שלמי נדרים/נדרים/יט/ב
שלמי נדרים 
נדרים יט ב
ע"ב תוס' ד"ה על ספיקו לא מצי מגלח כו' וא"ת אמאי לא מצי מגלח יביא עולה ושלמים ויתנה כו' ור"י פירש דלא מצי מגלח משום דעביד הקפה וכמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה ומספק אינו יכול לדחות לאו דהקפה כו' עכ"ל. מדבריהם משמע דלמ"ד הקפת כל הראש ל"ש הקפה אפי' מדרבנן אין שום איסור ומסוגי' דנזיר (דף כ"ט.) גבי האב מדיר את בנו בנזיר מוכח דאפי' למ"ד הקפת כל הראש לא שמי' הקפה היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן אסור דקאמר שם בשלמא לר' יוחנן דאמר הלכה היא בנזיר מש"ה מגלח ועביד הקפה אלא לריב"ח אמר ר"ל כדי לחנכו במצות הא קא עביד הקפה ומשני קסבר הקפת כל הראש מדרבנן וחינוך דרבנן ואתי חנוך דרבנן ודחי הקפה מדרבנן אלמא דאפי' למ"ד הקפת כל הראש ל"ש הקפה. היינו רק מדאורייתא אבל מדרבנן מ"מ אסור וא"כ למה להו להתוס' לאוקמי הך סוגי' דוקא כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה. ומזה למד הרב בעל משל"מ דס"ל להתוס' דתקוני גברא שאני דכיון דליכא תקנתא בדבר לא גזרו רבנן ולהכי הוצרכו התוס' לאוקמי הסוגי' כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה מדאורייתא והנה סברא זו דאמרינן דלמ"ד הקפת כל הראש לא הוי אסור אלא מדרבנן היכי דהוי תקוני גברא לא גזרו רבנן יש סעד וסמוכין לזה מהא דאמרינן בנזיר (דף נ"ז:) גבי שני נזירים שאמר אחד להם ראיתי אחד מכם שנטמא וא"י איזה מכם מגלחים ומביאים קרבן טומאה וטהרה כו' ופריך שם בגמ' ומגלחים ואמאי דלמא לאו טמאים אינון וקעביד הקפה ומשני שמואל באשה וקטן ופריך שם ולוקמה בגדול והקפת כל הראש לא שמי' הקפה ומדלא מוקים לי' הכי ש"מ קסבר שמואל הקפת כל הראש שמה הקפה ותיקשי לכאורה מנ"ל דשמואל סבר הקפת כל הראש שמה הקפה מדאורייתא דלמא סובר שמואל דמדאורייתא ל"ש הקפה ורק מדרבנן מ"מ אסור ולהכי איצטריך לי' לשמואל לאוקמי באשה וקטן כי היכי דלא ליהוי עכ"פ איסור דרבנן ומזה הוכיחו דאלו משום איסור דרבנן במקום דליכא תקנה אחרת לא גזרו רבנן ולא הי' צריך שמואל לאוקי באשה וקטן ועיי"ש במשל"מ ובשעה"מ ועפ"ז נתנו טעם ג"כ למה שהוכרחו התוס' לומר דרבא דמתרץ דגבי ספק נזירות דלא מעייל אינש לספיקא משום דספיקו חמור מודאי משום דעל ספיקו לא מצי מגלח משום דקעביד הקפה דהוא סובר כמ"ד הקפת כל הראש שמה הקפה. ולא סגי להו למימר דלכ"ע אפי' למאן דסובר דל"ש הקפה מ"מ מדרבנן אסור משום דמחמת איסור דרבנן היכי דאיכא תקוני דגברא לא גזרו בהו רבנן אמנם לפענ"ד לא קרב זה אל זה דע"כ לא אמרינן היכי דאיכא תקוני דגברא לא גזרו בי' רבנן. אלא היכי דהוי דיעבד ונפל ספק במקרה כי ההיא דנזיר שאמר להם אחד ראיתי אחד מכם שנטמא ואיני יודע איזה מכם דלית להו תקנתא אחריתי כ"א באופן זה שיביאו שניהם קרבן טומאה וטהרה ויתנו כמבואר שם ויגלחו. ובזה יהי' תקוני גברי אבל בסוגיא דידן דאנחנו שמין דעת הנודר לכתחלה אם מעייל נפשי' לספיקא או לא אמדינן דעתו דהך גברא שנדר בנזיר דלא מחית נפשי' לספיקא כיון דבספיקא אם יגלח ויעבד הקפת הראש נצטרך לומר משום תקוני גברא ל"ג בה רבנן אין דעתו של אדם נוחה להכניס עצמו לס' איסור דרבנן ולהקל אח"כ דזה הוי לכתחלה ולא אמרינן ספק דרבנן לקולא אלא בדיעבד ולא להכניס עצמו לכתחלה וכעין סברא זו מצאתי בס' דה"מ. ובזה מתורץ ג"כ מה שהקשה בשעה"מ על פי' הר"ן (הבאתי לעיל בדבור הקודם) שמפרש דלהכי ספיקא חמור מודאי משום דלא מצי להביא חטאת שאין חטאת באה בנדבה ואע"ג דקיי"ל דאם גלח על אחת משלשתן יצא ה"מ בדיעבד אבל לכתחלה אינו מגלח אא"כ הקריב כולן. והקשה השעה"מ דהא אנן אליבא דר' יהודא קיימינן ור"י ס"ל חשב"ע לאו דאורייתא וא"כ כיון דהאיסור אינו אלא מדרבנן נימא דמשום תקוני גברא ל"ג רבנן דז"א דבכאן דנין רק על אומדן דעת הנודר דבכה"ג שמין אנחנו דעתו דאינו רוצה להכניס עצמו בנדר כזה על הספק שיצטרך שיבוטל גזרת חכמים בשביל נדרו:
עוד הקשה במשל"מ על סברת ר"י בעל התוס' מהא דא"ל ר"ה בר יהודה לרבא אמר הריני נזיר עולם מאי א"ל נזיר עולם נמי ספיקו חמור מודאי דאלו ודאי הכביד שערו מיקל בתער ואלו ספיקו לא ולדברי התוס' בשם ר"י דטעמא דספיקו חמור הוא משום הקפה הא בנזיר עולם ל"ש הקפה כמ"ש התוס' בפ"ק דנזיר (דף ד.) ד"ה נזיר עולם מיקל וז"ל ולא מגלח כאבשלום שלא גלח לגמרי שהרי נתלה בשערו עכ"ל וא"כ לא שייך הקפה והרב בעל דה"מ כתב שאפשר לומר שהר"י בעל התוס' יסבור כפי' הרמב"ם בפי' המשניות שם שכ' שם וז"ל הכביד שערו מיקל בתער ר"ל שמותר לו לגלח בתער הרי להדיא דס"ל דל"ד מיקל אלא מגלח בתער וא"כ שפיר שייך בי' הקפה עוד הקשה שם בעל משל"מ וז"ל ומ"מ אני תמה לכל הפירושים דאי משום דספיקו חמור מודאי אזלינן לקולא עדיין יש תיקון בדבר שיאמר אם הי' בכרי הזה מאה כור הריני נזיר חובה בדבורי הראשון ואם לא הי' בו מאה כור הריני נזיר נדבה כו' ומצינו לר' שמעון בנזיר (דף יג.) גבי הפילה אשתו אינו נזיר דאמר ר"ש יאמר אם הי' בן קיימא הרי אני נזיר חובה ואם לאו הרי אני נזיר נדבה אבל הרב בעל דה"מ תמה עליו על תמיהתו דהא בהא פליגי ר' יהודא ור' שמעון ומסברת ר"ש מקשה לסברת ר"י דלר"ש צריך לעשות תיקון זה ור' יהודא ס"ל דאין כאן ספק נזיר ואין אנו מצריכין אותו להתנות בנזיר נדבה מאחר שלא הי' בדעתו להיות נזיר אלא אם הוא בברי שיש בכרי הזה מאה כור דאמדינן דעתי' דמתחלה כשנדר לא מחית נפשי' לספיקא ודעתו הי' שאם לא יתברר לא יהיה נזיר מחמת דספיקו חמור מודאי. ור"ש ס"ל דמחית נפשי' לספיקא וכיון שהוא עומד בספק נזיר קונסין אותו שידור בנזירות נדבה כדי שיהי' לו היתר ביין ובטומאה ור' יהודא ס"ל דאינו ס' נזיר כדי לבקש לו תקנה לידור בנזירות נדבה דמעיקרא בשעה שנדר להיות נזיר אם יהיה בכרי הזה מאה כור לא מחית נפשי' לספיקא שיודע הוא שאם לא יתברר ספיקו חמור מודאי וצריך הוא לנדור בנזירות נדבה אף אם לא הי' בכרי ההוא מאה כור כדי שיהי' לו תקנה ועיקר פלוגתייהו דר"י ור"ש הוא בהכי ומאי מקשה מסברת ר"ש לסברת ר' יהודא עכ"ל ולפענ"ד נראה דבכאן על שינויא דנ"ע מפרש הר"י ג"כ כפי' הר"ן דהא דספיקו חמור מודאי הוא משום הבאת הקרבנות דא"י מספק להביא כל השלש בהמות דאין חטאת באה נדבה והא דמפרש מתחלה משום דלא יכול לעביד הקפה משום דדייק בלשון הגמ' דמתחלה אמרו על ספיקו "לא מצי מגלח' סתם משמע דגילוח לא מצי עבדי משום הקפה ועל נזיר עולם שינו הלשון ואמרו רק ואלו ספיקו לא וקאי על מ"ש מתחלה ומביא שלש בהמות ואמרו אח"כ ואלו ספיקו לא פי' לא מצי להביא שלש בהמות:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |