שלום אסתר/אסתר/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלום אסתר אסתר ד

א

ומרדכי ידע אמר יצחק וכי הוא ידע וכל השאר לא ידעו. לזה היינו יכולים לו׳ כי אותו היום היה עסוק בתורתו ולא ידע דבר כי אם בראות שנתבלבלה העיר וז״א נבוכה. ומרדכי ידע :

אמנם בהבין כונת כתוב וישמע יתרו יובן זה כי גם שם קשה וכי הוא שמע וכל השאר לא שמעו לז״א ז״ל מה שמועה שמע ובא כלו׳ שנשאו לבו לבא תחת כנפי השכינה והשיבו קריעת ים סוף ומלחמת עמלק ותימה בשלמא קריעת ים סוף כתיב שמעו עמים וכו׳ אמנם לעמלק מה היה כי לא הרגום אלא החלישום ואדרבה כתיב ויזנב בך כל הנחשלים. עוד ק׳ שרש״י ז״ל מונה מלחמ׳ עמלק אצל כל אשר עשה אלהי׳. עוד מה לנו אם היה כהן מדין וחתן משה. עוד מאי את כל אשר עשה אלים למשה ולישראל בשלמא לישראל שהיו משועבדי׳ ניחא אמנ׳ למש׳ מה עשה כי לא היה הוא באסורי׳. וא״ת משום בכל צרתם עדין צריך אני למודעי. ועוד עמו מיותר בהיות שחוזר ואו׳ כי הוציא ה׳ את ישראל. ועוד אמאי נכנס בשם אלהים ויצא בשם ההויה. אמנם בא להורות לנו מעלת גדולת יתרו אשר הבין ושמע הוא מה שלא ידעו והבינו רבים כמוהו והוא שראה בעין שכלו הטוב כי הב״ה לא עביד ניסא לשקרי והאות והמופת כי קריעת ים סוף בעבור שישראל הקדימו והשליכו עצמם אל הים כמ״ש שם בנימין צעיר רודם ואז״ל רד ים שרי יהודה רגמתם ואמרו בעמדם בתוך הים הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש ע״כ עשה עמהם נס ופלא וקרע להם הים. אמנם במלחמת עמלק לא נעשה להם נס שלא היו ישראל זכאים וראויים שנאמר ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים שרפו ידיהם מן המצות ולראות עמלק במכשפות שחטאו כמו שהכריחו רז״ל מדאמר ויבא ולא אמר ויצא עמלק וכו׳ ע״כ נתעורר לבא להלחם עם ישראל כי ראה שהב״ה בכעס עמהם על חטאתם ולכן אף שיש לאל ידו יתברך להמיתו ברוח שפתיו עכ״ז כבש עצמו וזעמו וסר כחו ממנו לבד כמ״ש ויחלוש יהושע החליש והתיש כחו ולא חס הק״בה על כבודו על בלי היות זכות לישראל אז באותה העת כאמור ועזבו לדור דור שיזכו ישראל וישלטו עליו וימחוהו מן העולם ואז גם הב״ה יעזרם כמ״ש כי מחה אמחה לו ולשרו בעה״ז ובע״ה אימתי כאשר תגבר יד זכותם והוא מ״ש בפרש״י ראה תמחה את זכר עמלק. ולהבין יתרו גודל צדקתו ית׳ כי כשהיו ישראל ראוים לנס עשה להם נס וכאשר לא היו ראוים ומוכנים ומעותדים לא נעשה להם נס אף שהעיז עמלק על כן בא וכו׳ גם הבין וידע כי עשה ה׳ לבשר ודם אלים לפרעה להשפילו ולהכניעו על עשותו עצמו אלוה כמ״ש לי יאורי וכו׳ וז״א אשר עשה אלהים למשה כמ״ש ראה נתתיך אלהים לפרעה וכנגד מ״ש פרעה וגם את ישראל לא אשלח כמורה שהוא בראם ולו היכולת הוציאם מתחת ידו והמליך את משה עליהם שיקראו עמו כמ״ש ויהי בישורון מלך וז״א ולישראל עמו וכמ״ש ויזכור ימי עולם משה עמו. גם שמע כי עתידים ישראל לצאת על ידי הניסים שיעשה משה ובעבור שהקשה לדבר ולומר למה הרעות וכו׳ ע״כ לא יצאו אלא ע״י הנס האחרון מכת בכורות אשר עשה ה׳ בידו בשם בן ד׳ שאמר פרעה לא ידעתי את ה׳. והכל רמוז באומרו כי הוציא ה׳ ואמר ממצרים אשר הוא מיותר להודיע כי הוציאם ממצרים של מטה ומצרים של מעלה כמז״ל בספר הזוהר וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר שרו של מצרים מצרים שמו. כה אמר יצחק.

ולדרך זה נטו מבארי המגלה ואמרו ומרדכי ידע ר״ל שידע התחבולה אשר עשה המן למלך שלא הזכיר לו אי זה עם הוא מבקש לאבד ומטעם זה אף שעד זמן הגזרה י״א חדש קרע את בגדיו מיד לפי שאם ימתין וישהה זמן מועט אפשר שבאותו זמן יגיד למלך לאי זה עם הוא מבקש לאבד ואפשר שיודה לו המלך לזה הטעם הלך מרדכי לבקש על עמו:

ב

ויבא עד לפני שער המלך וסמיך ליה ובכל מדינה ומדינה מקום אשר וכו ׳ אע״פ שאין כאן מקומו בא להודיענו כי מיד כאשר שלחו הספרים לבש שק ואפר למען לא יהיה שהות כלל להמן לגלות למלך מי הם העם כמ״ש ומי ראה מרדכי לובש בגדי שק שלא לבש גם הוא וכל זה עשה מרדכי למען יודע הדבר למלך וידע כי את היהודים הוא מבקש לאבד ובזה יבטל הגזרה. ועם שמהראוי היה שהוא לא ילבש לפי שעתיד ליכנס לפני המלכה אסתר ולספר לה את כל אשר קרה ליהודים. וגם כי אין לבא אל שער המל׳ בלבוש שק. עכ״ז מצד ראותו כי שק ואפר יצע לרבים ולגדולים רבים בחכמה ע״כ רצה להצטרף בצרת הרבים:

ד

ושלחה לו בגדים להלבישו נר׳ בלי טעם וכי חסרון בגדים היה למרדכי אלא שכונה לדעת ממנו טעם אותו שנוי אשר שינה בגדיו על מה היה. ואפ״ה לא קבל מטעם שהרבים והגדולים לבשו שק ממרירות נפשם ואין להפרד מצרת הצבור.

ז

ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו . אמר יצחק הגיד לו מה שקרהו עם המן כי תחת אשר לא השתחוה לפניו ולע״ז אשר בחיקו כמ״ש לו עבדי המלך מדוע אתה לבדך עובר את מצות המלך כי כל ישרא׳ שמעו ויראו לנפשם וישתחוו לו ואתה למה לא תאבה לו ולא תשתחוה לו. ויגד להם כי דתו גוזרת ואומרת שלא ישתחוה לו. וכל מי שמשתחוה בשם ישר׳ לא יכנה. הורה להם כי לא נמצא יהודי כשר ושלם בזה הדבר אלא הוא לבדו. וז״ט כי הגיד להם אשר הוא יהודי. אז כשידע המן כי מפני הע״ז החקוקה בבגדו לא ישתחוה לו הסירה ממנו לראות אם ישתחוה לו. וירא המן כי אין מרדכי כורע כשהי׳ לו הע״ז ולא משתחוה לו לבדו כשהסיר הע״ז. וז״ט וימלא המן חמה. ועם ששאר היהודי׳ השתחוו לפניו ויבז בעיניו לשלח יד במרדכי לבדו כי הגידו לו את עם מרדכי כלו׳ שיש גדולים כמוהו שלא ישתחוו לו וילכו בדרך מרדכי וע״כ קראם עם מרדכי והם הסנהדרים וזולתם. אז ויבקש המן להשמיד את כל היהודים כלם עם הדומים למרדכי. וז״א עם מרדכי פעם ב׳ ואפשר שהרשע הזה בטח לנצחם במה שעברו ברית ה׳ והשתחוו לו ואפשר שזה היה דעתו במ״ש ואת דתי המלך וכו׳ ולמלך אין שוה סתם לומ׳ כי אפי׳ מלכם בכעס עמהם שעברו תורתו ולא ינגד אותנו אלהיהם. ע״כ אם על המלך טוב יכתב לאבדם כי אין דת בידם לא דתם ולא דתינו. ועשרת אלפים וכולי וכיון כזקנו עמלק שלא בא להלחם בישראל אלא כשרפו ידיהם מן המצות והוא לה ידע כי האלים עבר על פשע עמלק אז לפי שעה כי רבים בני שוממה וישר׳ לא היו ראויים וזכאים באותה שעה וזר בעיניו ית׳ להאבידם ואפי׳ יהיה זכות ביד עמו ישראל כמז״ל בסנהדרין בפסוק שאלו נא וראו אם יולד זכר מדוע ראיתי כל גבר ידיו על חלציו כיולדה כללות מז״ל כאו׳ הב״ה למ״ה אלו מעשי ידי ואלו מעשי ידי למה אאבד אלו מפני אלו. היינו דאמרי אינשי רהיט ונפיל תורא ואזיל ושדי ליה סוסיה באוריה. והרשע הזה לא השיג לדעת כי הוא רך ויחיד וכנגדו נמצאו בישראל רבים גדולים משרתי עליון ובפרט מרדכי.

וטעם מרדכי שלא רצה להשתחות לו כשהסיר הע״ז מעליו מפני כי כל רואיו לא ידעו זה וילמדו ממנו לשוב לחטא והוא חילול השם בפרט בעיני הסנהדרי׳ וכולי וכמ״ש החסיד אבא מרי ז״ל על מז״ל בפ׳ ויקח העבד י׳ גמלים ופרט ואמר מגמלי אדניו אז״ל מן הזמומים וכו׳ ע״כ לא רצה להשתחות לפניו וזהו מה שקרה לו אשר הגיד להתך וכו׳ זה אמר יצחק.

אמנם הם אמרו כי ההגדה היה שאמר לו שיאמר לאסתר כי הרשע הזה הערים לעשות בתחבולה עצומה עד שאפשר שלא יהיה תקומה לישראל בשום אופן אפי׳ שתבכה ותתחנן לפני המן לא תועיל לה כי רב כעסו עמהם ובפרט עמו. ואת פרשת הכסף וכולי אשר אפי׳ עם המלך לא תוכל מרוב פרשת הכסף אשר אמר לשקול וידוע כי השחד יעור וכו׳ ואפי׳ תגלה לו כי את היהודים היה כונתו לאבד

ח

ועכ״ז א״ל שיאמר לה לבא אל המלך להתחנן לו ותשים בטחונה בקונה אף אם לא יעלה בידה לפי שהיה הכרוז אשר כל איש ואשה אשר יבוא אל המלך וכו׳ אחת דתו להמית ולכן ס״ל –

יא

כל עבדי המלך ועם וכו׳ ואם אמור תאמר שאעמוד מנגד וכאשר יראני המלך יקראני או יגידו לו לאמר שאנכי בחוץ ויעמידני לפניו לז״א ואני לא נקראתי לבוא וכו׳ אשר יראה שהמלך בכעס עמדי ואיך אלך ויראני המלך ויהרגני.

או אמרה לו אין צריך כ״כ מהירות לבוא כי כיון שעברו ל׳ יום שלא קראוני לא יעבור זמן רב שלא יקראוני ושם אדבר עמו.

יג

והשיב מרדכי את חושבת שתנצלי יען היותך מלכה אל תדמי בנפשך שתמלט כי אם החרש תחרישי וכו׳ ואת ובית אביך תאבדו ומי יודע אם לעת כזאת כה לחי לשנה הבאה שהוא עת הפקודה תהיי מלכה כי תמותי עם המתי׳ או בעון זה לא תהי׳ מלכה.

טו

אז ותאמר אסתר להשיב כלו׳ שישיבוהו מאותה מחשבה מגונה שחשב עליה כי טעם היותה ממאנת לבא אינו אלא מטעם שאמ׳ ואני לא נקראתי כמ״ש. ופחדה שלא תהי׳ ראויה שתעשה נס על ידה:

טז

וע״כ שלחה ואמרה לך כנוס את כל היהודים אשר בשושן ויצומו יחד ותפלתם תשמע בודאי כענין הן אל כביר וכולי. ועוד שהיתה התפל׳ קודם הצרה וכתיב היערך שועך לא בצר.

ולפי שאותם הימים שגזרה שיתענו היו בי״ט של פסח והוא עון פלילי לכן אמרה וצומו עלי עלי העון. ובכן וכו׳ מיד מה כתיב ויעבור מרדכי אז״ל שעבר על דת והתענה בי״ט של פסח ויעש ככל אשר צותה . ומ״ש וצומו ולא אמר ויצומו אמר יצחק לפי שהיה הדבר קשה להתענות בניסן. ואם היה אומר ויצומו משמע בעל כרחם. אמר וצומו שכלל את מרדכי עמהם כלו׳ כשם שאתה ברצון כך הם ברצון. וז״א לך כנוס עד כה אמר יצחק.

אמנם מהרשב״א הלוי נר״ו שמעתי באור נכון והוא שידעה מז״ל כי כל המתפלל על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה כענין ויעתר יצחק לה׳ לנכח אשתו ויעתר לו ולא לה שלא התפללה עליו וז״ט וצומו עלי. ואני ונערותי אצום כן לא עלינו אלא עליכם ובזכות זה אבא וכו׳. אמר יצחק אענה אף אני חלקי בדקדק דקדוק קטן שלא ראיתי מי שקדמני בו והוא כי אחר שאמר וצומו ג׳ ימים לילה ויום פשיט׳ שלא יאכלו ולא ישתו ולמה אמר ואל תאכלו ואל תשתו. ועוד מאי עלי אמנם אם יאמרו לאיש או לציבור שיתענו ג׳ ימים בלא לילות יתענו ולא יתענו יום ולילו אמנם אם יאמר אוהב לאוהבו התענה על בני ג׳ ימים. [ימים] ולילות יתענה לרוב האהבה ויהיה בעיניו כמתענה יום א׳ לבד. עכ״א אסתר אם תרצו שלא להרגיש חולשת התעניות בעשותכם ג׳ ימים לילה ויום צרי׳ שתשימו מגמת פניכם למלא׳ אהבתי בעבור שלא אמות ובזה מרוב אהבתכם אותי תצומו עלי ולא תאכלו ג׳ ימים לילה ויום עד הנה דברי יצחק.

אמנם מפרשי המגלה דקדקו אמאי אמרה אצום ולא אמרה נצום. ויענו ויאמרו כי היא בודאי תתענה אמנם השפחות שמא תסתתרנה ותאכלנה ע״כ א׳ אצום כן אנכי אצום באמת כמו כן בנות וכו׳. או מטעם ב׳ אמר אצום ולא נצום שפועל שלא יכוין לפעול פעולתו לא יקרא פועל אותה הפעולה ד״מ גוי שישב בטל בשבת ועקר שבת שכח לא יאמ׳ עליו גוי ששבת וכו׳ כי לא נקרא שומר שבת אלא השומרו לשם מצוה. ולפי שנערותיה הולכות מחוץ לידיעתה שאינן יודעות טעם הענוי כי בודאי לא גילתה להן כלום לז״א אצום ולא נצום שהן לא ירדו לאמיתות הצום כמוה.

ואמר כן אפשר שרמזה עוד כי תתענה ע״ב שעות שהם ג׳ ימים רצופים כמנין כן בשתי האותיות לכוין אל שם בן ע״ב. ובכן שהוא זכות ע״ב שעות שתתענו כלם כנגד שם בן ע״ב בכונה מכונת אחר כך אבא אל המלך אע״פי שהוא הפך דתו שאין לבא מבלי שיקראוני והפך דתי שאני הולכת להיות נבעלת ברצון כיון שהוא לא קראני. וז״א אשר לא כדת סתם וכאשר אבדתי הנפש בהפקירני לו ברצון אבדתי הגוף בלכתי בלי מאמרו:

יז

כששמע מרדכי כונת לבה כי טובה היא ויעבור מרדכי כלו׳ עבר ממנו אותה המחשבה אשר חשב עליה ואמר לה אל תדמי וכו׳ אי נמי עד עתה מה כתי׳ ואת מאמר מרדכי אסתר עושה עתה. נחלפה השיטה ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר . וז״ט ויעבור מרדכי ובזכות זה –

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.