טעמא דקרא/אסתר/ד

טעמא דקרא אסתר ד

א

ומרדכי ידע. במדרש אבא גוריון פ"ד ומרדכי ידע וכי עד עכשיו לא היה יודע אלא דלא הי' מתיירא עד שבא אליהו והודיעו מה שהסכימו למעלה, י"ל דדריש מדלא כתיב וידע מרדכי רק ומרדכי ידע משמע שקודם לכן כבר ידע רק לא חש לזה, ומה שבאמת לא נתיירא היינו משום שסבר כיון שהוא עשה מה שהוא מחויב ע"פ דין לא יבא תקלה על ידו.

ויזעק זעקה גדולה ומרה. ובגמ' (מגילה ט"ו א') מאי אמר רב אמר גבה המן מאחשורוש ושמואל אמר גבה מלכא עילאה ממלכא תתאה. י"ל דדרשי ל' ומרה דמייתר ודרשי לי' ל' מרות ורב אמר שאמר שהמן אין מקבל מרות של אחשורוש ושמואל אמר שאחשורוש אין מקבל מרות של הקב"ה, וי"ל שאלו ואלו דברי אלקים חיים ושניהן אמת ושניהן מרומז בפסוק, גדולה הוא גבה המן מאחשורוש היינו שמגדיל עצמו יותר מאחשורוש, ומרה היינו גבה מלכא עלאה ממלכא תתאה שנראה כאילו כביכול כו' וזהו דבר מר.

ג

בתרגום שני רפ"ד שדר מרדכי לות חגי זכרי' ומלאכי דיתבין בלשכת הגזית בירושלים ומן בתר דאיתבניאו בי' שבעין ותרין מגדלין. וצ"ע מנ"ל דבנו בה ע"ב מגדלין. והנה במעשיות דר"נ גאון ובמעיל צדקה סי' תקס"ה אי' בשם מדרש במעשה ד"איש חסיד הי'" (שנדפס בסידורים) דהאדון אמר לו שיבנה לו ארמון גדול (תכלית טרקלין ופלטרין) בג' חדשים, ולמדנו דלבנות טרקלין לוקח ג' חדשים, ובב"ב צ"ח ב' בית גדול ח' על עשר טרקלין י' על י' ומבואר דטרקלין גדול מבית גדול בחמשית שהרי בית גדול י' על ח' שהוא פ' אמה וטרקלין י' על י' שהוא ק' אמה ולפ"ז אם טרקלין נבנה בג' חדשים הרי בית גדול (שהוא מגדל) נבנה בחמשית זמן פחות. והנה ממלכות כורש שהרשה לישראל לעלות לא"י עד מעשה דהמן הי' ט"ו שנה כמפורש במגילה י' ב' ובאמת הי' רק י"ד שנה כי כורש מלך בפסח כי בלשצר נהרג בפסח כמ"ש חז"ל (שהש"ר פ"ג סי' ד') ואז מלך דריוש שנה כמ"ש רש"י במגילה שם ואח"כ מלך כורש נמצא מלך בפסח והמן נתלה ג"כ בפסח נמצא י"ד שנה מזה לזה, וכשנעשה חשבון שטרקלין נבנה בג' חדשים ומגדל בפחות חמשית נמצא שבי"ד שנה נבנו ממש ע"ב מגדלין (שכל חדש כ"ט י"ב תשצ"ג וכל שנה שס"ה ורביע) דוק ותשכח.

שק ואפר יצע לרבים. פי' ולא לכולם כמ"ש בספ"ק דתענית (י"ד ב') אין אדם חשוב רשאי לחגור שק אא"כ נענה כו' ע"ש.

ד

ותתחלחל המלכה מאד. מלמד שפירסה נדה (מגילה ט"ו א'). וקשה איך הלכה לאחשורוש אחר ג' ימים כדמפרש בקרא הרי אמרי' (שם י"ג ב') שהיתה מראה דם נדה לחכמים וכאן היתה יודעת שאם תבא אליו יבא עלי' כמ"ש (שם ט"ו א') עד עכשיו באונס עכשיו ברצון עי' רש"י. וי"ל דבאמת הרי גוי אין מצווה על הנדה ורק היא החמירה על עצמה ובמקום פקו"נ לא החמירה וצ"ע. ובאסת"ר (פ"ו ס"ח) איתא ומרדכי מתהלך לפני חצר בית הנשים לשאול על כתמה ועל נדתה, ויתכן שבקשה מאחשורוש שלא ישמש עמה בנדתה עד שתטבול ונענה לה, והיתה מודיעתו שהיום היא טמאה ומ"מ אחר שתטהר היתה צריכה לבא אליו ואילו היתה באה זה נקרא ברצון כי אילו שהתה יכולה להתאחר כמה זמן כמש"כ ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום ועכשיו שבאמת היתה צריכה אליו מיד לפני שתטבול זה נקרא לרצון.

ותשלח בגדים להלביש וגו'. אולי סברה שקרע על מת מקרוביו או על ת"ח ואין לו להחליף לכן יצא בבגד קרוע [וגם השק לבש משום צער] ולכן שלחה לו בגדים אחרים דתוך ז' על שאר קרובים אם מחליף א"צ לקרוע אבל כשראתה שלא קבל שלחה לחקור על מה זה.

ותשלח בגדים להלביש את מרדכי ולהסיר שקו מעליו ולא קבל. לכאו' הו"ל להקדים להסיר שקו ואח"כ להלביש בגדים. וי"ל שחששה שמרדכי לא ירצה ולכן אמרה לשליח שבתחלה יאמר לו להלביש בגדים ע"ג השק כמו שמצינו ביהורם בן אחאב (מ"ב ו') ויקרע את בגדיו וירא העם והנה השק על בשרו מבית ומבואר שיש ענין ללבוש השק על בשרו אע"פ שאין נראה מבחוץ, ואם מרדכי יסכים לקבל אז יבקש ממנו להסיר שקו לגמרי אבל בסוף מרדכי לא רצה לקבל כלל את הבגדים כמ"ש ולא קבל.

ז

ואת פרשת הכסף אשר אמר המן וגו'. יל"ע לאיזה צורך הודיע לה זה. וי"ל כדי שלא תחשוב שאפשר להשתדל ע"י כסף לבטל הגזרה לכך היה מוכרח להודיע לה שבכסף לא יועילו כאן שהרי המלך ויתר על כל הכסף.

ח

ואת פתשגן וגו' להראות את אסתר. מה שהוצרך להראות לה שבודאי שינה קצת מצוואת המלך (עי' הר' מלבי"ם ז"ל) ותוכל למצוא עלילה להראות למלך שאינו נאמן.

נתן לו להראות את אסתר ולהגיד לה ולצוות עלי' לבא אל המלך וגו'. צ"ע מה הג' דברים הללו. וי"ל שמרדכי לא רצה להכביד על אסתר ולכן אמר בתחלה להראות את אסתר אולי תבין מעצמה ותלך אל המלך ואם לא תלך להגיד לה ולהסביר לה שצריכה ללכת ואם בכל זאת לא תסכים מפני הסכנה אז לצוות עלי' שמרדכי מצוה עלי' שהיא חייבת לשמוע לו שהוא בעלה והוא רבן של ישראל.

י, יא

ותאמר אסתר להתך וגו' כל עבדי המלך ועם וגו'. הנה אסתר השיבה לו כדין כי אסור להכניס א"ע לספק סכנה כדי להציל חברו מודאי סכנה כמ"ש הפוסקים (עי' פ"ת יו"ד ר"ס רנ"ב) והשיב לה מרדכי אל תדמי בנפשך להמלט וגו' וא"כ גם את בודאי סכנה ושפיר מותר לך להכנס לספק סכנה להנצל מודאי סכנה [כי מלך הפכפך הוא ואם יודע לו שהיא יהודי' תהא ג"כ בכלל הגזירה וממילא צריכה למסור נפשה ואם לא תשתדל להציל תענש ע"ז וישראל ינצלו כי מובטח לנו שלא יכלו זרע ישראל] וזהו שאמרה אסתר אח"כ וכאשר אבדתי אבדתי כי אם אני בין כך בודאי סכנה אין לי לחוש לספק סכנה של עתה.

יא

כל עבדי המלך אשר בשער המלך יודעים אשר כל איש ואשה וגו'. כדי שלא יאמר שתכנס ואם יבואו בטענות אלי' תתנצל ותאמר שלא ידעה מחק זה ולפי שהיא מלכה יאמינוה ויוותרו לה לזה אמרה כל עבדי המלך ועם מדינות המלך יודעים וא"א לומר שהיא לא ידעה מזה, ושלא יאמר שתאמר שחשבה שעל אשה אין גזרה זו ובפרט המלכה לזה אמרה אשר כל איש ואשה ולשון כל כולל אפי' המלכה.

ואני לא נקראתי לבא אל המלך זה שלשים יום. עי' בביאור הגר"א שכ' שאמרה לו שודאי יקראו לי באלו הימים ואז אדבר אתו משא"כ אם אכנס עתה אקלקל את כל הענין כי יכעוס עלי מאד ובודאי לא יעשה בקשתי ועדיין יש זמן קרוב לי"ב חדש. ויל"ע למה באמת דחק עלי' מרדכי כ"כ ועי"ז הי' מוכרח לעבור יום א' של פסח בתענית ולבטל מצה ומרור הרי הי' אפשר לדחות זה לכמה ימים עד אחר פסח שהרי יש עדיין שנה שלמה. וי"ל שמרדכי סבר שפחד שישראל נתונים בו זה עצמו סכנת נפשות כי מרוב פחד יכולין למות כמ"ש בספרי האזינו בפ' ומחדרים אימה הי' רואה החרב שבאה כו' יכול לברוח ולהמלט ממנה אז חדרי לבו נוקפים עליו ומת והולך בה, ולכן מרדכי דחק עלי' ללכת מיד כדי להרגיע את ישראל מהפחד שבכל יום יש בו סכ"נ, וגם האריך להסביר לה שגם היא בסכנה וממלא מחוייבת למסור נפשה ע"ז כי גם היא בודאי סכנה (כמש"כ לעיל בד"ה ותאמר אסתר) ובמילא מחוייבת כבר עתה למסור נפשה אע"ג שזה ספק סכנה של עתה. ומה שהסכים לה להמתין ג' ימים ולא א"ל ללכת מיד כיון שיש בכל יום סכ"נ היינו משום דבלא הצום והתפלות והתשובה לא יועיל הליכתה ואין בזה תועלת.

באופן אחר י"ל דבאמת צריך טעם למה ישראל נהנו כולם מסעודתו של אחשורוש אחרי שמרדכי הזהירם שלא ילכו לשם (כדאי' באסת"ר פ"ז סי' י"ז) ונראה שהם סברו שאם אף א' מישראל לא ילך בודאי אחשורוש יתרגז ויאמר שישראל שונאיו ויכולים לבא לידי סכנה ואין זה ביהרג ואל יעבור ולכן הלכו ומרדכי סבר דהוי כעין גזרת המלכות שצריך ליכנס בסכנה עי"ז כמ"ש בסנהדרין ע"ד א' ובפרט שבאמת כונתו הי' כדי שיחטאו כדאי' במדרש שם, וא"כ חטאם הי' שלא מסרו נפשם וסבר מרדכי שצריך לתקן זה ע"י מסירות נפש שבדוקא תלך בסכנה ובזה יתקנו אשר פגמו במסי"נ. ובזה י"ל ג"כ טעם למה אסתר זימנה את המן (וחז"ל אמרו כמה טעמים) דנראה מהפסוקים שמהמעשה הראשון שמרדכי לא יכרע להמן השתמט המן שלא להפגש עם מרדכי כדי שלא יתרגז יותר מדאי בראותו שמרדכי לא כורע ויכול להזיק לבריאותו ורצתה אסתר בדוקא להזמינו לסעודה כדי שכשיצא משם יפגוש את מרדכי בשער המלך ומרדכי לא יכרע כמו שהי' באמת ונמצא מרדכי מסר נפשו שלא לכרוע לע"ז שלו ובזה יתוקן את אשר פגמו.

טז

וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים. לכאו' אל תאכלו ואל תשתו מיותר דכבר אמר וצומו עלי, ועוד אם אמר אל תאכלו גם שתי' בכלל כמ"ש בפ"ג דשבועות. וי"ל דהכוונה אל תאכלו מצה ומרור ואל תשתו ד' כוסות דא' של פסח הי' מהם כמ"ש במגילה ט"ו א' וקמ"ל דגם אכילה של מצוה אל יאכלו.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי רבנו הגר"ח קניבסקי זללה"ה מונגשים לציבור בהורמנא דמרן זללה"ה (הזכויות שמורות)