שפת אמת/זבחים/כ/ב

שפת אמת זבחים כ ב

דף כ ע"ב

בגמ' יציאה מה שתועיל את"ל לינה אינה פוסלת. לכאורה נראה דהיינו את"ל כראב"ש. אך לשון הגמ' לא משמע הכי דא"כ הול"ל לראב"ש ולא את"ל ותו קשה דמה פשיט הגמ' לקמן מהא דתני אם לפי שעה טעון קידוש ידים דלמא האי ברייתא אתיא כרבי דלינה פוסלת וה"ה יציאה. ולכן נראה פי' הגמ' את"ל כאביי דלרבי אין לינה פוסלת מן הדין רק מדרבנן ולענין יציאה לא מצינו דגזרו רבנן או דלמא דיציאה גם לאביי מדאורייתא פוסל משום היסח הדעת. והי' מכאן סייעתא לשיטת הכ"מ הנ"ל דהלכה כאביי כיון דהסוגיא אזלא באת"ל כאביי. ונראה דמיבעי' להו נמי להיפך אפי' את"ל דלינה פסלה מ"מ יציאה לא ליפסל מטעם דבידו לחזור כדמסיק. ולהכי הביא נמי הרמב"ם זה הספק אע"ג דפוסק דלינה פוסל מ"מ יציאה ספק הוי. מיהו למאי דמשמע מדברי הכ"מ דס"ל דהרמב"ם פוסק כאביי אליבא דר"י דלינה רק מדרבנן א"כ שפיר פוסק כהאי ספיקא דכוונת הגמ' לפי"ז את"ל דלינה אינו פוסל מדאורייתא יציאה מהו. ובס' טה"ק כ' דא"א לפרש כן. דא"כ למה כ' הכ"מ דלכך כ' הרמב"ם דאם יצא וחזר ועבד עבודתו כשרה משום דהאיבעיא לא אפשיטא בלא"ה כיון דלינה רק מדרבנן לא אמרו חכמים לפסול העבודה ע"ש. דברי שגגה הם דאדרבה בעיית הגמ' היא דיציאה ליפסול מדאורייתא טפי מלינה וא"כ הוצרך הכ"מ להטעם דאיבעיא לא אפשיטא ובלא"ה נמי אין דבריו נכונים דממ"נ אי הרמב"ם פוסק כאביי ע"כ צ"ל דלינה אע"ג דהיא מדרבנן פסלה לגמרי דהא משמעות הרמב"ם דקידוש שחרית מעכב אף בדיעבד ובאמת נראה דהרמב"ם פוסק כרבא כמ"ש לעיל:

שם בגמ' מקדש בכ"ש בפנים קידש בכלי שרת מבחוץ כו'. פירש"י טעמא דמקדש בפנים משום דמקום הכיור בפנים. ואין זה טעם מספיק לפסול אם קידש בחוץ. ויותר הי' נראה כיון דצריך עמידה דלשרת כתיב בי' א"כ בעי נמי בפנים כמו שירות דעבודה דליכא בחוץ כנ"ל. ולפ"ז אפי' עומד בחוץ ומקדש ידיו ורגליו בפנים נמי פסול דצריך לעמוד בפנים. ולפירש"י צ"ע. ואין להקשות על טעם הנ"ל בעומד בפנים ומקדש ידיו בחוץ ליתכשר דז"א דהקידוש הוא עבודה וצ"ל בפנים:

עי' ברמב"ם (פ"ה מביאת מקדש ה"ג) דישן צריך לקדש שנית. והכ"מ כתב משום היסח הדעת. ולא משמע כן ברמב"ם דכ' ישן או הסיח דעתו. ותו דגבי תפלין כ' הראשונים דשינה לא חשיב היסח הדעת ולהכי לא מיתסר שינה רק מטעם שמא יפיח וי"ל הטעם דהוי כיצא לחוץ. דהנפש יוצאת ממנו בשעת שינה:

שם בגמ' הב"ע שיצא להסך רגליו ולהטיל מים. ותמוה מה בכך דהטיל מים וכ' רש"י משום ניצוצות וקשה א"כ ליסגי ברחיצה בעלמא ול"ל קידוש בכלי שרת ובאמת ביומא שם (כ"ט:) מקשה הגמ' בשלמא רגלים משום ניצוצות ידים למה ומשני זאת אומרת מצוה לשפשף ולס"ד דצריך קידוש רגלים משום ניצוצות בודאי לא הי' צריך קידוש מכלי שרת דזה דוקא יד ורגל כאחד וא"כ למאי דמשני נמי דצריך לשפשף מ"מ קידוש בכלי שרת ל"ל וצ"ע בזה:

שם בגמ' ת"ש פרה כו'. תמוה ס"ד דגמ' כיון דכל הספק דיציאה תיפסל מטעם היסח הדעת ופרה דמצותו בחוץ לא קמסח דעתו כלל דזה דרך עבודה זו. ולפירש"י לעיל יש ליישב דכוונת הגמ' למאי דמשמע מבעל הבעיין דלמ"ד לינה פוסלת יציאה נמי פוסלת מן הדין כדין יוצא בלי טעם היסח הדעת לכן מקשה הגמ' דמסתמא אמוראי דהכא כרבי ס"ל דלינה פוסלת וא"כ ליפסל ביוצא כנ"ל. והנה הרמב"ם (פ"ד מה' פרה) פוסק לכתחילה מקדש בפנים בכלי שרת ואם קידש בחוץ אפי' במקידה ש"ח כשר. והכ"מ כ' שם דפוסק כר"י. אך לשון הגמ' משמע דלר"י אפי' לכתחילה נמי ואפשר דהרמב"ם ספוקי מספקא לי' הלכה כמאן:

שם בגמ' טומאה מה שתועיל את"ל יציאה לא פסלה כו'. נראה דה"ה דמצי למיבעי את"ל יציאה פסלה דלפי הטעם דיהיב הגמ' משום דהדר חזי דק לי' שפיר י"ל דביוצא בכוונה הוי טפי היסח הדעת מבנטמא ממילא דמסתמא לא אסח דעתי' רק משום דבעי למיפסק דיציאה אין פוסלת נקט הכי כנ"ל. ובזה מיושב מה שהקשה בס' פ"מ בברייתא דלעיל נטמאו ידיו מטבילין ואין צריך לקדש והדר תני יציאה. והקשה השתא נטמאו כ"ש יצאו דהא הכא אמרינן דטומאה חמור מיציאה ולמ"ש לק"מ. די"ל נמי איפכא כנ"ל:

שם בגמ' נטמאו ידיו לא מיבעיא לן. לכאורה תמוה מאי שנא כיון דכל הטעם דלא חזי לעבודה קודם טבילה ונטמאו ידיו נמי לא חזי לעבודה קודם טבילת ידים. והי' נראה לפרש משום דצריך הערב שמש ואפי' למאי דמפרש דנטמא סמוך לשקיעת החמה מ"מ קצת שעה צריך להמתין. ובזה יש ליישב מה דמקשה הגמ' והא בעי הערב שמש ושמעתי להקשות דהא טומאות די"ח דבר לא בעי הערב שמש כמ"ש רש"י (פ"א דשבת) בשס הערוך א"כ אמאי לא מוקמי הכי. ולמ"ש א"ש דאי מיירי היכא דאין צריך הערב שמש א"כ הוי כמו נטמאו ידיו ובהא לא קמיבעיא לן. ומיהו לפמ"ש קשה מה דמקשה עלה מפרה הא בפרה אין צריך הערב שמש. וי"ל דהיינו דמשני כיון דטבול יום כשר בפרה פי' א"כ א"צ הערב שמש והוי כנטמאו ידיו. שוב ראיתי דהא ליתא דבהדיא כ' הרמב"ם (בפ"ה מה' ביא"מ) דאפי' בנטמא בי"ח דבר דא"צ הערב שמש מ"מ ספיקא הוי וצריך לכתחילה לחזור ולקדש. והא דנקיט הגמ' סמוך לחשיכה לרבותא קאמר דגם בהא מיבעיא לי' וה"ה היכא דלא בעי הערב שמש נמי בכלל האיבעיא לכן נראה החילוק דכל שגופו בפנים לא אסח דעתי' אבל ביצא כל גופו אפשר אסח דעתי':

בתוס' ד"ה יציאה פי' בקונטרס כו'. נראה דמודה רש"י דבעיות הגמ' למ"ד אין לינה פוסלת ולדידי' לא פסול יוצא רק משום היסח הדעת. רק כוונה רש"י דאי הוי פוסלת לינה הוי פוסל גם יצא מן הדין דיוצא ולינה חד דינא אית להו וא"ש לקמן בקידש בכלי שרת בחוץ דפסול משמע הא יצא לחוץ וחזר והכניסו לא פסול משום דלדידן דאין לינה פוסלת גם יצא אין פוסל. וכבר קדמני בס' פמ"א באריכות. מיהו תוס' חולקים גם בזה דאפי' אם לינה פוסלת יצא אין פוסל. וראייתם יש לדחות כמ"ש תוס' עצמם לחלק דדבר שיש לו עוד מעלה כמו נסכים עם הזבח ושתי הלחם ותודה אין מתקדשין לפסול בלינה עד שחיטת הזבח. אבל מים אלו דא"צ שום דבר אחר שנתקדשו בכלי נפסלו בלינה והא דתני מנחות ושתי הלחם הוכשרו כו' ולא תני יוצא אגב שתי הלחם נקט מנחות כמ"ש תוס' לענין עופות:

בא"ד. בללה חוץ לעזרה. כוונתם כיון דלכ"ע בלילה צריך כלי כדאיתא במנחות שם דמה"ט מצריך ר"י בפנים כיון דצריך כלי ור"ל ס"ל כיון דכשר בזר כשר בחוץ אבל כלי מודה דצריך ע"ש. מיהו אכתי קשה לי דמנ"ל לתוס' דצריך להתקדש בכלי בפנים כיון דס"ל לר"ל דכלי בעי ובחוץ. א"כ י"ל דלעולם לא נכנס בפנים וקי"ל דכלי שרת אין מקדשין רק בפנים [כדאי' לקמן ד' פ"ח.] א"כ לא פסול בי' יציאה אבל לעולם אחר קידוש כלי בפנים נפסל בי' יציאה כפירש"י וצ"ע [ועמ"ש בזה בחי' מנחות שם]:

בא"ד. והא דאמרי' פ' כל שעה לישה במקום זריזין איתא כו'. משמעות דבריהם דלפירש"י הוי ניחא משום דכבר נתקדש בכלי ומנלן הא. ואי ס"ל לתוס' דלישה צריך כלי [כמ"ש רש"י ותוס' במנחות צ"ו.] א"כ לר"י פסול ג"כ בחוץ כמו בלילה דפוסל בחוץ משום דבעי כלי א"כ לק"מ דאיתא בזריזין משום דבחוץ מפסיל. ובאמת פשט הגמ' בפסחים שם משמע קצת כן. אבל אינו מוכרח די"ל הפי' בגמ' דמדמי לי' לבלילה רק להוכיח דלא תליא מה דבעי פנים בהא דזר כשר בו ע"ש. שוב ראיתי בתוס' שם בפסחים הקשו כן דמאפה תנור למה צריך להיות בעזרה ותי' בשם ר"א דהמדידה דקמח הי' בעזרה בכ"ק ע"ש. ולפי שיטה זו דרכו הכא דר"א הנ"ל ס"ל כרש"י דכיון דנתקדש בכלי מיפסל ביוצא. ובאמת א"י מאין הוציא הר"א זה דצריך מדידה בכלי קודש דמדת הקודש י"ל הי' רק לצורך מנחת ציבור לא דיחיד. שוב ראיתי במהרש"א בסוכה (ד' נ') ומהר"ם שי"ף כאן הניחו בצ"ע על התוס' דמקום זריזים הוא מטעם דצריך פנים כבלילה:

---

---

שולי הגליון

---

---

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף