מנחת חינוך/שצד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
להיות הלוים עובדים במקדש וכו' שנא' ועבד הלוי הוא וכו' ונכפלה מצוה זו שנאמר ושרת וכו'. מצוה זו מבואר בר"מ פ"ג מהלכות כלי המקדש. והנה מ"ע על הלוים שיהיו משוררים ושוערים ושומרים במקדש ומבואר בערכין דעיקר שירה למ"ד הן בפה וכן בכלי הוא דוקא בלוים. והנה זה מבואר ודאי דמ"ע על הלוים אבל אם הישראלים עוברים בלאו או עשה אם הם עובדים עבודת הלוים לא מצאתי בביאור והר"מ מונה לאו דזר בעבודת כהונה וכן הרהמ"ח וכל מוני המצות. עיין בר"מ פ"ט מהל' ב"מ אבל אם עבד זר בעבודת לוי לא ראיתי בר"מ אם עובר בלאו או בעשה. ואפשר לומר דעוברים בלאו הבא מכלל עשה דהתורה ציוותה ללוים משמע דישראל לא עיין גבי נשיאת כפים והובא לעיל דלא ידע ר"י מאי איסור יש בזה וכו' ואפשר מכ"ע כה תברכו ולא זרים ע"ש ה"נ. ואין ללמוד דאפילו כהן ולוי מוזהרים זע"ז ע' במצוה שפ"ט דילמא גזה"כ הוא וללמוד בק"ו אין מזהירין מן הדין ועכ"פ היה להר"מ לכתוב כמו שכ' בפ"ט מהלכות ב"מ גבי זר בעבודת כהן דעובר בלאו ומכ"ש בעבודה תמה ובאינה תמה מלקות הו"ל לכתוב גם דין הזר מה עובר וצ"ע. וראיתי בתוס' בערכין דף י"א ע"א ד"ה אל תקרי וכו' שכתבו דנפקא מקראי שהשירה היא עבודה וזר חייב מיתה ע"ש מפורש בדבריהם דזר בעבודת לוים ח"מ ול"ד שירה ה"ה שוערים דמפורש בתורה דהוי עבודה. והנה חמור זר בעבודת לוים מזר בעבודת כהנים דשם צריך עבודה תמה וכאן אין מבואר שום חילוק וצריך עיון גדול על הר"מ שסתם הדבר ולא ביאר כלל ד"ז וגם הו"ל למנות למצוה בפ"ע אבל לומר היא נכלל בלאו דסי' שפ"ט א"י מנלן וצ"ע. והנה פסקינן דעיקר שירה הוא בפה וזה הוא בלוים ואימתי אומרים שירה על כל עולות החובות כגון תו"מ ושלמי עצרת ודוקא בעת ניסוך היין אז אומרים השירה והשיר אינו מעכב הנסכים כן מבואר בש"ס דערכין דר"מ וחכמים פליגי דר"מ סובר דשיר מעכב הנסכים וחכמים סוברים דאינו מעכב (הא דמבואר שם דמעכב הקרבן היינו הניסוך ע"ש בתוס') ובודאי הלכה כחכמים וא"י למה השמיטו הר"מ. והפי' דאינו מעכב היינו אפילו אם אין בבהמ"ק לוים שישוררו מכל מקום מנסכין היין ע"ש ובודאי דעת הר"מ ע"כ כ"ה מדלא כ' דמעכב ממילא שמעינן דאינו מעכב. וע' לעיל במצוה רצ"ט שהארכתי בדיני נסכים ובדיני שירה. עוד מבואר שם בערכין דרשי מקרא דאין שירה בלילה והר"מ לא הביא זה אך באמת א"צ להביא זה כי הנסכים הבאים עם הזבח אינן קרבים אלא ביום עיין בר"מ פ"ז מהל' מעה"ק אם כן אינם קרבים בלילה כלל ונסכים הבאים בפ"ע כגון שלא הביאן עם הזבח דקיימא לן מביא קרבנו היום ונסכיו לאחר עשרה ימים דקרבים בלילה ג"כ כמבואר שם בר"מ הא הנסכים הבאים בפ"ע אין אומרים שירה אפילו ביום כמבואר בר"מ בסמוך אם כן בלילה בלאו הכי לא משכחת לה ע"כ א"צ להביא הדין דלילה דבלאו הכי אין אומרים שירה בבאין בפ"ע בלא טעם דלילה ובבאין עם הזבח לא משכחת בלילה ע"כ השמיט ד"ז וז"פ וברור. ועל עולות נדבת ציבור היינו קיץ למזבח אין אומרים שירה וכן קרבנות יחיד אין אומרים שירה הכלל השירה אינו אלא בעולות ציבור החובות ושלמי עצרת. ונסכים הבאים בפ"ע הוא אבעיא בש"ס אם אומרים שירה ולא איפשטא והיינו נסכי ציבור דיחיד בלאו הכי אין אומרים ודוקא בבאים ביום דבלילה איתמעט לעיל כן כתבו התוס' שם בדף מ"ב והר"מ פסק כאן כיון דלא איפשטא ה"ל ס' לקולא ואין אומרים שירה כ"כ הכסף משנה. וקשה לי מאי אבעיא בנסכין בפ"ע אם אמרינן שירה דיין איכא א"ד אכילה ושתיה בעינן וכו' תיפוק ליה דודאי אמרינן שירה מדרבנן דדרשי בדף הקודם מה כפרה ביום אף שירה ביום ואיצטריך קרא על זה וא"א דעל נסכין בפ"ע אין אומרים שירה רק על נסכים הבאים עם הזבח אם כן ל"ל קרא למעוטי לילה הא נסכים הבאים עם הזבח אינם קרבים בלילה כמבואר בר"מ שהבאנו לעיל מש"ס דתמורה א"ו דעל נסכין בפ"ע אומרים שירה ונסכים בפ"ע קרבים בלילה ג"כ ואיצטריך קרא לרבנן למעוטי לילה ומוכח דאמרינן שירה בבאים בפ"ע וצ"ע גדול. ועיין בסוגיא דר"ה גבי ונתקלקלו הלוים בשיר ובתוס' שם וראיתי בס' ט"א שהקשה דלפשוט דנסכים הבאים בפ"ע אין טעון שירה דאי טעון שירה למה נתקלקלו היה להם להמתין עם הנסכים והיו אומרים שירה ע"ש. ועיין בטור או"ח סי' קל"א ומ"ש הב"י דמצות השיר לא היה אלא בתמיד של שחר ולא בתמיד של בה"ע והר"מ אלשיך תמה מסוגיא דר"ה דמבואר דנתקלקלו בתמיד של בה"ע ותי' דבבוקר השיר מעכב הקרבן כר"מ ובתמיד של בה"ע אין השיר מעכב ומובא דבריו במ"א סי' הנ"ל ובס' פ"י ובט"א ובקונטרס יום תרועה ע"ש שהשיגו עליו דודאי הלכה כרבנן שהשיר בכ"ע אינו מעכב הקרבן ולענין מצוה אין חילוק בין שחר לבה"ע ומביאים ג"כ דמוכח מהר"מ כמ"ש לעיל דאינו מעכב וא"ר להאריך במה שהאריכו האחרונים ע' בדבריהם וינעם לך.
והנה מבואר במשנה ובר"מ השיר שהיו אומרי' הלוים ביום הראשון היו אומרים לה' הארץ וכו' ומקמי דאתי דהמע"ה מה אמרו אלא שורש הדבר דהתורה צוותה לשורר ולהודות לו ית' על הקרבן מה שירצו כפי צחות לשונם ואח"ז בא דהמע"ה ויסד מזמורים ע"ז כמו בתפלה שהיא מן התורה לדעת הר"מ והנוסח תקנו אנשי כנה"ג וכן ברכת המזון וכן מבואר ברמב"ן על הסמ"ק לרבינו בשורש א' ע"ש וכן השירים שהיו בשבת ויו"ט הכל הוא מדרבנן ומה"ת אין חילוק ואין מבואר איזה שירה אף דבשבת אומרים שירה מן התורה בשחרית הזיו לך ובמנח' שירת הים מכל מקום אינו מן התורה ומה"ת יוצאים באיזה שירה כמו תפלה וכן כתבו האחרוני' עיין בספ"י באריכות וז"פ וברור. וקצת דיני שיר כתבתי לעיל פ' אמור ע"ש. ומבואר במשנה ובר"מ באיזה כ"ש היו מנגנים וי"ב פעמים בשנה היו מנגנים בחליל ג"כ בשחיטת פ"ר ובשחיטת פ"ש וביום א' של פסח וביום עצרת ובשמונת ימי החג. והנה בפ"ר ובפ"ש לא הי' נסכים אך הלוים היו אומרים שירה בשעת עשיית הפסחים ואז היו הכלי שיר ג"כ ואמרו הלוים הלל ומבואר בר"מ פ"א מהל' ק"פ וביו"ט בודאי היו אומרים שירה של יום טוב במוספים הכלל בכל הנסכים היו אומרים והחליל הי' מכה ובר"מ לא נתבאר איזה שירה אמרו בכל יום טוב ע' בפ"י מהלכות תו"מ דקצת שירים מביא ועיין בפ"י שירי' של חג הסוכות. וראיתי ברש"י במשנה דערכין דף י' שכ' דבימים הללו שהחליל הי' מכה היו אומרים הלוים בפה ההלל ובכל השנה כמבואר במשנה ביום הא' היו אומרי' לדוד וכו' מבואר בדבריו דבמקום השירים הללו היו אומרים בי"ב הלל ושיר זה נתקן לי"ט הללו ובהר"מ אינו מבואר כלל וגם מנין לו לרש"י דהיו אומרים הלל דזה מבואר רק בשני פסחים דהיו אומרים הלל ובהרע"ב ראיתי שכ' ג"כ כמו רש"י ובר"מ אינו מבואר זה ובודאי מצא רש"י באיזה מקום. וע' לעיל במצוה שי"ב מ"ש קצת משירי יום טוב ע"ש ולוים בעבודתם אינם נפסלים במומים ולא בשנים דזה שכתוב ומבן חמשים ישוב אינה מצוה לדורות וכו' רק נפסל אם נתקלקל קולו וכ' הר"מ דנראה לו דאינו נפסל אלא מן המשוררים אבל יהיה מן השוערים ועיין בהרהמ"ח דה"ה לשמירת המקדש. וז"פ דכשר לכל העבודות חוץ לשיר והוא מהש"ס דסוף פ"ק דחולין. ומ"ש הר"מ דמצוה זו אינה נוהג לדורות ע' ברמב"ן על הסמ"ק של רבינו דהשיב ע"ז וכ' דהוא מצוה לדורות דאימתי שצריכין לישא הארון וכליו נוהג הלאו הזה וע"ש בס' מג"א והדברים ארוכים אין כאן מקומו. לוי אונן מותר לעבוד ולשורר. ואין פוחתין מי"ב לוים אומרים שירה בפה ונלמד מקרא בד"ה ע' בערכין דף י"ג ונראה דאינו מעכב רק למצוה ואם אין שם י"ב מכל מקום מצות שירה אפילו בפחות כמו שירה בכלים דנלמד ג"כ מקראי דד"ה ומכל מקום אינו מעכב דעיקר שירה בפה ה"נ כ"נ. והכלי שיר מותר אפילו בישראלים והיו משוררים המיוחסים המשיאין לכהונה כי מעלין מדוכן ליוחסין והוא מעלה בעלמא ע' בגמ' ופשוט. ואין נכנס לעבודה עד שיהי' גדול. וקטן אינו עובד ומבואר דקטן נכנס לשורר עם הלוים הגדולים וע"ש בגמ' דנלמד מקרא ע"ש בדף י"ג וצ"ע למה השמיט הר"מ ד"ז וע' פ"ה כאן הל' ט"ו שלמד ממשנה זו בכהן דאינו נכנס רק בעת שהלוים אומרים בשיר ומיירי שהביא ש"ש וע"ש בכ"מ דהר"מ ס"ל דמשנה מיירי בין בכהן בין בלוי ע"ש בגמרא דצ"ע על כל פנים צ"ע דהשמיט ד"ז כאן גבי לוים וצ"ע. (וצריך האי לימוד אשנים) עיין בר"מ ובכ"מ. והכ"ש שהיו משוררים דוחה שויו"ט אף דעיקר שירה בפה מכל מקום דוחה שוי"ט עיין בסוכה בהחליל ובתוס' שם ובערכין. לעיל הקשיתי ל"ל קרא לרבנן דאין שירה בלילה ת"ל הא ל"מ בלילה דאי בנסכים הבאים עם הזבח פסולים בליל' ובנסכי' הבאים בפ"ע אין אומרים שירה אפשר לישב דקיימא לן דביכורים טעונין שיר' כמבואר שם בערכין ובמשנה דביכורים ובר"מ פ"ג מהל' ביכורים ועיין בס' ט"א במגילה בסוגיא דאין מלין ולא מזין אלא ביום וכו' דמפלפל שם במקרא ביכורים אם הוא ביום דוקא וע"ש באריכות דכ' דהבאת ביכורים הוא ביום כיון דטעון תנופה ותנופ' ביום כמבואר בקידושין ע"ש ועי' במשנה דביכורים ובר"מ שם דתיכף שנכנס לעזרה דברו הלוים בשיר ואח"כ הי' התנופה ע"ש וא"כ אם מביא ביכורים סמוך לאור היום ה"א דיאמרו שירה ואח"כ בהאיר היום יהי' התנופה ע"כ נתמעט מקרא דאין שירה בלילה ולא יאמרו הלוים שירה קודם אור היום כ"נ. וע"ש (שם) בערכין דף י"א דנלמד מקרא דביכורים טעונין שיר' ומקשינן והא א"ר שמואל בר נחמיני א"ר יונתן מנין שאין אומרים שירה אלא על היין שנא' וכו' וא"כ איך אומרים שירה בביכורים ומתרץ משכחת וכו' הביא ענבים ודרכם וכו' ועיין בתוס' שם מבואר דעל ביכורי יין השירה מן התורה וחוץ מיין על כל ז' המינים תקנו רבנן השירה ע"ש והר"מ מביא סתם דביכורים טעונין שירה כי אין חילוק כיון דטעונין שירה ואין השירה מעכב מ"ל דאורייתא מ"ל דרבנן.
ומבואר בפסחים דף ס"ד במשנה דבשעת שחיטת הפסח היו קוראין את ההלל ומביאין בתוס' תוספתא דהלוים קוראים את ההלל וכ"כ הר"מ פ"א מהל' ק"פ והקשו בתוס' הא אמרינן בערכין אינו אומר שירה אלא על היין והכא קא חזינן דאיכא שירה בלא נסכים וכן גבי קידוש עזרה בשבועות וכו' ותירצו דאין אומרים שירה בשעת הקרבת הקרבן אלא על היין וכו' אבל שלא בשעת הקרבה היו אומרים שירה שלא על היין בכ"ד ע"ש. ודבריהם תמוהים מאוד מאי מקשה הש"ס בביכורים האיך אומרים והא אין אומרים שירה אלא על היין ודחיק לתרץ כגון שהביא יין הא ביכורים הוי שלא בשעת הקרבה דאין מקריבים ביכורים כלל ולדבריהם שלא בשעת הקרב' אומרים בכמה דוכתין שלא על היין וצריך עיון גדול. והנה על הגמרא גם כן קשה דגבי ביכורים מקשה הש"ס האיך אומרים שירה הא אין אומרים שירה אלא על היין ולמה לא מקשה כאן גבי פסח האיך קורין הלל והא אין אומרים שירה אלא על היין ותי' התוס' ל"ש דאין חילוק בין ביכורים ובין פסח דאידי ואידי הוי שלא בשעת הקרבה כמ"ש. ולולא התוספתא לא הי' קשה על הש"ס אמאי לא מקשה מפסח הא אין וכו' דאפשר לפרש דלאו הלוים בלבד קורים הלל אלא כל ישראל וזה לא מיקרי שירה דצריך יין וכן כתב הצל"ח שם דע"כ הקדימו התוס' להביא התוספתא דהלוים אומרים וע"ז קשה דאין אומרים שירה וכו' דד"ז הוא בשירת הלוים אך כיון דהר"מ פוסק כהתוספתא דהלוים אומרים מבואר דהש"ס שלנו אין חולק ע"ז אם כן אמאי לא מקשה הש"ס מכאן ותי' התוס' תמוהים מה בין פסח לביכורים דגם כן הוא שלא בשעת הקרבה וצריך עיון גדול. ולפי דברי הצל"ח צ"ל מאי דמקשי התוס' משבועות גבי קידוש העיר והעזרה דשם הי' השיר ג"כ בלוים ובאמת בש"ס בשבועות וגם בר"מ פ"ו מהלכות בית הבחירה אינו מבואר זה ונראה דכולם היו אומרים לא הלוים לחוד ע"ש ועיין ברע"ב במשנה דפסחים שכ' דהג' כתות היו קוראין נראה דכולם היו קורין וע"ש על הגליון בת"ח. והעיקר נלע"ד כיון דמבואר בערכין סוף דף י"א דמה עולה ק"ק אף שלמים אם כן מצות התורה דהשירה יהי' רק בעולות ושלמי עצרת ובביכורים ילפינן שם מגז"ש דטעונין שירה ובפסח דהוא קדשים קלים ואין לנו מקרא ע"ז אם כן ודאי הלל זה לאו דאורייתא והנביאים תקנוהו כמבואר בערבי פסחים נביאים תקנו על כל וכו' ונגאלו וכו' כמו כל יום טוב שתקנו הלל והם תקנו דוקא הלל המצרי אם כן ז"א בכלל מצוה דאורייתא כלל ותקנו שלא על היין בשחיטת פסחים כי אפשר ישחטו פסחיהם וכו' ולא יאמרו הלל כמבואר שם ותקנו כעין תורה דהלוים יאמרו ההלל אבל מן התורה אין שירה רק בקדשי קדשים ועל היין וגם בביכורים דיש לנו גז"ש אבל גבי פסח הוא רק תקנת נביאים וכן גבי קידוש העיר והעזרות ל"מ בקרא והם תקנו ותקנו שלא על היין ג"כ ולא ק' קושית התוס' בפסחים כנ"ב. אך מה אעשה שאין דעת התוס' כן ובטלה דעתי נגדם אך דברי התוס' תמוהים כמ"ש וצריך עיון גדול :
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |