מגילת סתרים/אסתר/ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מגילת סתרים אסתר ד

א

ומרדכי ידע את כל אשר נעשה. ידע הגזירה אשר נגזרה ברוח הקודש והי' יודע כי דרך העם שלא שב עד המכהו רק חוזרים על סיבות לבקש משרי המלך על נפשם וכיוצא מסיבות הרבים ובהיותו יודע מפי אליהו וכמבואר במדרש כי אם ה' צבאות יעץ ומי יפר ואין הסיבות מועילין כלל ותפלה מועלת תמיד כי אפי' חרב חדה מונחת על צווארו של אדם לא ימנע עצמו מן הרחמים ומרדכי הי' מוחזק לנביא על כל העולם. ולכך קרע בגדיו כעל מת כי קריעה הוא על דבר שעבר וא"א לתקן כפי הנראה להורות כי גזירה כלה ונחרצה יצאה מפי הש"י ולא יחזרו אחר סיבות כי נגד גזירת הש"י לא יועיל סיבות ורק תפלה ותחנונים ירבו אולי יתעשת אלקים לבטל הגזירה. ולכך כתיב שק ואפר יצע לרבים. בלשון עתיד לומר שכל עשיותיו שעשה הי' בכדי ששק ואפר יצע לרבים מהמון ולא יחזרו אחר סיבות בהיותן רואין שמרדכי היושב בשער המלך לא חזר אחר סיבות ומתאבל כעל מת:

ב

ויבא עד שער המלך. רימז שלא רצה ליכנס כלל לשער המלך כי נשבע שלא לפשוט השק ואין לבא אל שער המלך בלבוש שק וממילא ידעו הכל שאינו רוצה לחזור אחר סיבות והי' תמיד עסוק בשקו. ובזה הי' ידוע לכל העולם כי אינו נכנס לשער המלך כלל:

כי אין לבא אל שער המלך. ומזה ידעו העולם שבנבואה נאמר' לו שכלה ונחרצה ומאת ה' יצאה ויפנו הכל אל הרחמים ולא לחזור אחר סיבות:

ד

ותשלח בגדים להלביש את מרדכי. מחמת שהי' הכל בהסתר מה הוא לה ואף בדיבור ע"י השליח הי' נזהרין ושלחה לו בגדים אף שהי' לו בגדים לרמז לו כי אצל רחמים צריך ג"כ סיבות ע"כ באם יש איזה גזיר' תתחיל לבקש מאת המלך והשרים כמו שמצינו כמה פעמים בש"ס ששלחו זה לזה סימנין לסימן:

ולא קיבל. רימז שסיבות לא יועילו ולכך שלחה להתך שהי' נאמן ביתה לגלות לה על ידו:

ז

ויגד לו מרדכי את כל אשר קרהו. לשון מקרה קשה כי אין זה מקרה רק גזירה מהש"י. לכן נראה הכוונה שקרה לו שלא כרע ולא השתחוה להמן י(שנסתלקה ממנו הבחירה וכמש"ל) ועל ידו באה הצרה הזאת לכלל ישראל ומשום זה בלתי אפשרי שיהי' הוא המשתדל לישועת ישראל כי אין קטיגור נעשה סניגור:

ואת פרשת הכסף וגו' ביהודים לאבדם. ואת פתשגן הכתב אשר נתן בשושן להשמידם. הדבר מבואר כמש"ל שהדת מהמלך הי' רק לאבדם היינו לעשותם אובדים והפתשגן הי' להשמידם היינו להרוג או לאבד:

י

ותאמר אסתר להתך ותצווהו אל מרדכי. לא אמרה לו להשיב למרדכי בשבילה דא"כ הי' לו לכתיב להשיב אל מרדכי רק הענין הוא שהיא סיפרה לו הדברים היאך הוא והוא שכל עבדי המלך ועם מדינות המלך וגי' ותצווהו לשאול למרדכי אם תסכן עצמה לילך תיכף או שתמתין עד שיקראנה המלך היות שזה שלושים יום אשר לא נקראת ובוודאי תהי' נקראת בזמן מועט:

יד

ואת ובית אביך תאבדו. והטעם היות כי המן נצמח ע"י חטא שאול באגג אשר הניחו חי ומזה יצא המן והוצרך שתהי' הצלה ע"י אסתר שהיא מזרע שאול ולזה אמר מרדכי שבאם ההצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר ממילא היא ובית אבה יאבדו בחטא שאול שלא יתכפר לו (אלשיך):

טז

וצומו עלי. שאשא חן לפניו ושלא אבוא למשכב המלך מחמת שאני בא אל המלך אשר לא כדת ויש בזה חשש שלא יהי' בזה ח"ו איבוד שני העולמות וגם כשיהי' עון ת"י לא יבא ג"כ גאולה ע"י:

וגם אני ונערותי אצום כן. לשון כן קשה. לכן נראה שהכוונה שגם אני ונערותי אצום כן עלי כי לא חשבינא לצום על רבים כי חשדה עצמה להיותה בבית המלך אולי סופה ברצון. וזהו שאמרה כאשר אבדתי אבדתי. כלומר אסכן את עצמי. ואם לא חטאתי וודאי הש"י יהי' בעוזרי שיבא ע"י ישועת ישראל ואם חטאתי מהיות בבית המלך ואבדתי שני העולמות ממילא כבר אבדתי ויבחר לי המות מחיים:

יז

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.