בני בנימין/יסודי התורה/ה

בני בנימין ‏ יסודי התורה ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ד

ואלו הם הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן. לפמש"כ מקודם ר"ע וחבירו. ק' בכאן ק' הגמ' אטו הרוגי מלכות ותו לא כדפריך בפסחים (נ') וצ"ל שמש"כ ועליהם קאי על מש"כ מקודם ה"ז קידש אה"ש:

ועליהם נאמר כי עליך הורגנו. גיטין (נ"ו) סנהדרין (קי"א:)

ועליהם נאמר אל"ח כו'. סנהדרין שם:

מפי השמועה למדו ההוא ולא אנוס. תו"כ פ' קדושים ע"פ זה וכה"ג דרשי בשחוטי חוץ בפ' אח"מ ובזבחים (ק"ח:)

ומש"כ רבינו ומה אם ע"ז חמורה כו' הוא לפי שיטתו דמולך ע"ז היא ועי' לח"מ פ"י ה"ג מע"ז שנסתפק בזה ומכאן מוכרח כן ולפז"ק לל"ק בנעהמ"א לפטור אנוס אלא ודאי דללאו אתא קרא שלא יענשו לאנוס ומה שצריך קרא בש"ח לפטור אנוס ע"ש בתוס' ובחי' הרשב"א קדושין (מ"ג.) ולכאורה י"ל עפ"מ דקי"ל יש שאלה בהקדש. וכדילפינן מקראי בנדרים (ע"ד.) א"כ סד"א דחובה עליו לשאול ולהפטר מאיסור ש"ח. וא"כ ס"ד דאף שבתחילתו הי' באונס. אבל מכיון שבידו להפקיע האיסור. ה"א דה"ל מזיד במה שמניח הדבר כשהי'. ולא נשאל על הקדישו קמ"ל דמ"מ פטור הוא על אונסו. אלא דאכתי תקשה לב"ש. דס"ל דא"ש בהקדש (ע"ש בנדרים). וי"ל לשיטתייהו בא"א. יעו"ש בקדושין ואכ"מ. ובחיבורינו השיב דוד בקונטרס עריכת נר ה"ר בס"ד לדברי רבינו שהוא לאו ולא שלילה. ואכ"מ לבא בארוכה. ומשכהכ"מ חוץ ממי שבא על הערוה. עי' בדבריו פ"כ מסנהדרין ה"ב ובח"מ על אהע"ז סי' כ' סק"ג:

ה

מש"כ הכ"מ בשם ת' הרשב"א בדגמ"ר יו"ד סי' קנ"ז הקשה ע"ז מדברי הירושלמי במקומו שמפורש להפך. ועמש"כ בחיבורנו מלואת אבן על אהע"ז סי' ד' בס"ד שיש לדון לחלק בין שפחה לשפחה. שאם היתה מיוחדת לעבד היא כאשת איש ואסורה. עי' סנהד' (נ"ח:) ופ"ט ממלכים ה"ח. וא"כ חמורה שפחה כזאת משפחה הפנויה:

ובזה י"ל לשיטת רבינו בפי"ב מאס"ב דאיסור שפ"כ לישראל היא רק מדרבנן ותמהתי עליו שם בעה"י מסוגיא דחולין (קי"ד:) ולהאמור א"ש אחז"ר מצאתי בס' סדר משנה כאן שכ"כ לחלק (לשי' רבינו).

וכן אם א"ל. פסק כרשב"ל עד ר"י ועי' כ"מ. ובנוב"ק בהע"ז סי' נ"ט כ' דאין הכלל שהלכה בכ"מ כריו"ח. רק בבבלי ולא בפלוגתתם שבירוש' וענוב"ת חיו"ד סע"ד מה שטרח בנו ז"ל ליישב הך סברא:

ו

ואם עבר ונתרפא עונשין אותו. נראה לומר דמדהזהירה התורה שלא להתרפאות אפילו במקום סכנה ל"ש לקרותו אנוס כלל עד שנפטרה משום הך דההיא ולא אנוס משא"כ ברוצים להורגו. ועי' ע"ז (כ"ז:) בהך דבן דמא ב"א של רי"ש ובירושלמי שם. ועי' גליון הרש"א ביו"ד סימן קנ"ז מש"כ ע"ד רבינו:

י

ה"ז מחלל את השם ולפיכך נאמר בשבועת שקר כו'. עי' רפי"ב משבועות וצע"ק. ודע דמקור דברי רבינו שבכל מצוה שעובר שייך חה"ש הוא מסוטה (לו:) וכלשון רבינו יוסף שקידש ש"ש בסתר. ועי' קדושין (מ.) ואבות פ"ב:

יא

או שירבה בשחוק. עי' כ"מ מפי' דאבות. במיעוט שחוק. ועי' מס' ד"א זוטא פ"ה ובעירובין (פ"ד:) ומש"כ או באכילה ושתיה. עי' כ"מ וסנהדרין (נב.) וע"ל פ"ב ה"ג. ויתר דברי רבינו עי' שבת (פ"ח:) סוטה (ה.):

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.