שלמי נדרים/נדרים/לו/א
שלמי נדרים 
נדרים לו א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א פירוש הרא"ש ר"ן שיטה מקובצת חי' הלכות מהרש"א חתם סופר קרן אורה רש"ש שלמי נדרים |
ד' לו תוס' ד"ה א"ר זירא שה לבית אבות לאו דאורייתא כו' בסוף הדבור מידי דהוי אנשים דרשות הן כו' ואינו נקרא שלא למנוייו וכן בקטנים עכ"ל בס' קהלת יעקב להגאון מהר"י אלגזי ז"ל אות שי"ן. ביאר כוונתם וז"ל. לכאורה אין ראיה מנשים דלמא מיירי דממנים אותם עם בני חבורה ואין לומר כיון דאינם מחוייבים חשיב כשלא למנוייו ע' פסחים (ד' פ"ח:) גבי חמשה שנתערבו עורות פסחיהם ונמצא יבלת באחד מהן כו' ובפרש"י שם דהארבעה שכבר יצאו בא' אפי' נתמנו חשיב כשלא למנוייו. דאכתי יש לדחות דשאני התם דגלי קרא דלר"י דס"ל דאשה בשני רשות ועושין אותה טפלה לאחרים מרבה לה לטפילה מקרא דככל חקת הפסח יעשו אותו וכן לר"ש דאית ליה דבראשון נמי רשות ועושין אותה טפילה היינו משום דכתיב במכסת נפשות ונפש אפי' אשה ויש לומר דכוונת התוס' להביא ראי' מסברת ר"ש דס"ל אשה בראשון רשות ועושין אותה טפלה מקרא דמכסת נפשות דגלי קרא גבי אשה דאע"ג דאינה מחוייבת ומינוי שלה שלא למנויו חשיב עכ"ז התירה התורה שתאכל ול"ח כשלא למנויו מה"ט נפקא לן דקטן מותר לאכול ול"ח כשלא למנויו דהא משמעות מכסת נפשות כל נפש במשמע ואפי' קטן [ע' נדה מ"ד ועל הנפשות אפי' כל דהוא] עכ"ל: בגליון הש"ס לרבינו הגרע"א הקשה על מאי דקאמר הגמ' אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב על חברו שכן אדם מביא על אשתו שוטה כר' יהודא ומשני היכי דמי כו' וכתב ע"ז תמוה לי הא אף אלו היה במציאות כן היכי נזכר בדברי ר"י שמביא על אשתו שוטה דהוא אמר רק שאיש מביא קרבן על אשתו וממילא דרשינן ומוקמינן דזאת תורת היולדת לרבות אשתו שוטה ורבי קרא ביולדת דהיינו מחוסרי כפרה. ובחלב ליכא ריבוי באמת ואינו מביא על אשתו שוטה דבעי דעת וכבר העיר ע"ז בשיטה מקובצת וז"ל והשתא מצי למימר התם מנא לן דהא לא אשכחנא שיביא (ונראה דצ"ל ריבויא) אלא במחוסרי כפרה והיינו נמי דמסיק היכי דמי דהא לא אשכחנא שיביא, שיטה, עד כאן ודבריו צריכין ביאור במה שמסיק והיינו נמי דמסיק ה"ד דהא לא אשכחנא שיביא דע"ז מקשה הגאון הנ"ל שפיר דהא אף אם היה במציאות לצייר כיון דבחלב ליכא ריבוי לא דרשינן לרבות אשתו שוטה וע' במפרש ד"ה אלא מעתה כו' דמשמע כל קרבנות שחייבת ואפי' אכלה חלב ע' בהגהת הרש"ש שכתב משום דכתיב בפ' שלח תורה אחת כו' לעושה בשגגה ונדרוש בין פקחת בין שוטה.
וע"ש מה שביאר תי' הגמ' ה"ד כו': תוס' ד"ה על בישרא קאי ומזכה להון כו' אלמא דהמנאת קטנים לאו דאורייתא ובניו דקתני מיירי בקטנים כצ"ל והוא סוף דבור ומה"ד למה למימר להו כיון דלאו למימנינהו "ומשני אלא" לזרזן כצ"ל.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |