מגדל עוז/חמץ ומצה/ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגדל עוז ‏ חמץ ומצה ו

א

מצות עשה מן התורה עד יצא ידי חובתו. פ' האשה בפסחים וסוף ערבי פסחים:

ב

בלע מצה עד כטפלה למצה: כתב הראב"ד ז"ל זה שבוש שאין זה טעם למרור וכו': ואני אומר חס ושלום אלא הספרים והסופרים חלוקים, דע כי גירסת ר"ח ז"ל פרק ערבי פסחים סוף גמרא מתני' דהביאו לו גרסינן אמר רבא בלע מצה יצא בלע מרור לא יצא בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ידי מרור לא יצא כרכן בסיב ובלען אפילו ידי מצה נמי לא יצא ופי' ר"ח ז"ל בלע מצה ולא לעסה יצא שהרי קיים בערב תאכלו מצות שהרי אכילה היא ומיהו לכתחלה טעם בעינן בלע מרור לא יצא דבעינן טעם מרור וליכא ומש"ה קפיד רחמנא בדבר מר כדי למרר פיו באוכל זכר לוימררו את חייהם. ורשב"ם ז"ל גורס בלע מצה יצא שאינה צריכה טעם בלע מרור יצא אי אפשר שלא יהא בו טעם מרור בלע מצה ומרור יחד עד שלא אכל לא מזה ולא מזה ידי מצה מיהא יצא דלא תימא אף ידי מצה לא יצא דאיכא תרתי לריעותא שלא טעם טעם מצה וגם שלא נגע בגרונו שהמרור חוצץ בינתים כרכן שניהם יחד בסיב הגדל סביבות הדקל לא יצא וכמו שפסק ר"מ ז"ל ופירוש הטעם שהרי לא מישש בפיו לא זה ולא זה וכזורק אבן לחמת דמי ושניהם כתב רשב"ם בלשון זה. ועל פר"ח ז"ל קשה למה לי למתנא ברישא בלע מצה יצא השתא כי בלע מצה במרור דאיכא תרתי לריעותא אמרינן יצא כי בלעה באנפי נפשה דליכא אלא חדא ריעותא צריכא למימר וכן נמי קשה אסיפא דמלתיה למה ליה למימר כי בלע תרוייהו ידי מרור לא יצא פשיטא השתא ומה כי בלע מרור לחודיה לא יצא ואע"ג דליכא אלא חדא ריעותא כי בלע שניהם יחד דאיכא תרתי לריעותא צריכא למימר ואע"ג דאיכא לתרוצי בה דמשום מצה יצא אצטריך אע"ג דאיכא תרתי לריעותא הרי הקשינו דמצה דרישא גופה לא צריכא למימר וא"כ לימא רבא הכי בלע מרור לא יצא בלע מצה ומרור ידי מצה יצא ומטוניה שמעינן להנך דפשיטא דבליעה שלא ע"י דבר אחר שמה אכילה לכך נתכנה גירסת רשב"ם ז"ל. אך לפי טעמו קשה קצת דאי משום דבעינן טעם מרור הא ודאי כי אכלינהו בהדי הדדי לא אפשר דליכא טעם מרור הואיל ונגע בגרון. לכך נראה פירוש ר"מ ז"ל וקבלתו בו לפי שהמרור טפילה למצה כדאמרינן בברכות שהפת עיקר והירק טפלה לו ועוד תדע דהא אסיקנא בהא שמעתא מצה דאורייתא ומרור דרבנן ועוד דאמרינן בסמוך מצה צריכה הסיבה מרור אין צריך הסיבה אלמא דמצה עיקר ומרור טפלה לו ולזה הטעם סמך ר"י אלפס ז"ל להשמיט מימרא זו ובזה עלתה גירסת רשב"ם ורמז"ל על כנה בלא שיבוש ואם הראב"ד ז"ל דרך דרך פר"ח ז"ל וישר בעיניו ויתרץ קושייתנו דאורחא דאמוראי לפרושי מילתייהו טפי או בתירוץ חשוב מזה יישר כחו:

ג

אכל מצה בלא כוונה עד מכל המצות. פרק ערבי פסחים ועיקרה בראש השנה פרק ראוהו ב"ד (דף כ"ח) גמ' מתני' דהתוקע לתוך הבור וגם בירושלמי דתרומות פ"ק:

ד

אין אדם יוצא ידי חובתו עד לפי שאין בהן חמץ. פרק כל שעה (דף ל"ח):

ה

העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יצא ידי חובתו. פרק ג' דמס' חלה ופרק התערובות:
כתב הראב"ד ז"ל נ"ל והוא שיש בה דגן כזית בכדי אכילת פרס ויאכלנו עכ"ל: ואני אומר זו משנה שלימה היא פרק ג' דמס' חלה אות באות תיבה בתיבה כלשון ר"מ ז"ל דתנן העושה עיסה מן החטין ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה ויוצא בה אדם ידי חובתו בפסח. ומייתי לה במסכת זבחים פרק התערובות גמרא מתני' דדם שנתערב במים ודייק מינה דנותן טעם ברוב דאורייתא וכן פירש רבינו שמשון ז"ל ובירושלמי גרסינן עלה מתני' דלא כרשב"ג דרשב"ג אומר לעולם אינה חייבת בחלה עד שיהא בה כשיעור ע"כ. וכבר כתבתי כמה פעמים כי ר"מ ז"ל מחזר לכתוב בזה החבור לשון הגמ' והרוצה לדקדק בו ידקדק בלשון התלמוד ולכך קראו משנה תורה שעשה ארוכה קצרה אבל מה אשיב שואלי דבר על דבר הראב"ד ז"ל שכתב כאן והוא בקי בכל היה. וכן כתב הר"ם מקוצי ז"ל כלשון ר"מ ז"ל אות באות:

עיסת הכלבים עד לשום מצה. פ"ב דביצה (דף כ"א):

מצה שלשה עד לא יצא ידי חובתו. פרק כל שעה (דף ל"ה):
כתב הראב"ד ז"ל אע"ג דתניא בתוספתא יוצאין במצה מתובלת וכו': ואני אומר כי הביאור הוא פ"ה וכבר רמזתי אני שם כי זאת הפיסקא היא מדריב"ל ור"ע פרק כל שעה וזאת התוספתא שחשב הראב"ד ז"ל כי ממנה תוצאותיו היא פסקת התבלין שכתב פ"ה תחלה כמו שכתבתי אני שם ומה שכתב כאן דמיירי ההיא בשתבלה משנאפית גם אני היה קשה לי לפי קבלתנו דהלשון ודאי הכי משמע לכאורה ואחרי שובי נחמתי אמרתי א"כ מאי קמ"ל פשיטא בכולי תלמודא דכיון שנאפה אינו בא לידי חימוץ דגרסינן להדיא בפרק כל שעה גמרא מתניתי' דאלו ירקות ת"ר דברים שאין באין לידי חימוץ האפוי והמבושל וכו' ואסיקנא אמר רב פפא אפוי שבשלו קאמרינן ועוד אמאי קא מייתי לה לגבי מצה עשירה דפרק ערבי פסחים גבי איסור חמץ הוה ליה לאתויי אלא ודאי דברי ר"מ ז"ל נראין וביום הראשון כתב כן ועל כן כתב כמו שביארנו פ"ה:

אין יוצאין עד לחם עוני. פרק כל שעה (דף ל"ו ל"ז):

ו

אחד מצה שנאפית עד הרי זה יוצא בה ידי חובתו: כתב הראב"ד ז"ל מעשה אילפס אע"ג דלחם הוי וכו': ואני אומר אצטרך לפרש תחלה דבריו ואומר שרוצה רבינו ז"ל לדקדק בשמעתין דפרק כל שעה (דף מ') גמרא מתני' דאין שורין את המורסן מדגרסינן אמר אביי לא ליחליט איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דלמא אזלא חדא ויתבה בציריה דחבירתה ולא סליק לה דיקולא דמיא מארבע רוחותיה ואתי לידי חמוע אמר אביי לא ליחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דילמא נפקא מיא מהא ובלע אידך ואתי לידי חמוע אמר ליה רבא אי הכי אפילו חדא נמי דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין עד דאמר אביי האי חצבא דאבישונא סחיפא שרי זקיפא אסור רבא אמר אפילו זקיפא נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין ע"כ. ובשילהי שמעתין גרסינן רבא שרי למימחי קדרא בחסיסי ופרש"י קמחא דאבישונא. ורוצה רבינו ז"ל לדקדק מדאביי ורבא דדוקא משום דמי פירות אין מחמיצין הוא דשרינן בכולהו הא מיא בעלמא חיישינן ומדרב יוסף מדקדק כסוי האילפס שמשתלשל מד' רוחותיו וזה בודאי דקדוק אמיתי אלא שאיני מבין מה דומה אפיה לחריכה כי החרוך מזיל המים מכאן ומכאן והן צוננין או פושרים או חמין שמחמיצין ואין מבשלין ואין אופין אבל אפייה קודם הזלה מתבשל ונאפה דאי לאו הכי אפייה דשרא רחמנא היכי משכחת לה הרי לא נתנה תורה למלאכי השרת. עוד מצאתי לרבותינו בעלי התוספות שאמרו כי הלישה בזריזין היא אמנם ר"מ ז"ל כתב הפיסקא כדאיתא פרק כל שעה ולא חש לדקדוקי' מן הטעם שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה ואי דייקינן לא גמרינן:

וכן אם לא נאפית וכו' עד שמרן לשום מצה. פרק כל שעה (דף ל"ו):

ז

אחד מצה שנאפית עד הרי זה יוצא בה ידי חובתו: כתב הראב"ד ז"ל מעשה אילפס אע"ג דלחם הוי וכו': ואני אומר אצטרך לפרש תחלה דבריו ואומר שרוצה רבינו ז"ל לדקדק בשמעתין דפרק כל שעה (דף מ') גמרא מתני' דאין שורין את המורסן מדגרסינן אמר אביי לא ליחליט איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דלמא אזלא חדא ויתבה בציריה דחבירתה ולא סליק לה דיקולא דמיא מארבע רוחותיה ואתי לידי חמוע אמר אביי לא ליחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דילמא נפקא מיא מהא ובלע אידך ואתי לידי חמוע אמר ליה רבא אי הכי אפילו חדא נמי דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין עד דאמר אביי האי חצבא דאבישונא סחיפא שרי זקיפא אסור רבא אמר אפילו זקיפא נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין ע"כ. ובשילהי שמעתין גרסינן רבא שרי למימחי קדרא בחסיסי ופרש"י קמחא דאבישונא. ורוצה רבינו ז"ל לדקדק מדאביי ורבא דדוקא משום דמי פירות אין מחמיצין הוא דשרינן בכולהו הא מיא בעלמא חיישינן ומדרב יוסף מדקדק כסוי האילפס שמשתלשל מד' רוחותיו וזה בודאי דקדוק אמיתי אלא שאיני מבין מה דומה אפיה לחריכה כי החרוך מזיל המים מכאן ומכאן והן צוננין או פושרים או חמין שמחמיצין ואין מבשלין ואין אופין אבל אפייה קודם הזלה מתבשל ונאפה דאי לאו הכי אפייה דשרא רחמנא היכי משכחת לה הרי לא נתנה תורה למלאכי השרת. עוד מצאתי לרבותינו בעלי התוספות שאמרו כי הלישה בזריזין היא אמנם ר"מ ז"ל כתב הפיסקא כדאיתא פרק כל שעה ולא חש לדקדוקי' מן הטעם שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה ואי דייקינן לא גמרינן:

וכן אם לא נאפית וכו' עד שמרן לשום מצה. פרק כל שעה (דף ל"ו):

ח

אחד מצה שנאפית עד הרי זה יוצא בה ידי חובתו: כתב הראב"ד ז"ל מעשה אילפס אע"ג דלחם הוי וכו': ואני אומר אצטרך לפרש תחלה דבריו ואומר שרוצה רבינו ז"ל לדקדק בשמעתין דפרק כל שעה (דף מ') גמרא מתני' דאין שורין את המורסן מדגרסינן אמר אביי לא ליחליט איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דלמא אזלא חדא ויתבה בציריה דחבירתה ולא סליק לה דיקולא דמיא מארבע רוחותיה ואתי לידי חמוע אמר אביי לא ליחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דילמא נפקא מיא מהא ובלע אידך ואתי לידי חמוע אמר ליה רבא אי הכי אפילו חדא נמי דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין עד דאמר אביי האי חצבא דאבישונא סחיפא שרי זקיפא אסור רבא אמר אפילו זקיפא נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין ע"כ. ובשילהי שמעתין גרסינן רבא שרי למימחי קדרא בחסיסי ופרש"י קמחא דאבישונא. ורוצה רבינו ז"ל לדקדק מדאביי ורבא דדוקא משום דמי פירות אין מחמיצין הוא דשרינן בכולהו הא מיא בעלמא חיישינן ומדרב יוסף מדקדק כסוי האילפס שמשתלשל מד' רוחותיו וזה בודאי דקדוק אמיתי אלא שאיני מבין מה דומה אפיה לחריכה כי החרוך מזיל המים מכאן ומכאן והן צוננין או פושרים או חמין שמחמיצין ואין מבשלין ואין אופין אבל אפייה קודם הזלה מתבשל ונאפה דאי לאו הכי אפייה דשרא רחמנא היכי משכחת לה הרי לא נתנה תורה למלאכי השרת. עוד מצאתי לרבותינו בעלי התוספות שאמרו כי הלישה בזריזין היא אמנם ר"מ ז"ל כתב הפיסקא כדאיתא פרק כל שעה ולא חש לדקדוקי' מן הטעם שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה ואי דייקינן לא גמרינן:

וכן אם לא נאפית וכו' עד שמרן לשום מצה. פרק כל שעה (דף ל"ו):

ט

אחד מצה שנאפית עד הרי זה יוצא בה ידי חובתו: כתב הראב"ד ז"ל מעשה אילפס אע"ג דלחם הוי וכו': ואני אומר אצטרך לפרש תחלה דבריו ואומר שרוצה רבינו ז"ל לדקדק בשמעתין דפרק כל שעה (דף מ') גמרא מתני' דאין שורין את המורסן מדגרסינן אמר אביי לא ליחליט איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דלמא אזלא חדא ויתבה בציריה דחבירתה ולא סליק לה דיקולא דמיא מארבע רוחותיה ואתי לידי חמוע אמר אביי לא ליחרוך איניש תרתי שבלי בהדי הדדי דילמא נפקא מיא מהא ובלע אידך ואתי לידי חמוע אמר ליה רבא אי הכי אפילו חדא נמי דילמא נפיק מהאי רישא ובלע אידך רישא אלא אמר רבא מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין עד דאמר אביי האי חצבא דאבישונא סחיפא שרי זקיפא אסור רבא אמר אפילו זקיפא נמי שרי מי פירות נינהו ומי פירות אין מחמיצין ע"כ. ובשילהי שמעתין גרסינן רבא שרי למימחי קדרא בחסיסי ופרש"י קמחא דאבישונא. ורוצה רבינו ז"ל לדקדק מדאביי ורבא דדוקא משום דמי פירות אין מחמיצין הוא דשרינן בכולהו הא מיא בעלמא חיישינן ומדרב יוסף מדקדק כסוי האילפס שמשתלשל מד' רוחותיו וזה בודאי דקדוק אמיתי אלא שאיני מבין מה דומה אפיה לחריכה כי החרוך מזיל המים מכאן ומכאן והן צוננין או פושרים או חמין שמחמיצין ואין מבשלין ואין אופין אבל אפייה קודם הזלה מתבשל ונאפה דאי לאו הכי אפייה דשרא רחמנא היכי משכחת לה הרי לא נתנה תורה למלאכי השרת. עוד מצאתי לרבותינו בעלי התוספות שאמרו כי הלישה בזריזין היא אמנם ר"מ ז"ל כתב הפיסקא כדאיתא פרק כל שעה ולא חש לדקדוקי' מן הטעם שכתבתי כמה פעמים שלכך קראו משנה תורה ואי דייקינן לא גמרינן:

וכן אם לא נאפית וכו' עד שמרן לשום מצה. פרק כל שעה (דף ל"ו):

י

הכל חייבין באכילת מצה עד שלא נימוח. פ"ק דקדושין (דף ל"ד):

מדברי סופרים עד סוף הפרק. פרק ערבי פסחים (דף קי"ט):

יא

הכל חייבין באכילת מצה עד שלא נימוח. פ"ק דקדושין (דף ל"ד):

מדברי סופרים עד סוף הפרק. פרק ערבי פסחים (דף קי"ט):

יב

הכל חייבין באכילת מצה עד שלא נימוח. פ"ק דקדושין (דף ל"ד):

מדברי סופרים עד סוף הפרק. פרק ערבי פסחים (דף קי"ט):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.