שרשי הים/חמץ ומצה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שרשי הים ‏ חמץ ומצה ו

א

שורש מצות אכילת מצה

מ"ע מן התורה לאכול מצה בליל ט"ו כו'. עיין להר"ב מש"ל שהביא מה שדרשו בת"כ פרשת אמור ובט"ו יום לחודש הזה חג המצות יום זה טעון מצה ואין חג הסוכות טעון מצה והלא דין הוא כו' תו גרסינן התם החדש הזה חג הסוכות זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה והלא דין הוא כו' וכתב הרב ז"ל ותמיה לי מילתא דלמאי אצטריך קרא למכתב זה גבי מצה למעוטי חג הסוכות ממצה וגבי סוכה למעוטי חג המצות מסוכה לא ליכתוב אלא או זה גבי חג המצות או זה גבי חג הסוכות ואנו ממעטינן סוכה ממצה ומצה מסוכה כו' ונראה לומר דאי לא כתי' קרא הזה גבי חג המצות לא הוה ממעטי' כו' ע"ס הלשון וכדבריו ז"ל כת' הרב מעשה חייא בפ"ק דקידושי' וכנר' דאשתמיט מינייהו מ"ש התוס' בפ"ק דחולין דכ"ג ע"ב ד"ה ותהא פרה כו' דכל דאיכ' תרי ק"ו דסתרי אהדדי יש איזה סברא לעשות הק"ו הא' וכיון שהוצרך הכתוב למעטו כדי שלא נעשה הק"ו האחר איצטריך מיעוט אחר ועיין להרב יבין שמועה ד"ב כלל פ"ט שכתב ע"ש הברייתות דמה שהוצרך לתרי מיעוטי הוא מפני שהיינו לומדים אותו במ"מ ולא בק"ו ודברי התוס' דחולין הויין תיובתיה שהרי הם ז"ל הכריחו שם דגבי ק"ו דעגלה ערופה ופרה לאו במ"מ אתייא דהוי מ"מ של מקומות ולא אתי אלא בק"ו ואפי"ה הוצרך תרי מיעוטי וכן בנדון הרב מש"ל הוי כמו מה מצינו של מקומות ודוק ועיין בברכות פרק מי שמתו דכ"א ע"א יע"ש ועיין במציעא דפ"ח ע"ב. ובדין זה מצאתי כתוב למו"ה בעל שער המלך וז"ל כתבתי בנדפס דפ"א ע"ד ליישב דברי הריטב"א דעיקר היקשה לר"ש לא אצטריך אלא לחייב את הנשים דלמעוטי טבל לא צריך קרא משום דהו"ל מה"ב כמו שהקשו התוס' בר"פ לולב הגזול כו' יע"ש. רואה אני שתירוץ זה לא יתכן להרמב"ן שתי' כתי' הריטב"א כמ"ש בספר תומת ישרי' שהרי הרמב"ן ז"ל בפ"ק דפסחים בספר המלחמות גבי ההיא דאמר רב גידל המקדש משש שעות ולמעלה כתב וז"ל וכיוצא בו פשיטא משום דתנא ליה רישא באותו פרק אבל לא בטבל פשיטא והא לאו פשיטא אלא פלוגתא נמי היא ודלא כהלכתא יע"ש ועיין מ"ש בפ"ח מהלכות חו"מ דפ"ד ע"ג הן אמת שצריך להבין לפי דעתו ז"ל דת"ל דאינו יוצא בו מטעם מה"ב כמ"ש רש"י והר"ן ז"ל והיה נראה לומר דס"ל להרמב"ן דדוקא גבי לולב הגזול דע"י עבירה באה המצוה אינו יוצא בה י"ח מה שא"כ בטבל דהעבירה היינו הטבל אינו גורם למצוה שתעשה ואדרבא אם היו חולין מתוקני' היה יוצא י"ח בשופי וכמו כן כתבו התוספות בר"פ לולב הגזול דהיינו טעמא דלולב של אשירה לא מפסיל משו' מה"ב משום דאין העבי' גורמת המצוה יע"ש. אלא שלכאורה יש לתמוה עליהם שאחר מ"ש דלולב של אשירה לא מפסיל משום מה"ב הקשו דבמצה של טבל ל"ל הקשה דת"ל משום מה"ב והוא תימא דמצה של טבל נמי אין העבירה גורמת למצוה דומייא דלולב של אשירה וכבר בס' שמע יעקב בקונ' ארעא דרבנן הקשה כן. אמנם אחר העיון קצת הא ודאי בורכא דבשלמ' בלולב של אשירה דלקיחתו אין בו עבירה אלא העבירה היא מה שנעשית אשירה והילכך כשאנו באים לו' דמצות הלולב באה ע"י עבירה שייך שפיר לומר אטו אם לא היו עובדים אותה לא היה יוצא משא"כ בטבל שהטבל בעצמו אינה העבירה דמשום היותו טבל מה עבירה בידו והעבירה היא האכי' והילכך שייך שפיר לומר דע"י העבירה דהיינו אכילת הטבל היא גורמת למצוה שתעשה וזה פשוט עוד היה נראה לי ליישב קו' התוס' דהיקשה אצטריך לר"ש היכא דאין לו אלא מצה של טבל ואינו יכול לתקנו דהו"א ליתי עשה ולידחי ל"ת ולא שייך כאן מה"ב דעביר' מעיקר' ליתא דאתי עשה ודחי ל"ת ועיין בירוש' הביאוהו התוס' בפ"ק דקידושי' הקשו גבי קרא דכתיב ויאכלו מעבור הארץ כו' דאמאי לא אכלו ישראל שבאותו הדור מצה מן החדש דאתי עשה ודחי ל"ת וצריך לומר דקושיית הירושלמי הלזו אינו אלא לרבנן דר"ש אבל לר"ש אין כאן קושייא כלל דרחמנא מיעטיה מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבד כנ"ל.
ובהיותי בעיר פירנצי אינה ה' לידי שיטת כתיבת יד על מס' פסחים להריטב"א ז"ל וראיתי שם כתוב למר על ברייתא הלזו ה"מ ר"ש היא כו' כת' הרי"ט ומעתה מתני' דקתני שאין יוצאין בטבל וקי"ל כוותייהו. ואע"ג דדמי למצוה הבאה בעבירה כתבו התוס' דלא אסרה תורה מה"ב אלא במצוה שבא לרצות והן שופר ולולב אבל בשאר מצות לא תדע דהא איצטריך קרא למעוטי סוכה גזולה וכן ציצית ומעתה מצה גזולה וכן של טבל יוצאין בה בדיעבד מיהו לכתחילה אסור משום בוצע ורבי' כתב דמצה גזולה אין יוצאין בה בדיעבד ובירושלמי נחלקו בדבר וכתב הרי"ט ואנן הא פרישנא לה בכמה דוכתי וברירנא בראיות ברורות דלא אמרינן מה"ב אלא כשהמצוה מסייעת בקנינה אבל כשאין המצוה מסייעת בקנינה לא שהרי דמים הוא חייב לו וכל היכא דגזל קמח ועשאו מצה דאיכא יאוש ושינוי מעשה לכ"ע יוצאין בה אבל גזל מצה אפויה ואיכ' יאוש בעלי' וע"י המצוה איכא שינוי השם דמעיקרא לחם והשתא מצה א"נ שינוי רשות למ"ד דקדושת מצוה חשיב שינוי רשות דנמצא דע"י המצוה הוא קונה מצה זו דהא אפליגו בירושלמי וקי"ל כמאן דאסר הילכך טבל דעבידתא מעצמה ואין המצוה מסייע לא חשיב מה"ב ושרייא עכ"ל ונראה שזה דעת הרמב"ן ז"ל כנ"ל ודוק.

ג

אכל מצה בלא כוונה כו' יצא י"ח. מ"כ להרב המובהק כמוהר"מ ן' אדרת וז"ל כתב מרן כ"מ בפ"ב מהלכות שופר הל' ד' דדעת רבי' דאין צריך כונה לאכילה יע"ש ונ"ל דלמד רבי' חילוק זה מדלא משני תלמודא ביבמות ד"מ ע"א דפריך מאי תרי גווני איכא כו' ואמאי לא משני רצה לשם סעודה אוכלה רצה לשם מצוה אוכלה והתוס' שם בד"ה מאי הק' כן ותירצו דא"צ שיכוין לשם מצוה וק"ל שהרי שנינו בר"פ היה קורא אם כיוין לבו יצא ואם לאו לא יצא ומשמע דמצוות בעו כונה ומה"ט כתב רבי' דיצא י"ח דמדלא מתרץ תלמודא כמ"ש וכמ"ד דמצוות בעו כוונה דמחלוקת תנאים הוא וכדאיתא בפרק ע"פ א"כ ש"מ דגבי אכילה שיש בו הנאה לכ"ע יצא י"ח ולפחות הול"ל תלמודא הכי מאי תרי גווני איכא וכי תימא דצריך שיכוין לשם מצוה הניחא למ"ד מצוות צריכות כוונה אלא למ"ד א"צ כונה מא"ל ומדלא קאמ' תלמודא הכי ש"מ דכ"ע מודו דבאכילה יצא ואף דבאכילה נמי יש מחלוקת שם בע"פ דאכל' למצה בלא מתכוון לא יצא לחד מ"ד מ"מ אין הלכה כן אלא הלכה כמ"ד דיצא ותלמודא לא משני כדי לאוקומי קרא אליבא דהילכתא אבל אם תאמר דהלכה כמ"ד לא יצא תימא למה לא מוקי קרא כהלכתא אבל עדיין ק' דנימא דבעלמא אצ"כ באכילה אבל הכא צריך כונה משום דשנה עליו הכתו' לעכב וכדלקמן.

ה

אבל אין לשין אותה ביין ובשמן כו'. מ"כ להרב הנז' וז"ל הנה הטור כתב ברס"י שכ"ט שהדובשנין לאו לחם מיקרו ויש לדקדק דלמה לי קרא למעט מצה עשירה בליל פסח מקרא דלחם עוני כדאיתא בפסחים בפרק כ"ש ות"ל דלחם כתיב ומצה עשירה לא איקרי לחם כמו גבי חלה דמצה עשירה פטורה מן החלה משום דלא איקרי לחם.

ז

אין אדם יוצא י"ח כו' כגון שאכל טבל כו'. מ"ך להרב הנז' מדברי רבינו משמע דס"ל דלדעת רבנן דר"ש דס"ל דאיסור חל על איסור אינו יוצא י"ח בפסח דאלת"ה א"כ הוו תרי פסקי דסתרי אהדדי דכאן פסק רבינו דאינו יוצא י"ח בטבל והיינו אותה ששנינו בפסחים דאתייא כר"ש דס"ל דאאחע"א והרי רבי' פסק כרבנן בפ"ב מהלכות שביתת עשור דאחע"א אלא ודאי עכ"ל דלרבנן אינו יוצא י"ח בטבל וא"כ ק' דכיון דס"ל דאחע"א א"כ עכ"ל דבטבל (אינו) יוצא י"ח בפסח וכי תימא דטעמא דרבנן הוא משום דהוייא מצוה הבאה בעבירה כמ"ש רש"י שם בדל"ה ע"ב בד"ה דמאי לא כו' א"כ תינח למ"ד דמצוה ה"ב א"א אבל למ"ד דאפשר מא"ל שהרי פלוגתא דאמוראי הוא במסכת סוכה דל"ח ע"א וי"ל כמ"ש שם בד"ה מתוך כו' דהאי פלוגתא אינו אלא במידי דרבנן כגון לולב בי"ט שני אבל במידי דאורייתא מודו כ"ע אך תימא דהתם מייתי משם רשב"י האי דמצוה ה"ב דאינו מועיל וא"כ למה הוצרך הכא רשב"י להביא ראיה על טבל שהרי הראיה זו והטעם מפורש כמ"ש ודע שרבינו ז"ל השמיט דאינו יוצא במ"ע כמ"ש שם דל"ה ע"ב אלמא דס"ל דטבל דמ"ע לא הו"ל כמו שאר טבל דאסור לאוכלו קודם שיפריש מ"ע ואלו הוא כתב בפ"א מהלכות מעשר שני די"ג דטבל דמ"ב ומ"ע הוי כשאר טבל דאסור לאוכלו וי"ל דמה שלא העתיק האי דמ"ב ומ"ע היינו משום דסמך אה' ברכות דאפילו בטבל דרבנן אין מברכין וא"כ אינו יוצא וזה הוי טבל נמי כמ"ש בה' מעשר שני ע"כ מצאתי להרב הנז'.

י

נשים ועבדים וקטנים חייבים באכילת מצה כו'. הנה התוספות בקידושין דל"ד ע"ב סד"ה נילף כת' וז"ל וא"ת למאי אצטריך במצה הקש דכל שישנו בבל תאכל כו' בלאו הכי ידעינן שנשים חייבות דאי פטורות למה לי האזר' גבי סוכה אלא ש"מ דנשים חייבות ולהכי אצטריך האזרח גבי סוכה כו' וי"ל דע"כ אצטריך ההקש דאי לא הו"א דהאזרח אתא לרבויי נשים דלמעוטי לא אצטריך כו' עכ"ל ושמעתי מקשים דמה יענו התוס' למאי דמסיק הש"ס בסוכה דכ"ח דנשים אמעיטו מסוכה מהלכה למשה מסיני וקרא אסמכתא בעלמא וא"כ הדרא קושי' התוס' לדוכתא דלמה לי הקש גבי מצה דמדאצטריך הלכה למ"מ גבי סוכה ילפינן גבי מצות שחייבות אין מזור לקושייתם ואני חפשתי בספרים ומצאתי להרב שמע שלמה פרשת בא דס"ג ע"א הוקשה לו קו' זו בדברי הרא"ם על הסמ"ג שכתב כדברי התוס' הללו יע"ש. ואשתמיט מיניה שדברי הרא"ם הן הן דברי התו' אות באות.
וראיתי שתי' לקו' זו הרב הנז' וז"ל ומה שהקשינו בשמעתין דלמאי אצטרי' ההקש דת"ל מדאצטריך הלמ"מ גבי סוכה למעוטי נשים לאו קושיא היא דבלא"ה מצינן למימר דאצטריך ההקש למימר דהמצה צריכה להיות בדבר הבא לידי חימוץ יוצא בה ידי מצה כדדרשינן בפסחים עכ"ל וזו ודאי היא תירוץ לקו' הרא"ם ג"כ דא"כ קשה מה יענה הרב ז"ל שהתוס' לא הונח להם בתירוץ זה והטעם ודאי דעיקר קו' התוס' היתה על תנא דברייתא למה לא למד דין זה שהנשים חייבות במצה מדאצטריך האזר' ולמה הוצרך ללמוד מדין ההקש וכיון שכן הדרא קו' לדוכתא למה לא למד מדאצטריך הלמ"מ גבי סוכה. ולכן נראה לענ"ד דאף קושיא זו מתורצת במ"ש התוס' לקושייתם דאי לאו ההקש הוה אמינא דהלמ"מ אצטריך כי היכי דלא נימא דאזרח אתא לרבויי נשים להכי אתא הלמ"מ לומר דהאזרח בא לרבות גרים ולא נשים ואם כן גבי חמץ הוה אמינא דפטורות משום מ"ע שהזמן גרמא הילכך הוצרך ההקש גבי מצה וגם הלמ"מ גבי סוכ' ודוק.
ועפ"י האמור יתיישב מה שהקשה מרן מלכא כמוהרח"א בספר עץ החיים בפרשת אמור ד"ן ע"א לדברי התוס' דפרק קמא דמגילה יע"ש. ודע דבקידושין דל"ג סע"ב אמרו בברייתא דמצו' עשה שהזמן גרמא כגון ציצית ותפילין הנשים פטורות וכתב הריטב"א ז"ל בחידושיו וז"ל וק"ל אמאי נשים פטורות מציצית אפילו לר"ש דהא דרשינן סמוכים למפטר כלאים בציצית וא"כ נימא נמי כל שישנו בבל תלבש שעטנז ישנו בגדילים תעשה והני נשי הואיל ואיתנהו בבל תלבש איתנהו בגדילים תעשה דהא דכוות' דרשי' גבי מצה דאע"ג דהיא מ"ע שהזמן גרמא נשים חייבות בו דאמרי' כל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה כדאיתא בפסחים ואיכא למימר דבשלמא גבי מצה כיון דליכא למדרש מילתא אחריתי גבי ההיא דסמיכותא דרשי הכי אבל בסמוכין דציצית וכלאים כיון דאיכא למדרש ביה למפטר כלאים בציצית תו לא דרשי' ביה אידך דאתי לסתור הכלל שבידינו דכל מצו' עשה שהזמן גרמא נשים פטורות עכ"ל. ותמוהים דבריו דהא גבי הקש דבל תאכל חמץ הא איכא למדרש ביה דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהם י"ח מצה כדאיתא בפרק קמא דפסחים ואיך כתב הרב ז"ל דליכא למדרש מילתא אחריתי וצ"ע.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.