שפת אמת/זבחים/י/א

שפת אמת זבחים י א

דף י ע"א

בגמ' ואי אשמעי' הא בהא קאר"י כו'. לכאורה גם בלא טעמא דחוץ מפנים לא ילפינן נמי הוי רבותא דאפי' אי יסבור בשוחט ע"מ לזרוק שלא לשמה פסול היינו משום דאי זרק שלא לשמה נמי פסול. אבל בשוחט ע"מ לזרוק לע"ז דאפי' יזרוק באמת לע"ז כשר. ה"ה בחושב כן בשעת שחיטה נמי כשר. ונראה מכאן ראי' לשיטת רש"י דאי זורק לע"ז באמת פסול. אבל לשי' תוס' בחולין קשה:

ברש"י ד"ה לזרוק דמה כו' ולא זרק. משמע הא זרק לע"ז נאסרה הבהמה וכ"כ רש"י בהדיא בד"ה אין מחשבין אא"כ שחט או זרק ע"ש. ותמוה דבנשחטה בהיתר למה תיאסר ע"י הזריקה. ושוב ראיתי בחולין (ל"ט) שתמהו התוס' כן על רש"י ע"ש. ונלע"ד טעם רש"י דזה הוי כתקרובת ע"ז כיון דבפנים ג"כ עיקר הקרבן נעשה ע"י הזריקה של הדם חל הקדושה על כל הבהמה א"כ כה"ג לשם ע"ז הוי כל הבהמה כתקרובת. לא מיבעיא אם חישב גם בשחיטה שיזרוק לע"ז וזרק אח"כ הוי שפיר תקרובת. אך שם בחולין מוכח דס"ל לרש"י דאפי' לא כוון בשחיטה כלל רק בזריקה עצמה נאסרת. וגם זה אינו רחוק אצלי דע"י הדם חל שם תקרובת על כל הבהמה. דנהי דבפנים גזה"כ דצריך להקדיש הבהמה מקודם ולשחוט לשם קדשים. מ"מ בע"ז שפיר נוכל לומר דבהקרבת הדם חל שם תקרובת על כל הבהמה. ומ"ש תוס' שם ראי' מהא דיהבי הדם לנכרי וזרקו ע"ש. י"ל דהתם אין הבהמה של הנכרי ע"ש שנתנו הבשר והעור לישראל]:

בתוס' ד"ה לא תאמר בזריקה כו' תימה כו'. אין דבריהם מובנים דלמה לא הקשו בקיצור דמקבלה לבד סגי ולמה לי' מה הצד ולמה תלו תמיהתם בהפירכא דטעונה צפון. ואפ"ל קצת דאפשר לומר דמקבלה בלבד א"י ללמוד די"ל מה לקבלה דטעונה כלי שרת לאפוקי זריקה יש בחטאת באצבע בלי כלי שרת. ולהכי מייתי והגמ' גם משחיטה דא"צ כלי שרת כמ"ש הרמב"ם ז"ל (פ"ד ממעה"ק) וגם תוס' נסתפקו בזה בריש חולין ולקמן (ד' מ"ז.) ולהכי הקדימו התוס' דטעונה צפון וע"כ משום דבשלמים עצמו ליכא פירכא א"כ האי פירכא דא"ל כ"ש בזריקה. בשלמים עצמו מיהו ליכא. והקשו שפיר:

יש לעיין לר"י דקי"ל כותי' דמחשבין מעבודה לעבודה אי בכל הזבחים נמי בשוחט ע"מ לזרוק שלא לשמו לא עלו לבעלים לשם חובה או דוקא בחטאת פסול כה"ג. והטעם דכיון דגמר מפיגול. ולכאורה לא דמי דהתם מחשב לאכול או להקטיר חוץ לזמנו במעשה. והכא הוי רק מחשבה על מחשבה. וע"כ צ"ל דכיון דעבודה שלא לשמה בפסח וחטאת פסול. ממילא הוי מעשה פסול והוי מחשב לעשות עבודה פסולה. אבל בכל הזבחים דכשר לא הוי מעשה פסול. וי"ל דמחשבה על מחשבה אין ללמוד מפיגול להיות לא עלו לבעלים לשם חובה. מיהו לק"ו דר"א משינוי בעלים י"ל דה"ה בכל הזבחים דלא עלו לשם חובה וצ"ע והרמב"ם כתב בשוחט חטאת ע"מ לזרוק שלא לשמן הוי כזרק שלא לשמן ולהכי פסולה. וא"י למה הוסיף זה הטעם. דיותר משמעות הסוגיא דהוי כשחט שלא לשמן. ותו יש לעיין לסברת הרמב"ם ז"ל אי זרק כהן אחר את הדם מה טעם לצרף מחשבת השוחטו:

שם בגמ' רא"א אף האשם חטאת בא על חטא ואשם בע"ח. והגמ' מסקי' משום דמקיש אשם לחטאת. והקשו התוס' לקמן (ד' נ"ה) דא"כ גם כבשי עצרת לפסלו דאתקשי ג"כ לחטאת. ואפ"ל דהא באמת אמר ה"א הטעם דבא על חטא ולמה לו הטעם הזה. רק דחכמים דמכשרי באשם אע"ג דאיתקש לחטאת ואין היקש למחצה רק דאיכא מיעוט אותה לחטאת אותה שלא לשמה פסולה ולא אחרת כמ"ש בתוס' חדשים. וא"כ י"ל דר"א דריש המיעוט הזה לכבשי עצרת למעט מהיקשא דחטאת. אבל אשם לא ממעט משום דדמי לחטאת דבא על חטא כחטאת:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף