עזוז חיל/יסודי התורה/ה
א[עריכה]
פרק ה' ה"א בכסף משנה ד"ה ואעפ"כ מפני שעבר באונס אין מלקין ואין ממיתין עד שאין קשוי אלא לדעת כמבואר בדברי רבינו פ"א מאי"ב עכ"ל. עיין בדברי מרן פ' עשרים מה' סנהדרין דין ג'. ששם מחלק בין לשון חייב מלקות או מיתת בית דין[1] ללשון לוקין או ממיתין וכאן כתב רבינו אין מלקין ואין ממיתין. ושם בהלכות סנהדרין כתב רק חייב מיתת בית דין. ובדרך הזה יש לתרץ ג"כ דברי רבינו בפ' כ"ו מהלכות סנהדרין דין ב' וז"ל נמצאת אומר שהמקלל אחד מישראל וכו' עד ובן נשיא שקלל אביו חייב משום ארבעה שמות. ובפרק חמישי מהלכות ממרים דין ב' ולוקה כדרך שלוקה על קללת כל אדם כשר מישראל דסתרי אהדדי. והמדקדק בדבריו יראה שהשכיל רבינו בלשונו בהל' סנהדרין שם נמצאת לומד שהמקלל אחד מישראל בין איש בין אשה לוקה אחת ודיין לוקה שתים ונשיא לוקה שלש וגבי בן נשיא כתב חייב משום ארבעה שמות, אבל לא לוקה והוא משום דגבי אביו לא מצינו לאו מפורש. וכמ"ש רבינו שם בהלכות ממרים דין ד' אזהרה של מקלל אביו וכו' עד הרי אביו בכלל ישראל.
וע"פ אופן זה יש לתרץ גם מ"ש רבינו בפ' עשירי מהל' שמיטה ויובל דין ט"ו וז"ל דין היובל בשביתת הארץ ודין השמיטה אחד הוא וכו' וכל שלוקין עליו בשביעית לוקין עליו ביובל. ובפרק י"ט מהלכות סנהדרין מנה רבינו בשמיטה ארבעה וביובל רק שלשה מלקיות והשמיט זומר את האילן והוא משום דבשביעית מצאנו בכתוב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור וגו'. וביובל כתיב לא תזרעו וזמירה באילן בכלל זריעה כמש"כ רבינו בפ"א מהל' שמיטה דין ג' ועיין בספר המצות ל"ת רכ"א רכ"ד ונ"מ לדינא. מי שיזרע שדה ויזמור אילן בהתראה אחת בשביעית ילקה שתים וביובל רק אחת:
ד[עריכה]
שם [ה"ד]. כל מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג וכו'. כתב מרן אבל שלימים וכן רבים חלקו עליו עד צדקה תחשב לו. ובאמת התוספות והרא"ש בפ' אין מעמידין (עבודה זרה כ"ז ב') הביאו ראיה מהא דר' אבא בר זמינא בירושלמי פ"ד דשביעית דהוי מחייט גבי חד נכרי א"ל אכול נבלה ואי לא קטילנא לך וכו'. וכתבו המפרשים ומסתמא בצנעא הוי. וכן בשו"ע יו"ד סימן קנ"ז א' השמיט דעת רבינו והגר"א הביא ג"כ דברי התוספות והרא"ש. ולדידי קשיא טובא דהא בירושלמי שם מסיק אלו שמע ר' אבא מלהון דרבנן מיכל הוי [אכיל]. ושאלתי לגדולי דורינו ואמרו כי לא מצאו מענה. אח"כ נקרה לידי ספר פרי חדש או"ח חלק ב' ובסופו חדושים על לשונות הרמב"ם וראיתי שעמד על זה. ולמען לישב דברי גדולי הפוסקים הראשונים נראה לענ"ד דאפשר לתרץ דברי הראשונים מהא דסידר הירושלמי הא דאילו הוי שמע ר' אבא מלהון דרבנן מיכל הוי ובתר דאיתא שם מקמי הכי. א"ל מהן מודע לך דאילו הוי אכלת הוי קטילנא לך או יהודי יהודא או ארמאי. ואח"כ אמרו אילו הוי ר' אבא שמע מלהון דרבנן. והם מפרשים שמע לא שמיעת אוזן אבל שמיעת הסכמה וכלשון הכתוב ובקולו תשמעו.
ח[עריכה]
שם. במשנה למלך דין ח' ד"ה וראיתי להר"מ בראוי לאכילה אין דרך הנאתו אלא לאכילה כתיקנו. נ"ב וכן נראה ממ"ש רבינו בפ"ז עבודה זרה דין ט"ו והאוכל ממנו כל שהוא לוקה. אף שכתב שם דין ב' לוקה שנים, היינו במידי דראוי לאכילה. כמבואר בדבריו דין ט"ו.