קרית ספר/חמץ ומצה/ו

קרית ספר ‏ חמץ ומצה ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מצוה לט לאכול מצה בליל ט"ו לניסן. שנא' בערב תאכלו מצות וכתיב ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת לד' אלהיך מה שביעי רשות דלא כתיב ביה תאכל מצות אף ששת ימים רשות דהוי דבר שהיה בכלל דכתיב שבעת ימים תאכלו מצות ויצא מן הכלל הכא דכתיב וביום השביעי עצרת ולא ללמד על עצמו לבדו אלא ללמד על הכלל כולו דהיינו כל שבעת ימים דזו היא מדה אחת מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן. יכול אף לילה הראשון רשות ת"ל על מצות ומרורים יאכלוהו. אין לי אלא בזמן שבית המקד' קיים דאיכא פסח בזמן שאין בית המקדש קיים מנין ת"ל בערב תאכלו מצות הכתוב קבעו חובה. ומצותה כל הלילה כמו באכילת פסחים דכתיב ואכלתם אותו בחפזון עד שעת חפזון והיינו לאור הבוקר כדכתיב ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר. ומשאכל כזית יצא ידי חובתו דאין אכילה בפחות מכזית והוי בכלל שיעורין הל"מ ואסמכתא זית שמן ארץ שרוב שיעוריה כזתי'.

ב

בלע מצה יצא דכיון שבלעה בפיו הויה ליה אכילה ויצא בלע מרור לא יצא בזמן בית המקדש דהוי דאוריתא דבעי טעם מרור וליכא. ואם כרכה בסיב וכיוצא בו ובלעה לא יצא כיון דמפסיק הסיב בין המצה לפיו לא מיקרי אכילה. אכל מצה בלא כוונה כגון שאנסוהו גוים יצא ידי חובתו שהרי אכלו. אבל היה נכפה ואכל אם חזר ונתרפא חייב לאכול שאותה אכילה היתה בזמן שהיה פטור מכל המצות דאנוס רחמנא פטריה כדכתיב ולנערה לא תעש' דבר וכו'.

ד

אין אדם יוצא ידי חובת מצה אלא מחמשת המינין שנאמר לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יצא בהן ידי חובת מצה ושאר דברים אין יוצא בהן ידי חובת מצה לפי שאין בהן חמץ. העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן יוצא בה ידי חובתו בפסח דנותן טעם כרוב דאוריתא דחשיב כרוב וראוי להיות חמץ. עיסת הכלבים בזמן שהרועים אוכלין ממנה יוצא בה ידי חובתו דהויה ראויה לאכילה אין הרועים אוכלים ממנה אינו יוצא שאין זו משומרת למצה דאינה ראויה לאכילה. מצה שנלושה ביין שמן או דבש או חלב אין יוצא בה ידי חובתו דכתיב לחם עוני והאי לאו לחם עוני הוא אבל במים ושאר מי פירות קרינן ביה שפיר לחם עוני. ואין יוצאין בפת מורסין וסובין דלאו פת מיקרי ואנן לחם בעינן. אבל קמח שלא הוציאו הסובין ואמורסן מיקרי שפיר פת ויוצאין בה. וכן פת סולת נקיה ביותר יוצאין בה. ואין אומרים אין זה לחם עוני דהא דבעינן דלא להוי עשיר היינו מחמת דבר אחר אבל מה שהוא מצד עצמו אכתי עוני קרינן ביה.

ו

אחד מצה שנאפת בתנור או באלפס ואפילו בקרקע יוצא בה ידי חובתו דלחם הוי. וכן אם לא נאפת אפיה גמורה יוצאין בה כל שאין חוטין נמשכין הימנה בעת שפורסת. ויוצאין ברקיק שרוי דאכתי איכא טעם מצה אבל מבושל ליכא ביה טעם מצה אחר שנתבשלה ולכך אין יוצאין בה.

ז

מצה טבל או מעשר ראשון שלא נטלה תרומתו או שגזל מצה אין יוצא בהן ידי חובתו דהוי מצוה הבאה בעבירה דכתיב אלה המצות וגומ' אם עשיתן כמצותן שלא בדבר האסור הרי הן מצות ואם לאו אינן מצות ואין יוצא ידי חובתו. ולמה שהוא אסור בגופו כטבל ותרומה איכא טעמא אחרינא בגמרא משום דכתיב לא תאכל עליו חמץ ודרשינן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ ולא משום בל תאכל טבל וגו' ואיתא כר' שמעון דאין איסור חל על איסור. והכהנים יוצאין בחלה ובתרומ' דלא בעינן מצה שוה לכל אדם דמצות מצות ריבה והן כמצת מעשר שני בירושלם דמצות מצות ריבה. אבל אין יוצאין במצת ביכורים אפילו בירושלים דכתיב בכל מושבותיכם תאכלו מצות מצה הנאכלת בכל המושבות הוא דיוצאין בה יצאו ביכורים שאינן נאכלים בכל מושבות אלא בירושלים דאין להם פדיון. חלות תודה ורקיקי נזיר שעשאן לעצמו שהיה מחויב תודה אין יוצא בהן דכתיב ושמרתם את המצות מצה המשתמרת לשם מצה הוא דיוצאין בה יצאת זו שאינה משתמרת לשם מצה אלא לשם זבח. ואם עשאה למכור בשוק יוצאים בה דמימלך אי מזביננה ואי לא איפוק ביה אנא והרי הם לשם מצה כדקאמר קרא ושמרתם את המצות.

י

נשים חייבות באכילת מצה דכתיב לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל וגו' והני נשי הואיל וישנן בבל תאכל עליו חמץ דכתיב כל אוכל מחמצת ונכרתה לרבות נשים ישנן נמי בקום אכול מצה ועבדים בהקשה דלה לה מאשה. חולה או זקן יוצאין ברקיק השרוי דאיכא טעמא דמצה ואפילו לבריא כדלעיל ויש במצוה זו דברים מדרבנן סמוכים אלא תסור ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.