שרשי הים/יסודי התורה/ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ יסודי התורה ה

ח

שורש איסור שלא כדרך הנאתו

במד"א כו' אבל שלא כדרך הנאתן כגון שעושין רטיה או מלוגמה מחמץ כו'. דברי מרן כ"מ בזה תמוהים כמ"ש הר"ב מ"ל ז"ל בדף ב' ע"ד ד"ה וראיתי כו' אמנם דברי רבינו מבוארים הם במ"ש ה"ה בפ"ח מהלכות מ"א הל' ט"ז ע"ש ומשמע ליה לה"ה בדעת רבינו שהוא אינו מפרש כפי' רש"י בההיא דרבינא דהוה שייף לברתיה בגוארקיה דערלה אעפ"י שהיה חולי שאין בו סכנה ויהיב טעמא לאיכא דאמרי משום דלאו דרך הנאתו הוא דהיינו לפי שהיה בוסר אלא לדעת רבינו הוא משום דכיון דהיה דרך סיכה ולא היה דרך אכילה משו"ה קאמר דלאו דרך הנאה הוא וכן העלה הר"ב מש"ל בד"ג ע"ב דאין בכל איסורי מאכל כי אם ב' חלוקות הא' היא דרך האוכל דרך אכילה שהוא מה שהוזהרנו עליו בלאו וכרת והב' הוא הנהנה ולא אכל דאין בו לאו אלא איסור תורה ואין חילוק בין אם הוא כדרך הנאתו או לא אלא ההנאות שוות דאין בהם לאו אך איסורו ד"ת יע"ש.
וראיתי למו"ה בספר שער המלך ד"א ע"ב שתמה ע"ז מהא דגרסינן בפסחים דכ"ו אמר אביי מנא אמינא לה דתניא אמרו עליו על ריב"ז שהיה יושב ודורש כל היום כולו והא הכא דלא אפשר וקמכוין ושרי ורבא אמר לך שאני היכל דלתוכו עשוי ופרש"י ואין הנאת צלו נאסרת דאין זה דרך הנאתו והשתא אם כשלא דרך הנאתו איסור' דאורייתא איכא היכי הוה עביד הכי ריב"ז דבשלמא אם אין איסורו אלא מדרבנן איכא למימר היכא דלא אפשר כגון הכא שהיה צריך לדרוש לרבים לא אטרחינהו וכדאמרי' התם בסמוך ותסברא כו' וכמ"ש הרב בסמוך ד"ד ע"ב אלא ודאי מהך סוגייא מוכח בהדייא דשלא כדרך הנאתן אין איסורו אלא מדרבנן עכ"ל.
ולע"ד אפשר לומר דה"ה ז"ל מפרש שאני היכל דלתוכו עשוי דלא כפי' רש"י שפירש משום דהוי שלא כדרך הנאתן אלא הכוונה כיון דלתוכו עשוי כי אקדישו הבנין מעיקרא הכי אקדישו שלא יחול קדושתו אלא מה שבתוכו לא על ההנאה הבאה מחוצה לו וה"ט כדי שלא יכשלו בו רבים שעוברים דרך שם וכ"כ מו"ה גופיה לקמן ד"א ע"ג ד"ה ומעתה ליישב דברי התוס' ר"פ הנשרפין דע"א ד"ה בשיר דס"ל דשלא כדרך הנאתו במוקדשי' איכא איסור תורה וזה היפך הך סוגייא דאמרינן שאני היכל דלתוכו עשוי יע"ש.
עוד ראיתי למו"ה שם ד"ה ודע דהא דאמרינן התם שאני היכל דלתוכו עשוי כו' שהביא דברי התוס' ומה שהוק' להרב ח"ה ז"ל בתירוצם ומה שיישב וכתב עליו שדבריו דברי נביאות ושלכן נראה דלרבא ל"ק ליה ברייתא דליפרוך מה לכלאי הכרם שלוקין עליהן שלא כדרך הנאתן דאיכא למי' דאיסי ן' יהודה ס"ל כר"ש דאמר כל שהוא למכות וכי היכי דלקי בכל האיסורין אכל שהוא ה"נ לקי אשלא כדרך הנאתו וכמו שנראה מדברי התוס' דפ"ג דשבועות ד"ה דמוקי וכמ"ש מוהריב"ל ורש"ל שם יע"ש. ועל זה מצאתי כתוב עוד למו"ה ז"ל וז"ל וק"ל שמדברי התוס' בפרק כל שעה דכ"ד ע"ב ד"ה פרט לאוכל חלב חי נראה איפכא שהרי הקשו מההיא דאמרינן בפרק ג"ה אכל צפור טהור חי בחיה בכל שהוא והוצרכו לדחוקי דשאני עוף דרכיך ואם איתא לדברי רש"ל ומוהריב"ל מאי קושיא הא כיון דלקי אכ"ש ה"נ דלקי אשלא כדרך הנאתו עכ"מ ועיין במ"ש עוד ע"ד רש"ל הללו בד"ב סע"ד וד"ג ע"א.
וראיתי להר"ב מש"ל בד"ג ע"ג שהביא ראיה לדעת רבינו דס"ל דאינו חייב מלקות בנהנה ואפילו בבשר וחלב מההיא דפרק כל הבשר דקי"ג דאמרינן המבשל חלב בחלב ר' אמי ור' אסי חד אמר לוקה וחד אמר אינו לוקה והמתבאר שם מסוגייא דלכ"ע אין איסור בב"ח חל על איסור חלב ויש לתמוה דהא איסור בב"ח איסור מוסיף הוא דהשתא נאסר בהנאה וא"כ אמאי לא חייל איסור בב"ח על איסור חלב ולסברת רבינו ניחא דע"כ לא חשיב הנאה איסור מוסיף אלא היכא דלקי על ההנאה אבל בב"ח דליכא מלקות בהנאה לא שייך ביה איסור מוסיף אף לסברת החולקים עליו וס"ל דבכל איסורי הנאה לוקין על ההנאה וכ"ש בב"ח לא ידעתי טעם נכון למה לא ילקה האוכל חלב שבישל בחלב שתיים משום איסור מוסיף וצ"ע עכ"ל.
ודין גרמא ליה שלא ראה דברי הר"ן בחי' לחולין דקי"ו עלה דאמרינן קסבר רבי עקיבא אחע"א וז"ל כבר כתבתי למעלה דאחע"א דבב"ח איסור מוסיף הוא הילכך כיון דקי"ל בעלמא אחע"א באיסור מוסיף נקטינן כר"ע ואע"ג דשמואל שהוא אמורא משמע דלא דריש כר"ע אלא כת"ק כדאמרי' לעיל גדי לרבות את החלב כו' הך מימרא תרוצי מתרצינן לעיל ופירוקא בתרא דאמר הא דידיה הא דרביה אפשר דלדידי' ס"ל אחע"א וחלב ומתה לא צריך קרא ולעיל בדקי"ב ע"ב עלה דפריך תלמודא וסבר שמואל אחע"א כו' כתב וז"ל איכא למידק מאי קושיא הא אחע"א דבב"ח איסור מוסיף הוא שהרי בתחיל' לא נאסר אלא באכילה והשתא ניתוסף בו איסור הנאה ובמס' כריתות אמרינן דאיסור הנאה איסור מוסיף הוא כו' לפיכך נראה דשמעתין פליגא אדרבא דאמר במס' שבועות דאפילו למאן דלית ליה איסור כולל מוסיף אית ליה מבוארין דבריו דלדידן דקי"ל אחע"א באיסור מוסיף חלב ומיתה מחייב בבב"ח מסברא משום דאי' מוסיף הוא ולפ"ז עכ"ל דר' אמי ורבי אסי לדעת ר"ש דס"ל אחע"א אפי' באיסור מוסיף הוא דפליגי ואינהו בדידהו ס"ל דאחע"א באיסור מוסיף ולקי ב' וכבר הארכתי בזה בפי"ז מה' א"ב שורש אחע"א יע"ש.
עוד ראיתי להר"ב מש"ל בדף ה' ע"א ד"ה יש לחקור עלה ונסתפק בהא דקי"ל דכל איסורין שבתורה אין לוקין עליהן שלא כדרך הנאתן אם נאמר ג"כ במצות עשה דרחמנא אמר תאכל כגון מצה וק"פ אם אכלן שלא כדרך הנאתן אם יצא י"ח כו' וסיים וכעת לא ראיתי דין זה בפי' במ"ע עכ"ל ועיין למו"ה בספר שער המלך שהוכיח בראיות ברורות דגם במ"ע אין יוצאין בו י"ח באוכל שלא כדרך הנאתן יע"ש.
ואנכי לא ידעתי אמאי לא פשיט ליה למר כן ממ"ש התוס' דנזיר דכ"ג גבי מה שאמרו זה שאכלו אכילה גסה פושעים יכשלו בם כו' והביא דבריה' הר"ב מ"ל לעיל מזה ד"ה נסתפקתי והוא ז"ל סובר דאכילה גסה שלא כדרך הנאה חשיב וצ"ע ועיין בספר מוצל מאש ח"ב סי' יו"ד יע"ש ועיין בס' חיים שאל ח"א סימן ד' ד"ז ע"ד.
והן עתה ראיתי להרב תורת חיים בפ' העור והרוטב דק"ך ע"א אההיא דאמרינן התם בשלמא אם מצה היא אינו יוצא בה י"ח לחם עוני אמר רחמנא כתב וז"ל נראה דלא מצי למימר אכילה כתיב ביה דהא דקאמר גבי חלב וחמץ ונבילה אכילה כתיב ביה כו' משום דכשהמחה את החלב גרועיה ואין דרך הנאתו בכך וקי"ל בכל האיסורים דאין חייבין עליה' עד שיאכל אותם דרך הנאה כדאיתא בפרק כ"ש כו' אבל גבי מצה דלאו בהנאה תלייא מילת' דמצוות לאו ליהנות ניתנו דאפי' בלע מצה קי"ל דיצא אע"ג דלא נהנה ממנו והיינו דבעינן בסמוך גבי כלאים מנ"ל אע"ג דלא כתיב ביה אכילה משום דלא אסרה תורה אלא בדרך הנאה עכ"ל.
הנה פשיטא ליה להרב כביעתא בכותחא דבמ"ע יוצא בו אפילו שלא כדרך הנאה היפך מאי דפשיטא ליה להרב מ"ל מסברא וממה שהוכיח מו"ה בראיות ברורות והוא פלא: ומ"ש משום טעמא דמצוות לאו ליהנות ניתנו אין ענין לזה כלל כמובן גם מה שהביא ראיה מבלע מצה יצא אע"ג דלא נהנה ממנו לית' דס"ס הרי גרונו ומעיו נהנין ממנו וחשיבא דרך הנאתו וזה מוכרח דלפי דבריו אם בלע כזית מאיסו' כגון נבילה כו' אין לוקין עליו דהוי שלא כדרך הנאתו והא ודאי ליתא דבהדייא אמרינן בפרק אלו נערות ד"ל ע"ב זר שאכל תרומה פטור לאביי ומוקמי' לה כגון שתחבו חבירו בבית הבליעה דמיתה ותשלומין באים כאחד יע"ש ועיין בפרק ג"ה דק"ג ע"ב וזה פשוט. גם מ"ש והיינו דבעינן בסמוך גבי כלאים מנ"ל כו' משום דלא אסרה תורה אלא כדרך הנאה כו' דבריו תמוהים דבהדייא אמרינן בפרק כ"ש ה"מ בכלאי הכרם דלוקין עליהם שלא כדרך הנאתן וצ"ע.
מיהו מהא דתנן פי"א דמנחות משנה ז' חל יה"כ להיות בע"ש שעיר של יה"כ נאכל לערב והבבליים אוכלין אותה כשהוא חי כו' נראה דקשה לזה שהרי האוכל חלב חי אמרינן דלא מחייב משום דהוי שלא כדרך הנאתו וההיא דאכל צפור חי תירצו בתוס' דשאני עוף דרכיך משמע דכל מין בהמה אפילו בהמה דקה כל שאוכלו חי מיקרי שלא כדרך אכילה וא"כ קשה דמאי אהני להו לבבליים לאוכלו כשהוא חי כיון דאכתי לא מקיים מצות אכילת קדשי' כיון דהוי שלא כדרך הנאתו ואפשר ליישב דאע"ג דלא מקיימי מצות אכילת קדשי' אהני להו אכילה כזו שלא להביאו לידי נותר שעובר עליו בכרת אלא דאכתי קשה מהא דגרסינן בפסחים פרק אלו דברים דע"א ע"א אמר רבא שתי תשובות בדבר חדא דשעירי רגלי' חי נאכלין צלי אינן נאכלין ושמחה בחי ליכא ופירש רש"י חי נאכלין אם בא לאוכלו בשבת לא יאכלנו כי אם חי כו' והשת' ק' דהיכי מצי לאוכלו בשבת כשהוא חי הא קא מבטלי מ"ע דאכילת קדשים כיון שיכול לאוכלו כשהוא מבושל למוצאי שבת גם מאי קאמר דשמחה בחי ליכא ת"ל דאפילו שבשאר קדשים דלא אתו משום שמחה לא מקיים מ"ע. ועיין בתוס' מנחות דמ"ח ע"א ד"ה חטא בשבת שכתבו וז"ל תימה למה אין אומרים חטא כדי שיזכו לאוכלן חיים דכה"ג אמרינן בפרק התודה. וי"ל דאין זה זכות כו' ודוק היטב בדבריהם. ועיין עוד במנחות ד"ק ע"א ד"ה ששונאין כו' שכתבו וז"ל אע"ג דמצוה קא עבדי שלא להביאו לידי נותר אפי"ה כל קרו להו בלשון גנאי לפי שהיה דרכם כמו כן לאוכלן בשאר ימות השנה וע"ש וקשה דבשאר ימות השנה היכי מצו אכלי הכי וקא מבטלו מ"ע. ואולי נאמר דהבבליים הללו כיון שדרכם לאכול כמו שהוא חי לגבי דידהו חשיבא אכילה כדרכה ולפי"ז זכינו לדין דלגבי בבליים בשאר איסורים נמי דינא הכי דמחייבי אם אכלו חי אלא דלפי"ז ק' דמאי ק"ל להתוס' בפסחים מההיא דאכל צפור חי ומההיא דהקפה את החלב ואמאי לא תירצו דההי' מיירי במי שדרכו לאוכלו חי כמו בבליים ועדיין אני נבוך בזה והדבר צ"ת. ועיין במ"ש עוד בפ"א מהלכות עיוה"כ הל' א' יע"ש.
עוד ראיתי להר"ב מש"ל בד"ה ע"ד ד"ה עוד הביא דברי התוס' דפרק כ"ש דכ"ד שכתבו וז"ל הא דלא קאמר הכל מודים בחולין שנשחטו בעזרה משום דכתיב בהו אכילה דמוזבחת ואכלת נפקא לן ועוד דאיכא למ"ד חשב"ע לאו דאורייתא ומשמע מדבריהם דלמ"ד דאורייתא לוקה תמה ע"ז דאף למ"ד דאורייתא ליכא מלקות ואפילו באוכל דרך אכילתו כיון דאזהרתיה מדכתיב וזבחת ואכלת כדאמרי' בפ"ב דקידושין דז"ן מה שאתה זובח ברחוק מקום אתה אוכל ואי אתה אוכל מה שאתה זובח בקרוב מקום וא"כ הוי לאו הבא מכלל עשה דאין לוקין עליו כו' וא"כ היכי הוה מצי למימר הכל מודים בחשב"ע דלוקין עליו שלא כדרך הנאתן כיון דאפילו באוכל דרך הנאתן אינו לוקה וצ"ע עכ"ל.
ולעד"ן דהתוספו' משמע להו דחשב"ע למאן דנפ"ל מקרא דוזבחת ואכלת שלא התיר הכתוב אכילה לידי זביחה אלא בזביחה שהיא ברחוק מקום כדכתיב כי ירחק ממך המקום וזבחת ואכלת כל ששחט בעזרה שהיא בקרוב מקום הוייא ליה שחיטה פסולה ואהדרי' קרא לאיסור נבילה ולקי על אכילתן משום נבילה מידי דהוי אשוחט שחיטה פסולה שכתב רבינו בפ"ג מהל' שחיטה הל' ח"י דכל מקום שאמרנו שחיטה פסולה הר"ז נבילה ולקי עליו משום נבילה כמו ששנינו בחולין דל"ב כלל אמר רבי ישבב משם ר"י כל שנפסלה בשחיטתה נבילה יע"ש שמעי' מינה דכל שאסר רחמנא בענין השחיטה אהדריה לאיסור נבילה ולי' למי' דהתם שאני שהשחיטה פסולה לא הותרה כלל בשום מקום להכי אמרינן דאהדריה לאיסור נבילה אבל הכא שהשחיטה הותרה בחוץ כי אסיר רחמנא בפנים לא הדרא לאיסור נבילה אלא ללאו הבא מכלל עשה וכמ"ש התוס' בפ"ק דביצה די"ב ד"ה השוחט וכו' דכל דהותר בהדייא לא אמרינן כי אסרה אהדרה לאיסורא קמא יע"ש דלא דמי דהתם התיר הכתוב בהדייא איסור מלאכה ביו"ט באוכל נפש כדכתיב אך אשר יאכל לכל נפש הוא לבדו יעשה לכם ומינה נמי הותרו נדרים ונדבות מטעם מתוך כמ"ש התוס' שם וכי הדר ואסר נדרים ונדבות ממילת לכם ולא לגבוה ודאי דלא אהדרי' לאיסור מלאכה אלא ללאו הבא מכלל עשה אבל הכא דקאמר קרא כי ירחק ממך המקום תזבח ואכלת דלא התיר הכתוב תחילה הזביחה ואח"כ אסרה בעזרה אלא תכף כשבא לצוות על השחיטה ולאסור הנחירה ושאר מיתות הבהמה כדאיתא בפ"ק דחולין די"ז ר"ע אומר לא בא הכתוב אלא לאסור להם בשר נחירה וכמ"ש רבינו בס"פ ד' מהלכות שחיטה לא התיר לנו השחיטה אלא בריחוק מקום אם כן כי היכי דנחירה ושחיטה פסולה אהדריה רחמנא לאיסור נבילה בצוותו על הזביחה הכי נמי שחי' בעזרה שהיא פסולה אהדריה לאיסור נבילה ועיין להתוס' בחולין דצ"ט ד"ה רבא אמר כו' במה שחילקו התוס' בענין זה דאהדריה לאיסורא קמא וכמ"ש הר"ב מש"ל בס' פרשת דרכים בדרך מצוותיך דס"ט ע"ב ועיין להר"ב דברי אמת דנ"ח ע"ב יעו"ש.
עוד ראיתי למוהר"י כולי ז"ל שכתב בהגהה וז"ל ועיין להתוס' בפרק התודה ד"פ נקטו דרשא זאת דמה שלי בשלך ולא ידעתי למה דהא איתות' ר"י עכ"ל. ולא ידענא מאי קא קשי' ליה דלא איתותב ר"י אלא במאי דהוה בעי למילף איסו' חשב"ע מהיקשא דמה שלי בשלך אסור כו' דאיכא למיפרך מה לשלי בשלך שכן ענוש כרת אבל אכתי שפיר מצינן למילף דמה שלי בשלך אינו אסור אלא כעין עבודה אף שלך בשלי אינו אסור אלא כעין עבודה דלהא ליכ' למיפרך מידי וברור.

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.