ר"ן/שבת/ב/ב
הכא דעיקר שבת תני אבות ותולדות כו'. פרש"י ז"ל יציאות והכנסות שהיציאות אבות הן דלא נפקא לן מן ויעבירו קול במחנה אלא הוצאה בלבד והכנסה לא נפקא לן אלא מסברא וכו', התם דלאו עיקר שבת היא אבות תני תולדות לא קתני, וקשיא לי היכי מצי לתרוצי דמתני' קתני יציאות והכנסות ולא פטורי דהא קושיין נמי אמאי לא תני התם פטור כדהכא ואיהו לא פריק מידי מפטורי, ומתני' בהדיא קתני פטורי. ועוד היכי פריק דהתם אבות תני תולדות לא קתני דא"כ היכי שייך שתים שהן ארבע, ויש לי לומר שלא חשש המתרץ לבאר היטב דבריו כי היכי דליקשי לי' ובעי למשקל ולמטרי בה עד דאתא לקושטא דמלתא כנ"ל:
יציאות תרתי משמע. פי' דעני ודב"ה ומאי שהן ארבע דקתני. וה"ה דהוה מצי לאקשוי לי' א"כ דכולהו אבות היכי שייך לישנא דשתים שהן ארבע אלא דעדיפא מינה נקט דהא ליכא כלל אלא תרתי, וכן פי' הרא"ה ז"ל[1]:
חיובי מאי נינהו יציאות יציאות תרתי הוויין. כתב רש"י ז"ל[2] חיובי מאי נינהו יציאות כלומר יציאות קתני דמשמע הוצאה, לכך מתמה הי מחיובי קתני על כרחך יציאות לחודייהו ותרתי הוא דהוויין ע"כ. פי' לפי' אף על גב דהכנסות נמי הוו חיובי מ"מ הכא ליכא למימר דתנא תני הכנסות דהא יציאות קתני דמשמע הוצאה כנ"ל[3]. וכן נראה דעת הרא"ה ז"ל שכתב חיובי דתני האי תנא מאן נינהו הוצאות עכ"ל, ופריק שתים דהוצאה ושתים דהכנסה והכנסות נמי קתני בהדייהו, והמתרץ ודאי רצה לתרץ דתנא נמי להכנסה קרי הוצאה אלא שהמקשה נמהר להקשות לו דהא יציאות קתני עד שבא רב אשי וסיים דברי המתרץ, תדע דהא עיקר קושיא מיציאות הוה דתרתי הוויין ולא משתמע לי' הכנסות וא"כ היכי פריק לי' דהכנסות נמי קתני בהדייהו אלא כדפרישית כנ"ל:
והא יציאות קתני. וא"ת א"כ קשיא מתני' דקתני יציאות וע"כ קתני הכנסות בהדייהו, וי"ל דמתני' איכא לפרושי דהכי קתני יציאות השבת שתים שהן ארבע הוצאה דב"ה ודעני לחיוב שהן ארבע הוצאה דב"ה ודעני לפטור, וכיון דבבא קמא תני הוצאות אי הדר תני שתים שהן ארבע בהכנסות לא איכפת לן, אבל מתני' דהתם קשיא דפתח ביציאות ופריש הכנסות[4]:
וקא מפרש לה להכנסה לאלתר. פי' ולא ניחא לי' לרבינא בטעמא דאמר לעיל דמשום דבבא קמא דקתני יציאות נקט הכנסות דא"כ מאי דיוקי' דרבינא דהא קתני במתני' הכנסות והא ידעי' להו, א"נ איכא לפרושי דה"ק אי הכנסות לאו בכלל יציאות כיון דתני יציאות לא הוי לי' לפרושי הכנסה ברישא, ואיכא לפרושי מתני' דהכא כדפריש' במתני' ומתני' דהתם יציאות שבת שתים שהן ארבע שתים דהיינו הוצאות שהן ארבע הכנסות. א"נ נפרש מתני' דהכא כהאי גונא שתים שהן ארבע שתים דהוצאות ושתים דהכנסות לחיוב וקרי להו בפנים משום דקאי אשהן ארבע דהיינו הכנסות שנגמרות בפנים ושתים שהן ארבע בחוץ היינו הוצאות והכנסות של פטור וקאי בחוץ אשהן ארבע לפי שאין הכנסות נגמרות במקום הראוי להם דהיינו בפנים אלא בחוץ:
רשויות שבת שתים שהן ארבע. פרש"י ז"ל[5] שתים רשות היחיד ורשות הרבים. והקשה הרמב"ן ז"ל[6] דא"כ דהאי שתים ארשות היחיד ורשות הרבים קאי לא הוי דומיא דמראות נגעים דהתם השתים מכלל הארבעה[7], וי"מ רשויות שבת יש בהם שתים מלאכות שהן ארבע בפנים וכו' כלומר מחמת הרשויות דהיינו רשות היחיד לרשות הרבים נפקא לן שתים מלאכות אסורות שהן ארבע[8]:
- ↑ וכה"ק בקיקיון דיונה (ד"ה אבות.)
- ↑ ד"ה חיובי.
- ↑ וכ"כ ברש"י בקיקיון דיונה, ועייש"ע, ובמתנת חלקו. ובדברי נב"א שבועות ה. ברד"ה חיובי, וע"ע נהורא שרגא שבועות ה. ד"ה חיובא, שהק' לביאור הנ"ל, דא"כ מה תי' ב' דהוצאה וב' דהכנסה, דאכתי ק' מש"כ "יציאות", ועוד דמאי ס"ד דמקשן דחיובי מאי ניהו יציאות וכי תולדות אינם חיוב. ועי' קיקיון דיונה, [דהתרצן תי' דאינו כסברת המק' אלא דגם הכנסה בכלל החיובים דמתני'], וכ' לפרש באופ"א, דס"ד דיציאות נקראים חיובים משום שכתובים בתורה משא"כ תולדות, ומק' דתרתי הויין, ומת' דלש' יציאות קאי רק על ב' הראשונים. ובשבת של מי ד"ה חיובי, כ' לפרש דמאי דאמרי חיובי מאי ניהו יציאות, היינו בדרך הצעה, וע"ז מקשה דהא תרתי הויין, ועייש"ע ביאור בזה, ויעו"ש דר"ל כן ברש"י. וע"ע מעשי חייא שבועות שם ד"ה ועוד ליישב.
- ↑ וכ"כ הרמב"ן ד"ה מתני', ובר"ן ד"ה והא, ובגור אריה ד"ה דקתני, ובתו"ח שבועות ה: ד"ה וקא, וכ"כ בחידושי הלכות ברד"ה דקתני, בד' רש"י, וכ"כ בדעתו, בשארית הברכה ד"ה דקתני, ובחדש האביב ברש"י שם, וכ"כ בחכמת מנוח ד"ה וקא. וברשב"א ד"ה והא, כ' דאה"נ דקשיא ליה מתניתין אלא איידי דאיירי במשנה דשבועות פריך עלה, ועייש"ע ברשב"א משכ"ב.
- ↑ ד"ה רבא.
- ↑ ד"ה רבא.
- ↑ עוד הק' הרמב"ן ובתוד"ה רשויות, דשתים דבחוץ למה לי הו"ל למיתני ושהן ארבע בחוץ, וכה"ק בתורא"ש ד"ה רבא.
- ↑ וברמב"ן ותוס' בשם הריב"א פי' לרבא רשויות שבת שתי מלאכות שהן ארבע עיי"ש. ועי' ראש יוסף ד"ה רבא, דיש לדקדק כפירש"י דשתים קאי ארשויות, שהרי שתים הוא לש' נקבה, וחיובים היינו לש' זכר. וכ"כ בחדש האביב, וע"ע צל"ח מש"כ בביאור פלוגתת רש"י ותוס'. ובעיקר הענין, ע"ע ס' הכריתות לשון לימודים ש"ג אות קכ"ד, הו' בגליוני הש"ס ד"ה רשויות, פי' באופ"א, רשויות שבת שתים, כלו' חיובי שבת שתים, וכעי"ז מצינו לש' רשות דהוא לש' חיוב, בביכורים פ"ג מ"ג אין בעלי אומניות רשאין לעמוד מפני ת"ח, דהיינו חייבין. ובגור אריה ד"ה רשויות, פי' ד"רשויות" היינו חילוף רשויות מרה"ר לרה"י ולהיפך, ונקרא יציאות דע"י היציאה נעשה החילוף, ופי' יציאות השבת שתים, היינו דכל הרשויות הנעשים ע"י היציאה מרל"ר הם ב' שהן ד', דהכנסה והוצאה הוא הוצאה מרל"ר, ול"ק אמאי לא שנה הוצאות, דהא לא מיירי בהוצאה אלא בחילוף רשויות. ובס' אדרת אליהו ד"ה רבא, תי' דרבא הקדים דיש רשויות החלוקים לשבת, ופי' כן משום דהוק' לו דאי כוונ' התנא להוצאות והכנסות מרל"ר הרי עדיין לא הזכיר כלל שיש דיני חילוק רשויות לשבת. עוד מצינו פי' נוסף באבן שלמה ד"ה רבא, דרשויות, היינו ב' מה"ת רה"י ורה"ר, וב' מדרבנן כרמלית ומקום פטור, ועייש"ע ביאור לפי"ז בד' רבא.