שפת אמת/זבחים/כ/א

שפת אמת זבחים כ א

דף כ ע"א

בגמ' ה"מ עבודה דמעכבא כפרה כו'. אין מובן הטעם מה בכך דלא מעכבא כפרה מ"מ עבודה הוא לכל מילי ומלשון רש"י שכ' ה"מ דצריך קידוש שחרית משמע קצת דקאי רק לרבי דפוסל לינה בזה הו"א דדוקא עבודה שהיא עיקרית שמעכבת כפרה פוסל בה לינה אבל עבודה שאינה מעכבת הוי טפל לכל עבודות הראשונות וכיון דכבר קידש לעיקר העבודה לא נפסלו הידים. [אכן א"כ לראב"ש נשאר הקושיא להקטיר אשה למה לי וצ"ע]:

שם בגמ' והוינן בה כו'. נראה לפרש דהא דאמר מקדש ממנו לעבודת לילה. פשיטא דעיקר הכוונה דלמחר א"צ לקדש דהא בלילה פשיטא רק עיקר האיבעיא הוא אי חדא קאמר מקדש לעבודת לילה כדי שלמחר לא יצטרך לקדש או תרתי מילי קאמר מקדש ממנו על למחר ולמחר נפסל המים לקידוש וא"כ כראב"ש אתיא ומ"מ לא איפשטא לי' אי פסול בלינה כנ"ל:

שם בגמ' לא רבי הוא כו'. קצת תימא לומר דראב"ש פליג דלא הי' מוכני לכיור וכיון דהי' כן במקדש מוכח דנפסל בלינה ואפשר דמה"ט מכריע לקמן ר' יוחנן אליבא דרבא דבסוף עבודה פוסל לינה ולא בתחילח והוא דלא כרבי ולא כראב"ש רק משום דסתם מתני' דמוכני משמע עכ"פ דלסוף עבודה מיפסל. מיהו אכתי קשה דהא ר"י משמי' דאילפא נראה דס"ל לגמרי כראב"ש אפ' קידש דהא לעבודה לילה נמי קאמר דלמחר א"צ לקדש וע"כ דמשמי' דאילפא קאמר ואיהו לא ס"ל הכי. ומ"מ אמר אילפא הלשון כיור שלא שקעו מבערב משמע דגם לראב"ש הי' המוכני. והי' אפשר לומר דהמוכני נעשה שלא יפסל המים לשאר מילי דאפשר דגם למנחות היו נוטלין מזה המים וגם לסוטה בעי מים קדושים מן הכיור ובלינה נפסלו. ולכן לא קשה ממעשה רב שעשה בן קטין מוכני לכיור רק הגמ' דייק מלשון המשנה שלא יהי' מימיו נפסלין משמע גם לקידוש דעיקר כיור להכי הוי קיימי. אבל לכו"ע הי' מוכני כנ"ל קצת:

שם בגמ' לינה דרבנן. וקשה דפשטא דגמ' לעיל דנפקי מקרא דבגשתם משמע דאורייתא הוא בפרט למ"ש הכ"מ (פ"ה מה' ביא"מ) פוסק הרמב"ם כאביי א"כ יהי' סתמא דגמ' לעיל שלא כהלכתא. והנה רש"י פי' לינה שאין המים בפנינו משמע מלשונו דקאי רק על לינה דידים. אבל המים נפסלין בלינה. ולכאורה לעיל משמע להיפך דכל פסול לינת המים תלוי בפסול דידים. ויש לפרש לשיטת רש"י האיבעיא לעיל הי' כך דלרבי דפוסל לינה בידים מדרבנן בוודאי המים פסולין מה"ת. וגזר על הידים אטו לינת המים אבל לראב"ש דלא גזר בידים מסופק הגמ' אי המים נפסלין בלינה ודוחק:

שם בגמ' רבא אמר לעולם ראב"ש הוא וראה ר"י דבריו בתחלת עבודה. וקשה דהא משמע דרבא לא ס"ל לינה דרבנן ובסוף עבודה דפוסל היינו מדאורייתא דראה דבריו משמע במאי דפליג עם רבי ולרבי דאורייתא הוא וא"כ קשה מי דחקו לרבא לומר דר"י דלא כחד מינייהו ס"ל דלמא רבי עצמו מחלק בין תחילת עבודה לסוף עבודה. ואפשר משום דרבי אמר דאפי' באמצע עבודה לאורה צריך לקדש ומסברא יש לדמות זה לתחילת עבודה כיון דתחלת עבודה זו הי' ע"י קידוש ולכן צ"ל דר"י לא ס"ל כרבי. אך לפ"ז נ"מ לדינא דלר"י באמצע עבודה א"צ להפסיק ולקדש וצ"ע. והנה הרמב"ם (פ"ה מה' בהמ"ק) פוסק כר"י. והכ"מ כ' דס"ל כרבי משום דהלכה כרבי מחבירו. וע"כ ס"ל להכ"מ דהרמב"ם פוסק כר"י וכאביי. וא"י למה לא נאמר דס"ל כרבא דר"י סובר כראב"ש רק בסוף עבודה ס"ל כרבי דהלכה כרבא לגבי אביי. ותו דלכאורה נראה דלאביי דלינה מדרבנן אי עבד לא חילל ומלשון הרמב"ם נראה דפסול מן הדין. ובאמת בלשון רבי נאמר רק צריך לקדש וי"ל לכתחילה. אבל הרמב"ם שכתב שהידים נפסלות בלינה משמע מן התורה ע"ש. ויש לעיין אי גם לענין לינה יש לחלק בהכי דאי מילא מים לכיור קודם עמוד השחר לצורך היום לא מיפסל לפי האיבעיא דלעיל דלינת המים תליא בלינה דקידוש ידים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף