כלל, וכ"כ הצל"ח שם שלכן הקדימו התוס' שם לקושייתם את דברי התוספתא שהלווים הם שאמרו כן. ובמנחת חינוך (מצוה שצד אות א) תמה על דבריהם מדברי הגמרא בערכין (יא.) שהקשתה הגמרא על הא דביכורים טעונים שירה והלא אין שירה אלא על היין, ולדעת התוס' הרי לא נאמר דין זה אלא גבי אכילת מזבח. ולכך יישב שם שמדין תורה שיהיה השירה רק בעולות ושלמי עצרת, וביכורים ילפינן שם מגזירה שוה, אך פסחים שהוא קדשים קלים ואין לנו פסוק על זה ודאי הלל זה אינו מדאורייתא אלא הנביאים תקנוהו ותיקנו כעין של תורה שיאמרו הלויים הלל.
- ↑ וכעי"ז כתב רש"י (ד"ה אשכחן): אשכחן לאחריו, כדאשכחן בברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת.
- ↑ עיין מהרש"א שהוסיף שאין להקשות דאיכא למיפחרך מה להנן שכן חייבים בפאה וכמו שכתבו התוספות להלן, שאם כן הוי אריכות טפי וניחא לה לגמרא להקשות בפשיטות ולא באורך.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |