שפת אמת/שבת/ב/ב
בגמ' והא דומיא דמראות נגעים קתני. לכאורה תמוה כיון דידע המקשן דכולהו לחיובא א"כ מאי קשיא לי' ליתני כדהכא הא דומיא דמ"נ קתני לחיובא. ולמה הוצרך ר"פ לשנויי משום דלאו עיקר שבת הוא. בלא"ה י"ל דקתני דומיא דמ"נ [כמ"ש ג"כ בתוס'] וצ"ל דס"ל להמקשן דוודאי שתים שהן ד' דתני הכוונה לחיובא דומיא דשתים שהן ד' דנגעים. אלא מיהת לא הוי לתנא להשמיט שאר איסורי שבת והו"ל למיתני שתים שהן ד' שהן שמונה. וע"ז מתרץ ר"פ משום דלאו עיקר שבת היא קיצר התנא:
שם בגמ' והא יציאות קתני. קצת קשה דמ"מ שפיר קאמר התנא יציאות שתים שהן ארבע עם הכנסות. דלכאורה בידיעות הטומאה נמי הכי הוא שהן ארבע הוא ידיעות קודש ומקדש. ולא ידיעות הטומאה:
שם בגמ' רבא אמר רשויות קתני. לכאורה קשה כיון דע"כ תנא הכנסה קרי הוצאה כדדייקו מהא דהמוציא מרשות לרשות א"כ למה דחיק רבא לפרש רשויות. וצ"ל דלא חש להא. דהתם שאני כיון דפי' בהדיא מרשות לרשות שפיר שייך למיתני המוציא. אבל יציאות סתמא לא משמע הכנסה [ועי' בשבועות (ה:) תוס' ד"ה רבא וגם בבעה"מ כאן מ"ש בזה] ועי' בתוס' שהקשו לרבא לשון שהן ארבע. והי' אפשר לומר דלרבא שהן ד' היינו רשויות דרבנן כרמלית ומקום פטור. כברייתא דלקמן ד' רשויות לשבת אך לפ"ז לא יהי' דומיא דמראות נגעים כשיטת הס"ד דלעיל:
בתוס' ד"ה ידיעות. הקשו למה לא תני העלמות. ואפשר לומר דהא דפליגי אי חייב בהעלם מקדש. טעמא דמאן דפטור י"ל דהיא מחמת שידע הטומאה והו"ל להיזהר טפי בכל מקום שהולך או אוכל. והוי כעין מזיד להכי אין בו קרבן. ולא מטעם דלא הי' העלם טומאה רק הידיעה גורם. ועיקר המשנה בא להודיענו דחייב גם על העלם מקדש להכי תני ידיעות. ונראה דזה טעם הבעיא שם בגמ' בשבועות (יט.) העלם זה וזה בידו מאי דאי הטעם מאן דפוטר משום דבעי העלם טומאה א"כ העלם זה וזה פטור. ואי הטעם משום דידע הטומאה א"כ זה וזה נמי חייב. אך אי הפי' שם ל"ש ופטור ע"כ ההעלמה גורם והקשו תוס' שפיר: