הערוך על הש"ס/ברכות/לה/א

הערוך על הש"ס ברכות לה א

כרם [וויין גארטין]

(ב"ב קלא כתובות מט) זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה.

(יבמות מב) אי הדר ביה ממתניתא דכרמא הדר ביה. דתניא א"ר ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה שמעתי מפי חכמים בכרם ביבנה כולן צריכות להמתין שלשה חדשים פי' משום מתניתא דכרמא הדר ביה ואמר אין הלכה כרבי יהודה. וכן פי' רב אחא דמן שבחא בשאילתות (בוירא אליו).

(ירושלמי בסוף הלכה קמא דפ' תפלת השחר) וכי כרם היה שם אלא אלו תלמידי חכמים שהיו עשויין שורות שורות ככרם.

(פ"ה דכלאים) הרי זה נקרא כרם כל כרם שהוא נטוע ערבוביא כרם רבעי פי' כרם של שנה רביעית שנטע:

(ערך כרם (ב))

קם [ערהאלטען]

(ב"מ מא) שאני הכי כיון דקם קם פירוש כיון שמחמיץ כך יעמוד בחימוצו לעולם.

(ב"ב קנו) בני רוכל מקיימי קוצים היו ורבי אליעזר לטעמיה דתנן (פ' ה דכלאים) המקיים קוצים בכרם ר' אליעזר אומר קידש וחכמים אומרים לא קידש

(מכות כא מ"ק ב) המנכש והמחפה בכלאים לוקה רבי עקיבא אומר אף המקיים פי' שרואה כלאים זרוע ואינו עוקרן

(מכו' טז חולין קמא) הניחא למאן דתני קיימו ולא קיימו אלא למאן דתני ביטלו ולא ביטלו כמה דלא שחטיה לא עבריה ללאויה פי' קיימו קיים עשה שבה פטור לא קיים חייב היינו דאיכא למימר לתקוניה לאויה הוא דאתי אלא למאן דתני ביטלו חייב כיון שהאכיל הנותר לכלבים הוא דחייב דהא לא אפשר למשרפיה אבל הכא אם הנותר כמו שהוא אע"פ שלא שרפו אינו חייב מאי איכא למימר פי' התראת ספק כגון שלקח האם על הבנים ומתרין בו לא תקחנה ריש לקיש אמר כגון זו התראת ספק הוא שיתכן לומר אחרי שיקחנה ישלחנה והיכי הוי התראה ודאי כגון שבא לשוחטה והתרו בו אם תשחוט אותה תלקה ושחטה ורבי יוחנן אמר אפי' התראה בלקיחה שמה התראה.

הקם להן בציץ בין עיניך (קדושין סו) צא וקדש לי פי' שים הציץ בין עיניך והעמידם שכך היו עושין כשהיה כהן גדול מניח הציץ היו עומדין הכל בעמידה מפני שם שהיה כתוב בו היינו דתנו בלשון עמידה הקם להן בציץ. במקויי' כולי עלמא לא פליגי כבר פירשנו בערך אשר ובערך הנפק.

(ברכות מג קדושין לג) אסור לאדם שיהלך בקומה זקופה ד' אמות משום שנאמר מלא כל הארץ כבודו רב הונא לא מסגי ד' אמות בגלוי הראש אמר שכינה למעלה מראשי

(ברכות לה.) קמה תוכיח פירוש קמה היא התבואה דכתיב (דברים כ"ג כ"ו) וחרמש לא תניף על קמת רעך וחייבת בברכה לאחריה שנ' (שם ח' י') ואכלת ושבעת וברכת. פ"א קמה היינו לחם דכתיב ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם וכתיב בתריה ואכלת ושבעת וברכת בראש והיה עקב תשמעון (שם) ובסוף גמרא דפרק הזרוע (חולין קלד.) אמר קמה אקמה רמא ליה ריש לקיש לרבי יוחנן חורי נמלים וכו' עד ספק לקט לקט משום דבחזקת חיוב חייב אבל דבחזקת פטור פטורה ורמינהי גר שנתגייר והיתה לו עיסה נעשית וכו' עד ספק חייב אף על גב דבחזקת פטורה קיימא מצינן דעיסה ולחם איקרו קמה:

(ערך קם (ב))

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף